נקודת מיחזור
1. בעניין אסיפת הנהלת האקדמיה שתתקיים ביום ראשון בנושא "המדריך למהפכה".
אני קצת חוזר על עצמי כאן, אבל הדרך הכי אלגנטית לפתור את סוגיית הזכאות למועמדות היא ליישר קו עם האקדמיות בעולם ולקבוע עוד השבוע שסרט שזכאי להגיש את מועמדותו ל"פרס הסרט הטוב ביותר" הוא סרט שכבר הוצג לפחות שבוע בבית קולנוע מסחרי מרכזי (לא הקרנות סינמטקיות, ולא הקרנות פרטיזניות בבית העם בעפולה) עד יום תחילת ההצבעה לסיבוב הראשון. האקדמיה, אנחנו מבינים, מסרבת לסנן את הסרטים, או אפילו לצפות בהם לפני הקרנתם לחברים. לכן צריך להגיש סרטים מסוננים. כלומר, סרטים שמישהו כבר הביע בהם אמון כלשהו. ואז, אם "המדריך למהפכה" או "שתיקת הארכיונים" זכו לאמונו של מפיץ שהוציא אותם להקרנות מסחריות בבתי קולנוע, הם יכולים להתמודד על פרס הסרט הטוב ביותר. זה לא רק ישמש פילטר לעניין השאלה האם סרט הוא סרט תעודה או סרט עלילתי, שאלה כה מיושנת ולא רלוונטית באקלים הקולנועי העולמי של העשור האחרון, זה גם יהווה פילטר לסרטים הקטנים והזניחים יותר שמשתרבבים בכל שנה לתחרות. כמה סרטים בשנים האחרונות זכו לקבל בהקרנות האקדמיה את ההקרנה הראשונה והאחרונה שלהם ונעלמו מאז? במצב בו יש כ-20 סרטים בשנה, ובמצב בו האקדמיה עצמה לא מצליחה אפילו להגדיר מהו "סרט", יישור קו עם התחרויות בעולם, המתנהלות בין הסרטים שהופצו ולא הסרטים שהופקו, יפתור לא מעט בעיות ויעשה סדר בתחרות.
אם ההנהלה תקבל החלטה כזאת כבר בישיבתה הקרובה, זה יתן מספיק זמן לכל מי שנמצא עכשיו בשלבי הפקה מתקדמים להיערך לקראת התחרות של 2011 ולתכנן יציאה לסביבות מאי-יולי. זה כבר יהפוך את "ארץ בראשית", שמופץ בשבוע הבא בבתי הקולנוע, לסרט שיכול להתמודד על פרס הסרט הטוב, מבלי שיתחילו להתפלפל האם סרט טבע הוא סרט תיעודי או סרט עלילתי או מה.
ואז, כדי לאפשר גם לסרטים קטנים וניסיוניים שלא מצאו הפצה להשתתף בתחרות, יהיה נכון לייסד קטגורייה נוספת, אפילו שתיים במקרה של שנה ברוכה, של "סרט בכורה" או "סרט עצמאי", או "סרט ללא הפצה", ולהחליט מראש שסרט המתמודד בקטגוריה הזאת בשנה אחת, יוכל להתמודד בקטגוריה הראשית שנה אחר כך אם בין לבין הוא יופץ באופן מסחרי.
2. תראו מה מצאתי בביתן פחי הזבל בביתי:
שני כיתובים ציניים מיד חלפו בראשי:
א. אה, אז מכאן קיבלו אנשי יונייטד קינג את הרעיון לתרגם את "La Rafle" ל"נקודת איסוף"?
ב. בו'אנה, אין כבוד לכלום יותר. לפרסם סרט שואה על פחי זבל?
וזה בכלל הזכיר לי ש"נקודת איסוף" הצרפתי כבר עלה להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע, אבל אחרי ששמעתי עליו לא מעט תגובות מ-5000 האנשים שראו אותו בבריכת השולטן בערב פתיחת פסטיבל הקולנוע, לא שמעתי מאף אחד שראה אותו בבית הקולנוע מאז. מישהו?
