פרסי אופיר 2010: הכירו את המתחרים
ביום שישי פרסמתי את רשימת 20 הסרטים שיתמודדו בין אמצע מאי לסוף יוני על המועמדויות לפרסי אופיר. זהו, למעשה, יבול 2010 (יש עוד כצה וכמה סרטים בקנה שאמורים להיות גמורים, ושאם יוצריהם לא החליטו לוותר על התחרות השנה יש סיכוי שהיא תתעבה בעוד כמה סרטים). בגלל שזו היכרות ראשונה שלנו עם רוב הסרטים חשבתי שיהיה נכון לפרסם את תקקצרי הסרטים, כפי שנשלחו על ידי יוצרי הסרטים לאקדמיה (והאקדמיה שלחה את טבלת הסרטים והתקצירים לחבריה ביום חמישי). כמו כן, אלה שמות השחקנים/צלמים/מלחינים שיוצרי הסרט מעמידים כממועמדים פוטנציאליים (תזכורת: רק ישראליים זכאים להיות מועמדים לפרסי אופיר, לכן בסרט בו הצלם או המלחין או השחקנים הם זרים, לא תמצאו את שמותיהם בין המועמדים.
ההפתעה הכי גדולה מעיון בתקצירים היא כמה סרטים תקופתיים הופקו השנה. ארבעה מהם סרטי "פוסט-שואה": "להתחיל מחדש" בשנות ה-40, "התגנבות יחידים" בשנות ה-50. "הדקדוק הפנימי" בתחילת שנות ה-60 ו"פעם הייתי" בסוף שנות הששים. "זוהי סדום" מתקיים לפני כ-4,000 שנה, ו"משאבי אנוש" מתקיים לפני שמונה שנים. "גיא אוני" מתרחש במאה ה-19. "אודם" מתרחש ב-1992. ו"סרק סרק" ב-1995. מדהים, לא? תשעה סרטים מתוך 20 לא מתרחשים בהווה. עוד עניין תקדימי בקולנוע הישראלי, שמעז להעז.
ושימו לב לתקצירים של "אנדנטה" ו"היום השלישי". הראשון ממוקם "בתקופה של ניכור ותיעוש", והשני "בתל אביב ספק הזויה, ספק מציאותית".
הוספתי בסוף כמה מהתקצירים הערות משלי.
"אודם". תסריט ובימוי: יהונתן סגל
יחסי חברות סבוכים ומתמשכים בין שתי נשים פלשתינאיות, קשר שהתפתח וצמח מתוך חוויות משותפות בעברן כנערות ברמאללה 1992. אינעם ולארה, שתי נערות בנות 15 חומקות מן מביתן ברמאללה, ולמרות חוקי העוצר החמורים של צה"ל, מחליטות להתגנב לירושלים היהודית כדי לראות סרט עם מל גיבסון. 18 שנה לאחר מכן, חוגגים לארה ובעלה מייקל את יום הולדתה ה-33 בביתם המהודר בלונדון. צלצול בלתי צפוי בדלת משנה את שגרת יומם. בפתח ביתה מופיעה אינעם, אותה חברת ילדות מרמאללה עימה, כך נדמה, לא התראתה שנים. לארה, מנסה נואשות להיפטר מאינעם אך עדיין לא ברור למה. הסרט נע בין זיכרונות העבר למאורעות ההווה, ובכך חושף רבדים נוספים ביחסיהם של שתי נשים מאז ימי נערותן.
שחקנית ראשית: קלרה חורי. שחקן משנה: גל לב.
אני מוסיף: כאילו לא די בכך שזה יהיה הסרט הכי מושמץ השנה – אחרי שיאיר לפיד האשים את יהונתן סגל בהשוואת הכיבוש לשואה (ועל הדרך גרם לנו להבין שזה לא בסדר אפילו להעלות מחשבה כזאת), עכשיו מתברר שגם מל גיבסון מעורב בעלילה. סגל משחק בכוח עם אש תדמית האנטישמיות בסרט שלו?
"אנדנטה". תסריטאי, במאי ומלחין: אסף תג'ר
בתקופה של ניכור ותיעוש, בה איש כבר אינו מסוגל לחלום, המפעל של מר טרייר מוכר חלומות להמונים המשותקים מפחד ונדודי שינה. שרה, החולמת האחרונה ששרדה, מחפשת הסברים לחזיונות הליליים המוזרים שפוקדים אותה ומגיעה אל מפעל החלומות – המקום היחיד שיכול לספק לה תשובות. בואה של שרה מרגש את מר טרייר, אשר נזקק לחולם חדש. טרייר משתמש בחלומותיו של זקן השרוי בקומה, אך לאחרונה הפכו אלה לקהים ומשעממים. הוא חייב להחליפו כדי להציל את מפעל חייו. דידי, אהובה של שרה, עורך חלומות עבור מר טרייר. בכדי שגורלה של אהובתו לא יהיה זהה לזה של החולם הזקן, חייב דידי להצילה. שרה מתמסרת לטרייר, אשר חוטף ומסמם אותה, ונאלצת להתעמת עם ההשלכות של חלומותיה על העולם האמיתי.
