פרסי אופיר 2010: מצב המירוץ #2. ההצבעה ננעלה
ההצבעה לשלב הראשון בתחרות פרסי אופיר 2010 הסתיימה אתמול. חמשת המועמדים בכל קטגוריות יוכרזו בעוד כעשרה ימים, ביום ג', 27.7, לפני הצהריים. 18 סרטים הוקרנו בחודשיים האחרונים לכאלף חברי האקדמיה. אחרי הכרזת המועמדים, יתקיים סיבוב הצבעה שני לקביעת הזוכה בכל קטגוריה. בשנים קודמות בערך 600 מתוך חברי האקדמיה השתתפו בהצבעות בשלב הראשון. בשנים קודמות, כמעט תמיד היה סרט אחד בולט שסחף אליו את רוב הקולות, וארבעה סרטים שהשתרכו אחריו. משיחות עם לא מעט חברי אקדמיה בשבועות האחרונים, נראה שהשנה המשחק שונה לגמרי. יש כמה סרטים בולטים מאוד שמפצלים את המצביעים, כל אחד מהן זוכה לכמות כמעט שווה של שבחים ושל אנטגוניזם. ובאופן כללי, נדמה שכולם נורא מאוכזבים השנה. אם זה אכן יבוא לידי ביטוי בהצבעה, הרי שחמשת הסרטים שיגיעו לשלב המועמדויות הסופית (או ששת הסרטים, אם המצב יהיה צמוד עד כדי תיקו בין שני האחרונים), יהיו עם מספרי קולות די דומים, וכולם ינועו סביב ה-70-100 קולות בלבד.
הסרטים הכי בולטים במירוץ, בינתיים, הם (לפי הבנתי): "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן, שהוא כרגע מסתמן כסרט הכי קרוב לזכייה; "פעם הייתי" של אבי נשר (הפעם זו תהיה הראשונה שסרט של נשר יהיה בחמישיית המועמדים לפרסי האקדמיה?); "וביום השלישי" של משה איבגי (יש לאיבגי לא מעט מעריצים מבין חברי האקדמיה). לגבי ארבעה סרטים נוספים, אני די בערפל. הראשי שביניהם הוא "המדריך למהפכה" של דורון צברי. סביב הסרט הזה קיים קונסנזוס די רחב בין חברי האקדמיה שאיתם שוחחתי: כולם חושבים שזה סרט נהדר, עשוי היטב, וללא ספק הכי מהנה והמלהיב בחבורה. אבל להפתעתי, לא מעט חברי אקדמיה – שאינם שאול דישי – גם מהצעירים והמעודכנים שבמצביעים, היו מאוד מבולבלים בקשר לעניין ה"תיעודי"/"עלילתי" והאם בכלל ראוי להצביע לו בקטגוריה העלילתית. שני הסרטים הנוספים שאני לא ממש יודע מה יעלה בגורלם הוא "התגנבות יחידים" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". אני מאוד אהבתי את הראשון, וחושב שהשני מרשים מאוד, מדויק מאוד, ויש בו כמה הברקות נהדרות, רק שהוא לא מספיק סוחף. ואיכשהו נראה לי ששני הסרטים זכו להערכה רבה, אבל האם מספיקה כדי שאנשים יסמנו דווקא אותם בתור הבחירה היחידה שלהם (צריך לזכור: בטופס ההצבעה, המצביעים צריכים לבחור סרט אחד בלבד! לא לדרג את חמשת הפייבוריטים)? והסרט הרביעי הוא "מבול", ששמעתי פידבקים נהדרים עליו מההקרנות, אבל בגלל שהוא הוקרן כה מאוחר בתחרות נשאלת השאלה האם מספיק אנשים יצביעו עבורו. במצב כמו שתיארתי, בו יספיקו אפילו 70 קולות כדי להיכנס לחמישיה הראשונה, דווקא יש לו סיכוי.
==============
בעניין "המדריך למהפכה": אני מאוד רוצה שהוא יכנס לחמישיה. אני חושב שחייבים לאפשר לכל סרט מעל 70 דקות שהופק בארץ, בלי קשר לאיזה סוג הוא, להתמודד בתחרות, בבחינת "שהטוב ינצח". גם אם הוא תיעודי. זה נכון שמתעוררת כאן בעייה תקנונית שנורא מביך שהאקדמיה לא נתנה את דעתה עליה מבעוד מועד, ואני מניח שלא תהיה ברירה אלא לתקן את זה עד שנה הבאה. התחושה הכנה שלי? כל מי שטוען לקונספירציות או שרוצה לפסול איזשהו סרט מהתחרות מאיזושהי סיבה, למעשה פוגע בתחרות. הסיבה ש"המדריך למהפכה" מושך אליו אש נובעת מכך שהתגובות עליו כל כך טובות, ושהוא הפך למתמודד שאי אפשר להתעלם ממנו. לכן יהיו כאלה שינסו ליירט אותו. אני שב ואומר: אין שום הגיון לפסול אף סרט – תיעודי או נסיוני – מלהתמודד על הפרס הראשי, אחרי ש"ואלס עם בשיר" כבר התמודד, וכבר זכה, וכבר הוכיח שסרט קוואזי-תיעודי יכול להגיע עד לאוסקר (עם זאת, בואו נהיה כנים: ל"המדריך למהפכה" אין סיכוי להגיע לאוסקרים).
