הצילום
פששש… עולם קטן-קטן-קטן. לפני יומיים התוודעתי לראשונה לשמו של הצלם ריאן מגינלי, בזכות שני סרטים ניסיוניים קצרים שהוא ביים בחודשים האחרונים ושתכננתי להעלות כאן לבלוג אתמול אחה"צ, אבל לא הספקתי, והנה הבוקר אני רואה שצילום שלו, של הזמרת מ.י.ה, מעטר את שער ירחון "גלריה" (הצילום של הזמרת מ.י.ה). אז הנה סיבה נוספת להיר את עבודות הווידיאו הסופר-אסתטיות, אולטרה-מסוגננות, והיפר-משונות של מגינלי. הנה החדש שבהם. סרט בן כ-3 דקות, שצולם במהירות של 1000 פריימים בשניה (סרט רגיל מצולם ומוקרן במהירות של 24 פריימים בשנייה), בהשתתפות קרוליין מרפי, כלב, פחית WD-40 ואקוואריום. עוד פרטים על הסרט, כאן.
והנה סרטון שלו מלפני ארבעה חודשים. שבע דקות אווירתיות בסקוטלנד עם טילדה סווינטון (מכאן לקוחה התמונה בראש הפוסט):
===============
המגזין של אגודת הצלמים האמריקאית, "אמריקן סינמטוגרפר" (שפעם, לפני המון שנים, כשחשבתי להיות צלם, הייתי מנוי עליו), ערך משאל בין 17,000 ממנוייו לבחור את הסרט עם הצילום הכי טוב בין השנים 1998-2008. ובמקום הראשון: "אמלי", סרטו של ז'אן-פייר ז'ונה שצילם ברונו דלבונל הצרפתי. במקום השני: "הילדים של מחר" של אלפונסו קוארון שצילם עמנואל לובצקי המקסיקני. במקום השלישי: "להציל את טוראי ראיין" של סטיבן ספילברג שצילם יאנוש קמינסקי הפולני. במקום הרביעי, הצלם האמריקאי הראשון ברשימה: "זה יגמר בדם" של פול תומס אנדרסון שצילם רוברט אלסוויט האמריקאי. ובמקום החמישי: "לא ארץ לזקנים" של האחים כהן, שצילם רוג'ר דיקינס הבריטי.
כדרכן של רשימות, יש הרבה מה לתהות לגביו. "אמלי"? מקום ראשון? אוקיי. אמנם לא הבחירה הכי צפויה, ייאמר לזכותם, אבל גם בחירה שמרנית אבל לא נטולת הגיון מסוים. אני, למשל, חיפשתי את שמו של האריס סאווידס, שעשה עבודות מרהיבות עם ג'יימס גריי וגאס ואן-סאנט, אבל אף אחת מהן לא מופיע בין 50 הסרטים בדירוג. הוא מופיע רק עם "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר במקום ה-39. ואני, למשל, חושב שהצילום הכי יפה של האחים כהן נמצא ב"האיש שלא היה שם", שמדורג במקום ה-31 (מתחת אפילו ל"אחי, איפה אתה"). ברשימה אין פירוק סטטיסטי של מי הצלמים הכי בולטים ברשימה, אבל מסריקה שלי, נראה שרוג'ר דיקינס ויאנוש קמינסקי מופיעים בה הכי הרבה פעמים. ולקונרד הול, היחיד ברשימה שכבר הלך לעולמו, יש שני סרטים בעשירייה הראשונה. די בצדק.
=========
ואפרופו "אמלי": לז'אן-פייר ז'ונה יש סרט חדש (אותו צילם הפעם היפני טצואו נגאטה) בשם "מיקמק", שנראה לי שלא הולך להגיע ארצה. התחלתי לצפות בו בדי.וי.די ומיד עצרתי. הוא כה עשיר ויזואלית שהתחלתי לתהות: האם לא עדיף לחכות ולראות אותו מוקרן על מסך גדול בפסטיבל ירושלים? וכאן התחילה דילמה אמיתית. האם לצפות בו כעת, לפני הפסטיבל, כדי להיות בלוגר קולנוע חרוץ ולדווח לכם עוד לפני פתיחת הפסטיבל איך הסרט והאם ראוי לטרוח עד ירושלים כדי לצפות בו, או האם להיות נזיר קולנוע אדוק שמעדיף לראות סרטים כאלה רק על מסך גדול, לא להתפשר, אבל אז כשאכתוב עליו זה כבר עשוי להיות מאוחר מדי מבחינת שימושיות המידע, והקרנות הסרט על מסך גדול כבר יחלפו?
