30 ספטמבר 2010 | 20:17 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

דיווח מפסטיבל חיפה: מנצחים ומפסידים

נתחיל בכרוניקה. אלה הסרטים שזכו היום בפרסים במסגרת פסטיבל חיפה:



פרס הסרט: “מבול” של גיא נתיב (זכה ב-100,000 שקלים).

פרס סרט הביכורים: “בין השמשות” של אלון זינגמן (זכה ב-50,000 שקל)

פרס השחקנית: אורנה פורת, “התפרצות X”

פרס השחקן: מארק איווניר, “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”

פרס הצילום: פיליפ לבנט, “מבול”

פרס מענק הפצה של מרכז הסרט הישראלי בניו יורק: “ז’ה טם איי לאב יו טרמינל” של דני מנקין.


פרס הדרמה הטלוויזיונית: “חמץ”, אלון לוי


פרס הסרט התיעודי: (תיקו) “התליין” של נטעלי בראון ואביגיל שפרבר; “בגוף שלישי”, ארתור יעקובוב ושרון אטיאס.


פרס עוגן הזהב לקולנוע ים תיכוני: “קוסמוס”, רהא ארדם (ציון לשבח: “דבש”, סמיח קפלנוגלו).


פרס הבמאים של מחר (אני מניח שזה במקום פרס פיפרסקי): “איש עדין למדי”, הנס פטר מולנד



==================



יש לי עוד המון סרטים לכתוב עליהם ממה שראיתי בחיפה, אני תוהה מתי אספיק. בין השאר על “בין השמשות” (שאהבתי) ו”קוסמוס” (שחיבבתי עם הסתייגויות), וגם על הסרט הכי טוב שראיתי בפסטיבל: “המעגל הפנימי” של צ’רלס פרגוסון.



===============


בסופו של דבר, למרות שחשבתי שאגיע לפסטיבל, לראות סרטים ואז ביום שלישי אקפוץ אחרי הצהריים להקרנה של סרט שהוא לגמרי במקרה שלי (הסרט התיעודי, “שרון עמרני, זכרו את השם”) זה לא ממש עבד ככה. מתברר שהמתח לפני ההקרנה, ואז התפרקותו לאחריה, די הכניעו אותי. לפחות מבחינת הריכוז שלי. זו היתה הפעם הראשונה שקהל רואה את הסרט (ופעם ראשונה שאני רואה אותו על מסך גדול, עד כמה ש”גדול” היא מילה שמתאימה למסך המצגות של אולם טיקוטין. אולם הקרנות שאני די שונא, אלא שמעתה תהיה שמורה לו בליבי נקודה סנטימנטלית). האולם היה 3/4 מלא. מסרו מהפקת הפסטיבל לי לפני ההקרנה שכל הכרטיסים שהוצעו למכירה נמכרו (הפסטיבל עשה עלי קופה), והמקומות הפנויים היו של מוזמניי שהבריזו.


אני לא חושב שאי פעם חוויתי כזו תחושה של אסירות תודה. גם כלפי האנשים שהגיעו לראות את הסרט – חלקם במיוחד מגוש דן – וגם כלפי כל השותפים שלי לעשייתו. כדי לעשות סרט – גם בסך הכל סרט תיעודי – נזקקים לעזרה המאוד צמודה של המון אנשים. אני מביט ברולר (המאוד ארוך) שלנו ויודע שאם אפילו איש אחד שם היה מישהו אחר, התוצאה הסופית היתה יוצאת אחרת לגמרי.


פרסים? נו, לא אכחיש שרציתי, אבל גם ידעתי שזה לא סרט לפרסים. אבל כשראיתי אנשים יוצאים מהסרט עם עיניים נוצצות מדמעות וריגוש, הבנתי שכנראה הצלחתי במה שהבטחתי לכל מי שעשה איתי את הסרט. שיהיה מרגש.