שחקן ראשי: דידי פייר. שחקנית ראשית: שרה אדלר. שחקן משנה: לירון לבו. שחקנית משנה: ניקול ורוניקה. צילום: אלעד דבי.
אני מוסיף: וואו. שמש נצחית בראש רצוץ? כמי שמאוד מאוד מחבב את המוזיקה של אסף תג'ר (קטאמין, אקס ליון טיימר), אני חייב להגיד שהסרט הזה ממש מסקרן. אבל אני כבר מודע לכך שסוריאליזם עד עכשיו לא ממש עבד בקולנוע הישראלי. אבל הפרויקט הזה מסקרן אותי מאוד.
"בין השמשות". תסריט ובימוי: אלון זינגמן
תאונה אחת קושרת את גורלם של גיבורי ארבעה סיפורים שונים והשלכותיה נגלות לפנינו שלב אחר שלב, במהלך יום אחד. זהו סיפור על הורים וילדיהם החשים אבודים, על החיפוש אחר כפרה, ועל היכולת לסלוח.
שחקנים ראשיים: שמיל בן ארי, גל זייד. שחקניות ראשיות: נטליה פאוסט, ריימונד אמסלם. שחקן משנה: רמי דנון. שחקנית משנה: רותם זיסמן כהן. צילום: רואי רוט. עריכה: אתי לי-און זינגמן.
"בנא". תסריטאי ובמאי: ניב קליינר
עמוס עובד כמאשפז חולי נפש. בביתו הוא מגדל את בנו יוריק הסובל מהתנהגויות קיצוניות והתקפי זעם. יום אחד, במהלך לכידה של מיליונר השרוי בהתקף פסיכוטי, הוא מוצא את בנא, עובדת תאילנדית יפת תואר. מאחר ולבנא אין לאן ללכת, עמוס חס עליה ומביא אותה לישון בביתו. בנא מטפלת ביוריק ומנקה את הבית בתמורה ללינה ואוכל, אך ההסכם הלא כתוב בינה ובין עמוס הולך ומתעמעם והגבולות בבית מתחילים להתמוסס ולהשפיע על גורלם של עמוס, יוריק ובנא.
שחקן ראשי: שמואל וילוז'ני. שחקן משנה: מיכאל מושונוב. צילום: איתי מרום. עריכה: אסף קורמן.
"גיא אוני". תסריטאי ובמאי: דן וולמן
פלסטינה העותמנית, שלהי המאה ה-19. פאניה, צעירה כבת 17, מגיעה ליפו עם דודה המבוגר, אחיה המשוגע ובתה התינוקת. באכסניה בעיר מתאהב בה יחיאל, אלמן ואב לשני ילדים ומבקש את ידה. פאניה חסרת האמצעים, מסכימה להינשא לאיש הזר, ויחד הם עוברים לביתו בג'עוני, היא גיא-אוני, לימים – ראש פינה. בישוב גרים בכפיפה אחת עובדי אדמה יהודים וערבים. פאניה, שאיבדה את משפחתה בפוגרום ברוסיה, נושאת עימה סוד המעיב על חיי הנישואין שלה. תוך הסתגלות לתנאי החיים הקשים בגיא-אוני, לרעב, לבצורת ולעבודה הסיזיפית בשדה, היא עוברת שינוי, מתחזקת ונקשרת למקום. סיפור אהבתם של פאניה ויחיאל מתרחש על רקע התעוררות תנועת "חיבת ציון" וראשית הגשמת חלום השיבה לא"י. התסריט מבוסס על ספרה הנודע של שולמית לפיד.
שחקן ראשי: ציון אשכנזי. שחקנית ראשית: תמר אלקן. שחקני משנה: יעקב בודו, עזרא דגן. שחקניות משנה: אנבלה קלנר-יעקב, לבנה פינקלשטיין. צילום: רן אביעד. עריכה: שושי וולמן
"הדקדוק הפנימי". תסריטאי ובמאי: ניר ברגמן
שכונת בלוקים אפורה, גלותית, מוקפת שדה נטוש. תחילת שנות השישים. שלוש וחצי שנים בחייו של אהרון קליינפלד, ילד כבן 11, שהתפתחותו הפיזית נבלמה. שלוש וחצי שנים בהן הוא לא צומח סנטימטר ורק שיערו הבלונדיני משחים לאיטו. אולי איזו בלוטה בתוכו נרדמה וגופו ממאן להתעורר. אולי אלה הם הוריו גסי הרוח, השורדניים, שהפכו את המין למשהו מזוהם ומפחיד בשבילו וכעת הוא חושש להפוך למכונה נטולת אהבה כמוהם. אולי זוהי נפשו, נפש האומן הקטן שמסרבת לענות לצו הקריאה הקולקטיבי שמצווה עליו לגדול. אולי הוא פשוט צריך עוד זמן, תכף זה בטח יתחיל גם אצלו, ורק שהעולם סביבו יחכה לו, אך איש לא מחכה.