================
טוב, הזכרנו אוסקרים. בואו נפנטז עליהם לרגע. מצד אחד, קצת קשה להאמין שאחרי שלוש מועמדויות רצופות תגיע מועמדות רביעית. מבחינה סטטיסטית הסיכויים אמורים להיות אפסיים. ובכל זאת, אם זה בכל זאת יקרה יקרה, לדעתי יש השנה רק שני סרטים שיכולים לעשות את זה, ולא במקרה שניהם עוסקים באותו נושא ומתרחשים באותו עשור: "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן ו"פעם הייתי" של אבי נשר. ודאי לא יפתיע אתכם לשמוע שלדעתי, מנקודת המבט האמריקאית, לסרט של אבי נשר יש יותר סיכויים באקדמיה, אבל האופן שבו שני הסרטים עוסקים בהתמודדות עם השואה מנקודת מבטו של נער, בן לדור השני לניצולים, הוא נושא שקשה לדמיין את חברי האקדמיה מצליחים להתעלם ממנו. ואגב, עוד נקודה לזכות אבי נשר: יש משהו בנשר שמזכיר את הקריירה של חואן חוזה קמפנלה: שניהם במאים שמנהלים קריירה דו-ראשית – גם במולדתם וגם באמריקה. זה גם גורם לסרטים הזרים שלהם להיראות שילוב בין זר ובין אמריקאי, שילוב שמאוד מגרה את הצופה האמריקאי ה"איכותי", וגם יש להם מספיק אנשי קשר בתוך התעשיה ההוליוודית, והם אינם זרים ל"משחק" ההוליוודי. יודעים מה? אניח את ראשי אפילו יותר צמוד ללהב הגיליוטינה ואהמר בפזיזות פרועה: אם "הדקדוק הפנימי" או "פעם הייתי" יזכו בפרס אופיר אני אפילו מהמר שהם יצליחו לא רק להיות מועמדים לאוסקר, אלא אפילו – סוף סוף – לזכות בו. מעבר לדעתי החיובית והאוהדת על שני הסרטים, לעולם אל תהמרו נגד סרט העוסק בשואה. ו"פעם הייתי", תכל'ס, מאוד דומה בעשייה, במבנה וביחס להיסטוריה הלאומית ל"הסוד בעיניים" הארגנטינאי, שזכה השנה באוסקר.
(דיסקליימר לנ"ל: ראיתי את רוב רובם של סרטי התחרות, מלבד את "מבול", "זוהי סדום" ו"התפרצות X". אם דעתי על סיכויי הזכייה של מישהו מהם, וסיכוייהם באוסקרים, ישתנו אחרי הצפייה בהם, אני מבטיח לעדכן).
==================
אבל אני לא מודאג. כי כמו שאני רואה את זה כרגע, נדמה לי די ודאי שבכל מקרה יהיה השנה סרט ישראלי באוסקרים: נראה לי של"שתיקת הארכיון" של יעל חרסונסקי יש סיכוי טוב מאוד להיות מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר באוסקרים הבאים. למרבה המזל חוקי קטגוריית הסרט התיעודי באוסקרים לא מחייבים שהסרט יזכה בפרס בארץ מוצאו – כך שזה לא משנה אם "שתיקת הארכיון" כן יזכה באופיר או לא יזכה (התחרות בקטגוריית התיעודית מתחלקת שווה בשווה כרגע בין הסרט הזה, "גוגל בייבי" ו"חיים יקרים"), אלא רק שיציג קודם לכן באחד הפסטיבלים הבכירים בעולם לקולנוע ו/או לקולנוע תיעודי, ושייצא להקרנות מסחריות באמריקה לפני אוקטובר (התנאי הזה פסל לפני שנתיים את "ואלס עם בשיר" מהקטגוריה, אחרי שמפיציו בחרו לעשות לו פרמיירה אמריקאית בפסטיבל ניו יורק, אחרי הדדליין להפצת הסרט מסחרית בבתי הקולנוע). "שתיקת הארכיון", כבר זכה בפרסים בסאנדאנס ובהוט-דוקס, וייצא להפצה מסחרית באמריקה באוגוסט, בול בזמן מבחינת הלו"ז. וגם כאן, העיסוק של הסרט בשואה – והשילוב בין שואה לבין קולנוע, כמו גם עשייה הקולנועית המוקפדת והדקדקנית שלו – בוודאי יהפכו אותו לאחד הסרטים הבולטים במירוץ לאוסקר (אבל… לאו דווקא לזכייה).
=============
מה עוד אני צופה שיקרה באופירים? קטגוריית השחקן הראשי תהיה פינת הנוער השנה, עם מועמדויות ודאיות לנערים מ"הדקדוק הפנימי" ו"מבול", ואני מאוד מקווה לראות באחת מקטגוריות המשחק את מיכאל אלוני מ"התגנבות יחידים" (אני לא יודע אם הגישו אותו כשחקן ראשי או שחקן משנה), שהיה נפלא בעיניי. אבל יש לי תחושה שזו תהיה השנה הקטגוריה על שם אדיר מילר, על "פעם הייתי".
