12 מאי 2010 | 10:49 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

מסע ארוך לתוך הקיץ

הרבה זמן לא הצצנו מה קורה בקופות בארץ. ובכן, נראה שהמצב לא רע בכלל. בסוף השבוע הקודם, הצליח “איירון מן 2 ” להיות הסרט הכי נצפה בארץ – גיבור על מצליח בקופות בארץ! לראשונה לדעתי! – עם מכירות של מעט יותר מ-20,000 כרטיסים. ומתברר שגם “התנגשות הטיטאנים” עובד לא רע והוא מכר כבר 70,000 כרטיסים. ו”הדרקון הראשון שלי” מתקדם לאט אבל בטוח גם בארץ, והגיע כבר ל-150,000 כרטיסים (נכון ליום ראשון שעבר, בעשרה ימים האחרונים הם בוודאי מכרו עוד). אבל הכי מפתיע: “אליס בארץ הפלאות” של טים ברטון עדיין הולך מצוין. הוא כבר הגיע להכנסות של 4.7 מיליון דולר, שזה יוצא בערך 430,000 כרטיסים. במילים אחרות: אם מתעלמים לרגע מ”אווטאר”, שחורג מכל סטטיסטיקה הגיונית, הרי שהסרט הכי קופתי בישראל ב-2009 היה “למעלה” של פיקסאר, עם הכנסות של 3.6 מיליון דולר. והנה, “אליס בארץ הפלאות” כבר עוקף אותו ברבעון הראשון של 2010. וזה עוד לפני “שרק 4 ” ו”צעצוע של סיפור 3 ” ו”פעם הייתי” ו”זוהי סדום” שבוודאי גם ימכרו בין 200 ל-300 אלף כרטיסים כל אחד.


==============


משונה שהידיעה המפתיעה (לטובה) הזאת מסתתרת דווקא ב”וואלה! סלבס”, ואני מקווה שהיא אמינה: מתברר שלוסי דובינצ’יק מתכננת להפוך את “החיים על פי אגפא” של אסי דיין להצגה בתיאטרון גשר. דובינצ’יק גם תגלם את אחת הדמויות (אני מניח שהיא תגלם או את דמות הצלמת שגילמה עירית פרנק, או את דמות הבחורה המעורערת שגילמה אביטל דיקר). שלומי שבן יגלם את צ’רניאק הפסנתרן (שגילם במקור דני ליטני).


אני די מחבב את הנטייה האופנתית הזאת לעבד סרטים להצגות (לרוב למיוזיקלס). אני סקרן, למשל, לראות מה ג’ולי טיימור תעשה ל”ספיידרמן” כמיוזיקל בברודוויי. ומכיוון שכל כך הרבה שנים הקולנוע עיבד הצגות, התנועה לכיוון ההפוך שמאפיינת את העשור וקצת האחרון דווקא מבדרת אותי. ואחרי “הלהקה” ו”החיים על פי אגפא” (ו”השוטר אזולאי”), אולי יהיה נכון להמשיך לחשוב על עיבודים נוספים. ואגב: אני מחכה בקוצר רוח לרימייקים ישראליים. גם זה צריך מתישהו להגיע. ויש לא מעט סרטים ישראליים שראויים להיגאל על ידי רימייק. כבר שוחחנו על זה כאן בעבר.



אז בואו נתחיל להעלות רעיונות: איזה עוד סרטים ישראליים יכולים להפוך להצגות? הקו המנחה, אני מניח, הוא שמדובר בעלילה שאפשר לרכז ב-2-3 לוקיישנים ושמתרחשת במסגרת זמן די מצומצמת. “אגפא”, שמתרחש בעיקר בפאב במשך לילה אחד, הוא מהבחינה הזאת בחירה מושלמת. כמעט יוג’ין אוניל בתל אביב. אם מסורת המיוזיקל היתה יותר תוססת ושמחה בארץ, הייתי מדמיין בקלות את “סיפור גדול” הופך למיוזיקל. אבל אני לא בטוח שזה הולך ככה.


==========


הפרסים בדוק-אביב חולקו אמש (הפסטיבל ממשיך עד שבת). “גם כשעיניי פקוחות”, סרט על המוזיקאי גבריאל בלחסן שביים אופיר טריינין, זכה במקום הראשון. הנה הפרטים וכל שאר הפרסים.