יאיר, מה שאתה מציע יכול להיות מאד מסוכן ואם הצעתך תתקבל זה עלול לגרום לכך שמפיצי הסרטים שהם בעלי בתי הקולנוע בארץ (ולרוב גם מפיקים בסרטים ישראלים)במכוון לא יסכימו להפיץ סרטים שאין להם איזשהו אינטרס כלכלי בהם. אם הייתה הפרדה בין ההפצה לבין הבעלות בבתי הקולנוע אז אני מסכים איתך שצריך לפעול כך, אבל במתכונת הנוכחית שאין הפרדה בין מפיצי הסרטים לבין בעלי בתי הקולנוע אז לסרטים העצמאיים או לסרטים קטנים אך מצוינים שבעלי בתי הקולנוע (=מפיצי סרטים) לא הפיקו אותם לעולם לא יהיה סיכוי להתחרות בפרסי אופיר. אני מציע לא להיסחף ופשוט לבטל את ההפרדה בין סרט תיעודי לסרט עלילתי ולפתוח את הקטגוריה לסרט הטוב ביותר.
גיל
המצב היום שאין שום עניין בפרס מלבד "מי ייצג את הקולנוע העיברי באוסקר האמריקאי?" נכון לעשות מה שיאיר מציע אך להפריד בין האופיר לאוסקר האמריקאי. נציג "ישראל" לאוסקר האמריקאי לא יהיה בהכרח זוכה אופיר (גם זוכה הסזאר אינו בהכרח נציג הקולנוע הצרפתי באוסקרים). שיתוף פעולה בין האקדמיה,המפיצים הסנימטקים והפסטיבלים בישראל יבחר את בסרט שייצג את ישראל
============
רוה לאבי: האם אתה חבר אקדמיה? כי כל חברי האקדמיה שאני מדבר איתם מתפצלים לשניים: אלה שטוענים כמוך, שכל מה שמעניין בפרס אופיר זה העניין של לייצג את ישראל באוסקר. ואלה שטוענים שהאוסקר הוא העניין הזניח בדבר, ושהאמריקאים יקבלו את מה שהאקדמיה מכתירה כסרט הטוב ביותר של השנה ושאנחנו לא צריכים לנסות לרצות אותם. לא מעט מבכירי וותיקי התעשייה לא חושבים שהאוסקר הוא כזה ביג דיל ושזו פרובינציאליות ישראלית לנסות להמר "מה האמריקאים יאהבו". אם יש רוב לגישה השנייה, הרי שהשיטה הנוכחית בוודאי לרוחם. אם יש רוב לגישה הראשונה, אכן צריך לשנות את השיטה.
חברי האקדמיה צריכים לבחור את מי שייצג את ישראל באוסקר (המפיצים, מנהלי פסטיבלים וכו' הינם אנשי אקדמיה בלאו הכי). נראה לך הגיוני שרק מפיצים, מנהלי פסטיבל ובכירים באקדמיה יבחרו את הסרט שיתחרה באוסקר? זה פתח לשחיתות כמו ההצעה של יאיר, פשוט שחיתות!
