11 נובמבר 2010 | 09:53 ~ 27 תגובות | תגובות פייסבוק

הבודדים

זה היה שבוע חלש בבתי הקולנוע בארץ. הסרט שמכר הכי הרבה כרטיסים בסוף השבוע היה גם השבוע “הרשת החברתית” עם כ-20 אלף כרטיסים. הסרט מכר בעשרה ימים 50,000 כרטיסים. “התחלה” הפך סופית לאחד הסרטים הכי נצפים השנה כשחצה השבוע את קו 400,000 הכרטיסים והוא נמצא במקום החמישי ברשימת הסרטים הכי קופתיים השנה בארץ אחרי “זוהי סדום”, “אליס בארץ הפלאות”, “שרק 4 ” ו”צעצוע של סיפור 3 “. אבל למעשה הוא הסרט היחיד מבין החמישיה שאינו דובר עברית (במקור או בתרגום) ושאינו פונה לקהל של ילדים/משפחות. “לאכול, להתפלל, לאהוב” הגיע ל-150,000 צופים אחרי שבעה שבועות ו”גנוב על הירח” הגיע ל-150,000 צופים אחרי 14 שבועות. וגם המצב של הסרטים הישראליים קצת מתסכל. פקק תנועה של סרטים נהדרים, אבל הקהל – לא ברור לאן הוא הלך. “הדקדוק הפנימי” ו”שליחותו של הממונה על משאבי אנוש” נתקעו שניהם באיזור ה-50,000 (הראשון קצת מתחת, השני קצת מעל). ו”התגנבות יחידים” הביא בשבעת הימים הראשונים להפצתו 10,000 קוני כרטיסים, למרות אחד מקמפייני ההפצה/שיווק/יח”צ היותר מוצלחים שראיתי השנה. כולם סביבי ידעו ושמעו על הסרט ושאלו עליו, אבל לא מספיק הלכו אליו. קצת מתסכל. הייתי מצפה שהקהל הישראלי יסמוך על דובר קסאשווילי וירצה לראות כל מה שהוא עוש. אבל זה לא סוף פסוק. לסרטים ישראליים יש נטיה להתחיל לאט ולהתגבר. זה רק תלוי האם ה-10,000 שראו את הסרט יצאו ממנו וימליצו לחבריהם לראות או יזהירו אותם. מבחינת תגובת הקהל, הסרט הזה הוא תעלומה בעיניי. נדע בשבוע הבא. אם המספר נשאר יציב או גדל, סימן שהקהל מתחבר וממליץ לחבריו. אם המספר צונח, סימן שהקהל לא אוהב את הסרט.



==================


לכבוד המחווה לסרטי “קנון” של גולן-גלובוס שתתקיים בשבוע הבא בלינקולן סנטר בניו יורק, מעלה אתר הסנטר פרופיל על גולן-גלובוס שפורסם ב”פילם קומנט” ב-1983. כל מי שלא הכיר את ימי הזהב (או, למעשה, הברונזה מצופה זהב) של גולן וגלובוס בהוליווד, חייב לקרוא. ב-1983 גולן היה בן 55 וגלובוס היה בן 40 והשניים הדהימו את הוליווד כשמתוך פס יצור המזכיר את ימיהם של רוג’ר קורמן (אביו הרוחני של גולן) וסם ז. ארקוף הם הצליחו לגלגל עשרות מיליוני דולרים. הוליווד והקשורת לא ידעו איך לאכול את שני הישראליים האלה, אבל כל עוד הם עשו כסף, הם קיבלו כבוד. למרות שהתעשייה אהבה לזלזל בהם.


===============


חיים פרנק אילפמן, המלחין של “כלבת”, העלה קטע מהפסקול להאזנה באינטרנט. האזינו. האימה הכי גדולה כרגע: האם הסרט הזה יצליח לשבור את הנאחס שיש כרגע לקולנוע הישראלי בסתיו הזה. בערך 800,000 איש ראו סרטים ישראליים בקיץ. לאן כולם נעלמו בסתיו?



==================



נושאים: בשוטף

27 תגובות ל - “הבודדים”

  1. ערן 11 נובמבר 2010 ב - 10:08 קישור ישיר

    Uמה קורה עם ” המדריך למהפיכה”?

