רטרוספקטיבה כבקשתך
לפני בערך 205 שנה (אולי זה היה רק 189 שנה) גיליתי במאי צעיר ונפלא בשם לארס פון טרייר. זה היה בתקופה שאחרי "רכבות לילה" ו"הממלכה". ידעתי שהוא ביים עוד סרטים והשתוקקתי לראות אותם, אבל לא ידעתי איך. זה היה לפני עידן הדי.וי.די והורדות האינטרנט. כתבתי אז ב"מעריב" משאלה: הלוואי שהסינמטקים יארגנו עם שגרירות דנמרק רטרוספקטיבה של הבמאי הנפלא הזה. כשנה אחר כך, רגע לפני "לשבור את הגלים" שלו, זה אכן קרה. אולי בזכות המשאלה הפומבית שלי, ואולי בצירוף מקרים.
עכשיו אני עם משאלה נוספת: בעולם מסתובבת רטרוספקטיבה מלאה של כל סרטי איליין מיי. לא חוכמה, היא ביימה בסך הכל ארבעה סרטים, וכמה מהם מהסרטים המקוללים בתולדות הוליווד, ובראשם "אישתר", סרט שהפך כבר למושג, מרוב שהוא היה כשלון שהניב הפסדים עצומים לאולפן (סרט שבעקבותיו לא נתנו לוויטוריו סטוררו לצלם יותר סרטים הוליוודיים, למעט אלה שביים וורן בייטי). אבל "מייקי וניקי" שלה – עוד סרט מקולל שהיה גנוז שנים, וגם מאחוריו יש לא מעט סיפורי תלאות הפקתיות (ואיבוד שליטה של היוצרת על חומרי הגלם שלה) הוא אחד הרגעים המרתקים של הקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. בקיצור, ארבעה סרטים, פלוס ביקור של גברת מיי עצמה, כבר בת 78, יכול להיות הברקה. איזה סינמטק מרים את הכפפה?
אגב, גם רטרוספקטיבה של וורן בייטי כבמאי יכולה להיות נהדרת. והאל אשבי. אוי, לראות את "שמפו" על מסך גדול. רוצה.
יש לי עוד רעיונות, רוצים? מייק ניקולס של שנות הששים והשבעים. ראיתי פעם מחווה כזאת בפריז, והיה תענוג לראות את "הבוגר", "ידע הבשרים" ו"מלכוד 22 " על מסך גדול. או: שנות החמישים של בילי וויילדר. אחד הרצפים הגדולים ביותר בתולדות במאי: עשר שנים רצופות, בין 1950 ל-1960, של יצירות מופת אחת אחרי השנייה. אגב, אני כמעט בטוח שהצעתי את ההצעות האלה כבר קודם. אולי באמת מחוות כאלה קל יותר לערוצי הסרטים לערוך מאשר לסינמטקים. אולי לעולם לא נראה שוב את "מלכוד 22 " או את "הדירה" על מסך גדול.
אגב, בימים אלה מתקיימת מחווה מצוינת וחשובה לכמה מהסרטים של ז'אן-פייר מלוויל בסינמטקים של חולון והרצליה. כדאי מאוד לא להחמיץ.
אז יאללה, בואו נעזור לסינמטקים לתכנן את תוכניית 2011-2012 ונארגן לנו רשימת משאלות איזו רטרוספקטיבה הייתם רוצים שהם יארגנו? פרטו בתגובות.
אני בהחלט הייתי רוצה רטרוספקטיבה של טסאי מינג ליאנג. אני יודע שאתה אוהב אותו מאוד ותתמוך בזה. ראיתי את כל סרטיו אבל רק את "שלום לפונדק הדרקון" ראיתי על מסך גדול. כמו כן אשמח להקרנות של מבחר סרטי ממבלקור. לפני כמה שנים רצה סדרת הקרנות כזאת בעולם תחת השם DIY GENERATION או משהו כזה. אפשר לוותר על הסרטים של ג'ו סוואנברג:)
אני די נהנה מן רטרוספקטיבה של אלן רנה עכשיו בסינמטקים הגדולים. הייתי שמח לראות גם רטרוספקטיבה של הסופרים שכתבו לו תסריטים והפכו להיות במאים בעצמם, אבל נדמה שמקרה זה אני אהיה לבד באולם בחלק מן המקרים, אם לא בתחלית הסרט אז בסיומו. עוד משאלות: מרקו פררי, סרט אחד מכל ז'אנר של האוורד הוקס, המערבונים של אנתוני מאן, הלא-מערבונים של ג'ון פורד, אבאל גאנס (אני מאשים בירושלים עשה תאבון לעוד), קומיקאים אלימים שהם לא צ'פלין/קיטון/ליוד (אבל גם אלו הם אופציה). ואולי עדיף רטרוספקטיבה של מישהו שלו שמעתי עליו.