שחקן ראשי: רואי אלסברג. שחקנית ראשית: אורלי זילברשץ. שחקן משנה: יהודה אלמגור. שחקנית משנה: יעל סגרסקי. צילום: בנימין נמרוד חירם. עריכה: עינת גלזר-זרחין.
אני מוסיף: אם הייתי צריך להמר על זוכה, זה כנראה ההימור הכי בטוח. נתחיל בלהמר על כך שזה יהיה הסרט עם הכי הרבה מועמדויות. וזה אחד משלושת הסרטים שאני הכי מחכה להם השנה.
"המדריך למהפכה". במאי: דורון צברי
רשות השידור כמשל לישראל. סרט ניסיוני, המשלב סצנות עלילתיות ודוקומנטריות, ובמרכזו מאבקם האזרחי של שני במאים למען רפורמה בשידור הציבורי. כשמדובר בערוץ הראשון המציאות עולה על כל דמיון.
שחקן ראשי: דורון צברי. שחקני משנה: מיכאל ספרד, דרור ניסן, אורי ענבר. צילום: דוד גורפינקל, אשר בן-יאיר, דניאל מירן, דנור גלזר. תסריט: יוסי מדמוני, אורי ענבר, ארי פולמן, דורון צברי. עריכה: עמי טיר, מאור קשת. מלחין: אבי בללי.
אני מוסיף: בשעה טובה.
"התגנבות יחידים". במאי: דובר קוסאשווילי
מחלקה אחת בבה"ד 4, בסיס טירונות לג'ובניקים, במהלך שלושת חודשי הטירונות באמצע שנות החמישים. ראשיתה בימי הקיץ החמים, המשכה בחגים וסיומה בחורף. כל אנשי המחלקה הם בעלי מום, בעלי כושר מוגבל, נכים פיסית או נפשית. המושגים המוכרים, כמו "כור ההיתוך", "גיבוש", "כולם בעד אחד ואחד בעד כולם", נותרים ריקים. זוהי מלחמת קיום פרטית של בודדים, מלחמה על מעמד, זהות ועצמאות. מלחמה להשגת החלומות הנשגבים, מלחמה של אנשים בגורלם.
שחקנים ראשיים: עוז זהבי, גיא אדלר. שחקנית ראשית: ליאל דניר. שחקן משנה: אסף בן שמעון. שחקנית משנה: הדס מורנו. צילום: אמנון סלומון. תסריט: דובר קוסאשווילי, ראובן הקר. עריכה: יעל פרלוב. מלחין: יוסף ברנדאשווילי.
אני מוסיף: הסרט השני מבין השלושה שאני הכי מחכה להם.
"התפרצות X". במאי: איתן צור
אילן בן נתן, פרופסור לאסטרופיזיקה בטכניון, בגיל העמידה, מגלה שלאשתו נעמי בת ה- 28 יש מאהב. התחקותו אחריה מביאה אותו לעשות מעשה נורא. מכאן ואילך הופכים חייו לסדרת ניסיונות להיפטר מתוצאות מעשהו. מאחורי החזות של חיים רגילים, הוא מגונן על סודו ועוקב אחר אותות הרומזים לו שנחשף.
שחקן ראשי: יוסי פולק. שחקנית ראשית: מלאני פרס. שחקן משנה: סוהיל חדד. שחקנית משנה: אורנה פורת. צילום: שי גולדמן. תסריט: עדנה מזי"א. עריכה: בועז ליאון.
אני מוסיף: התקציר לבדו לא מגרה אותי, אבל הצוות שמאחורי הסרט הזה גןרם לי לקוות שיש כאן משהו יוצא דופן.
"וביום השלישי…". תסריט ובימוי: משה איבגי
בתל אביב ספק הזויה, ספק מציאותית, אלימות שחיתות ואנרכיה הן הנורמות החברתיות. בתוך הכאוס מצטלבים נתיבי חייהם של שבע דמויות שונות. המפגשים האקראיים בין דמויות, יולידו גאולה מפתיעה לחלקן. זהו סיפור אפוקליפטי על חברה ישראלית סדוקה המנסה נואשות לאחות מחדש את רסיסיה.
שחקן ראשי: שרון אלכסנדר. שחקנית ראשית: הילה פלדמן. שחקן משנה: איצ'ו אביטל. שחקנית משנה: אפרת בן צור. צילום: יורם מילוא. עריכה: זוהר סלע.
"זוהי סדום". במאים: אדם סנדרסון ומולי שגב
האם אכן צדיק ורע לו רשע וטוב לו? האם לאלוהים בכלל אכפת? ואולי תושבי סדום (מונח ששרד בעיקר ככינוי גנאי לתל אביבים, שמאלנים ושאר רשעים) הבינו מזמן שהדרך הנכונה היא לחיות את הרגע בלי לעשות חשבון? על שאלות אלה ועוד מנסים להשיב חברי "ארץ נהדרת" בסרט הקולנוע הראשון שלהם, המגולל את השבוע האחרון בתולדות עיר החטאים המפורסמת ביותר בהיסטוריה.