בקטגוריית השחקנית אני פחות סגור. אורלי זילברשץ מ"הדקדוק הפנימי" ומיה דגן מ"פעם הייתי" – בוודאי. אבל אני מקווה שמספיק חברי אקדמיה שמו לב לתמר אלקן הנהדרת ב"גיא אוני" של דן וולמן.
בצילום אני מאוד מקווה שחברי האקדמיה הבחינו בעבודות הנפלאות של אלעד דבי ב"אנדנטה", רם שוויקי ב"קירות", שי גולדמן ב"המשוטט", ובנימין חירם ב"הדקדוק הפנימי" (אני מהמר שהוא יזכה, ולו בזכות השוט האחרון של הסרט שפשוט לא יוצא לי מהראש – לא רק מבחינת התוכן העלילתי, אלא גם בזכות הלוקיישן, הקומפוזיציה, זווית הצילום והמיקום של השמש בשוט הזה ובכל הסיקוונס שקדם לה – כל הדברים שלא היו קיימים בספר ושמבדילים בין ספרות ובין קולנוע).
אגב, דווקא בקטגוריה הזאת הבלאגן התקנוני של האקדמיה בהפרדה בין עלילתי ותיעודי הכי מורגש. כי בהחלט מגיעה מועמדות לדויד גורפינקל על הצילום של "המדריך למהפכה", אבל באותה נשימה ממש מגיעה מועמדות לאיתי נאמן על צילומי השחזורים שלו ב"שתיקת הארכיונים". זו הקוגוריה שבה אני הכי מרגיש שהמשחק בין העלילתי והתיעודי באקדמיה חייב להיפתח לרווחה. וכאמור, כל הדיון הזה ישחזר את עצמו באופן מדויק בשנה הבאה עם "ארץ בראשית", וכדאי שהוא יובהר לאלתר.
את כל שאר ההימורים שלי אשאיר לשבועות שאחרי פרסום המועמדויות. את שלכם את מוזמנים להתחיל לדחוף כבר עכשיו.
מה עם איזה גילוי נאות בענין הצילום?
"וביום השלישי", "שתיקת הארכיון" ושאר תיקונים.
1. תמחוק מרשימת הצלמים את שי גולדמן מ"המשוטט". כזכור, הסרט לא בתחרות בגלל 1200 ש"ח.
2. אני באמת לא מבין את הבעיה עם "המדריך למהפכה". זה אחלה סרט. מהנה מאוד. ויש לו מקום בחמישיה. לגמרי. אני לא רואה שום בעיה תקנונית.
3.לא ידעתי שראית את "גיא אוני". עד כמה שידוע לי, דן וולמן לא בדיוק אהוד עליך. אז מה חשבת על הסרט החדש שלו?
4. אני מסכים איתך ש"פעם הייתי" ידידותי למשתמש בערך כמו "הסוד שבעיניים", כלומר, יש סיכוי. אבל השאלה כאן היא עד כמה הסרט הזה יהיה בולט מבין שאר הסרטים שיוגשו בכדי לקבל בכלל מועמדות. וכאן מה שקובע הוא אלו סרטים יוגשו. אני עדיין לא רואה שום סרט עולמי בולט, ומצד שני, יש לנו את ונציה עדיין לפנינו. הכל פתוח.
5. ועוד אחד לשנה הבאה – היום פתאום שמתי לב שבתחרות על פרס האופיר 2011, ארבע שנים לאחר מהומת האלהים של בופור/ביקור התזמורת, שוב יתמודו זה מול זה יוסף סידר וערן קולירין. הכינו את המקלטים.
המשוטט לא מועמד השנה, לכן גם שי גולדמן לא יהיה מועמד על הצילום שלו.
עוד עניין שראוי לציין ואתה מפספס. בבלוג הזה. בשנה רגילה יש כ 90% מגיבים אובייקטיביים (חברי אקדמיה או סתם בלתי תלויים שיצא להם לראות) ועדו 10% יחצנים שמנסים באופן פאטתי להטות את הכף. השנה 90% מהמתרגשים למיניהם בסרטים שונים הם יחצנים ואין אפ' 10% של מגיבים שבאמת ראו, או כאלה שמביעים התרשמות כנה. מי שיצא לו לדבר עם חברי אקדמיה יודע שזה לא מפתיע ולכן כל חמישייה שלא תזרקו כאן היא אפשרית.
נאור,
או שפשוט אחוז המרירות וצרות-העין ירד השנה סוף-סוף (אבל באופן מוחלט, כמובן. עדיין יש מספיק כאלו שנהנים מפלטפורמה אנונימית שמאפשרת להם לשפוך מררתם ברבים).