אבל, לא יצאנו בידיים ריקות. “שרון עמרני, זכרו את השם” אמנם לא זכה לא בפרס הראשי ולא בציון לשבח ולא בציון לשבח לציון לשבח, אבל “אף פעם לא מאוחר מדי” – סרט שאני עכשיו מנסה לקדם את הרעיון לפתוח אותו בכותרת “‘סינמסקופ’ מציג:” – זכה בתחרות הסינמרקט בחבילת פוסט-פרודקשן בסך 25,000 יורו מטעם מעבדת גאייר הגרמנית. התחרות התקיימה בין חמישה סרטים שהוצגו לשופטים בגרסאות ראף-קאט, בשלבים לא גמורים. השמחה כפולה, לא רק כי אני עוקב אחר הסרט הזה מקרוב כאן בבלוג (וגם במשפחה), אלא מסיבה נוספת: במאי הסרט, עדו פלוק, היה בפריז השבוע ולא יכול היה להגיע להקרנת הראף-קאט מול השופטים הצרפתים והגרמנים, והוא ביקש ממני – כמי שמכיר את סרטו ואוהב אותו, וכמי שממילא היה בחיפה – שאציג בפניהם את סרטו (יחד עם מפיק הסרט, גל גרינשפן, והעורך, אסף לפיד). וכך, אחרי דברי הקדמה קצרים שלי, צפיתי איתם בסרט, וגם כאן ראיתי בפעם הראשונה את הסרט, אחרי שראיתי כבר כמה גרסאות שלו, נצפה על ידי אנשים שלא שמעו עליו דבר קודם, וראיתי אותם נשאבים לתוכו. זה נורא מקל לקדם סרטים של חברים וקרובי משפחה כשהם כל כך מוכשרים, ועכשיו יש גם לזה אסמכתא רשמית. אני מניח שהפרס הזה – שיעניק לסרט עותק פילם אחרי תהליך פוסט-פרודקשן במעבדה הגרמנית היוקרתית – יעזור לקחת את “אף פעם לא מאוחר מדי” רחוק למדי.

נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “דיווח מפסטיבל חיפה: מנצחים ומפסידים”

  1. יותם 30 ספטמבר 2010 ב - 20:54 קישור ישיר

    חחח… יואו אתה כזה מצחיקקקק!!!
    (לא באמת!, תפרגן..)

    יאיר, מחכה כבר לראות את הסרט שלך בהזדמנות…

  2. יותם 30 ספטמבר 2010 ב - 20:56 קישור ישיר

    (הייי… זה לא פייר… הגבתי לתגובה שנמחקה ועכשיו זה נראה מוזר…)

  3. גונדולוס 30 ספטמבר 2010 ב - 21:38 קישור ישיר

    “הנשר לא התאפק”

    אבי נשר, יו”ר חבר השופטים בחיפה נתן את הפרס למבול סרט שמפיקיו: חיליק מיכאלי, אברהם פרחי, תמר ליאון, דודי זילבר, משה ולאון אדרי הם גם מפיקי סרטו “פעם הייתי”.

    ראש העיר של חיפה, יונה יהב, כנראה כל כך התמוגג מהסרט של נשר שצילמו אצלו בחיפה (ועשה למעלה מ- 300,000 צופים)עד שהוא הגיע לדבריו מעל לבימת הפסטיבל להבנה עימו שהוא יביים עוד שני סרטים בעירו. כ”אות הוקרה” ככל הניראה, הערכה והבעת רצון טוב, מינה ראש העיר את נשר ליו”ר חבר השופטים, הצמיד לו את “המפיקה הישראלית” (כן כך היא מתוארת בקטלוג הרשמי של הפסטיבל) איפשר לו לשלוט בקולות הרכב השופטים (2 מתוך 4) ובכך סלל את הדרך לבחירת הסרט הטוב ביותר “מבול” שבמקרה הופק על ידי שותפיו של הבמאי ויושב הראש – ששמותיהם פורטו לעיל.