==============



דיוויד קרוננברג הולך לעבד את “קוסמופוליס” של דון דלילו לסרט עם קולין פארל ומריון קוטיאר בתפקידים הראשיים. בשורות טובות… אבל – “ארוחה ערומה” של קרוננברג הוא בעיניי אחד העיבודים הכי טובים שאי פעם נעשו לספר (של וויליאם בורוז). בית ספר באיך לעבד, להישאר נאמן לאווירה, אבל לקחת חירויות למטרות קולנוע. כך שדון דלילו אמור להיות נהדר בידיים של קרוננברג. נשאלת השאלה האם אחרי ההצלחות שלו עם “סימנים של כבוד” ו”היסטוריה של אלימות” האם קרוננברג יעיז ללכת לכיוון סוריאליסטי/ביזארי/תודעתי/לא-לגמרי-קוהרנטי, כמו שהוא העיז לעשות עם “ארוחה ערומה”. ובכל אופן, פרויקט מסקרן.


============


כדאי לקרוא: ה”לוס אנג’לס טיימס” מעיין במגמה שאנחנו עוקבים אחריה כאן דרך סרטוני יו-טיוב למיניהם – על קולנוענים שעושים סרטים קצרים מרשימים שמופצים באופן ויראלי, מושכים תשומת לב בקהל, התקשורת והתעשייה, ועושים לעצמם קיצור דרך הישר לתוך הוליווד. את רוב הסרטים המוזכרים בכתבה ראינו כאן בבלוג בחודשים האחרונים.


===========


וויליאם לובצ’נסקי, הצלם הצרפתי שעבד עם גודאר, טריפו וריווט, בין השאר, הלך לעולמו לפני שבוע בגיל 72. ה”ניו יורק טיימס” מספיד. לגודאר הוא צילם, בין השאר, את “הגל החדש”. לטריפו הוא צילם את “האשה ממול”. לקלוד לנצמן הוא צילם את הסרט התיעודי “למה ישראל?”. ולאנרי ז’ורז’-קלוזו הוא צילם את “אשה גיהנום”.

נושאים: בשוטף

12 תגובות ל - “מסע ארוך לתוך הקיץ”

  1. אביגיל 12 מאי 2010 ב - 10:54 קישור ישיר

    חס וחלילה שיתחילו פה רימייקים ישראלים. דוקא את הרעה החולה הזו, שכילתה כמעט כל חלקה טובה בהוליווד, אתה רוצה ליבא לארץ?

    ============

    רוה לאביגיל: רימייקים היא דרך מצוינת לקחת רעיון טוב שפוספס בגלל תנאים כושלים או כשרון חלקי. אפילו היצ’קוק הבין את זה. רק דמייני את ערן קולירין, נגיד, מביים רימייק ל”חגיגה לעיניים” של אסי דיין? או רימייק אמיתי, ז’אנרי, קיצוני, אבל חכם, ל”חייל הלילה” של דן וולמן. סרטים שיש בהם אינסוף פוטנציאל מבחינה רעיונית/תסריטאית, ומעט מדי מימוש (לדעתי), ומגיע להם להיגאל.

  2. עמית איצקר 12 מאי 2010 ב - 11:03 קישור ישיר

    “סיפורי בתי קפה” של עמית ליאור יכול להיות הצגה לא רעה.

  3. איתן 12 מאי 2010 ב - 11:24 קישור ישיר

    1. הטבלה ב בוקסאופיסמוג’ו מזניחה את הסרטים הישראלים. אין לי מספרים, אבל נדמה לי ש”כלת הים” שיצא לפני 3 שבועות, עושה עסקים לא רעים (מוצג בכ-15 עותקים, ויציב לפחות בשלושת השבועות האלו).יש לך אולי איזה אינסיידר שייתן מספרים ?
    2.אני עם אביגייל. באופן עקרוני אני נגד רימייקים (עם יוצאי דופן אפשריים).אני גם לא בטוח שחלק מהסרטים שנעשו בארץ בשנות ה-80 רלוונטיים להיום. ובכלל – חלק גדול מההצלחה של הקולנוע הישראלי בעשור האחרון הוא החיפוש התמידי אחרי סיפורים, וחיפוש תמידי אחרי סגנונות. אני לא חושב שאנחנו צריכים ללכת אחורה.בנוסף, אני הולך מעט מאוד לתיאטרון. וכמעט כל הרימייקים התיאטרוניים נראים לי כאופורטוניסטיים (בוא נקפוץ על שם מוכר, ונעשה בוכטות של כסף. ראה החידוש המסכן ל”שוטר אזולאי”)
    אבל
    לוסי דובינצ’ק נדמית לי כדמות רצינית בנוף הישראלי, ולהרגשתי היא תעשה עבודה מעניינת. ושלומי שבן יכול להיות אחלה צ’רניאק. יש כאן פוטנציאל.
    3. קרוננברג – אתה קופץ מהר מדי. לפני הפרויקט הזה, יש פרויקט אחר על האש, שאמור לצאת בשנה הבאה. זה כמו שלפני כמה שנים דיברו על זה שאלמודובר הולך לביים סרט על מנתח פלסטי שהולך לנקום באנס של ביתו ע”י ניתוח פלסטי כפוי בפניו של אותו אנס. זה היה לפני כמה שנים. אז הוא הלך ועשה את “חיבוקים שבורים”. ורק עכשיו הוא חזר לזה (את המנתח יגלם אנטוניו בנדרס. הצילומים יתחילו בקיץ).