הייתי רוצה לציין שאתה לא ראית את סרטה של מיכל בת אדם "מאיה", כנראה כי כמו כל המבקרים, היא מעניינת אותך כקליפת השום. אם היית רואה היית לפחות טורח לציין שלירון בן שלוש השחקנית הראשית, בתפקיד ראשון בקולנוע, ללא ספק מועמדת ראויה, גם אם אולי תיעדר מהחמישייה בשל המוניטין הלא מזהיר של הבמאית שבסרטה היא משחקת. כמה חבל. על במאיות אין בכלל מה לדבר, אבל מעטים אפילו הבמאים הישראלים שעשייתם כה עקבית, רציפה ואישית כמו זו של מיכל בת אדם, שזהו כמדומני סרטה ה-12 במספר. למרות סכומים קטנים בלשון המעטה היא מצליחה לעשות עוד ועוד ולסחוף אחריה קאסטים די עשירים ולהרים הפקות שהקשר בינן ובין התקציב שאתו היא יוצאת לצלם מקרי בהחלט. יכולה ללמד את כל הצעירים שאתה משתדל לעודד כאן קולנוע עצמאי מהו. ובכל זאת ממשיכים להתעלם ממנה. "מאיה" אגב, הוא מהיחידים שעומדים בקריטריון ההוא שאתה כה מנסה לקדם, ללא הועיל, וכבר הופץ בבתי הקולנוע, קודם להתמודדותו על "לב" חברי האקדמיה. בקולנוע הוא החזיק מעמד יותר זמן מ"כלת הים", "היו לילות", "שבע דקות בגן עדן" ועוד לא מעט סרטים אליהם דווקא כן נוטים להתייחס. ובכל זאת ממשיכים להתעלם. כמה שזה עצוב לומר, יוצרים ויוצרות פעלתניים ועקביים באמת כנראה צריכים להתפגר בשביל שיתנו להם סוף סוף כבוד. מקווה רק שבת אדם תזכה לקבל את הכבוד המגיע לה מהתעשייה הנבובה הזו כשהיא עוד בסביבה.
רוה, לצד הרבה הסגות שיש לי על טעמך הקולנועי ותפיסת העולם שלך, יש לי אליך גם הרבה הערכה, בעיקר לתשוקה, לידע, ולנקודות מבט מפתיעות לעיתים.
אבל, יש דבר אחד שחייב להאמר: אין לך שמץ של הבנה בכל התחום הקרוי "משחק".
שנה מאכזבת. לנשר יש סכוי באוסקר לברגמן לא. והסיבה: סרטים קטנים בלי אקשין לא זוכים באוסקר אף פעם. סרטו של ברגמן יפה ומקסים ומרגש אבל כמו כנפיים שבורות אין לו סיכוי באמריקה. ובלי קשר לניר היקר – שמתם לב שהספר של גרוסמן הוא גניבה ישירה מתוף הפח. כמו שמישהו לרוץ איתו הוא גניבה ישירה מאוליבר טוויסט. אין ספק שגרוסמן גונב מהטובים ביותר.
אישית לגולי גוד. מיכל בת אדם היא אכן יוצרת רבתית שמן הסתם אכן ביימה כבר 12 סרטים (שיא!) אבל לפני שפורשים לפניה שטיח אדום צריך לזכור שהיא לא הביאה כספים מהבית או מגורמים פרטיים כדי לממש את האונטורות המשונות שלה. הכל כולל נעשה מכספי ציבור שזה גם הכסף שלי. לנוכח טיבם האובייקטיבי של ה"יצירות" שלה, חושב שקודם להכרה (אם בכלל אפשר להכיר) ולו בגין הכמות הזו, מן הראוי לתהות, להקשות ולבדוק איך בדיוק קורה מצב שהקרנות הציבוריות ממנות לה פעם אחר פעם כל גחמה שהיא מנפיחה ולשאול האם הכל שם כשר. רק אחרי שנבין בוודאות שכשר אולי אפשר יהיה להכניס אותה לדיון למרות שמראש אי אפשי שבכלל יהיה דיון שנוגע לעניין שאיננו.
אני חושב שלגיא אוני יש סיכוי לא רע בכלל להיכנס לחמישייה, השאלה רק אם מספיק מצביעים ראו אותו בכלל. אם התשובה היא כן אז לדעתי הוא יכול לחולל הפתעה ואולי אפילו לזכות (טוב, זכייה היא כבר כבר יותר משאלת לב ממציאות). אבל תמר אלקן צריכה ובהחלט יכולה לזכות בפרס השחקנית, היא ללא ספק הייתה הכי טובה השנה.
"עולם אל תהמרו נגד סרט העוסק בשואה"
אני רוצה סטיקר כזה!
אחרי צפייה ב"מדריך למהפכה", אני חייב להגיד שהטענות שהסרט לא עומד בקריטריונים של עלילתי הן די שטותיות, למרות שאני מודה שהסרט מבלבל.לפחות 30 אחוז מהסרט הן סצנות שמתעדות לכאורה ארועים שקרו כשדורון צברי ואורי ענבר משחקים בתפקיד עצמם, אבל אלה הם סצנות עלילתיות לכל דבר, מצולמות ב- 35 מ"מ על-ידי הטכנאים הבכירים בתעשייה, עם טקסטים מתוסרטים ועם שחקנים. זאת לעומת חלקים אחרים בסרט, שמתעדים ארועים אמיתיים ומצולמים במצלמות וידאו פשוטות באיכות דוקומנטרית. המקסימום שאפשר לטעון זה שמדובר במוקיומנטרי, אבל זה בטוח לא דוקומנטרי. מה שכן אפשר וצריך לתהות לגביו זה עד כמה הסצנות היקרות האלה תורמות לסרט ומצדיקות את ההשקעה הגדולה. זה מצחיק, אבל בעצם נראה שרוב התקציב של הסרט הלך על "השלמות" עלילתיות לחומרים התעודיים, שצולמו בתקציב עתק. החומרים האלה לא ממש מצטברים לאמירה אמנותית שמצדיקה את קיומם. התחושה היא אפשר היה לצלם את כל הסרט כסרט תעודי ושום דבר לא היה נגרע ממנו. במילים אחרות, "המדריך למהפכה" עובד כסרט תעודי, לא כסרט עלילתי-נסיוני.