==============
רוה לגיל: איזו שחיתות בדיוק? איזה רווח ישלשלו לכיסם המפיצים/המפיקים המושחתים שיבחרו סרט לא ראוי למשלוח לאוסקרים? אין כאן הרי פרס כספי אישי. הרווח היחיד שישולשל לכיסם יהיה רק אם הם יצליחו לקלוע בול למצוא את הסרט שייכנס לחמישיה ואולי אף לזכות. ואז אין כאן שחיתות אלא מילוי המשימה באופן ראוי ונאות. במקרה כזה, תמריץ כלכלי כזה עשוי לגרום להם להתעמק בבחירת הסרט המתאים ביותר לאוסקרים, ולא על פי נקמנות וחשבונאות, כפי שקרה לעיתים מאוד קרובות בהצבעות האקדמיה. ותראה איך השחיתות שאתה חרד ממנה מיתרגמת מבחינה סטטיסטית: כ-25 שנה בחרו את הנציג הישראלי לאוסקר באמצעות ועדה של משרד החינוך. התוצאה: ששה סרטים היו מועמדים לאוסקר. 20 שנה בוחרים את הנציג הישראלי לאוסקר על ידי הצבעה "דמוקרטית" של חברי ה"אקדמיה". התוצאה: רק שניים מהסרטים שנבחרו הגיעו למועמדות לאוסקר. כלומר, נכון לרגע זה השיטה ה"מושחתת" הוכיחה את עצמה פי שלוש מהשיטה ה"נקייה".
גיל, הרגישות שלך לשחיתות מעוררת כבוד. ביננו, איני חושב שחברי האקדמיה נקיים משחיתות. פרס האקדמיה בצורתו הנוכחית היא התגלמות השחיתות והטיפשות. במקום שטקס הפרס יהיה אירוע תרבותי לכל שוחרי התרבות הישראל, זה הפך לאירוע פרטי של חברי האקדמיה שאינו מוערר עניין או סקרנות בקרב הצופים. הטקס מבזה את הקהל שרואה את אייקוני התרבות מקבלים פרסים על סרטים שהקהל לא ראה וספק אם יראה. מה הקשר בין צופה בהרצליה או בדימונה לסרט (קרקס פלסטין לדוגמה) שלא היה לו אפשרות לראות את הסרט. יש רק זוכה אחד והוא זוכה פרס הסרט הטוב. אותו בוודאות יציגו (אם כי לפעמים גם אחרי שהיוצרים יסכימו להאנס ע"י המציגים) והוא ייצג את ישראל באוסקר (או לא כמו במקרה של "ביקור התזמורת") רק סרטים שהוקרנו יהיו מועמדים לאופיר כמו בכל ארץ אחרת
גיל, חברי אקדמיה הם אלה שמשלמים את דמי חבר לאקדמיה. אני מכיר הרבה יוצרים שאינם חברי אקדמיה והרבה חברי אקדמיה שאינם קשורים לענף כלל. אין שום סף להיות חבר אקדמיה, מספיק שפעם עבדת בסרט בתור מחליף לנערת מים בכדי שתהיה חבר אקדמיה. כל מפיק יכול לרשום את כל הניצבים בסרט שעשה כחברי אקדמיה. בחייך!!
הזבל יורד לפח הזבל.
אני מבקש לקבול כנגד ההערה
"הקרנות פרטיזניות בבית העם בעפולה"
יאיר, כאמור הוכחת כבר בעבר את גזענותך "הטבעית"
(הניסיון להציע להפיץ את שבעה כסרט בורקס "בגלל שהוא פונה לקהל יעד שאוהב בורקס")
אנא המשך בדיווחים בלוגיים חדשותיים והימנע מהערות המצריכות רגישות תרבותית, פוליטית וחברתית.
תודה
זאביק
יאיר, הנתון הסטטיסטי שהבאת (6 מועמדויות ב 25 השנים של בחירת ועדה, לעומת 3 מועמדויות ב 20 השנים האחרונות שבחרו חברי האקדמיה) לא מוכיח דבר. יש פרמטרים הרבה יותר משמעותיים בבחירות של חברי האקמדיה האמריקאית, ביניהם בין השאר התדמית של ישראל שב 20 השנים האחרונות התדרדרה לשפל חסר תקדים.
ובנוגע להפרדה בין עלילתי ודוקומנטרי אני מסכים אתך. היא באמת הפכה להיות לא רלוונטית.