כבעלת אינטרס אומר רק שהסרט נמצא כבר באוזן.
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=53681
========
רוה לדבורית: ברור. אחרת מאיפה יהיה לי די.וי.די?
סליחה שאני מקלקל, אבל הסרט הזה צולם בוידאו, שמצולם במהירות של 25 פריימים בשניה. כך שמה שהוא בסך הכל עושה, זה טריק ישן של צלמים.
בעולם פרי אפקטים בפוסט, היו מצלמים את התנועות של השחקנים במהירות כפולה (50 ואח"כ 100) פריימים בשניה, ואז כשמקרינים את זה במהירות רגילה, מתקבל אפקט הסלואו-מושן.
כמובן שהמתקדמים, צלמי שהוידאו של תחילת שנות ה-80, צילמו את הסרט במהירות כפולה, אמרו לכולם לעשות תנועות מהירות מהרגיל, ולכוכב תנועות רגילות, ואז התקבל המראה של הכוכב נע באיטיות, כשכולם סביבו נעים במהירות רגילה.
הסרט, אגב, נראה כמו סרט הדגמה לטלוויזיה החדשה של טושיבה, או משהו. לא בדיוק מבין מה מרהיב בו, אבל שוב, סליחה, מה אני מבין?
========
רוה לקובי: כמובן שיש סיכוי שכולם משקרים ומרמים, אבל באתר שמציג את הסרטון ושאליו לינקקתי, כתוב שהסרטון צולם במצלמה בשם "פנטום" שיכולה לצלם במהירות של יותר מאלף פריימים בשנייה. והאמת, זה ממש לא נראה כמו סרט שצולם במהירות רגילה ואז הואט בחדר אפקטים. לא היית מקבל חדות כזאת.
כמובן של. הפואנטה, וסליחה שלא הובנתי, היתה שזה צולם בוידאו, ולא בפילם. מה שכמובן, נכון. פאנטום היא מצלמת וידאו, שמצלמת בכפולות של 25 לא 24 פריימים.
ראה את הלינק המצורף:
http://www.visionresearch.com/index.cfm?sector=htm/files&page=camera_HD_new
מעולם לא טענתי שמישהו משקר ו/או מרמה. רק אמרתי שדברים כאלה הם ממש לא חדשים
לגבי החדות, אני לא ממש משוכנע שאתה צודק. בניגוד לפילם שעוסק בריאקציה כימית, והיא מטבעה מוגבלת, בוידאו חדות היא עניין של כמות מידע פר פיקסל. במצלמות החדשות, כמו הפאנטום (שאני לא ממש מכיר) או ה-Red, שמצלמת ברזולוציה של 4K פר פריים, אתה יכול לצלם במהירות רגילה ואז לעשות מניפולציה ברמת הדאטה. כך שהסלואו-מו הוא לא עניין של אפקט שהוא בפוסט, אלא עניין של כמות הדאטה שאותה אתה משכפל (הוספת פריימים בין הפריימים שכבר צולמו).
אוי כמה שאתה טועה ומטעה קובי
הפנטום היא מצלמת וידאו שמצלמת לתוך מחשב והיא מצלמת עד 1000 פריימים לשנייה
בדיוק כמו מצלמות פילם היי ספיד
ולשאלתך
אתה כנראה באמת לא מבין
🙂
אם אתה מכניס קצת פילרים עד שיבוא עוד סרט שיהיה אפשר להתווכח עליו, אז גם אני:
אני עכשיו בפראג. עיר יפה מאוד, אבל כמה קשה להתמצא בה ! על השלטים שאמורים להיות רשומים עליהם שמות הרחובות, כתובים בהרבה מקרים שמות הרובעים והשכונות, ולבחור שכמוני, שאוהב לטייל הרבה ברגל, קשה למצוא הרבה דברים (אפילו עם מפה צמודה).
