02 אפריל 2010 | 15:00 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

"נביא", ביקורת

מתוך הסצינה שנתנה לסרט את שמו

 

“נביא” הוא הסרט הרביעי של זאק אודיאר שאני רואה והיוצר הזה מסקרן אותי. נדמה לי שהתגובות שלי לרוב סרטיו היו זהות: כולם התחילו באופן שלא הרשים אותי, אבל הסתיימו בצורה שגרמה לי להרים גבה מופתעת ומתפעלת. אודיאר מתחיל את סרטיו באופן שנראה מוכר ושגרתי ובאופן הדרגתי מוציא אותם משם. אני עוד לא לגמרי מסונכרן לריתמוס שלו, או לבחירות הסגנוניות שלו, אבל אני חייב להגיד שמדובר ביוצר שאני מוצא אותו יותר ויותר מרתק. “נביא” הוא סרט שעם כל אורכו (שעתיים וחצי) ייתכן ומגיעה לו התייחסות נרחבת ומעמיקה יותר. אלא שלא מצאתי את עצמי נסחף לתוכו ומוצא בו רבדים שהסעירו אותי. מה שכן, מצאתי את עצמי מרותק לסיפור הזה – שבאיזשהו שלב מתחיל אפילו לגעת במיסטי (השם דווקא מסגיר את האלמנט הזה). אודיאר עובד בצורה עקלתונית על הקהל. הוא לא מדהים אותנו, הוא לא מפעיל עלינו תותחים גדולים, הוא עובד בינואנסים איטיים, וממזריים למדי. בארבעים דקות הראשונות של “נביא” חשבתי שאני הולך לסבול בסרט. ב-40 דקות האחרונות כבר די התמוגגתי ממנו.

 

פורסם ב”פנאי פלוס”, 24.3.2010



ז’אק אודיאר הוא במאי שאני מהמר שתוך כמה שנים יפיל אותנו מהכסאות עם איזו יצירת מופת מוחצת ונדירה. יהיו, אגב, שיגידו ש”נביא”, סרטו האחרון – עליו זכה בפרס חבר השופטים בקאן ובשלל פרסי סזאר – הוא יצירת המופת הזאת. אני חושב שעוד לא, היא עדיין בדרך. אבל האופן שבו הוא מבשיל וצומח מסרט לסרט והופך לאחד היוצרים המרתקים והמסקרנים ביותר שפועלים כעת באירופה. למעשה, אם להיות כנים, אני עדיין מעדיף את סרטו הקודם והאינטימי והמוזיקלי יותר, “לבי החמיץ פעימה”, על פני אפוס הפשע הגרנדיוזי יותר שלו ב”נביא”.



“נביא” הוא סרט שלוקח זמן להתרגל אליו. הוא מתחיל כמו דרמת בית סוהר סופר-מחוספסת: יאוש ואלימות ודרך ללא מוצא בכל כיוון שאליו נפנה. מאליק הוא נער שנזרק לכלא אחרי תקיפת שוטרים. הוא מפנה עורף לאסירים המוסלמים, וחובר דווקא למאפיה הקורסיקנית. אחרי שהוא מחסל אסיר מוסלמי אחר הוא הולך וצובר מעמד בקרב הקורסיקנים. אלא שאיפשהו הנער התמים והבור מתחיל לקבל שכל. הוא משקיע בלימודים. ולומד את השטח. וכעבור כמה שנים (ושעות קולנועיות) מתחיל לחשוב על ביצוע מהפך. ההברקה של הסרט היא העובדה שרוח הרפאים של האסיר שהוא רצח בתחילת הסרט ממשיכה ללוות אותו. בתחילה נדמה לנו שזה פשוט מניפסטציה של קול המצפון המיוסר שלו. אבל אולי לא? אולי שם הסרט, “נביא”, אינו מטאפורי כלל.


טאהר רחים בתפקיד הראשי הוא החוליה החלשה של הסרט. הוא אמור להיות המייקל קורליאונה הצעיר, כפי שגילם אותו אל פצ’ינו הכמעט-אלמוני ב”הסנדק” הראשון. מישהו שנראה ילדון, שלא רוצה להתערב בעסקי הפשע, שרק רוצה שיניחו לו, אבל שמגיע הרגע שבו הוא מבין שהוא צריך לקחת שליטה בעסקים ולסובב את הכל לטובתו. רחים אינו פצ’ינו ולכן הטרנספורמציה שלו נראית קצת משוחקת ומלאכותית. אבל החצי השני הסרט הזה, ומשחקי המניפולציה שהגיבור עושה בין הכנופיות הקורסיקניות והמוסלמיות ובין מנהלי בית הכלא, הופכים את “נביא” לסרט שמתחיל כמו דרמה ריאליסטית, אבל נגמר כמו סרט גנגסטרים משויף ושנון למדי.