מה שאני אוהב אצל יאיר זה המבט שלו שאף פעם לא מצליח לראות מעבר לרצה החוטם. כל זבוב שחולף לו שם בקצה הנצפה הזה, דורש מיד תיקון, שינויי, מהפכה ועוד השד יודע מה. אין זיכרון, אין ניסיון, אין הוכחות לדפקטים מצטברים, יש רק צעקה לשיניי על בסיס השנייה והרגע. אם המדריך למהפכה היה יוצא בטעות שנה קודם שום שינויי לא היה נדרש. נכון להיום השיטה הוכיחה עצמה לא בתשעים אחוז אלא במאה אחוז ועדיין רוה דורש תיקון כאילו שאם רק יישנו אזי יש מצב שאחד מההסרטים הלא טובים בלשון המעטה שמתמודדים השנה יצליח להסתנן לאוסקר.
נקודת איסוף? זה מה שאתה שולח אותנו לראות? אין דברים יותר מעניינים?
הנה למשל
הערב ראיתי את אחד הסרטים הכי מדוברים בעולם השנה.
"שתיקת הארכיון"
לטעמי האישי מדובר בסרט שנע בין רגעי גאונות, לבין רגעים בלתי נסבלים.
אני לא אתחיל לפרט את כל הדיונים שניתן לנהל בעקבות צפייה בסרט (מהו סרט דוקומנטרי, מהו סרט מבוים, מהם גבולות המוסר ביצירת סרט בכלל וכיוב'), רק אציין שהסרט מצד אחד מעלה הרבה שאלות על פני השטח, ומצד שני, הוא לעיתים חוטא בדחיפת הראש של הצופים אל תוך הזוועה בכוח. היה עוזר, לדעתי, קיומו של טיים-ליין בסרט. הרגשתי שהסרט רוב הזמן עומד במקום, במאי 1942, ורק חופר באותה נקודה שוב ושוב. ומצד שני, העובדה שיש כאן אינטרוספקטיבה (הניצולים מביטים בסרטים ומזהים אנשים ותופעות) יוצרת רגעים מדהימים.
אבל בסך הכל, אני בהחלט מבין את ההתלהבות העולמית ממנו, ומקווה לראות את הסרט הזה מצליח יותר.
מפריע לי דבר אחד בהתנסחות שלך, יאיר – "ליישר קו עם שאר האקדמיות בעולם"? ההצעה שלך נכונה, ובאמת הקטגורייה צריכה להיות קטגוריית "הסרט הטוב ביותר" ולא "הסרט העלילתי הטוב ביותר". אבל צריך לעשות את זה כדי שכל סרט יהיה שווה, לא בשביל ליישר קו עם שאר העולם. אני מניח שלא לזה התכוונת, אבל מהניסוח שלך ניתן להבין שאתה מתכוון לכך שהסיבה היחידה לשינוי הקטגוריה היא בשביל שנהיה כמו שאר האקדמיות.
אם כבר משהו שצריך לתקן באקדמיה (חוץ מהבירוקרטיה הכללית ששוררת שם, אבל לצערי ולצערנו הבעיה הזאת נמצאת בערך בכל מוסד בישראל) הוא הדגש על הישראליות. כמו שכתבת כמה פעמים וכמו שארי פולמן אמר בזכייה שלו – גם לא ישראלים צריכים להיות מסוגלים לזכות באוסקר הישראלי. בגלל צ'ופצ'יקים קטנים כאלה אנשים שעושים חיל בסרטים ישראלים (כמו, לדוגמא, הפסקול המעולה של מקס רכטר בואלס עם באשיר) לא יכולים לזכות, וזה יותר מהכול מצביע על הבעיתיות שיש בפרס הזה.
ניקול קידמן מראיינת את מריון קוטיאר:
http://www.interviewmagazine.com/film/marion-cotillard/
הגעתי לזה דרך האתר של ג'ון אוגוסט:
פול ברוניק מ-Slant Magazine מפרק לחתיכות את הביקורת הקוטלת של ארמונד ווייט על "צעצוע של סיפור 3". מעולה (אבל ארוך).