    ============

    רוה לערן: המצב לא טוב. כל כך לא טוב שמאז הנתונים שפורסמו כאן, אי אפשר להוציא יותר נתוני קופות מיוצרי הסרט.

  2. גיל 11 נובמבר 2010 ב - 10:42 קישור ישיר

    אני דווקא חושב שהקמפיין השיווקי של התנגבות יחידים לא היה טוב באופן כללי וגם לא מספיק אנשים שמעו על הסרט.

  3. טוביה החולב 11 נובמבר 2010 ב - 10:42 קישור ישיר

    איך ייתכן שבשבועות הראשונים להפצה של “התגנבות”, המקום היחידי בו אפשר לצפות בו בירושלים הוא בסינמטק?

    ============

    רוה לטוביה: זו כנראה הבעיה הכי גדולה של ההפצה: אין בתי קולנוע. בת”א הסרט מציג בקולנוע דיזנגוף. דיזנגוף! מי ילך לשם? כבר עדיף הסינמטק. יכול להיות שבקולנוע לב או בגת הסרט היה משיג נוכחות משמעותית יותר. אין ספק שזה סרט שלגמרי הולך לאיבוד בסינמה סיטי.

  4. יואב 11 נובמבר 2010 ב - 11:05 קישור ישיר

    הסתיו הזה הוא לא נאחס לסרטים ישראליים, פשוט לצד מספר בלתי-נתפש כמו 800,000 איש שקנו כרטיסים לסרטים ישראליים בחודשי הקיץ, הנתונים הנוכחיים מחווירים. למעשה, יש תחושה של התנרמלות בשוק הקולנוע המקומי – בקיץ שוברי קופות קיציים ופופולאריים, בסתיו ובחורף סרטים עמוקים וכבדים יותר, וגם פחות המוניים. אם בשנים הבאות יהיו נתוני צפייה דומים – דיינו.

    ===========

    רוה ליואב: לכאורה זה נכון. אבל יש כאן עניין מתמטי/כלכלי. אמנם, אף אחד לא מצפה שסרט ישראלי יחזיר בקופות את השקעת ההפקה שלו. זה קרוב לבלתי אפשרי, וממילא רוב התקציב הוא ציבורי ולא פרטי, אז איש גם לא באמת מצפה שהכסף יחזור למשקיעים. החלק במימון הסרט שמבוסס ברובו על כסף פרטי הוא חלק ההפצה. אני מניח שאדרי, שמקבל גם את אחוז המפיץ וגם את הכנסות בית הקולנוע, יצליח לראות רווח (או לפחות לא הפסד) עם 50,000 כרטיסים (אני לא לגמרי בקיא במתמטיקה שלו. אם הוא עושה מאזנים נפרדים ליונייטד קינג המפיצה ולסינמה סיטי המציגה, הרי שיונייטד קינג עשויה להיות עכשיו באובר-דראפט על “הדקדוק” ו”הממונה”, בשעה שסינמה סיטי דווקא עשתה עליהם קופה נאה). אבל איכשהו נראה לי, שמנקודת מבט כלכלית קרה עשוי להיות לו לא משתלם להמשיך להפיץ סרטים עם מספרים כאלה. למפיץ עצמאי, ללא בתי קולנוע, זה עוד יותר מסובך. במילים אחרות: אדרי צריך להביא מינימום 100,000 צופים כדי להצדיק המשכת הפצת סרטים ישראליים, ומפיץ עצמאי – בהנחה שהוא יוצא עם כשמונה עותקים בלבד ובלי עם תקציב פרסום אימתני – יכול לעשות רווח קטן גם עם 50,000 צופים. אין לי מושג כמה הכניס מרק רוזנבאום מכיסו להפצת “התגנבות יחידים”, אבל זה נראה שלפחות מבחינת פרסום הוא ניסה להיות אדרי, ללכת בגדול. שלטי חוצות, אינטרנט, הצפה די מסיבית. אני גם מקווה שהסרט יתחזק ובסופו של דבר כן יגיע ל-50,60 אלף לפחות, רק כדי שאיש לא ישאר כאן בחובות. אבל הגיע לסרט הזה קהל הרבה יותר גדול.