אני רוצה רטרוספקטיבה של סרטי יאיר רוה: נמוך ו ,המממ…, נמוך ואולי אם יצליחו גם עותק של נמוך.
אמנם השנה ומאוד לא סביר, אבל לדמיין אפשר (כי תכל'ס רוב הפוסט הזה הוא דמיון) – רטרוספקטיבה (בפילם!) לאדגר רייט באייקון (+ביקור הבמאי).
(כמה מפתיע, אני יודעת)
המחווה למלוויל מתקיימת גם בסינמטק שדרות.
ובקרוב תתקיים גם רטרוספקטיווה (חלקית) לאלן רנה.
שנות החמישים של בילי ווילדר נשמע טוב.
הכי הכי הייתי רוצה רטרוספקטיבה של מערבונים. קצת גרי קופר, ממש קצת ג'ון ווין, הרבה איסטווד והקרנה באיכות מצויינת של The Magnificent Seven ושל Once Upon a Time in the West. אולי גם תת-רטרוספקטיבה ללי ואן קליף, שהוא הרשע הכי מעולה שיש (גם במקרים הנדירים שהוא הטוב), וגם הסרטים הזניחים והפחות מוצלחים שלו מהנים להפליא במסגרת הז'אנר.
באותו הזמן בסינמטק ת"א:
יאיר גרבוז קורא את הפוסט בסינמסקופ, אוחז את הבטן וזועק בצחוק מתגלגל – רטרוספקטיבה?? והרי זה דורש כסף ומחשבה! הבו לי עוד סרטי סטודנטים עם אקי אבני, פירורים מהמרתף של פורום פילם ויוזמות של המכון הצרפתי! תהיה לנו תוכניית ספטמבר נפלאה!
רטרוספקטיבת שנות השבעים של פרנסיס פורד קופולה. אף פעם לא ראיתי את הסנדק 1 ו-2 בקולנוע.
אני אשמח מאד למחוות ז'אק טאטי.
בנוגע לרטרוספקטיבת מלוויל בסינמטק הרצליה-לראות את "המעגל האדום" בשבוע שעבר, פעם ראשונה על מסך גדול היה מעולה. ההרצאה של אורי קליין לפני זה הייתה קצת מפוזרת, אבל ניחא. איזה סרט ענק, לעזאזל!
חוץ מהסנדקים,קופולה ביים בשנות השבעים את השיחה ואת אפוקליפסה עכשיו.תוסיף לזה תסריטים לפאטון ולגטסבי הגדול,זה מעט מדי.
יש את one micky של וורן ביטי . לא באוזן .
רטרטספקיטבה של קופולה יכולה גם לכלול את שנות ה-80 בהם הוא ביים גמה סרטים לא מוערכים מספיק. לגבי הרעיון של עמית בתגובה הראשונה – תוכנית ממבלקור זה בהחלט רעיון טוב ואפשרי, ועל פי פסטיבלי ירושלים האחרונים, יש לפחות סינמטק אחד בארץ שאוהב את הז'אנר. אבל אי אפשר לוותר על ג'ו סוונברג, למרות שגם אני פחות אוהב אותו… "חנה עולה במדרגות" שלו מכיל מספיק במאים אחרים שמאזנים אותו
רטרוספקטיבה לשנת 1961 בקולנוע (תמיד נחמד לציין 50 שנה למשהו):
וירדיאנה של בונואל (שזכה בקאן)
אשתקד במריאנבד של אלן רנה (שזכה בונציה)
לה נוטה של אנטוניוני (שזכה בברלין)
הסרטים האלה, מלבד היותם הזוכים בפרסים המרכזיים באותה שנה, נותנים אינדיקציה להלך הרוח בקולנוע האירופאי של אותה התקופה.