רציתי לשבח אותך שחיכית עם ההצהרות (מרחיקות לכת משהו) ש"פעם ההייתי" יזכה גם למועמדות וגם לאוסקר. לשבח, כי חיכית עד לנעילת ההצבעה.
אבל אז נפל לי האסימון, שההצבעה לזוכה בכלל לא התחילה. מצד שני כמה זה כבר משנה, הרי חברי האקדמיה יודעים על החיבהחברותיחסי עבודה שיש לך עם אבי נשר. בכל מקרה, גילוי נאות תמיד יתקבל בברכה, ובמקרה הקיצוני הזה הוא היה במקום.
אז כמו שטענתי בשנים קודמות, זה טיפ טיפה דפוק, לגזול מהסרט הכי טוב את הפרס הראוי, רק על בסיס ספקולציות של "מה האמריקאים אוהבים".
במקום לחשוב על האוסקר הנכסף (שהסיכוי לזכות בו קלוש) מותר לנו להיות טיפה אגואיסטים, ולחשוב על *עצמנו*. מה *אנחנו* אוהבים, מה איכותי *בעיננו*, וללכת עם האמת האומנותית שלנו, אפילו במחיר (האיום ונורא) של חוסר הצלחה באוסקר.
טרילר חדש ל"רשת החברתית" של פינצ'ר.
נראה מדהים.
http://www.firstshowing.net/2010/07/15/must-watch-theatrical-trailer-for-finchers-the-social-network/
מיכאל אלוני מוגש כשחקן משנה
אני מסכים לחלוטין עם יעקוב, שתי תגובות מעלי. וחוץ מזה, "פעם הייתי" יכול לזכות באוסקר? Really, יאיר?
רוה, אני מוכרח לציין שהסיקור שלך את פרסי האופיר חודשים רבים לפני, הם שמעניקים תוקף או משמעות לפרס הזה עבורי. למרות העדפת "פעם הייתי" ולמרות הכל. הימורים חלקיים שלי על מועמדים (וזוכים) ודאיים כללתי בכתבת סיכום הפסטיבל אשר התפרסמה היום. הוספתי קישור בשמי.
חבר אקדמיה – אין דבר כזה "הבנה בכל התחום הקרוי משחק". אין פה מה להבין, זה אינו עניין טכני כמו צילום או עציוב פסקול. משחק תמיד יהיה התחום הסובייקטיבי ביותר באמנות הסובייקטיבית ששמה קולנוע. יצא לי אישית לשמוע משני אנשים בעלי טעם קולנועי דומה שתי דעות סותרות לחלוטין על המשחק בסרט ששניהם אהבו. יותר מפעם אחת. זה אינו תחום אמפירי, אין כאן עניין של להבין או לא להבין.
אם זאת, אני כן מסכים איתך שניכרת העובדה כי רוה מתעניין פחות באלמנט זה של העשייה הקולנועית.
הטענה שלא להמר "נגד" סרט העוסק בשואה לא ממש עומדת במבחן המציאות. שלושת הסרטים שהגיעו לאוסקר בשנים האחרונות מתרחשים בטווח שיותר קרוב לנקודה הזמן הנוכחית.
אני מוצא ש"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" הוא המועמד היותר סביר מבחינת הסיכויים להביא אוסקר.
"שתיקת הארכיונים" עשוי לזכות באוסקר אם יהיה מועמד. סרט מבריק.
אורלי זילברשץ היא ללא ספק המועמדת הראויה לזכות השנה. לא רק שהיא שחקנית וירטואוזית,זילברשץ גם אמיצה, אין הרבה שחקניות, אם בכלל, שהיו לוקחות על עצמן תפקיד מאתגר כל כך כמו שלקחה על עצמה זילברשץ בדקדוק הפנימי. אולם אומץ לא מספיק, זילברשץ הצליחה, כמו שהיא מצליחה תמיד, ליצור דמות אמיתית חיה ונושמת. אין לנו הרבה שחקניות גדולות כמוה, מגיע לה כבוד.
