עדה טל מורידה לי סטירה
השחקנית עדה טל נפטרה לפני כמה ימים בגיל 89.
את עדה טל פגשתי פעם אחת בחיי. זה היה ב-1992. אני הייתי סטודנט לקולנוע ואחד המורים שהכי הערכתי בחוג לקולנוע, אחד האנשים שהכי פקחו את עיניי לקולנוע, היה יגאל בורשטיין. כשהוא יצא לצלם סרט קצר בשם "תורת המידות" הוא חיפש מתנדבים שיבואו לעזור לו על הסט. וכך מצאתי את עצמי במשך כמה ימים עוזר תאורן שני (הצלם היה חורחה גורביץ', מפעיל המצלמה היה שרון 'שרק' דה-מאיו). עדה טל – קשישה קטנטנה ומאוד נמרצת, שעבדה המון בתיאטרון אבל מעט מאוד בקולנוע – היתה אחת השחקניות בסרט, וגילמה את הסבתא.
"תורת המידות" הוא סרט קצר ומבריק (שהגיע הזמן להוציא אותו בדי.וי.די), שבזכותו אני מכיר את "פליי-טיים" של ז'אק טאטי. דמיינו את טאטי פוגש את שפינוזה. בבית דירות ישראלי טיפוסי מחולון – עם מרסות מכוסות טריסולים – המצלמה מביטה באופן סטטי, ומרחוק, בארבע דירות. בוקר עולה, הערב יורד, קיץ, חורף, והמצלמה נשארת סטטית מול ארבעה המרפסות שמחלקות את המסך לארבעה חלקים. ובכל מרפסת, אנחנו מציצים כמעט מבעד לטלסקופ, אנשים באקסטרים-לונג שוט חיים את החיים שלהם. לפעמים בכל מרפסת קורה משהו אחר. לפעמים כל התריסים סגורים חוץ ממרפסת אחת. ולפעמים יש אינטראקציות בין המרפסות. בדירה למעלה יש זוג צעיר. הוא מתופף שמרעיש את השכונה. בדירה ממול זטג מבוגר. האב משחק קלפים ומפסיד את כספו. בדירה מתחתם משפחה טיפוסית. הורים וילדים קטנים. והסבתא (טל). ובדירה מולם יושב ומתקתק מבוקר עד ערב הסופר/הפילוסוף, שאמור להראות לנו איך היו נראים חייו של שפינוזה לו היה מנסה לכתוב את "האתיקה" שלו בימינו, בחולון (בורשטיין הרחיב את הרעיון הזה לסרט באורך מלא בשם "אושר ללא גבול". שהכיל המון רעיונות תסריטאים/פילוסופיים נהדרים על המפגש שבין הפילוסופיה ובין הישראליות העממית, והתוצאה היתה סרט חביב ומשעשע וחכם ומאוד אירוני, אבל לא היה בו את האחידות הסגנונית הקיצונית והכה מרעננת של הסרט הקצר). בורשטיין, אגב, המשיך לפתח את הרעיון שלו ועבר לקפקא בחולון, בסרט קצר נוסף – מבריק לא פחות, אבל יותר מאתגר לצפייה – בשם "מכתבים לפליציה" (שלמעשה, כמדומני, צולם במועדון לילה מזרחי בבת ים).
באחת הסצינות בסרט הדירה של הזוג המבוגר נותרת נטושה, אחרי שהאב הפסיד את כל כספו בהימורים והתאבד. לדירה הריקה נכנסים לגור פועלי בניין ערבים. אחד הדיירים מלשין. מגיעה משטרה. והערבים מגורשים מהדירה. בשלב הזה היה חסר סטטיסט לגלם את אחד השוטרים. וכך הוזעק עוזר התאורה השני (אני) והולבש בבגדי שוטר, והפך לשחקן לרגע. התפקיד שלי: להיכנס עם שאר השוטרים לדירה עם פנסים בידינו, לפתוח את התריס, לקרוא לחברים מהניידת. ואז כשאני פונה לצאת, עומדת שם הסבתא מהקומה למטה שכועסת על הפינוי הברוטלי ומורידה לי סטירה כמחאה על החוצפה וחוסר הרגישות. צריך להבין: זה מצולם באקסטרים-לונג שוט, ובלי סאונד (בסרט איו דיאלוגים, רק עריכת אפקטים קוליים בדיעבד, וקטע אחד קטן של טקסט/נאום של הפילוסוף מהקומה הראשונה). אבל עדה טל היא שחקנית תיאטרון ובתיאטרון לא עושים בכאילו. היא מתנצלת ומסבירה ושואלת את רשותי. ואני מרשה. וכך, טייק אחרי טייק, היא מחטיפה לי סטירות אמיתיות, ואני – שוטר גמלוני ומושפל – יוצא מהפריים. לחיי אדומה ובוערת, ואני אומר לעצמי שוב ושוב: תודה לאל שאני לא שחקן.