    ראש העיר יהב, שמעורב ויורד לכל הפרטים הקטנים ביותר הקשורים בפסטיבל זה, כולל ביקורת נוקבת למחלקת העיתונות שעשתה עבודת קודש בכיסוי מאסיבי של הפסטיבל בכתבות בכל אמצעי התקשורת, שלא היו מספיק רכילותייים לדעתו של ראש העיר, ראש העיר שדואג לודא במהלך כל הפסטיבל שכולם נהנים עשה הכל טוב, חוץ מסעיף קטן אחד בסדר היום – גילוי נאות.

    בפעם הבאה שראש העיר מחליט לצפר מישהו בשבוע על הכרמל צריך לחשוב פעמיים ובמיוחד על הקשרים הכלכליים וההפקתיים של תהליך בחירת הסרט הטוב ביותר בפסטיבל. ואולי לחזור ולתת למנהלת האומנותית המצויינת של הפסטיבל קצת יותר סמכויות וחופש םעולה.

    להתראות בפסטיבל הבא

    ===============

    רוה לגונדולוס: אתה שוכח לציין שמשה ולאון אדרי חתומים כמפיקים/מפיצים בשלושה בארבעה מתוך שבעת הסרטים שהשתתפו בתחרות. כך שכמעט כל בחירה שחבר השופטים היה עושה היתה זוכה ממך לאותה תגובה.

  4. אלון 30 ספטמבר 2010 ב - 21:50 קישור ישיר

    גונדולוס, קשרים מקשרים שונים אפשר למצוא כמעט בכל הקשר. אין אף איש בתעשיה הזאת שנקי מקשרים עבותים עם יוצרים, מפיקים, קרנות וכו’. זה כמעט תמיד נוח לחשוב שזה הכל מבושל וקונספרטיבי, ואי אפשר באמת אף פעם לבטל את החשש, אבל בסופו של דבר לא פחות סביר בעיני שמבול זכה כי הממונה פשוט היה הפייבוריט, ולחיפה יש תמיד עדיפות לאנדר-דוג ובכלל לייצר כותרות (ואיזה כותרת זה “הממונה” זכה גם בחיפה).

    ויאיר – לגבי “בין השמשות”, אני לא מבין מה אהבת. הסרט נורא הביך אותי.
    מלבד העובדה שמולטי-סטורי כזה הוא כבר נורא מיושן, וקשה לביצוע, יש משהו מאוד קלישאי וצפוי בתסריט, ובכלל – האירוע המחולל של הסרט (התאונה) וכן רגעים רבים נוספים לא אמינים בעליל. יש תחושה קשה של דידקטיות, ושל רצון לייצר “גורל” במרחב הקולנועי על חשבון האמינות של הדמויות.

  5. גונדולוס 30 ספטמבר 2010 ב - 22:14 קישור ישיר

    מאידך, לבד מהאחים אדרי – נטרל אותם החוצה, כל השמות הבאים שהפיקו את מבול,
    חיליק מיכאלי, אברהם פרחי, תמר ליאון, דודי זילבר, ממש הפיקו גם את פעם הייתי.

    איך זה ניראה?! – לי זה ניראה מאוד לא תקין.

    היה עליו או לפסול את עצמו מן השיפוט או לעטר בפרסים לא סרט זה של שותפיו. העם אינו טיפש כמו שלראש העיר אולי נדמה.

  6. אלף 30 ספטמבר 2010 ב - 22:37 קישור ישיר

    גונדולוס, מסכים אתך לגמרי. ממש לא לעניין. וגם אם השופטים בחרו בתום לב (אני למשל חושב ש”מבול” לא נופל מ”הממונה”, וטוב מהסרטים האחרים). עדיין אי אפשר לבטל את ערך “מראית העין”, כל העסק מריח ממש לא טוב.
    רווה, אתה ממשיך להפגין מוסר כפול כשאתה כותב על נשר. מכיון שאני לא חושב שיוצא לך מזה משהו ממשי, אני אחזור על משהו שכתבתי פה פעם – כנראה שהוא היפנט אותך.