שחקן ראשי: דב נבון. שחקן משנה: אלי פיניש. שחקנית משנה: עלמה זק. צילום: גיורא ביח. תסריט: מולי שגב, אסף שלמון, דוד ליפשיץ. עריכה: רון עומר, ירון שילון. מלחין: רן שם-טוב.
אני מוסיף: 300 אלף צופים, לא?
"ז'אטם איי לאב יו טרמינל". במאי: דני מנקין
הסרט מתאר את סיפורו של בן שנוסע לארוסתו בניו יורק, אולם בדרך, פוגש באמה, יפיפייה בריטית שמשגעת אותו וגורמת לו לפקפק בהחלטתו להתארס.
שחקן ראשי: דני (מוקי) ניב. שחקנית ראשית: נרונה דה, מאסדו קפלן. צילום: עידו ברלד, איתי רזיאל. תסריט:
דני מנקין, חגי לפיד, אלון בנארי. עריכה: אריק להב-ליבוביץ', גלעד אריאל, יואב זומר. מלחין: איסר שולמן.
אני מוסיף: היה לי פעם רעיון זהה לסרט שנשאר ממנו רק סינופסיס. די שובר לי את הלב לראות שמישהו הקדים אותי. ולכן, בלב שבור, הסרט הזה מסקרן אותי אימים.
"כלבת". תסריטאים ובמאים: נבות פפושדו ואהרון קשלס
אח ואחות בורחים מביתם בעקבות סוד אפל. הם מוצאים מפלט זמני בשמורת שועלים נטושה. כשהאחות נופלת למלכודת מעשה ידיו של פסיכופת רצחני, האח יוצא למסע נגד הזמן במטרה להזעיק עזרה. המסע קושר במקריות מעוותת את גורלם של קבוצת זרים: שומר יערות והכלבה הזקנה שלו, שני שוטרים שחוקים ואדישים, ארבעה טניסאים צעירים (שני בחורים ושתי בחורות), ופסיכופט רצחני שמשוטט חסר דאגות בין המלכודות הפזורות. בהדרגה יסחפו כולם אל מערבולת של אי הבנות, פחדים ואלימות וייאלצו לבחון את גבולות האיפוק והאנושיות שלהם
שחקן ראשי: דני גבע. שחקנית ראשית: אניה בוקשטיין. שחקן משנה: עפר שכטר. שחקנית משנה: יעל גרובגלס. צילום: גיא רז. עריכה: נבות פפושדו. מלחין: איל ליאון קצב.
אני מוסיף: גם, סוף סוף, מבקר קולנוע מביים. הידד. וגם, סוף סוף, סרט אימה ישראלי. רגע, זה סרט אימה, נכון? כי התקציר קצת רוקד מסביב לנקודה הזאת.
"לחיות מחדש". במאי: חיים בוזגלו
דרמה עלילתית, המספרת לראשונה את סיפור עלייתה של אניית המעפילים "יהודה הלוי", האנייה הראשונה שהגיעה לחופי ישראל ממרוקו, בשנת 1947. בדרך ארצה משתלבים סיפורים מרגשים המאפיינים את תקופת 'הפוסט שואה', על המאבק של היישוב היהודי בארץ ישראל נגד הבריטים, מערכת היחסים בין היהודים לערבים וסיפור מחנה המעצר הבריטי בפמגוסטה קפריסין, המהווה את המיקרו קוסמוס של החברה הישראלית שבו התרחשו החיכוכים ראשונים, בעקבות הבדלי תרבויות בין אשכנזים לספרדים, סיפורי אהבה אסורים וחיפושי קרובים ולבסוף מבצע בריחה נועז מהמחנה הבריטי.
שחקן ראשי: אלברט אילוז. שחקנית ראשית: אוולין הגואל. שחקן משנה: רפי אמלזג. שחקנית משנה: ריימונד אמסלם. תסריט: חיים בוזגלו, ליסה ממו.
אני מוסיף: לא צריך לחוקק כבר חוק שימנע ממיני-סדרות שנערכו למקסי-סרטים להתחרות בפרסי האקדמיה?
"מאיה". תסריט ובימוי: מיכל בת אדם
מאיה, צעירה ממושב בדרום הארץ, עוברת לתל-אביב כדי לממש את חלומה להיות שחקנית. היא מקבלת תפקיד של בחורה מעורערת בנפשה במחזה שכתב ומביים חגי צפריר, הגאון התורן של התיאטרון. ההזדהות של מאיה עם התפקיד והרדיפה שלה אחרי האמת משבשים את החזרות. למרות סיפור האהבה שמתפתח בינה לבין חגי, נוצר ביניהם קונפליקט בו כל אחד נלחם על האמת שלו. היא מעוניינת באמת של החיים והוא, בדרמה שהוא יוצר על הבמה. בערב הבכורה, לעיני הקהל, הולכת מאיה על הגבול הדק שבין משחק לשיגעון.
