גלויה פריזאית, #3
זהו. זו גלויה אחרונה מפריז. כדרכן של גלויות, היא מגיע ליעודה אחרי שאני כבר בארץ.
במוצאי שבת לפני שבוע יצאנו מסרט בשאנז-אליזה רק כדי לגלות שהשדרה השתנתה לחלוטין בשעתיים שהיינו בקולנוע. הרחוב נסגר למעבר של הולכי רגל ורכבים, ועשרות טרקטורונים ומיני-מלגזות התרוצצו בספיד מטורף במעלה ובמורד השדרה ומיקמו עליה אדניות ענקיות עם דשא, עצים ושאר צמחיה. נסורת עץ פוזרה לאורך הרחוב כולו. למחרת בבוקר (יום ראשון), קמנו לשאנז-אליזה ירוקה לחלוטין. משער הנצחון ועד לגרנד-פאלה השדרה היתה ירוקה כולה. בזמן אמת היה קשה לנו להבין ממש על מה ולמה – הכל היה בצרפתית. רק הבנו שזה מיצב ענק ומטורף למדי של אמן צרפתי בשם גד וייל. גם אתר האינטרנט של הפרויקט מתקשה למסור מידע למי שאינו דובר צרפתית. בכל אופן, נראה שהפרויקט העצום הזה – שהמשיך בדוכני מכירה הלאה עד ככר קונקורד – נועד לקדם את החקלאות הצרפתית. אולי אפילו את החקלאות האורגנית. ובכל מקרה, המסר היה אקולוגי למהדרין. והמראה היה מרהיב.
=================
פרנק זאפה שאל פעם האם יש מקום להומור במוזיקה. לדעתי התשובה היא "כן!". טיול במוזיאונים הפריזאים חושף שלא רק במוזיקה. להומור צריך שיהיה מקום בעולם האמנות. בין אם זה במרכז פומפידו או בכל גלריה אחרת, אמנות מודרנית + הומור יוצרת דברים מוצלחים לטעמי. והמוצלח שבהם היה התערוכה של טאקשי קיטאנו במכון קרטייה. האיש הזה פשוט נורא מצחיק. בקומה העליונה הוא הכין פסלים ומכונות ושעשועים, שנראו כמו מרכז הפעלה לילדים (כולל חוברת הפעלה מיוחדת לילדים המבקרים בתערוכה). מיצב אחד הוא כדור מכני המשוטט על קנווס באופן רנדומלי ומשפריץ צבע, ליצירת ציורים אוטומטיים שנראים כמו ג'קסון פולוק. שם העבודה "מיסייה פולוק". עבודה אחרת: סדרת מאווררים המציעים טעימת בריזה מאתרים שונים ברחבי צרפת. אלא שכל מאוורר דפוק בצורה אחרת. סלפסטיק במוזיאון. בקומה התחתונה: סדרת ציורים של קיטאנו מהשנים האחרונות (למשל, זה המצורף לעיל). בחדרים הצמודים, הקרנת רצף קטעים מתוכניות הטלוויזיה (הרבות!) שקיטאנו מנחה במקביל בטלוויזיה היפנית. באחת הוא מתחפש בכל פעם לדמות אחרת וצועק על אנשים באולפן, בשנייה הוא מתחפש לדברים אחרים ויוצא ךצילומי חוץ שם הוא זורק את שותפו לתוכנית לתוך מכוניות מתפוצצות ואוטובוסים מתנגשים. "ג'קאס" יפני.
ואולי קיטאנו הוא באמת מין סוג של ספייק ג'ונז יפני. סרטיו רציניים ומהורהרים, אבל עבודותיו החוץ קולנועיות מלאות רוח שטות וילדותיות. התערוכה הזאת מקסימה. ואולי הוא פשוט חיה יחודית שאי אפשר להשוות לשום יוצר אחר שפועל בעולם, באופן שבו הוא משפריץ יצירתיות בכל מיני סוגים ובכל מיני טעמים.
במקביל לתערוכה התקיימה במרכז פומפידו רטרוספקטיבה מסרטיו כבמאי וכשחקן (כמובן שלא יכולתי ללכת, כי הסרטים היו ביפנית עם תרגום לצרפתית). ובקאן הוקרן סרטו החדש, "Outrage", שלא זכה לאהדה מצד המבקרים. עונת הקיטאנו.
==============
חברת קרטייה מממנת גלריה לאמנות עכשווית (שמרבה להציג קולנוענים/אמנים: לפני טאקשי קיטאנו הציגו שם אנייס ורדה, ריימונד דפרדון ודיוויד לינץ'), לואי ויטון מחזיק חלל תצוגת אמנות בשאנז אליזה (בסמוך לבוטיק), ולאיב סן לורן יש תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה בפטיט-פאלה. אופנה וקוסמטיקה מתערבבים בפריז עם אמנות. וקולנוע. התערוכה של איב סן-לורן לא באמת עניינה אותי – אני די עיוור כזה מגיע לבהייה בבובות חלון ראווה לבושות במיטב אופנת ההוט-קוטור – אבל הסתקנתי בכל זאת, כי איב סן-לורן היה גם מעצב שעבד לא מעט בקולנוע. קודם כל, כי הוא היה המלביש העיקרי של קתרין דנב, בין אם זה ב"יפהפיית היום" של לואי בונואל או ב"הרעב" או בפרמיירות. והוא עבד גם ב"הפנתר הוורוד". בהחלט היה משעשע לראות את "יפהפיית היום" עובר רדוקציה של מונטאז' קליפי של החלפת מלבושים של גב' דנב. מצד שני, מעולם לא שמתי לב כמה מערכות בגדים היא לובשת בסרט אחד. ועוד בסרט של בוניואל. ואכן, לצד התערוכה מתקיימות הקרנות של הסרטים שאיב סן-לורן עזר להלביש. כל כך הרבה קולנוע בעיר הזאת.
==============
ועכשיו כשחזרתי, אני צריך להתחיל לראות סרטים צרפתיים לקראת פתיחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי שיתקיים בקרוב בסינמטק תל אביב. כמה כיף לחזור הביתה. זה המקום היחיד בו אני יכול לראות סרטים צרפתיים.
איב סן לורן
קיטאנו אכן יצירתי לאללה ומצחיק. חבל שגם שם מתורגמן צרפתי צמוד משפר מאוד את החוויה (למשל במיצג הדינוזאור או ההוצאה להורג). יכלו להשקיע בתרגום.
ובעניין השאנז: יש משהו מדהים לא רק ביכולת ובחיבה של הצרפתים להפוך עולם מפעם לפעם (והשווה: כמה קשה לסגור קומץ רחובות בתל-אביב למרתון אחד קטן) אלא בעיקר ברמת הביצוע המאוד מאוד מרשימה טכנית. לגמרי לא פשוט להפריח את השאנז אליזה בכמה שעות עבודה.
=============
רוה ל-מ': אחרי סיבוב מתוסכל מתברר שיש דף זירוקס עם תרגום (קלוקל) לאנגלית של הכותרות המלוות את העבודות.