    ============

    רוה לאלף: אני דווקא חושב שלך וללא מעט קולנוענים בארץ יש מוסר כפול כשזה מגיע לאבי נשר, ואתם פשוט מחפשים אותו בכל פינה. אין לי שום בעיה, מתוך ההיפנוזה שלי, להיות זה שמגן עליו. אין, אני חוזר, אין שום פסטיבל, לא בארץ ולא בעולם, שלא תמצאו איזשהו קשר בין השופטים ובין המתחרים. החל מקוונטין טרנטינו-סופיה קופולה ועד אבי נשר-חיליק מיכאלי. לדמיין שבמאי יפקיר את המוניטין שלו בעבור פרס בפסטיבל קולנוע זה פשוט היתממות מביכה. ואני חוזר ואומר שבפסטיבלי קולנוע, אלה חוקי המשחק. אני, למשל, גם השתתפתי השנה בתחרות. לראשונה בחיי. ולא זכיתי. וזה כל כך מפתה להתחיל להסביר לעצמי ולעולם שלא זכיתי בגלל שחבר השופטים מושחת, ושיש לו טינה כלפיי, ושיש לו קשרים עם מתחרים אחרים. ושהתחרות בעצם היתה מוטה מההתחלה. וככה יהיה לי יותר נעים להסביר לעצמי למה לא זכיתי, כי זה לא אני אלא הם. אבל זה שטויות. זה לא בג”ץ כאן, זה תחרות בפסטיבל סרטים. והשופטים שופטים על פי טעמם ועל פי סולם הערכים הפרטי שלהם, ועל סמך זה הם גם נבחרים, על פי השם והמוניטין והטעם שלהם. אף אחד לא מבקש שהם יהיו אובייקטיבים. זה אף פעם לא “נקי” (אבל לא במובן המושחת, אלא במובן של “יש לנו טעם, ואנחנו באים להגן עליו”). ואני שוב אומר: מי שלא יכול להתמודד עם זה, שלא ילך לתחרויות בפסטיבלים, כי ככה זה. שלושה-ארבעה אנשים עם אג’נדה וטעם מול כעשרה סרטים שונים ומגוונים, שבסופה של תחרות תשעה מהם יכולים לצאת החוצה ולצעוק “שדדו אותנו! נוכלים!”.

  7. R 30 ספטמבר 2010 ב - 23:07 קישור ישיר

    למי שלא היה בפסטיבלים- הסרט החדש עם וויל פרל מהנה מאוד. בחלקים לא מעטים מדובר בסרט נבון ואני מוכן להגיד גם חריף. רצוי להמתין עד סוף הכותרות.

  8. דני 30 ספטמבר 2010 ב - 23:10 קישור ישיר

    מעניינת מאוד התאוריה
    זה אולי מסביר למה “חמץ” זכה בדרמה
    אולי כי חיליק מיכאלי היה המפיק שלה??
    פתאום הכול תחיל להסריח כמו המים בקישון

  9. רותם 1 אוקטובר 2010 ב - 0:03 קישור ישיר

    R ביאסת אותי לגמרי.
    וסרט מבריק ומצחיק.
    אדם מקיי עוד יקבל יום אחד אוסקר על מפעל חיים.

  10. לי אוסוולד 2 אוקטובר 2010 ב - 13:25 קישור ישיר

    אם “משאבי אנוש” היה זוכה היו אומרים שאבי נשר סידר למשה אדרי (שהפיק את הסרט וגם את “פעם הייתי”) את הפרס. אם “בין השמשות” היה זוכה היו אומרים שאבי נשר סידר לאורלי זילברשץ (ששיחקה ב”דיזינגוף 99″) את הפרס. למען הסדר הטוב והדיווח המדויק (למרות שזה מחסל את ההגיון הצרוף של תאוריית הקונספירציה) היו בפסטיבל 5 שופטים (ולא 4) מהם 3 זרים, וקשה להאמין שאחד מאותם זרים שיחק בנעוריו סטאנגה בשכונה עם חיליק מיכאלי. במילים אחרות – מתוך שימוש ליברלי במילותיה הבלתי נשכחות של המשוררת שרית חדד – “תשיג(ו) לך (לכם) חיים”