שחקן ראשי: גיל פרנק. שחקנית ראשית: לירון בן-שלוש. שחקן משנה: אלכס אנסקי. שחקנית משנה: שירי גדני. צילום: יואב קוש. עריכה: אסף קורמן. מלחין: דניאל מזרחי.
"מבול". במאי: גיא נתיב
סיפורה של משפחת רושקו, הנאלצת להתמודד עם חזרתו הלא צפויה של תומר, בנה הבכור האוטיסט, מהמוסד בו שהה, שבוע בדיוק לפני חגיגת בר- המצווה של אחיו המחונן, יוני. האיבה והמבוכה מפנות את מקומן בהדרגה לקשר אמיץ בין האחים, אבל במקביל יחסיהם של ההורים מגיעים כמעט לאבדון מוחלט. סודות ו"חטאים" שהודחקו במשך שנים הולכים ונחשפים כשברקע מתנגנת "פרשת נוח" אותה לומד יוני לבר מצווה ואחיו האוטיסט שומע והופך למנטרה. ואז מגיע המבול..
שחקן ראשי: יואב רוטמן. שחקנית ראשית: רונית אלקבץ. שחקן משנה: מיכאל מושונו. שחקנית משנה: ליר כץ. תסריט: נעה ברמן הרצברג, גיא נתיב. עריכה: טלי הלטר-שנקר.
"משאבי אנוש". במאי: ערן ריקליס
ירושלים, שנת 2002: הממונה על משאבי אנוש במאפייה הירושלמית הגדולה נשלח, בעל כרחו לברר את שקרה לעובדת זרה שנהרגה בפיגוע. אבל המשימה, שמתחילה כבירור ביורוקרטי פשוט, עומדת לקחת אותו רחוק מאד מהמחוזות המוכרים לו. מתוך האדישות והאטימות יוצא הממונה למסע הזוי המתחיל בירושלים מורכבת, מסתורית, אנושית, מיסטית. בכל צומת מבקש הממונה לשחרר עצמו מעול העובדת הזרה ומאחריות לגורלה ובכל פעם הוא נשאב חזרה ולוקח על כתפיו, ההולכות ומתרחבות, עוד מידה של אחריות. גם כשהלילה הירושלמי הופך ליום סובייטי קפוא, גם כשהממונה מוצא עצמו מוביל שיירה הזויה על פני מרחבים זרים לחלוטין, כדי לקבור את העובדת בכפר הולדתה. בסוף המסע, בכפר נידח בקצה המפה, יבין הממונה את משמעותו האמיתית של המסע שעבר ויגלה שאולי, בכל זאת, הוא כשיר להיות הממונה על משאבי אנוש.
שחקן ראשי: מארק איווניר. שחקן משנה: גורי אלפי. שחקנית משנה: רוזינה קמבוס. תסריט: נח סטולמן. עריכה: טובה אשר.
אני מוסיף: אני ממש מחבב את הסרטים של ערן ריקליס. לא אתפלא כלל למצוא את הסרט הזה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס הסרט.
"סרק סרק". במאי: חיים בוזגלו
במסווה של מותחן פוליטי על רצח ראש ממשלה בישראל נחשף מסע אל לב הקונפליקט במזרח התיכון, קיצונים מימין ומשמאל, יהודים וערבים מתחת לעינו הפקוחה של השב"כ .
שחקן ראשי: עמוס לביא. שחקנית ראשית: ריימונד אמסלם. שחקן משנה: ג'ורג' קסנדר. שחקנית משנה: שרון זליקובסקי. צילום: חיים אסיאס. תסריט: חיים בוזגלו, דוד אקרמן. עריכה: טל קלר.
"פעם הייתי". תסריט ובימוי: אבי נשר
השנה היא 1968. נער יליד הארץ מוצא עבודה לקיץ אצל ניצול שואה המתפרנס משדכנות והברחת טובין. משרדו של השדכן ממוקם בירכתי בית-קולנוע מתפורר, המנוהל על ידי משפחת נמוכי קומה (סיפור אמיתי!) שניצלו מתאי הגזים על ידי ד"ר מנגלה. בני המשפחה מקרינים בבית הקולנוע שלהם רק סרטים הודיים רומנטיים, ויתכן שאינם מודעים כלל לפעילות הבלתי חוקית המתרחשת בתחומם. במהלך הקיץ, השדכן המסתורי (המסובך בעצמו במערכת יחסים מטלטלת עם "מורה לחיזורים" שעובדת אף היא לצידו) נוטל עמו את הנער למסע חניכה אל תוך מעמקי העיר התחתית של חיפה, שם האהבה לובשת דמויות וצורות מפתיעות וההיסטוריה הופכת למיתולוגיה.
שחקן ראשי: אדיר מילר. שחקנית ראשית: מיה דגן. שחקן משנה: דרור קרן. שחקנית משנה: נטע פורת. צילום: מישל אברמוביץ. עריכה: יצחק צחייק.
