מעפילים
קונן אובריאן הגיע לרדיו סיטי מיוזיק הול בניו יורק במסגרת סיבוב ההופעות שלו ונפגש על במה אחת לתלת-קרב ריקודים סטיבן קולברט וג'ון סטיוארט. וגם עם ומפייר וויקאנד.
===========
הדוקומנטריסט הבריטי אדם קרטיס מצא בארכיוני הבי.בי.סי סרט תיעודי מ-1973 שעוסק באקסודוס, אוניית המעפילים שהבריטים עצרו לפני הגעתה לחופי ישראל, ושבהשתלטות עליה נהרגו שלושה מעפילים והשאר גורשו חזרה לאירופה. הוא מעלה את הסרט לצפייה בבלוגו. אבל הוא גם מוצא דמיון בין הסיפור הזה, ובין סיפור השתלטות חיילי השייטת על הספינה מרמרה הטורקית, השבוע מול חופי עזה.
============
סיפור מדהים ומצמרר שהגעתי אליו דרך הטוויטר של רוג'ר איברט. נראה לי בלתי נמנע שהידיעה הזאת עוד תהפוך לסרט תיעודי: מטפס הרים סקוטי בן 28 הגיע בשבוע שעבר לפסגת האוורסט. הוא צילם את הנוף מהפסגה במצלמתו. ואז הצטרף לקבוצה איתה העפיל להר שהתחילה את הירידה לכיוון המחנה. אלא שבדרך למטה ראייתו התחילה להיטשטשט, ועד מהרה הוא התעוור לחלוטין. במשך 12 שעות עזרו לו שניים מחברי הקבוצה, יחד עם פורטרים טיבטיים, לרדת מההר. אבל כשהתחיל להיות ברור שאם הם לא ירדו בעצמם, גם הם יהיו בסכנת חיים ויהיו עלולים לקפוא למוות, הם נאלצו להשאיר אותו במרומי ההר, ולרדת בלעדיו. הדיווח בעיתון מציין שהמטפס בוודאי מת כמה שעות אחר כך, ושספק אם גופתו אי פעם תימצא. האיזור הזה של ההר נקרא "איזור המוות", והוא המטפס ה-30 שמת על ההר בחמש השנים האחרונות. ובגלל שהוא היה עסוק בצילום של עצמו ושל חבריו למשלחת ואז התעוור, אני יכול לדמיין את ורנר הרצוג הולך לאתר את צילומיו האחרונים ויוצר עוד סרט תיעודי בסגנון "גריזלי מן", שמראה עד כמה קטן וחסר חשיבות הוא האדם מול איתני הטבע.
אנו מודיעים בזאת על קטיעת השידורים.
סופרנוס much?
גם על הבלוגר ששידוריו נקטעו ורנר הרצוג יעשה סרט. וגם על ורנר הרצוג שעושה סרט הוא יעשה סרט. אה, את זה הוא עושה תמיד בעצם.
לפני כשבוע הלכנו אני, בעל עיתון הריל-אסטייט בו אני עובד ועוד 3 אנשים מהעיתון לסטייק האוס ברחוב 12 בוויליג'. בדרך חזרה, כמה מטרים מהמסעדה, נתקלנו אני והמעסיק שלי בוורנר הרצוג. קראתי לו בשמו, הוא עצר ופנה אלי. אמרתי לו שאני מאוד אוהב את סרטיו. הוא אמר תודה והמשיך בדרכו. נראה שהוא מיהר ולא רציתי להטרידו. רק כמה דקות אחר כך הבנתי איזו הזדמנות פספסתי.
המעסיק שלי, שעמד מטר ממני ומהרצוג, אך לא ידע מיהו, עובד בעצמו על סרט תעודי על קוסטאס קונדיליס. ארכיטקט שתכנן יותר מבנים בניו מכל אחד אחר ונמצא על ערש דווי. בדיוק ביום שלפני הוא ראיין את לארי סילברסטין ודונלד טראמפ לצורך הסרט.
אם היה לי השכל לזרוק להרצוג כמה מילים, ואם הנושא היה מעניין אותו, אולי היה משתף פעולה עם ההפקה.
למחרת שלחתי אימיילים לסוכן של הרצוג ןטילפנתי אבל כלום, וחבל.
הנה סרט של במאי שלא קוראים לו דובר קוסשוילי.
"אגורא" – אלחנדרו אמנבר
כבר קרוב לשנה אני שומע רק דברים רעים על הסרט הזה. אבל אני אוהב את הבמאי, אז הלכתי לראות. ואתם יודעים מה? "אגורא" הוא באמת סרט לא טוב, אבל אלחנדרו אמנבר הוא במאי גדול. גם כאן.
את מה שהסרט רוצה להגיד אפשר להבין כבר בדקות הראשונות של הסרט. בכל שאר דקותיו יש רק חזרה שוב ושוב לאותה נקודה – אמונה בדת, כל דת, היא הרסנית, ותביא למלחמות. רק מחשבה אנושית (מדעית) תשחרר את האנושות, ותצעיד אותה קדימה. את זה אמנבר מוביל בתסריט עילג מאין כמותו. אין לרייצ'ל וייז המקסימה סיכוי עם סרט שכזה. אשרף ברהום כריזמטי, והיה יכול להיות טוב אם התסריט היה יותר טוב. ואושרי כהן מאוד מרשים. בדקה וחצי מסך שיש לו (אין ישראלי שלא יעלה חיוך על פניו כשאושרי כהן צועק "I am a christian".
מה שמשאיר את העיקר ב"אגורא" – סצינות המון לוחם וזועם רבות ומרשימות מאוד – והעיקר מבחינתי – כל פעם שמתחילה סצינה כזו, אמנבר הולך אחורה, ומביט מלמעלה על כל עכברי המעבדה הקטנים הרצים בתוך הסטים האדירים של הסרט. לא הספקטקל הוא העיקר בעיניי אמנבר, אלא הפילוסופיה של הסרט, וזה מעשה בימויי חכם בעיניי. ואח"כ, כמובן, חוזר הבמאי לאקשן. הכל ברור ויפה לעין. שטחי מאין כמותו, אבל יפה.
מה שמוכיח בעיניי שלאמנבר לא אבד מגע הקסם. הוא פשוט כשל הפעם בבחירת החומרים. אבל הוא לא שכח לביים.
number 6 you are right
with a big R
Howdy, do you have an RSS Feed I may subscribe to?
Get two plants, and set both of them in two different locations. One plant should be put in a box with a light so it can grow. The other plant should be put in a dark box so it will not grow.