בעקבות דבריו של אורון רציתי לחדד דבר מה. המחשבה הרווחת שאין מה להבין במשחק צריכה להוביל למסקנה שזה תחום פרוץ..אולי קרוב יותר לטקסי וודו מאשר למקצוע. ואין דבר מעליב יותר מזה, ידידי אורון. אני עשוי לחשוב שאין מה להבין בתחום הביקורת. כל אחד יכול. ואני חושב שלא…ראה מה קורה בעידן הטוקבקים. משחק הוא מקצוע. ולמקצוע יש בסיס. והוא גם טכני. האם פעם אורון, ישבת עם שחקן לנתח את הדרך שעושה הדמות אותה הוא אמור לגלם בסרט? האם שאלת שאלות רגשיות או טכניות לגבי האופן בו תרצה לגלם את הדמות? האם כשחקן או בימאי נתקלת במחסומים רגשיים, אנושיים, חברתיים שבכדי לעבור אותם ניצלת את הידע הטכני שלך לגבי משחק?…
בכדי להצהיר הצהרה כמו שהצהרת: אין דבר כזה להבין במשחק הייתי מצפה שהתשובות לכל השאלות הנ"ל יהיו חיוביות..ואני מסופק.
העובדה שאנחנו כצופים או יוצרי קולנוע חלוקים בדעותינו לגבי התוצאות או הדרך, אינה מחייבת מסקנה שאין מה להבין בתחום הזה הקרוי משחק…זה זניח הרי. כל אחד יכול. כמו לכתוב ביקורת
זה נראה כאילו יש ארבע מועמדות ודאיות בקטגוריית השחקנית:
אורלי זילברשץ
מיה דגן
תמר אלקן
הילה פלדמן
לחברת האקדמיה.
עוד לא ראיתי את "ספר הדקדוק הפנימי" ולכן אני לא שוללת ואפילו דיי בטוחה שאורלי עשתה תפקיד גדול. היא שחקנית מצויינת.
אבל, הייתי מקבלת אם היית כותבת שהמשחק היה אמיץ, שהיתה איזו חשיפה רגשית וכו'…
אבל להגיד שאין הרבה שחקניות, אם בכלל, שהיו לוקחות על עצמן תפקיד מאתגר כל כך.
זו שטות! כשחקנית אני יכולה להגיד לך שיש כל כך הרבה שחקניות שהיו מתות לתפקיד כמו זה, שאנחנו השחקנים מתים לבדוק את הגבולות של עצמינו וזו המהות של כל המקצוע שלנו.
ושהלוואי שהיו נותנים ליותר מ10 שחקנים בתעשיה הזו (ואני לא מתיחסת לסרט הזה ספציפית) הזדמנות לתפקידים מאתגרים כמו זה.
אז מילא שאני וחבריי צריכים לחיות עם העדר הזדמנויות, אודישנים סגורים ומצומצמים ומלחמה יום יומית על הבחירה שלנו אבל שאת תכתבי שמדובר באיזה אומץ לקחת תפקיד (ועוד אצל ברגמן לחומר של גרוסמן.. מה צריך יותר מיזה) זה כבר מעליב.
גם לי נשמעה צורמת ההצהרה כאילו זילברשץ הייתה צריכה אומץ כלשהו כדי לקחת את התפקיד. כל שחקנית בגיל המתאים (ולא רק) שהיו מציעים לה את התפקיד הזה הייתה חוטפת אותו בשתי ידיים.
לטל אני רוצה לחזק את דבריה של חברת האקדמיה ראיתי את הסרט ואכן צריך אומץ רב וחשיפה רגשית לגלם את הדמות באופן שזילברשץ מבצעת את זה.פשוט בהס למשחק..גם אני שחקנית,וגם אני הייתי באודישן,ואני לא היחידה.אני מקווה בשבילה שהיא תזכה.
אני מסכים איתך לגבי תמר אלקן- שחקנית יפיפיה ומוכשרת, בהחלט ראויה לזכות בפרס השחקנית.
הדקדוק הפנימי הוא מסוג הסרטים המיוחדים שניתנים לנו קהל הצופים במתנה לעיתים נדירות.
הסרט כמו גם יוצרו ניר ברגמן נוגע בנפש האדם בנישמתו ובכל חושיו-מעביר אותנו חווית צפייה חד פעמית.
ראיתי את הסרט החשוב הזה ואוכל רק להמליץ עליו משום שהוא הסרט החשוב והטוב ביותר שנעשה במחוזותינו אי פעם.
ורונית,יש מקום לאנשים כמוך….זה נמצא בסוף העולם שמאלה.
הילה פלדמן מהסרט של איבגי ממש סתמית לחלוטין. לא ברור הבאזז סביבה. כאילו כל מה ששחקנית צריכה לעשות כדי שיגידו שהיא טובה זה להתפשט ולהקיא וללכת בחדר במבט מזוגג. רדוד ביותר.
לכל המפרגנים תשלימו עם זה הדקדוק הפנימי אחלה סרט,הילד שובה לב,זילברשץ שחקנית מחוננת,עבודת צילום נפלאה ,שאפו שיהיה בהצלחה.סם שפיגל שולטים.
לאורון (מה לעשות שאי אפשר פה לשרשר תגובות): גם בצילום ובעיצוב פסקול אין אמת אחת נכונה לסרט ספציפי. ולקרוא למקצועות האלו "טכניים", להבדיל ממשחק כהגדרתך – יהיה פשטני ומאוד לא מדויק, אם להתבטא בעדינות. הרי אפשר לייצר עולם ומלואו בצילום, בפסקול ובשאר המקצועות המכונים משום מה "טכניים" ולשנות לגמרי את האווירה ואת התחושות של הצופים. בסיסי, בטח לעיתונאי בעכבר!