אני מוסיף: הסרט השלישי שאני הכי מחכה לו. את חיבתי העצומה לאבי נשר ולסרטיו אתם כבר מכירים היטב. אולי הגיע הזמן שהוא יזכה?
"קירות". תסריט ובימוי: דני לרנר.
בדרום תל אביב, בבית מגורים ישן, בקומה השנייה, גרות דלת מול דלת שתי נשים זרות אחת לשנייה. האחת היא גליה, שוהה בלתי חוקית אשר מסובכת בעל כורחה עם עבריינים מקומיים ופועלת כמחסלת בשורות הארגון שלהם. השנייה היא אלינור, קופאית בסופרמרקט השכונתי הסובלת בסתר מבעלה המתעלל בה בקביעות. ערב אחד, כשגליה מנסה לעזור לאלינור מפני הבעל המכה, ניצת בין שתי הנשים קשר ייחודי המגשר על ההבדלים שביניהן ומוביל אותן לשתף פעולה במלחמה פרטית ומסוכנת על עתידן וגורלן.
שחקן ראשי: ולדימיר פרידמן. שחקנית ראשית: נינט טייב. שחקני משנה: שלום מיכאלשווילי, לירון לבו. שחקניות משנה: ריימונד אמסלם, יאנה גור. צילום: רם שוויקי. עריכה: טל קלר, סשה פרנקלין. מלחין: נתנאל מישאלי.
אני מוסיף: העובדה שאולגה קורילנקו לא יכולה להיות מועמדת בגלל חוקי הגזע של האקדמיה היא סוג של בושה. כמו גם לא מעט ממיטב צלמי ומלחיני אירופה. הסרטים הישראליים משתפרים משנה לשנה. ורק האקדמיה נותרת מיושנת כמו 1993. בכל מקרה, אם רם שוויקי לא יהיה מועמד לפרס על הצילום, לא נעשה צדק.
ממה ששמעתי "המדריך למהפכה" מזכיר קצת את "ואלס עם באשיר" וגם אומרים שהוא ממש טוב.. אז בינתיים אני אהמר עליו כזוכה בפרס הסרט.
"הדקדוק הפנימי" הוא ההימור השני שלי ו"לחיות מחדש" שלישי.
אגב, מעניין לציין שכמעט כל הסרטים המעניינים השנה הופקו בתמיכת קרן רבינוביץ'.
זה נחמד! סרט אימה, מותחנים, הרבה סרטים תקופתיים, חצי-דוקו שמשלב אנימציה, קומדיה היסטורית וסרט סוריאליסטי על חלומות.
נכון, נהוג להמר על השמות הגדולים אבל מצד שני – כמה אנשים הימרו על "עג'מי" לפני שראו אותו ? אף פעם אי אפשר לדעת לפני שרואים את הסרטים.
"אודם": אני די מסוקרן. ולווא דווקא בגלל הרעש שמסביב. התקציר נראה לי מעניין, ואני מאוד מסמפט את קלרה חורי. מצד שני, לא ממש אהבתי את "קשר עיר".
"אנדנטה": אכן נשמע כמו "שמש נצחית". לא מכיר את העושים במלאכה, אבל מאוד אוהב (כמוך) את שרה אדלר, וגם את לירון לבו. הסרט הזה יכול להיות כשלון מביך, אבל גם הברקה גאונית. העניין עם גונדרי הוא שיש לו דמיון מופלא, והרבה דברים הוא יוצר ב"עבודת יד", ובמינימום אפקטים. כך שהפרויקט לא חייב להיות יקר.
אה…וזה שקוראים לבעל מפעל החלומות מר טרייר…זה במקרה? (נכתב ע"י מישהו שראה את "אנטיכרייסט").
"בנא" – ראיתי. יש לצפות למועמדות של שמואל וילוז'ני. וזהו.
"גיא אוני" – כשהייתי בבית הספר, הספר הזה היה אחד מקריאות החובה. הגעתי עד לעמוד 85, ולא יכולתי עוד. גם העובדה שמופקד על הסרט הזה דן וולמן (שאני דווקא מסמפט לפעמים) אינה מעודדת אותי. זה יהיה כנראה סרט מיושן ומאוד לא מלהיב (אבל אשמח להיות מופתע לטובה).
"הדקדוק הפנימי" – גם אני מאוד אוהב את ניר ברגמן. קשה לי לראות אותו מפספס כאן.
"המדריך למהפכה" – אכן סוף סוף. מכאן יכולה לצאת הפתעה גדולה מאוד, או סתם סרט חביב. לא צופה פספוס כאן.
"התגנבות יחידים" – אני מאוד סקפטי לגבי הסרט הזה, אבל אשמח להתבדות. קוסשוילי מתעסק בחומרים אחרים מאלו שהעסיקו אותו בשניים וחצי הסרטים האחרים שלו. כשרון יש לו. משמעת? לא בטוח.