אבל גם כמה סרטים גדולים מהוליווד ישלימו סקירה אקלקטית ומהנה כאחד: אדי פלסון, תותחי נברון, ארוחת בוקר בטיפניס, אחת שתיים שלוש של בילי ווילדר, יוצאי הדופן של ג'ון יוסטון (עם מרילין מונרו וקלארק גייבל ותסריט של ארתור מילר), זוהר בדשא, ועוד…
וגם: מבעד לזכוכית האפלה (אוסקר לסרט הזר), יוג'ימבו.
אז נכון, רטרוספקטיבה סוקרת נושא אחד לאורך זמן, אבל אני מוצא שיש גם עניין בלחדור לעומק של שנה אחת ספציפית בקולנוע, כמו לחזור בזמן לתקופה אחרת, לפני 50 שנה.
גל סרטי אימה ישראלים ? באמת נשמע מפחיד..
http://e.walla.co.il/?w=/227/1720696
מייק ניקולס ביים בשנות השבעים גם את יומו של הדולפין המטופש ואת הירושה המפוספס.
רטרוספקטיבה של גאס ואן סאנט היה יכול להיות מעניין. הייתי שמח לבוא לראות את הטרילוגייה של ג'רי, אלפנט וימים אחרונים על המסך הגדול… אפשר גם להוסיף את paranoid park
ולהמשיך עם איידהו שלי. לחילופין הייתי הולך על וינסנט גאלו ומקרין את הבראון באני ובאפלו 66 ומנסה למצוא עותקים של הסרטים הקצרים האבודים והלא מוקרנים, למיטב ידיעתי, של גאלו. אבל מי שואל אותי? אפילו מנוי לסינמטק אין לי. אני כבר רואה איך הכפפה שזרקתי כאן נותרת עזובה ולא מורמת עד שאשכח בעצמי שזרקתי אותה. ואף אחד לא יתאכזב. וגם אני לא.
סטיוארט גורדון
הלו יאיר!!! אתה זורק כאן פיסת טריויה נדירה לגבי סטורארו והצילום של אישתאר ולא מרחיב עליה!!!
חייב להשלים את הענין מה קרה שם בדיוק?
ומישהו יודע על עוד סרטים שיהיו בחיפה כאן?
פון- שטרנרברג על מסך גדול. רטרוספקטיבת בונואל מסתובבת בשנים האחרונות בפסטיבלים בעולם.
הבזאר של הביזאר של אלכסנדרו ז'ודורבסקי שלעולם לא הוצג כשורה במחוזותינו. ובתור גראנד פינלה את גלאובר רושה,נדירי גודאר ו..ו..ו.. פאזוליני.
מהנעשה בסינמטקים
פסטיבל קולנוע ברזילאי, טייק #3
בנסיון למצוא סרט ברזילאי אחד ראוי, הלכתי לסינמטק תל אביב שוב אתמול, לראות את "סיפור חדר מתים". גם הסרט השלישי שראיתי במסגרת הפסטיבל הזה אכזב.
ההקרנה דיגיטלית – אבל זה דווקא התאים לעניין: מדובר בסרט שאמור להיות "צעיר". נסיון לעשות קומדיית אימה, עם הרבה טריקים קולנועיים (זויות צילום משונות, פאסט-מושן, שריטות מכוונות על הסרט, ועוד כהנה וכהנה). הבעיה: מדובר בקומדיה לא מצחיקה, עם תסריט-לא תסריט, שחקנים-לא שחקנים, ובמאי-לא במאי. סרט שצריך אין ספור המצאות ויזואליות נתקע כבר אחרי 5 דקות, ומתחיל לחזור על עצמו. קומדיה ללא טיימינג בסיסי, היסטרית (ולא במובן הטוב של המילה), ואפילו קצת משעממת. אין קולנוע ברזילאי טוב ב-2010.
ביום שלישי בערב ביליתי בבריכת האוניברסיטה ברמת אביב. יש להם כבר כמה שנים תוכנית של הקרנות סרטים באוגוסט. אני הצטרפתי לסרט בפעם הראשונה ביום שלישי ופשוט לא האמנתי – ההקרנה היתה בפילם באיכות מוקפדת. אני לא יודעת אם יתאים לפיינצ'מקרים שביניכם – אנשים שם מרשים לעצמם לדבר בטלפון, יש כמה פנסים והסאונד רק טוב, אבל וואו. ממש ממליצה. כיף אדיר אחרי כמה בריכות, והכניסה מוזלת מאוד בערב.