נושאים: בשוטף

16 תגובות ל - “"נביא", ביקורת”

  1. איתן 2 אפריל 2010 ב - 19:03 קישור ישיר

    אוי יאיר. בסופו של דבר אנחנו מסכימים על המסקנה הסופית – “נביא” סרט מרשים, אבל לא יצירת מופת כמו שהרבה מאוד חושבים – אבל הסיבות המובילות את שנינו למסקנה הזו שונות.

    גם אני אוהב את ז’אק אודיאר. ראיתי כמעט את כל סרטיו – מ”גיבור בעל כורחו” הממזרי, דרך “על שפתיי” הנהדר, שגילה לי את עמנואל דבוס הנהדרת, ועד לסרטו הקודם והמרגש “לבי החסיר פעימה”. כולם היו טובים מאוד בעיניי, כך שלא ציפיתי לפחות מ”נביא”. מה גם שעושה רושם שכל העולם מתעלף ממנו. אבל כשיצאתי מהסרט (ראיתי אותו היום) הרגשתי שיש בו הרבה דברים יפים, אבל שלמרות אורכו, הוא שטחי למדי.

    (ספוילרים)

    בסך הכל הבנתי את הסרט כמשל על השתלטות האיסלאם והמוסלמים על אירופה.
    בתחילה יש את המוסלמי שמגיע לכלא, והאירופים מתייחסים אליו בהתנשאות ובזלזול. לאט לאט, תוך כדי מתן שירות לאדון האירופי, הוא לומד את דרכי החיים ונעשה עצמאי, עד שבסוף הוא לוקח פיקוד ומשתלט על האירופי. במובן זה, שם הסרט מובן לחלוטין: המוסלמים מאמינים בנביא מוחמד.

    אבל את המשל הבנתי רק בסצינה הלפני אחרונה של הסרט. מכיוון שהסרט לא ממש נכנס לפרטים הנוגעים למהלכי העלילה, הכל נדמה לי שטחי מדי. למשל: סצינת החיסול הראשונה נדרשת בגלל שיש כאן עד שאמור לפתוח את הפה. זהו. מי אמור לסבול מכך? מיהו אותו אדון שאותו האדון של הכלא משרת? אין עליהם פרטים במהלך הסרט. וכך מתנהל כל הסרט: מספרים רק את מה שנחוץ. לא יותר.

    וכך, כל תכסיסי הבימוי (היפים כשלעצמם) שאודיאר נוקט (הרוח שמתגלה לגיבור מדי פעם, הכותרות שעולות מדי פעם) נראו לי לא פעם כמניירה, ולא כמשרתי הסרט.

    ועוד דבר: אני ממש לא מסכים איתך בעניין טאהר רחים. בעיניי שתי החוליות החזקות של הסרט הזה הם נילס ארסטרופ (בתפקיד האדון האירופי הגדול. היה נהדר גם בסרטו הקודם של אודיאר) ורחים. ניתן לראות בתחילת הסרט שדמותו של רחים היא עלה נידף, כולל בסצינת החיסול המדהימה שממצבת את מעמדו בחלק הראשון של הסרט. לקראת סוף הסרט, בסצינת החיסול המרהיבה ברכב, אתה כבר רואה אדם אחר לגמרי. העבודה שלו עם הגוף, היכולת שלו להעביר את תבונתו ואת רגשותיו בלי הרבה מילים – הם הדברים הטובים ביותר בסרט הזה בעיניי.

  2. אלף 2 אפריל 2010 ב - 21:39 קישור ישיר

    יש בסרט הזה עוצמה שהזכירה לי דווקא את סקורסזה בשיאו, למרות ההבדלים הסגנוניים.
    התפעלתי מיכולתו של אודיאר לקחת פיסת מציאות ולהיות איתה עד הסוף, בלי רחמים וחסד.
    מהאופן החסכוני שבו הוא מגלגל את העלילה, מהדרכת השחקנים הפנטסטית, מהצילום הנזירי רוב הזמן לצד רגעים מסוגננים ופיוטיים.
    דווקא רגעי הפנטזיה של הגיבור עם רוחו של המת נראו לי מיותרים. לא מצאתי בהם שום ערך מוסף לתהליך שעובר הגיבור, וגם לא הבנתי את ההיגיון הפנימי, את הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין המת. אולי זה נראה על הדף מעניין אבל בפועל זה בעיקר הפריע לי לניקיון הסגנוני של הסרט. ואולי יש פה משהו שפיספסתי?
    ועדיין סרט אדיר.