    אבל הבעיה אינה רק כלכלית, היא מסמלת משהו עמוק יותר שדורש עיון. כי “עג’מי” ו”ואלס עם בשיר”, סרטים קשים לקהל רחב, שיגשגו מאוד. נכון, המועמדויות לאוקר עזרו. אבל זה היה יותר מזה. היתה תחושה של חגיגיות, של התעלות, מהסרטים האלה. אני חושש שמא סרטי הסתיו מסמלים איזשהו שובע של הקהל מהסרטים הישראליים. ויתכן ש”זוהי סדום” עשה מהפכה: הוא הפך את הקולנוע הישראלי מקולנוע המיועד לקהל מבוגר לקולנוע המיועד לנוער (נוער שהתרחק מסרטים ישראליים בקולנוע כמו מכינים. ראיתם נוער בסרטים ישראליים רק ב”סוף העולם שמאלה”, “בופור”, “איים אבודים”, “פעם הייתי” ו”זוהי סדום”. וזהו. בכל שאר הסרטים הקהל היה מבוגר). אם אכן זה המצב, זה אומר ש”כלבת” ישגשג עם הקהל של “זוהי סדום”. אם “כלבת” גם לא יחצה את ה-50,000 זה אומר שיש בעיה, ושהקהל פשוט שבע. מה שאומר שצריך לחשוב מחדש על כל טקטיקת ההפצה הנוכחית (שהתחילה אצל אדרי ב-2004 עם “סוף העולם שמאלה”), שהיתה מעולה עד עכשיו, אבל לא בטוח אם היא עדיין עובדת. נראה איך יבדו “כלבת” ו”התפרצות אקס” כדי להבין מה בדיוק קורה כאן. אני רק מקווה ש”המדריך” ו”התגנבות” יעשו את הקופות שלהם בוי.או.די. יש סיכוי, אגב.

  5. טלי 11 נובמבר 2010 ב - 11:48 קישור ישיר

    נצל”ש, אורחת באתר… אולי מישהו יוכל להסביר לי מדוע נעלם הסרט Buried מרשימת ה”בקרוב” באתרי הקולנוע? האם הוחלט בסופו של דבר לא להפיצו בישראל, בעקבות כשלונו בארה”ב?

  6. איתן 11 נובמבר 2010 ב - 11:56 קישור ישיר

    לא מסכים איתך, יואב.
    קודם כל – 800 האלף התחלקו בין שני סרטים בלבד – “זוהי סדום” ו”פעם הייתי”. יש מקום לעוד כמה.

    שנית – גם “המדריך למהפכה” וגם “שליחותו של הממונה”, על פי כל קנה מידה, הם קראוד-פליזרים מאוד ידידותיים למשתמש, והיו אמורים להתחבב בקלות על הקהל הרחב. עצוב לי שהם לא מצליחים (שלא לדבר על “הדקדוק הפנימי”, סרט שקצת צולע בחלקו הראשון, אבל בחלקו השני הוא אודיסאה מופלאה של רגש. והקהל הישראלי אוהב רגש בסרטים שלו).

    לגבי קוסשוילי – זה לא סוד שלא אהבתי את הסרט, אבל גם יאיר כתב בזמנו, כהערת אגב על “מבול” – שברגש “מבול” מנצח את “התגנבות יחידים”. כך שקשה לי לראות את “התגנבות יחידים” ממריא בקרוב. ויש לנו גם את “התפרצות X ” בקרוב – שכנראה גם הוא יצלול (זה לא סרט רע בכלל, אבל גם לא משהו מלהיב).

    אני חושש שנכנסנו לתוך סיטואציה מאכזבת שמזינה את עצמה עם כל סרט חדש שעולה (ואני מאוד מקווה ש”מבול” – גם הוא סרט שאמור להתחבב בקלות על הקהל הרחב – יצליח בקופות, ולא יהיה חלק מהמערבולת העצובה הזו).