"התפרצות X" – משהו בתקציר דווקא כן מדגדג לי. ואחרי שראיתי את מלאני פרס ב"תיבת נח" (סדרת הטלויזיה), נדמה לי שהיא יותר מסתם בחורה יפה.כרגע, נראה לי כמו סרט שיזכה ללא מעט מועמדויות, אבל לא יזכה בפרס.
"וביום השלישי" – פרויקט שמאוד מסקרן אותי. נדמה לי שיש משהו מאוד פסימי באיבגי (האיש), והמשהו הזה ימהל לתוך דרמה שנראית לי מרתקת על הניר. שרון אלכסנדר עושה הרבה שטויות, אבל כשהוא מפוקס, הוא מצוין.גם איצ'ו אביטל שחקן נהדר בעיניי, שלא מקבל מספיק הזדמנויות. מצד שני, אני לא ממש מסמפט את אפרת בן צור.
"זוהי סדום" אני לא רואה "ארץ נהדרת" זה לא מצחיק אותי. השאלה כאן היא אם סרט הקולנוע הוא תעלול שיווקי (בואו לראות את הכוכבים שאתם אוהבים בקולנוע!), או שיש כאן סרט עם אמירה, או אפילו סתם קומדיה שכתובה טוב. אני חושב שאתה מגזים עם 300 אלף. רק אם הסרט הזה יהיה טוב הוא אולי יגיע למספרים האלו. במקרה הרע, הוא יעשה את המספרים של "כלבים לא נובחים בירוק".
"ז'ה טם וגו'…" – נראה לי כמו סרט חביב. אם הוא יהיה עשוי טוב, זה יכול להיות קראוד פליזר נעים. ולמרות שאני ממש לא מחסידי שבק ס', אני די מספמט את מוקי הקולנועי. מ"שבתות וחגים" הטלויזיונית, דרך "כנפיים שבורות" של ניר ברגמן, יש במוקי הקולנועי משהו נחמד ורגוע, בניגוד לפרסונה המוזיקלית הבועטת שלו. סוס שחור?
"כלבת": כן, התסריט נשמע מעניין. ומעבר לזה, אני ממש אוהב את דני גבע. עוד שחקן נפלא בעיניי, שלא מקבל מספיק הזדמנויות.ואחרי שראיתי את עופר שכטר בשני סרטים ("פובידיליה" ו"No אקזיט") אני חושב שהוא שחקן מצוין. גם אניה בוקשטיין לא רעה בעיניי. אז עם תסריט מסקרן, וקאסט מנצח, יש כאן סיכוי לסרט מרתק.
"לחיות מחדש": הלו, יאיר, האם כבר שכחת את "מישהו לרוץ איתו" ?
אם כבר, מישהו צריך להגביל את האדון בוזגלו. מכונת הסרטים הזו עובדת כאילו מעל לראש של כולם. כולל מעל הראש של הצופים.
"מאיה" אין לה סיכוי. אם כי נחמד לראות את שמו של יואב קוש בקרדיטים.
"מבול" לפני עשור למדתי ב"קמרה אובסקורה". גיא נתיב הוא בן המחזור שלי. הסרט הזה הוא הרחבה של סרט הגמר שלו, עם קאסט רחב יותר (וטוב יותר). איש כשרוני ונחמד, גיא נתיב. נדמה לי שהושקעו בפרויקט הזה הרבה כסף ומחשבה. זה כנראה יהיה יותר טוב מ"בנא", ומצד שני, קשה לי לראות את הסרט הזה מתקשר עם הקהל הרחב. מבחינת פרסים: לא יודע. לא נראה לי שזה יהיה סרט רע, אבל גם לא נראה לי שיבלוט במיוחד.
ושמחתי לראות את ליר כץ ברשימת הקרדיטים. היא היתה חמודה בתור הילדה של דני גבע ואפרת בן צור ב"פרשת השבוע" הטלויזיונית של רני בלייר.
"משאבי אנוש" בעיניי, אחד המתמודדים המרכזיים לפרס (יחד עם ניר ברגמן). נדמה לי כמו פרויקט עצום מידות, ומקיף יבשות. ומכיוון שריקליס הוא מקצוען מוקפד, קשה לי לראות את הפרויקט הזה מתפספס.
"סרק סרק" אני מאוד חושש מהפרויקט הזה. האם לבוזגלו יש את היכולת להתמודד עם הנושא הזה?
"פעם הייתי" מאוד חושש 2. אבי נשר איש עם יכולות מוכחות, והתקציר נראה מעניין. אבל הטריילר נראה זוועתי.
"קירות" אין לו סיכוי. ניסיון מעניין, אם כי די כושל בסופו של דבר לעשות סרט אקשן ישראלי "כמו שצריך".
"בין השמשות" נשכח בכוונה?
===========
רוה לאחד: לא. הוא איכשהו נשמט מהקופי-פייסט שעשיתי למסמך שנשלח מהאקדמיה. הוספתי אותו כעת.
בין השמשות???? הסרט הכי מרגש מכל הטררארם הזה.. מה איתו יאיר?