למה ההתעלמות מקירות ?
סרט נפלא, בנושא חברתי למרות שיש שם אקשן, ונדמה לי שרווה אמר אפילו שהיה רוצה לראות עוד סרטים כאלה. מה יש, הבמאי לא חבר שלך ?
==============
רוה לחבר: דני לרנר איש מקסים ויקר ומוכשר וגם קולגה. הוא חבר שלי כמו שניר ברגמן חבר שלי. ו"קירות" היה סרט מעניין מאוד, עם רגעים מצוינם לצד רגעים חלשים. עם הברקות לצד טעויות. ההערכות שלי לגבי מי שאני צופה שיהיה מועמד מבוססות על הערכות שלי ומדגמים שלי עם חברי אקדמיה, ולא קשורים לחברות שלי – אם קיימת או לא – עם הבמאי או מישהו מצוותו. אני מאמין ש"קירות" יהיה מועמד לאופיר על הצילום הנהדר של רם שוויקי. אולי עריכת סאונד גם? אני בספק אם הוא יופיע בקטגוריות אחרות.
אורלי זילברשץ משחקת רע להפליא
כפי שקליין כתב עליה וצדק בכל מילה
"ואמו הזעפנית (אורלי זילברשץ בהופעה בטון צעקני צורם)."
ממש לא ראויה לשום פרס
וממש רחוקה מלרגש או להתקרב לקצה של הקצה של דמות האם בספרו של גרוסמן
אורון, נכון שעל אותה הופעה משחקית יכולים שני אנשים ש"מבינים במשחק" להגיד דברים שונים לגמרי (למרות שזה לא קורה כל כך הרבה). זה קודם כל קשור לטעם, לאיכות האישיותית העוברת לכל אחד מהם מהשחקן, וגם לרגישות וליכולת לבחון ניאונסים של אמת וזיוף. יחד עם זאת רובם של אותם "מבינים" ייידעו לזהות ברוב המקרים משחק חיצוני ומזויף. במקרה עליו דיבר יאיר (אני לא רוצה לנקוב בשם כדי לא להעליב), כמעט כל מי שראה את ההופעה הנ"ל חשב שזאת הייתה הופעה מאד מאד לא מוצלחת. הדבר מתקשר כמובן לעובדה שבביקורות של יאיר כמעט ואין התייחסות למרכיב המשחקי והליהוקי בסרטים, מרכיב שבעיני רוב האנשים הוא אולי החשוב ביותר לאחר התסריט.
הסרט "פרשס" הוא דוגמא מצוינת לחוסר ההתייחסות עד כדי אטימות של יאיר לנושא ליהוק ומשחק – פוסט מלא של ביקורת על הסרט בלי אף מילה על המשחק של שתי השחקניות הראשיות שהגישו הופעות לא פחות ממצמררות. שתיהן אגב לא שחקניות מקצועיות, כך שגם ההדרכה אותן קיבלו מהבמאי הייתה חייבת לקבל איזו שהיא התייחסות.
דלית (אכן באסה, זה בלוג היחיד באורנג'-טיים שלא משרשרים בו תגובות, נדמה לי) – לא אני המצאתי את ההגדרות, אבל אני לגמרי מסכים איתן. לא משנה איך תהפכי את זה, צילום זה טכני. אפשר לעשות מזה אמנות של ממש, או להתייחס לכך כאל מיומנות מקצועית, אין ספק. בהקשר זה, הדבר דומה למשחק. אבל צילום הוא אדם המשתמש בכלי, במכשיר. בניגוד למשחק בו ה"כלי" הוא השחקן עצמו, גופו שלו. זה מה שהופך צילום ושאר אלמנטים קולנועיים לטכניים בהגדרתם. טכניקה שאין פירושה שימושיות, בהקשר הנ"ל. וזה כל-כך בסיסי שאפילו אני יודע זאת, אין שום סיבה להתווכח על כך.
חבר אקדמיה – "פרשס" הוא אכן דוגמה מצויינת. בעיניי, מדובר בשתיים מתצוגות המשחק המחפירות והמזוויעות שראיתי בימי חיי. לא מגזים. אבל אני שב ומסכים איתך שכל ביקורת שנכתבת על הסרט הזה, מן הראוי שתתייחס למשחק. פשוט משום שהוא מאוד דומיננטי בסרט, אולי יותר מכל אלמנט אחר. כמו שכל מי שיכתוב על "הילדים של מחר" מוכרח להתייחס לצילום וכד'. ואני שב ומסכים איתך לגביי חשיבות המשחק ברוב הסרטים שראיתי בחיי, ובאשר למקום הזעום יחסית שהוא תופס אצל בעל הבית. אבל בוא נרד סופית מהקטע הזה של "מבינים", כבר התבלבלתי לגמרי…
=============
רוה לאורון ושות': אני שונא שרשורי תגובות. שונא. ואני לעיתים נדירות מאוד כותב על משחק. לא מבין במשחק ולא מבין בשחקנים. לדעתי, הפעם האחרונה שהתפעלתי ממשחק היתה בתפקיד של ג'ון טרבולטה ב"תביעה אזרחית" של סטיב זייליאן.
