"$9.99 ", ביקורת
"$9.99 " אורג בצורה כמעט מושלמת כמה מהסיפורים הקצרים של אתגר קרת, עד כדי כך שהסרט מעלה את התהייה שמא אנימציה היא הדרך הטובה והנכונה – אולי הבלעדית – להעביר את עולמו של קרת אל המסך. תתיה רוזנטל – בקופרודוקציה ישראלית-אוסטרלית – בוראת עולם מפוברק שמתחיל בערבול גיאוגרפי: בתי הסגנון הבילאומי המזוהים עם הנוף התל אביבי, שברחובותיה נוסעות מוניות ניו יורקיות, ומסתובבות דמויות עם מבטא אוסטרלי. וזה עולם שנמצא בלימבו מציאותי, חלקו בעולם הזה, חלקו בעולם הבא, חלקו בעולם מציאותי, חלקו עולם סוריאליסטי.
אדם שמכיר את כתביו של אתגר קרת רק על סמך העיבודים שלהם לפיצ'רים, ימצא דמיון מסוים בין העולם של "9.99 " ובין זה של "חותכי ורידים: סיפור אהבה", הגרסה של גוראן דוקיץ' ל"הקייטנה של קנלר". וזה מעניין, כי דוקיץ' ניסה להפוך את העולם הבא – הלימבו שבין גן עדן לגיהנום – למין עולם קולנועי ריאליסטי, בו הכל נותר בדיוק אותו דבר, אפרורי ומדכא, כמו בחיים. ואילו רוזנטל משתמשת באנימציה כדי לתת לעולם הזה איזשהו מראה סמי-סוריאליסטי. עיצוב הדמויות מעניק להם מראה מרופט, עגום, וככה דווקא האנימציה נראית כאילו היא סוחבת את הסרט לכיוון מציאותי יותר. זה משעשע: טקסטים ספרותיים דומים, שני עיבודים קולנועיים, שנושקים זה לזה במקומות מעניינים למדי, במפגש בין מה שמציאותי למה שהזוי. ולמרות שמאוד חיבבתי את "חותכי ורידים", נדמה לי שדווקא עולם הפלסטלינה והסטופ-מושן של רוזנטל ושות' איכשהו מתלבש יפה יותר על העולמות של קרת.
זה מתחיל בהומלס מתאבד שהופך למלאך. ומשם אנחנו נכנסים לחייהם המצטלבים של כמה דמויות שנעות סביב בית אחד. ריבוי הסיפורים המצטלבים עשוי לגרום לנו במבט ראשון לחשוב על "תמונות קצרות". אבל רוזנטל איננה אלטמן, כשם שקרת איננו ריימונד קארבר. למעשה, שניהם הפכים מוחלטים. אם כבר רפרנס קולנועי, הרי שמשהו בסגנון הקומי-מורבידי, ומעבר המצטלב בין דירות ובין חיים של אנשים, ובין אירוניה וסגנון אולטרה מוקפד, גרם לי לחשוב על "9.99 " כמעין גרסת אנימציה ל"שירים מהקומה השניה" של רוי אנדרסון.
לא כל האפיזודות עובדות באותה הצלחה ב"9.99 ", אבל האופן שבו הסרט מצליח לנסח לטקסטים של קרת איזשהו קוד ויזואלי – שבפעם הראשונה באמת נדבק בעיניי זה לזה – גורם לי לתהות שמה יש כאן אפשרות לתחילתו של זיכיון. כל ספר של קרת, וסרט האנימציה שילווה אותו.
נ.ב: נזכרנו כאן ב"חותכי ורידים", שם גילם טום ווייטס את דמותו של קנלר, בעל הקיטנה מהעולם הבא. והנה מתקרב אלינו מחר "מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס" של טרי גיליאם. גם שם: עולם הזה, עולם הבא, ושוב טום ווייטס בתור ישות מטה-פיזית.
נהניתי מאוד בסרט. העולם ההזוי ומעורר המחשבה שקרת יצר עובר מצוין למסך הגדול. מישהו יכול לכתוב אילו סיפורים מוזכרים בסרט? בינתיים מצאתי רק את לשבור את החזיר ו-19.90 ש"ח.
יותר נכון "עבור 19.90 ש"ח בלבד (כולל מע"מ ודמי משלוח). מופיע ב"צינורות".
יש גם את "גילוח צחצוח", לפי הטריילר.
אני קוראת עכשיו את "פתאום דפיקה בדלת, ומאוד נהנית.
הסיפורים בסרט שזורים זה בזה בצורה חכמה וחלקם ממש יפים ובכל זאת הסרט לא מצליח לסחוף, לרגעים אפילו השתעממתי והוא נראה לי ארוך בהרבה ממה שהוא באמת.
שורה עליו תחושת עצב ודיכאון ואני חושב שפה אולי הפספוס הגדול של הסרט.
הסיפורים של אתגר בדרך כלל עצובים אבל הדמויות שלו (בהכללה גורפת ואולי לא לגמרי מדויקת) נטולות מודעות עצמית, חיות בהכחשה. גם סגנון הכתיבה העממי והקצת ילדותי של קרת נותן גוון קליל לכל העסק.
בעיבוד הקולנועי הודגש בעיקר הסבטקסט של הסיפורים ושל הדמויות – קצב איטי, מבטים נוגים, מוזיקה עצובה, הדמויות צבועות במשיחות מכחול וגונים עכורים משהו, הכל נהיה כבד ומייאש. נעלם כמעט לגמרי המתח האירוני בין המציאות העגמומית לבין הדרך נטולת המודעות שבה שהגיבור חווה אותה, וכך גם הולך לאיבוד החן הממזרי שיש במקור הספרותי.
מי הבמאי/ת?
תתיה רוזנטל
אני מסכימה לחלוטין עם מ"ס 3.
הסרט נסחב וחסר חן.ובעיקר מפוהק. השתעממתי.
אני תולה את הסיבה בבימאית,שאולי חשבה
שאם היא יוצרת בובות מחימר,זה לבד יסחוב את הסרט וייתן לו טאצ' אמנותי.זה לא קרה, כי היא פשוט לא יודעת לספר את הסיפור בצורה וויזואלית.ההומור והאירוניה שהן נשמת אפו של ז'אנר כמו זה של אתגר קרת.
נעדרים לגמרי מהסרט. ועל הכל שורה ש-ע-מו-ם
I wanted to thank you for this great read!! I definitely enjoying every little bit of it I have you bookmarked to check out new stuff you post.