  3. Eran 3 אפריל 2010 ב - 0:28 קישור ישיר

    http://www.hitfix.com/articles/2010-4-2-john-forsythe-dies-at-92

  4. Eran 3 אפריל 2010 ב - 0:32 קישור ישיר

    אופס: נשמטה לי הכותרת:
    ג’ון פורסיית’, בלייק קרינגטון משושלת, מת

    http://www.hitfix.com/articles/2010-4-2-john-forsythe-dies-at-92

  5. סטיבי 3 אפריל 2010 ב - 3:17 קישור ישיר

    באתר של סרטי יונייטד קינג כתוב ש”ד”ר פרנאסוס” יופץ ב-13/5.
    ובלי קשר – “הדרקון הראשון שלי” מופץ בעותקים באנגלית, לטענת האתרים הרלוונטיים, בשני הסינמה סיטי ובשני היס פלנט.

  6. מיכאל 22 3 אפריל 2010 ב - 4:25 קישור ישיר

    מסרטי ז’אק אודיאר ראיתי רק את ‘ליבי החסיר פעימה’. למרות המשחק המצוין של הקאסט, הסרט די דישדש ולא נסק ליצירה טובה באמת. מקווה שהאחרים שלו טובים כמו שאומרים. קראתי גם שאביו היה קולנוען שהתמחה בסרטי פשע קומיים. מישהו ראה אותם?

  7. רב מג 3 אפריל 2010 ב - 16:20 קישור ישיר

    גיתית גינת מעכבר כל העיר כתבה על הסרט שהוא “טוב פי כמה מ”הסנדק”” לא ראיתי את “נביא” אבל אני לאחושב שנעשה אי פעם סרט “טוב פי כמה” מהסנדק.
    הילדות והילדים שהגיעו למקצוע ביקורת הקולנוע יורדים כל הזמן ברמה.

  8. מיקי 3 אפריל 2010 ב - 17:05 קישור ישיר

    “נביא” סרט טוב. וזהו. יש שני דברים, דיי פשטניים שאני לוקח מהסרט הזה:
    1. מערכת אכיפת החוק בקאנטים ובתי הסוהר הם בסך הכל כר פורה לפושעים להפוך לעוד יותר פושעים. אני לא חושב שזאת אמירה מסעירה במיוחד.
    2. ידע זה כוח. אני בכלל חושב ששם הסרט הוא אירוני. הדמות הראשית אינה נביאה – היא בסה”כ אחת שידעה לקרוא שלטים ויודעת לקרוא את המפה. בכלא הוא למד גם שפות וזה מאוד עזר לו.
    כמה הערות משלי:
    * עבורי הדמות המעניינת בסרט היא דמות הקורסיקאי. אני לא רוצה להסגיר יותר מדי פרטים לטובת מי שלא ראה.
    * דווקא 40 הדק הראשונות היו הרבה יותר מעניינות עבורי מהאחרונות. לא יודע להסביר למה. איפשהו באמצע הסרט התחלתי לאבד עניין בכל התהליך.
    * אני גם חושב שמדובר בדרמה טובה, אבל בסה”כ בסרט ז’אנר עשוי טוב. לא הרבה יותר.
    * רעיון שעלה לי, אולי קצת שטחי, אבל יש מצב שהרוח שמופיעה בסרט קצת מאזכרת את המלט? שם, ככל הידוע לי, נסיך דנמרק היה דיי פסיבי. ב”נביא” להפך – הוא טורף את הקלפים.
    * “נביא” הוא עוד חוליה אחת בשורה ארוכה של סרטים מאכזבים. לא מאכזבים כי הם לא טובים – מאכזבים כי הם לא טובים כמו שעושים אותם. “הסרט הלבן” הוא חוד החנית ברשימה הזו. “אוואטר” סוגר אותה. מולם קיימים סרטים כמו “ד”ר פארנסוס”, למשל, שאף אחד לא נותן להם יותר מידי קרדיט.