[בניקלינק]
האוסקר האמריקאי הוא בונוס חביב וזהו. לא צריך לכוון אליו, לא צריך להתייחס אליו יותר מדי ובוודאי שלא צרים להקים ועדה שתקלע לטעמו. הראייה כאילו פרס אופיר קיים כדי לשלוח סרט לאמריקה הגדולה היא שיא הפרובינציאליות והתבטלות מוזרה בפני הוליווד. פרס אופיר קיים כדי לבחור את הסרט הישראלי הטוב של השנה וזה אמור להספיק לגמרי גם בלי התחשבות בכל מיני שיקולים זרים ומוזרים כמו מה יחשבו עליו כמה חבר'ה באמריקה.
עם כל הכבוד לכל מי שכתב כאן על כך שהאוסקר האמריאי הוא בונוס חביב ולא צריך לכוון אליו בפרסי אופיר.. אז כל במאי ישראלי מכוון להוליווד בין אם הוא מודה בכך ובין אם לא וכך גם כל מפיק רציני בארץ שבין היתר לעתים הוא גם מפיץ רציני וגם בעל בתי קולנוע מאד רציניים. מסרטים ישראלים בארץ לא עושים כסף אבל מסרטים בהוליווד כן עושים כסף והרבה כסף. חוץ מזה שסרט שמצליח להתברג לרשימת המועמדים לאוסקר הזר גם מקבל חוזה הפצה שמן מאד בארה"ב ובכלל חשיפה הרבה יותר גדולה מסרט ישראלי שאינו מועמד לאוסקר הזר. כולם רוצים להגיע לאוסקר האמריקאי ולכן צריך לוודא שהדרך לשם היא הכי דמקורטית שאפשר ולפי דעתי, זה אך ורק על ידי בחירה של חברי האקדמיה לקולנוע, כמו שבארה"ב מי שבוחר את הזוכים באוסקר הם חברי האקדמיה. ומה שהיה לפני 20 שנה לא ממש מעניין, התקדמנו מאז..
אני לא אומר שלא צריך לתקן דברים באקדמיה- כמו העובדה שיו"ר האקדמיה הוא אחד המפיקים העסוקים ביותר בארץ, זה לא נראה לי תקין..
"רוה לגיל: איזו שחיתות בדיוק? איזה רווח ישלשלו לכיסם המפיצים/המפיקים המושחתים שיבחרו סרט לא ראוי למשלוח לאוסקרים? אין כאן הרי פרס כספי אישי. ".
.
איזה רווח אישי?! רווח אישי ישיר!!
המפיצים רוצים לקדם את הסרטים שהם קנו. לעיתים, אפילו את הסרטים שהם הפיקו. ברור שהם יעדיפו לקדם את סרטיהם.
אם הכל כל כך וורוד וחסר אינטרסים, בואו ניתן לאחד המפיקים של אחד הסרטים לבחור. הרי אין לו אינטרס לשלוח את הסרט של עצמו אם הוא פחות טוב, נכון? בעולם שלנו, בני אדם וטעמם, קשורים קשר חזק וישיר לאינטרס האישי. ככה זה עובד ומי שלא מבין את זה קצת מיתמם. ברור שהמפיקים יאמינו שהסרט שלהם הכי טוב, אין וויכוח – נורא קל להאמין שהסרט שהשקעת בו מיליונים הוא הכי טוב.
יש דבר שנקרא: "לא אוביקטיבי", וזה בדיוק מה שהם.
התשובה שלך לגיל זה בערך כמו שעבריין תנועה יגיד לשוטר: "אני נסעתי 160?! מה פתאום, איזה אינטרס יש לי – זה הרי נורא מסוכן! ויעלה לי ביוקר. אתה מטורף!".
שחיתות! "התפרצות X" התקבל למסגרת "שבוע המבקרים" בפסטיבל ונציה המתקרב. בצוות השופטים בתחרות : שמוליק מעוז הישראלי. אי אפשר כבר לסמוך על אף אחד.