רק שני סרטי סכסוך מתוך 19? הקולנוע הישראלי עובר מהפכה.
ושימו לב להברקה: רן שם-טוב (איזבו ועוד) הלחין את "זוהי סדום". יהיה מגניב.
===========
רוה ל(יובל): מתוך 20. שכחתי בחוץ את "בין השמשות". השלמתי.
או.קיי. אז עכשיו קראתי גם על "בין השמשות". טאבולה ראסה. לא יודע על אלון זינגמן כלום. והתקציר נשמע כמו רימייק ל"אהבה נושכת". אילן גבוה מדי להיתלות בו. מצד שני, לך תדע. אולי יש לו את זה.
ואני אוהב את הקאסט.
אני מקווה שולדימיר פרידמן מהסרט קירות יזכה למועמדות, מגיע לו בהחלט. שחקן עם יכולות משחק נדירות.
לאיתן, יש לו את זה.
הי יאיר!
חשבנו שאולי תתעניין:
http://vimeo.com/10849326
טיזר וידאו לקראת ריליס חדש בלייבלנו, אנחנו מבטיחים לך שאתה מכיר את האמן 🙂
יש ניחושים?
חדשות מעולות להיום: הקליפ הישראלי שנשלח לתחרות ליצירת קליפ לשיר של מובי זכה.
http://genero.tv/moby-has-chosen-the-winner/
התפרצות הכי תפס אותי. אחכה לו בקוצר רוח.
אפשר להתפלח להקרנות אקדמיה?
אגב יאיר, שום איזכור לבחירה של ג'וס ווידון כבמאיתסריטאי של "האוונג'רס"?
http://www.youtube.com/watch?v=yhHQz4qiXIA
קיץ חם עם העפיפונים של ארמנד בסינמטק תל אביב מועד הקרנות בקרוב
אני דווקא לא בטוח שהסרט של ניר ברגמן הוא באמת המועמד המוביל. חוץ מכנפיים שבורות הוא חתום גם על דברים אחרים הרבה פחות טובים. הוא די הוכיח שאין לו חוש קולנועי מעבר לרנן שור אהב את זה אז בואו נשכפל. לדעתי ערן ריקליס ואבי נשר הם המועמדים הכי מסקרנים.
ניר ברגמן הוא במאי מצוין שיודע להעביר סיפור ולרגש וממצטיין בעיקר בהדרכת שחקנים. הפרוייקט האחרון שביים לטלוויזיה סבל בעיקר מתסריט בינוני ומדכדך שלא הוא כתב (קשה עד בלתי אפשרי להתפרנס כבמאי רק מפיצ'רים שאתה כותב וחייבים לקחת גם דברים אחרים).
השאלה הגדולה היא אם הצליח להעביר את האיכות הנפלאה שבספר של גרוסמן, זה ממש לא פשוט, זה לא מהספרים שצועקים "תעשו ממני סרט". אם הצליח זה הולך להיות חתיכת סרט בן זונה.
כל האמור לעיל תופס גם לגבי דובר, אם כי הספר "התגנבות יחידים" נראה זמין יותר לעיבוד קולנועי.
לא אוהב להביע דעה מראש על סרטים ובייחוד לא על כאלה שטרם ראיתי ולו רבע פריים שלהם ובכל זאת ועל-פי תחושת בטן, הרי שבניגוד לשלוש השנים האחרונות שבהם המנצח לקח את התואר בנוק אאוט מהיר ותכליתי דומה לי שהפעם צפוי נצחון בנקודות, בהפרש זעום ועם משקל יתר לפסיכולוגיית ההצבעה ופחות לסרט גופא.
אולי עם הפניית המבט פנימה(אף על פי שמדובר בעובדת זרה, היא נהרגה בפיגוע.) תחדל האקדמיה להתעלם מריקליס, יוצר ראוי.
אני חייבת לומר שאין סרט שיותר מעניין אותי ומושך אותי מ"אודם".
אני חושבת שיש בו מחשבה עמוקה על צידו השני של המטבע.
אולי צלצול השקמה עבור כולנו.
אומנם סרט מושמץ אבל לפי התקציר ולפי האינסטינקט שלי אני מאמינה כי זה הוא סרט מרגש ומלא אמוציות שיגרום לי ולמדינה שלמה לחשוב אחרת.
לרונית: אויש תנוחי.. שתולה של סגל
ברגמן וזילברשץ כנפים שבורות לא?זה צוות מנצח אין לאף אחד סכוי מולם.
לא יודע איך להגיד לכם את זה אבל ברגמן עושה סרטים וסדרות שנראים כמו סרטי הולמרק. יוצר בנוני להחריד.
כמה אדפטציות!
פעם הייתי (בשבילה גיבורים עפים), משאבי אנוש, התגנבות יחידים, הדקדוק הפנימי, גיא אוני, התפרצות X. למעשה כל הסרטים של הבמאים "הבכירים" בעלי הרקורד הרציני הן אדפטציות.
מעניין…
Buddy the spam here are driving me insane! Get rid of it!