אם תראו את הסרט, לא תזהו אותי שם. כאמור, הכל צולם בלונג-שוט. והסצינה הזאת גם צולמה בלילה. אבל כשתראו את הסבתא (שגונבת את ההצגה בכמה רגעים בסרט) מחטיפה סטירה לכוחות הכיבוש הישראליים, תיזכרו בעדה טל, שהלכה השבוע לעולמה.
(ואגב, קצת לא נעים לי. אבל שנים הייתי מבלבל בין עדה טל ודבורה ברטונוב. שתיהן היו קצת דומות זו לזו בעיניי, ואולי סתם כי כל שחקניות הבמה הקשישות נראו לי אותו דבר. ובכל מקרה, ברטונוב נפטרה לפני כחודש. עצוב).
========
וגם לין רדגרייב הלכה לעולמה. אתמול, בגיל 67. בוגרי הסיקסטיז זוכרים אותה בתור השחקנית הראשית ב"ג'ורג'י גירל". בוגרי הניינטיז זוכרים אותה בתור אמנת הבית הסרקסטית של ג'יימס ווייל (איאן מקלן) ב"אלים ומפלצות" של ביל קונדון. ובתור נצר למשפחות אצולת הבמה והמסך הבריטים, הרדרגרייבס והריצ'רדסונס, היא גם מוכרת בתור האחות של ונסה רדגרייב והדודה של נטשה ריצ'רדסון (שנהרגה בתאונת סקי בשנה שעברה) וג'ואלי ריצ'רדסון ("טובעים במספרים", "101 כלבים וגנבים").
עשית חשק לראות את הסרט . תקיים [ תנסה ] .
נדמה לי שהתכוונת לשפינוזה, לא לקפקא
===========
רוה: סליחה סליחה. בלבול שלי. אכן, "תורת המידות" ו"אושר ללא גבול" הם על שפינוזה בחולון ו"מכתבים לפליציה" הוא על קפקא בבת ים. עשיתי קצת בלאגן, אבל עכשיו סידרתי. תודה.
אתיקה וקפקא? אתה בטוח? אולי, נניח, שפינוזה? אני יודע שהוא היה כופר (גדול!) ולא מוזכר כלל בדפי הסנהדרין, אבל בכל זאת… 🙂
תודה על ההומאז' לעדה טל.
טל וברטונוב גם הופיעו יחד אצל עמוס גוטמן.
אצל עמוס גוטמן זו הייתה עדה ולרי טל, לא?
משום מה חשבתי שהיא שיחקה את החברה של ברטונוב (שהיא לא עדה ולרי טל) – התבלבלתי לגמרי?
עדה ולרי טל זאת ההיא שעשתה ניתוח לשינוי מין,לא?
רוה – חבל שאתה כותב על שחקנים רק אחרי שהם מתים ולא מקדיש קצת מחשבה לפועלם גם בביקורות הסרטים שלך.
מכתבים לפיליציה מישהו ראה? סרט איום ונורא עם ניסיון אמיץ, הגובל בגזענות והתנשאות בלתי נסבלים. מישהו יודע למה הייתה בחירה לצלם במועדון בבת ים?
דבורה ברטונוב נפטרה ב-19 באפריל
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/096/397.html
אם עדה טל היא לא עדה ולרי טל, כדאי שמישהו יעדכן את IMDB בעניין הזה.
Thanks for taking the time to share this, I feel strongly about it and love reading more on this topic. If possible, as you gain knowledge, would you mind updating your blog with more information? It is extremely helpful for me.