לי יש הצעה עוד יותר מעניינת…
אכן להפריד בין פרסי אופיר למועמדות לישראלית לאוסקר,אבל לא רק זה,אלא להעביר את פרסי אופיר עצמם לחורף-אביב…זה נכון שה"קטע" הוא שזאת שנה לפי לוח עיברית,אבל אין מה לעשות.אם רוצים קצת להמתיק אפשר להשים את הענקות בפורים…
הסיבה לכך היא פשוטה,אני מסכים עם יאיר שסרט שלא יצא לאקרנים לא יהיה רשאי להתחרות כסרט הטוב ביותר (לאמרות שבמצב הנוכחי זה מהבה בעיה,מכיוון שלבתי קולנוע יוצאים משהו כמו 7-9 סרטים בשנה),אבל בוא נודע שסוף אביב,תחילת קיץ זה לא הזמן הכי טוב להוציא סרטים להקרנות,בגלל זה עדיף לקבוע את הבכורות לסתיו ולהזיז את הפרס עצמו לחורף-אביב כמו שאמרתי לפני זה…
אוף טופיק. יצא עוד טריילר לרשת החברתית של פינצ'ר. נראה מעולה. אולי קצת נסחף מידי לכיוון המשפטי היבש אבל נראה מצויין. יותר זודיאק2 מאשר פייט קלאב 2. http://videogum.com/201981/hey-facebook-the-movie-trailer-thx-4-the-add/movies/trailer/
אפשר להעביר קו על אנשים שראו את "נקודת איסוף" בקולנוע: אני ואהובי הלכנו לצפות בו אתמול בלב דיזנגוף, האולם היה חצי-מלא להפתיע כשלא חשבתי שבכלל יש ביקוש לסרטים זרים שעם כל נרטיב אחר היו מוּשלכים כלאחר כבוד לסינמטק הקרוב.
שנינו מאוד אהבנו את הסרט, אבל יש לציין שאני סאקר של הז'אנר, סאקר-מנעוריי של ז'אן רנו וסאקר בהתהוות של מלאני לורן. מתי תפרסם את ביקורתך עליו?
עדן וגיל, דווקא הזכירו פה את המקרה של "ביקור התזמורת". האקדמיה בחרה את הסרט הטוב לדעתה, ויצא שמשיקולי תקנון סרט אחר התחרה. אולם "ביקור" זכה להצלחה הרבה יותר גדולה בארה"ב וגם באירופה ונדמה לי שהוא הסרט הישראלי המצליח ביותר מחוץ לישראל בכל הזמנים, תקנו אותי אם אני טועה. בכל מקרה הוא הצליח יותר מבופור בחו"ל.
זה לא שהאקדמיה היא ארגון מופתי, אבל גם לא צריכים לייחס לו יותר מדי כח ושררה.
עניין שמוליק מעוז כשופט, זה הנוהג בהרבה פסטיבלים שמי שזכה שנה אחר כך מכהן כשופט. יש בזה הרבה הגיון וזה גם שומר על רציפות כלשהי ונותן לפסטיבל אופי.
ובעניין "המדריך למהפכה", הוא הרבה יותר עלילתי מדוקומנטרי, מכל ההצעות כאן הכי הגיונית היא שינוי שם הקטגוריה לסרט הטוב ביותר, אבל בעיני אין שום בעיה שיתמודד כסרט עלילתי, לו התמודד כסרט דוקומנטרי היתה לי בעיה קשה.
אני ראיתי את נקודת איסוף בסינמה סיטי דווקא.
אני לא יודעת לשים את האצבע, אבל נורא התרגשתי.
אני לא טיפוס אמוציונלי בכלל ומעדיפה סרטים פילוסופיים ומותחנים פסיכולוגיים (התחלה אכן היה מעולה, ראיתי אתמול), אבל קצת אחרי שסיימתי לשפוט אותו, משהו בסרט הזה גרם לי לבכות…
מתי הביקורת באמת?
שימי,כזכור לי "ואלס עם בשיר" הצליח יותר…
Every one is a lord in his own home.