  9. חוה 14 אפריל 2010 ב - 20:17 קישור ישיר

    ראיתי את “נביא”.וגם אני חושבת “שליבי החסיר פעימה” הוא סרט מפעים יותר.אולי בגלל
    שיש בו שני קטבים, משיכה לאלימות, ומשיכה לרוך.יש בו איזו ערגה רומנטית, שאינה קיימת
    בנביא.הוא סרט בכללו טוב וסוחף. ואודיאר יודע דבר או שניים על בימויי.אבל בעייני
    שגרת הכלא שמתוארת בו, בעיקר בחלקו הראשון,מייגעת משהוא.הסרט לא אומר משהוא חדש על הז’אנר,למעט הנקודה העכשווית שלו
    שהמאבק על השליטה במוקדי הכוח,של נתיבי הסמים מתרחש בסרט זה,על רקע פוסט קולניאלי, ועל רקע אתני.קשה לומר שבסרט חשים בלידתו של מנהיג.ובמטמורפוזה משמעותית שעובר הגבור
    מנער אפרורי דג רקק,לפושע אלים וכריזמטי.גם אם הוא לומד את כל הטריקים מנסיונו בכלא.הסרט אינו רומנטי, ועל כן הוא יבש ענייני ויעיל.מה שאפשר לומר שיש כאן מאבק ירושה דיאלקטי דטרמניסטי אולי,של קבוצות אתניות,במובן זה אפשר אולי אפשר לדבר על לידתה של קבוצה שליטה מנהיגה חדשה,שהיא עכשוו מכתיבה את כללי המשחק,הקבוצה המוסלמית יורשת את האחיזה מהקבוצה הצרפתית קורסיקאית איטלקית [או אירופית לבנה.]הסצינה החזקה האחרונה והשייקספרית מאד, ממחישה את זה יפה מאד.המלך מת יחי המלך החדש.יפה כתב איתן שהשם נביא ניתן לגיבור, על שם הנביא מוחמד.לא חשבתי על זה.הגיבור איננו יחיד אינדווידואל כל כוחו בא לו מהקבוצה.
    בניגוד אולי לגיבור השוקע היריב, לוצ’יאני,שלבד מכנופייתו, אירופה לא עומדת מאחוריו.בסרט יש בעייני שלש סצינות חזקות.1]סצינת הרצח בהתחלה. 2]סצינת הצבאים שמתכתבת עם “צייד הצבאים” של מייקל צ’ימינו,ושממנה נגזר שם הסרט.אני מודה שלא הבנתי בדיוק את ההתרחשות שם.אבל זו סצינה חזקה.3]הסצינה האחרונה השייקספירית
    נפילתו של לוצ’יאני.במאבק הירושה.
    נ”ב אשמח לקבל הסבר על סצינת הצבאים אולי מאיתן.

  10. ענבל 2 אוקטובר 2010 ב - 9:17 קישור ישיר

    הסרט הגיע אלינו לעיר היום ומתוך כל הביקורות לא קיבלתי תמונה חד משמעית אם כדאי ללכת לצפות בו, או לא. האם הוא גם מהנה או רק עסוק בלהתכתב? האם הפס קול מרשים? האם הקצב לא מייאש? האם הסרט דיכאוני? האם יש בו דמויות נשיות שמרככות את העלילה הזיכרית?
    עלי לציין, שכל הביקורות עינייניות, אבל לקרא את הביקורת של חוה היה לי כיף במיוחד. הכתיבה שלה מאוד אלגנטית ואינטיליגנטית.

  11. web analytics 8 דצמבר 2010 ב - 4:26 קישור ישיר

    Mate the spam comments here will drive me nuts! Get rid of it!

  12. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 7:34 קישור ישיר

    Buddy this spamming here will drive me crazy! Fix it!

  13. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 8:00 קישור ישיר

    Buddy this spam here will drive me nuts! Delte them!

  14. Urz¹dzenia kosmetyczne 16 ינואר 2011 ב - 23:06 קישור ישיר

    Sweet – happy new year!

  15. Phoebe Zane 4 פברואר 2011 ב - 3:09 קישור ישיר

    We are a group of volunteers and opening a new scheme in our community. Your web site offered us with valuable information to work on. You have done a formidable job and our whole community will be grateful to you.

  16. Charlyn Endsley 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    Hey how are you doing? I just wanted to stop by and say that it’s been a pleasure reading your blog. I have bookmarked your website so that I can come back & read more in the future as well. plz do keep up the quality writing


השאירו תגובה