נדמה לי שהעליתי משאלה כזו גם בבלוג הקודם: רטרוספקטיבה לשניים מאנשי האפקטים הגדולים של הוליווד, ריי האריהאוזן ודאגלס טראמבול. אצל ריי האריהאוזן אפשר להתעלם מסרטי ה-B שהוא עשה בשנות ה-50, ולקפוץ ישר לאפוסי הפנטסיה שלו – "המסע השביעי של סינבד", "שלושת העולמות של גוליבר", "ג'ייסון והארגונאוטים", להוסיף גם את "עמק הגוואנג'י" הפחות ידוע (אחד ממקורות ההשראה העיקריים לסרטי אינדיאנה ג'ונס ופארק היורה!) ואת "אי התעלומות" (פחות מוצלח, אבל שווה צפיה). אפשר גם לארגן הקרנה של הסרטים הקצרים שהוא ביים בתחילת הקריירה שלו (כולם יצאו על DVD לפני שלוש שנים, פלוס מינוס), ואם חייבים – אפשר גם את "מאבק הטיטאנים" הדלוח לכבוד הרימייק שיצא לפני כמה חודשים (למעשה, היציאה של הרימייק היתה יכולה להיות הזדמנות מצוינת לרטרוספקטיבה כזו).
אצל טראמבול זה הרבה יותר פשוט – "2001", "מפגשים מהסוג השלישי" ו-"בלייד ראנר", שלושה סרטים שחייבים חלק גדול מהמראה שלהם לעבודה שלו, פלוס שני הסרטים באורך מלא שהוא ביים, "Silent Running" הנפלא, ו-"סערת מוחין" הפחות מוצלח, ואולי גם כמה מהסרטים הקצרים שלו, פלוס איזה סרט תיעודי על העבודה שלו בפיתוח אטרקציות (בין היתר הוא אחראי למתקן שמבוסס על "בחזרה לעתיד" בפארקים של יוניברסל). רטרוספקטיבה כזאת, אני חושב, מחייבת נוכחות של האיש עצמו (סתם לראות שוב סרטים כמו "2001" או "בלייד ראנר" בלי כמה הסברים מהאיש עצמו נראה לי מיותר).
ועוד כמה רעיונות קטנים יותר: רטרוספקטיבה לאנימטור הצרפתי רנה ללו (זאת תהיה רטרוספקטיבה קצרה – האיש ביים רק שלושה סרטים באורך מלא, הידוע מביניהם הוא "כוכב פרא"), רטרוספקטיבה לשנותיו הטלוויזיוניות של ספילברג – עם פרקים מ-"גלריית הלילה", "קולומבו", "שם המשחק" וסרטי הטלוויזיה (ואולי גם כמה מהסרטים שהוא ביים בנעוריו ובלימודיו – יש עותקים שלהם?).
ואם כבר בסרטים עתיקים עוסקים אנו, לכבוד עלייתו של "טרון 2.0", אולי כדאי לארגן הקרנה של "אולימפיאדת החיות", סרט הבכורה של סטיבן ליסברגר, הבמאי של "טרון" המקורי? מדובר בסרט אנימציה, לא מוצלח מדי מבחינת התוכן (רוב הבדיחות כבר התיישנו), אבל הוא נראה נהדר ומסתתר בו גם הקרדיט המקצועי הראשון של אנימטור צעיר בשם בראד בירד.
חשוב לציין שביום הולדתו המאה של בילי ויילדר סינמטק ת"א הקרין כמה מסרטיו המובחרים ("הדירה", "חמים וטעים", "סאנסט" וכו'), אבל דווקא הטוב והמפתיע ביניהם היה "ace in the hole", שהיה ונשאר בעיניי הסרט הכי ארסי, מבריק, חתרני ולא מוכר שלו. ככה שהעותק, כך אני מקווה, עוד קיים. אני מתפלל להזדמנות לראות אותו שוב.
חוץ מזה, מאד אשמח לראות סרטים שבמאים ישראלים בולטים יבחרו להקרנות בסינמטקים. יהיה נחמד לדעת איזה סרט/סרטים ניר ברגמן, למשל, יחליט להקרין ולהסביר איך הם השפיעו עליו כיוצר.