  11. ק. טרנטינו, שופט בדימוס. 2 אוקטובר 2010 ב - 17:41 קישור ישיר

    אוסוולד יקר, רכוש לך קטלוג וקרא בעמ’ 17 את רשימת השופטים: יו”ר אבי נשר, שרון הראל, תןמס שולי (גרמניה), סלווה נקארה (ישראל). גם אם הוסיפו להם עוד מישהו – זה לא פורסם. מכל מקום: הקשר בין שרון הראל לבין אבי נשר ידוע (“הלהקה”) ומוכר (“סטאנגה”). איך שלא תהפוך את זה – המפיקים של “מבול” מופיעים בכל הרשומים והקרדיטים כמפיקים גם של “פעם הייתי”. מה נאמר בסך הכול?!
    נאמר שצריך גילוי נאות וצריך להיות מלאך על מנת לא לבחור דווקא בסרט הספציפי הזה – או אמיץ מספיק על מנת לעמוד בזאת הביקורת הציבורית.

    למה?! – ככה!!

    נ.ב.

    ואם קנית קטלוג, הצץ בבקשה בעמ’ 32 ותיראה שמשום מה רשימת המפיקים איננה מפורטטת במלואה – חסרים בה האחים אדרי לאון ומשה ודודי זילבר.

    למה?! – ככה!!

    אבל לא צריך להתרגש – הכל זה עסקי-שעשועים, לא משהו רציני באמת.

  12. רובין 2 אוקטובר 2010 ב - 18:52 קישור ישיר

    חוצמזה אוסוולד, אם לא היית “אוכל” אותה כבר ביום שלמחרת ההתנקשות – היית יודע שיש אלמנט קבוע ויש אלמנט מישתנה. כלומר
    את הסרטים הנשפטים אי-אפשר לשנות, את הרכב חבר-השופטים אפשר ואפשר.
    אם יש ניגוד עניינים – יש לגלות אותו ולחשוף אותו. אם אדם הוא מלאך ויכול לא לתת את הפרס דווקא לשותפים שלו בסרטו האחרון, אז אדרבא, שיישאר שופט ויוכיח זאת. הוא גם יכול להתעקש ולתת להם את הפרס – אין בעיה!!! שרק יעמוד בביקורת,
    גם הוא ובעיקר אלה שמינו אותו לתפקיד שיפוטי מוסרי שכזה.

    המשך לנוח על משכבך בשלום, רוצח.

  13. גונדולוס 2 אוקטובר 2010 ב - 23:40 קישור ישיר

    זה לא חשוב בכמה מתוך 7 הסרטים מעורבים האחים, חשוב שדווקא הסרט שזכה הופק על ידי המפיקים של הסרט אותו ביים היו”ר.
    זה לא מריח טוב ואכן אם תציץ בעמ’ 32 בקטלוג החיפאי תיראה שברשימת מפיקי מבול לא צויינו השמות אדרי משה ולאון וגם לא זילבר. האם מישהו חשש מראש ממה יגידו?!

    תן לנו פתרון לזה, רווה.

    ועוד נקודה שלגמרי לא שייכת אבל לבטח תעניין אותך כחוקר תולדות: מדוע לא מופיעה השופטת שרון הראל ברשימת מפיקי סרט הפתיחה “תמרה דרו”?~!

    קטלוג רשמי של פסטיבל בדרך כלל מנסה לדייק – הוא משמש כאסמכתא לנברנים.

  14. Emma Presson 4 פברואר 2011 ב - 4:08 קישור ישיר

    I was suggested this web site by my cousin. I am not sure whether this post is written by him as no one else know such detailed about my trouble. You are amazing! Thanks!

  15. game price comparison 5 פברואר 2011 ב - 19:23 קישור ישיר

    Good story once again. Thumbs up.


השאירו תגובה