  4. שלומי 12 מאי 2010 ב - 13:24 קישור ישיר

    ”החיים על פי אגפה” כבר עובד למחזה ועלה בתיאטרון בגרמניה לפני כעשור, אולי יותר. מענייו אם יש קשר בין העיבודים/מחזות.

  5. עופר (הירוק) 12 מאי 2010 ב - 14:05 קישור ישיר

    אני חושב שmade in israel תפור על רימייק בימתי.

  6. יותם 12 מאי 2010 ב - 14:54 קישור ישיר

    לא יודע מה מצבה של ‘השוטר אזולאי’ בהבימה, אבל הייתי שמח לראות את ‘תעלת בלאומילך’ על במה

  7. רז-ש 12 מאי 2010 ב - 17:41 קישור ישיר

    לא סרט ישראלי, אבל אני חושב שאפשר לעשות עיבוד ישראלי בימתי מצויין לסרט קולנועי מופרע במיוחד- ממזרים חסרי כבוד של טרנטינו. כאשר האולם עצמו יהיה אולם הקולנוע של הסרט. 

  8. צב 12 מאי 2010 ב - 20:01 קישור ישיר

    אני בעד רימייק לבלוג הזה שיחזיר אותו לימיו הגדולים. אני ברצינות שוקל לבטל את הRSS

  9. מיכאל 22 12 מאי 2010 ב - 21:06 קישור ישיר

    את ‘ארוחה עירומה’ לא קראתי, אבל העיבוד הקולנועי של קרוננברג מצוין.
    במאי גאון, היה ונשאר.
    הבא שלו דווקא הוא חלא העיבוד לספרו של דלילו, אלא סרט המתרחש בלימוזינה ברובו, ואתה, יאיר, זה שדיווחת עליו כפרויקט הבא של קרוננברג.
    כמו כן, קרוננברג עצמו אמר בריאיון כי זה סרטו הבא, יוצא אולי בסוף השנה, אולי סוף שנה הבאה. כך שהעיבוד לדלילו סביבות 2014 יוצא…

  10. ע. 12 מאי 2010 ב - 22:40 קישור ישיר

    למיכאל 22: סרט המתרחש בלימוזינה ברובו זה בדיוק העיבוד לקוסמופוליס של דלילו – ספר על טייקון צעיר שתוך כדי פקק ענקי בניו יורק סוחר בכל אוצרותיה של אפריקה מהלימוזינה שלו.

  11. נוי קוגמן 13 מאי 2010 ב - 18:12 קישור ישיר

    ‘איירון מן 2’ הוא גיבור העל הראשון המצליח בקופות בארץ? אתה בעצמך כתבת בפוסט הזה http://blog.orange.co.il/cinemascope/?p=1313 ש’האביר האפל’ מכר יותר מ-50,000 כרטיסים. זה הרבה יותר מ-20,000, אתה יודע. על פי ויקיפדיה (לא יודע מאיפה המידע), זה היה הסרט השלישי הכי נמכר ב-2008. נכון שבכללי, גיבורי על מצליחים פה פחות מבארה”ב (בהסתמך על הנתונים המוגבלים והבקיאות העוד יותר מוגבלת שלי), אבל להגיד שגיבורי על לא מצליחים בארץ ככלל זה מוגזם.

  12. אלון 14 מאי 2010 ב - 10:01 קישור ישיר

    רגע, אני רוצה להבין – ע”פ החישוב הזה אוואטר הביא בערך 1.3 מיליון צופים? זה הגיוני? זה לא שובר את שיא כל הזמנים?


השאירו תגובה