בנוסף, בהרבה מקומות בפראג יש עליות וירידות תלולות, כמו בחיפה. אתמול טיפסתי במעלה שביל באחד הפארקים פה. ממש ספורט אתגרי (אבל שווה: בקצה למעלה יש נוף יפהפה של חצי פראג).
עברתי על יד קולנוע שמציג בהקרנות מסחריות רגילות את "הדרך" של ג'ון הילקוט. שאלתי אם זה מדובב. אמרו לי שכן. לא נכנסתי.
מחר אני נוסע לקארלובי-וארי, לפסטיבל. המלצות ואזהרות לקראת פסטיבל ירושלים, וסתם דיווחים על סרטים שאראה – כשאוכל.
נ.ב. 1 – בגלל הטיול, החמצתי את הקרנת האקדמיה של "גיא אוני". מישהו היה וראה ? (קשה לי להאמין שדן וולמן ידבר חזק באופיר, אבל אולי הוא הפתיע)
נ.ב. 2 טסתי לפראג דרך וינה. בדרך מוינה לפראג היתה על המטוס קבוצת תיכוניסטים אמריקאית שמטיילת באירופה, ותגיע גם לישראל. אחת התיכוניסטיות שאלה אותי בדאגה אם יש בישראל שמפו, כי נגמר לה. היא הופתעה לשמוע שאפשר לקנות בישראל ה-כ-ל.
זה מה שחושבים עלינו בחו"ל.
יכול להיות שצפייה בעותק בלו-ריי, בחדר אפל ובלווית סאונד מהמערכת היא הדרך הנכונה לצפות בסרט עוד לפני הפסטיבל ובכל זאת לקבל תחושה נכונה יותר לגביו. זו פשרה מסוימת, אבל די נסבלת.
הראשון נראה כמו טסטים מוצלחים למצלמה חדשה…אוננות ויזואלית, לא בדיוק מעוררת מחשבה.
השני, וידאו ארט לא מזיק.
אולי לצלמים זה עושה את זה…
רני, אני אוהבת את הדרך בה אתה חושב. ובכל זאת אני מציעה לנקוט בזה כפתרון אחרון. אם יש משהו שאני מצפה לו בפסטיבל ירושלים (טוב, חוץ מרשימה ארוכה, שאין סיכוי שאספיק לראות) זה הסרט הזה.
אה, כמובן. הפתרון שהצעתי טוב רק למבקרי קולנוע שמרגישים מחויבים לדווח על הסרט לפני הפסטיבל. אני בהחלט מתכוון לחכות להקרנה על מסך גדול בפסטיבל.
קובי, צר לי עליך שאתה לא מבין את ההבדל בין צילום במהירות כפולה (50 או 60 פריימים) לצילום במהירות מדהימה של 1000 פריימים בשנייה. אני ממליץ לך ללמוד על הנושא לפני שאתה מעיר לגביו: http://en.wikipedia.org/wiki/High-speed_camera
נכון, זה לא חדש אבל זה מה-זה מגניב. ואם אתה רוצה להדגים לעצמך את העניין, תצלם משהו במהירות כפולה, תריץ אותו בהילוך איטי בעריכה ותבדוק אם זה נראה כמו הסרטון שרוה שם כאן.
אין ספק שזה צולם בפנטום ב 1000 פריים
שום האטה באפטר אפקט יכולה להביא תוצאה כזאת. בתור אחד שצילם כמה פרוייקטים עם המצלמה הזאת,זאת מצלמה שמחוברת למחשב נייד שמקליטה לתוך הארד דיסק.
גם מצלמות פילים יכולות להגיע למהריות כאלה הן ניקראות סופרסוניק
מה שכן זה לא הופך את זה לסרטים או קולנוע (לעומת אותו שימוש שנעשה באנטיקרייסט של פון טרייר)
לגבי מיקמק חבל לי להיות הספויילר אבל סרט מדהים!! חוייה של קסם קולנועי טהור
מומלץ! מאוד