ממש, אבל ממש לא מבין איך אתה יכול לדבר על הסרט "פעם הייתי" במונחים של איכות כלשהי. אני לא חבר אקדמיה, ולא רואה סרטים בהקרנות מוקדמות, לכן מבין כל הסרטים שאתה מזכיר, או רובם לפחות, יצא לי לראות רק את "פעם הייתי" ויצאתי נבוך. אני מאוד מאוד מקווה שלאחר שאראה את הסרט של ניר ברגמן לא אעמיד אותו כמוך לצדו של הסרט העממי של אבי נשר, רק בגלל שהוא "סרט שואה". אתמה מאוד להיווכח שברגמן מגחיך את דמויותיו השואתיות של גרוסמן כמו שעושה נשר לדמויות השואה הפלקטיות של גוטפרוינד, כולל אדיר מילר, בעל המבטא הרומני, או יצפאן בהופאת האורח הסמי-עיראקית שלו. מקווה מאוד שברגמן טיפל בדמויות של סרטו ביתר חמלה, רכות ועדינות.
וגם אני רוצה לכתוב טוקבק שבו אני מהללת את הופעתי בסרט שאני יצרתי, או את התסריט שכתבתי, או את הסרט שעשיתי, ומציגה את עצמי כמישהו כללי שלא קשור לעשייה, ויוצרת את הרושם שיש כמות גדולה ועצומה של אנשים שתומכים בכל מיני סרטים קיקיוניים שאיש לא יראה חוץ מבני המשפחה של היוצרים. יש המון זמן פנוי ליוצרים השנה – תעברו על התגובות ותנסו לנחש מי כתב דבר חיובי על עצמו. ולניר ברגמן – כתבתי שאני מאד אוהבת ומעריכה את הסרט שלך, הוא פשוט לא יזכה באוסקר האמריקאי, וזאת בעצם מחמאה לאיכות שלך. לא צריך להיעלב מזה
לנה נה נה , הילה פלדמן בהופעה קולנועית מצויינת ואמיצה. כמה קינאה. אני הייתי נותנת לסרט של איבגי אופיר, הוא חברתי וישראלי מאוד והיה מועמד ראוי באוסקר. וחוץ מזה, כל הכבוד לכל מי שעשו סרטים השנה טובים יותר טובים פחות, לעשות סרט זה אחד הדברים הקשים שיש אז כבר כל הכבוד על העשייה.
גם אני לא מבין את ההתעלמות מ"קירות". אמנם רוב חברי האקדמיה לא מתחברים לאקשן אבל עדיין מדובר בסרט יותר טוב מרוב מה שנעשה השנה ואפילו יותר טוב מכמה מהמועמדים לזכייה.
===========
רוה לעדן: באילו קטגוריות סימנת את "קירות" בטופס שלך?
ואני לא מבין מדוע אנשים מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לטוקבקים(לא רק כאן).
הרי לכל קולנוען שמכבד את עצמו יש ימים מתים בהם לא עושים כלום. ולשבת ולכתוב מאות טוקבקים כל אחד תחת זהות שונה, וכל אחד עם אמירה בעד או נגד סרט אחר – זה לא דורש יותר כשרון מאשר לכתוב תסריט.
לכן, כשאני קורא טוקבקים אני תמיד מחפש – ולא תמיד לא מוצא – תוכן מעניין ומעשיר. לא אמירות סתמיות בסגנון "זה הסרט/המשחק/הצילום וכו' הכי טוב" או "זה סרט/משחק/צילום וכו' על הפנים".
ואם כבר אנשים באים לפה כדי ליחצן משהו או לקלקל למישהו – שלפחות יעשו את זה בצורה מקורית ומעניינת. כשרון הרי יש לכם. מה, לא?…
ל- ה
היא לא כתבה אומץ בביצוע היא כתבה אומץ בבחירת התפקיד וחוסר אומץ אצל שחקניות אחרות, אם בכלל.
זה מה שעורר אותי.
התגובה שלך לעומת זאת גורמת לי לרצות לראות את הסרט יותר מימה שרציתי לפני, אם זה אפשרי בכלל:)
ראיתי רק את "פעם הייתי"(מאד אהבתי, לכו לראות), ואת הדקדוק הפנימי (מקסים ומרגש חכו שיצא ולכו לראות). חושבת שהנערה מהדקדוק הפנימי שמשחקת
את אחותו של הגיבור(יוכי) עושה תפקיד נהדר(אם היה אוסקר על מבטים אין ספק שהייתה זוכה בו) ועוד נשמע עליה, מקווה שמועמדת גם כן לשחקנית משנה.
עדן חמודה/חמוד הקופות מדברות סרט טוב מוכר במיוחרד סרטי אקשן אז………קירות כנראה לא משהו משהו
איפה מתפרסמים העולים לגמר (27.7) ?
Pretty section of content. I just stumbled upon your site and in accession capital to assert that I acquire actually enjoyed account your blog posts. Any way I will be subscribing to your feeds and even I achievement you access consistently fast.