    ובסופו של דבר – אולי יש כאן קריסה של קונספציית ההפצה שמנחה את הקולנוע הישראלי זה שנים רבות – לדחוף את כולם לחלון הצר של ספטמבר-נובמבר, ולהסתמך על ה”אופיר” כמקדם מכירות. זה אולי היה נכון כשעשו פה 4 סרטים בשנה. היום עושים בישראל כ-20 סרטים בשנה. צריך להפיץ אותם על פני כל השנה, ולנסות אסטרטגיות הפצה חדשות.

  7. גיל 11 נובמבר 2010 ב - 12:28 קישור ישיר

    אני חושב שסטטיסטית כל סרט שיוצא בקיץ מצליח לעומת סרטים שיוצאים בתקופה של אוקטובר ואילך. לא זכור לי שום להיט מבחינת סרט ישראלי שיצא אחרי אוקטובר.
    כל הסרטים של אבי נשר מופצים בחודש יוני ויש סיבה. גם סיפור גדול וגם זוהי סדום הופצו בקיץ. אפילו ואלס עם באשיר ועג’מי הופצו בקיץ.
    ממה ששמעתי על כלבת, הסרט לא טוב, הוא נראה כמו סרט סטודנטים וזה לא מפתיע בהתחשב בחוסר הניסיון של הבמאים. גם העיתוי של הוצאת הסרט הוא לא טוב. מסקרן לראות מה יהיה.

  8. אורי 1 11 נובמבר 2010 ב - 13:00 קישור ישיר

    אני כמובן מאחל הצלחה רבה לסרט “כלבת”, אבל יציאה בדצמבר היא עיתוי בעייתי, במיוחד לאור מבול הסרטים הישראלים שהוקרנו בקולנוע לאחרונה.

  9. דניאלה 11 נובמבר 2010 ב - 13:44 קישור ישיר

    אני דווקא חושבת שהעיתוי של “כלבת” מצוין. הסרט מיועד לבני נוער ויוצא בחופשת חנוכה. אם “כלבת” היה יוצא בחופש הגדול מול “זוהי סדום” הוא לא היה יכול להתמודד מול היח”צ המסיבי ובוודאי נקבר במהרה. אבל בחנוכה? אחרי שכולם נחו מ”זוהי סדום” וקצו בסרטי הדרמה המשמימים שיצאו לאחרונה זה בדיוק הזמן.

    זו כמובן דעתי. בכל אופן שיהיה בהצלחה לכולם.

  10. ערן 11 נובמבר 2010 ב - 14:04 קישור ישיר

    אופטופיק. נתקלתי בזה – חלק מהסרט האחרון של עמוס לביא.

    http://vimeo.com/16707681

  11. אמיר 11 נובמבר 2010 ב - 14:25 קישור ישיר

    לאורי 1: אבל מהבחינה הזו, הבידול הז’אנרי יכול להיות נקודת פתיחה הפצתית טובה. מאחל גם כן שיצליח.

  12. יעקב 11 נובמבר 2010 ב - 14:34 קישור ישיר

    יש עוד הסבר. הסרטים השנה פשוט בינוניים. לא ההפצה אשמה. והקהל לא שבע, הוא תמיד ישמח להתמוגג מסרט טוב.
    למרות הציפיות העצומות שהיו מהיבול של היוצרים המעולים של השנה, התוצאות מאכזבות, זה הכל.
    אני לא שמעתי מאף אחד המלצה על סרט ישראלי שהוא ראה השנה, ואני עצמי לא נהנתי במיוחד מהסרטים שיצאו ולא המלצתי לאחרים בהתאם.

  13. ניר נ. 11 נובמבר 2010 ב - 15:29 קישור ישיר

    כל חובב סרטי קנון (ויש כמה מהם שהם פשוט מעולים ומאתגרים) חייב להכיר את האתר הבא – http://www.cannon.org.uk/

    ואם למישהו יש מושג לאן נעלם עותק ה-35 מ”מ של “נחשולי אהבה” ויוכל לסייע באיתורו אני אודה ואף אנסה לארגן איזו תשורה נאה.

  14. אלף 11 נובמבר 2010 ב - 18:12 קישור ישיר

    קומדיות לא צריכות להיות מדהימות כדי להצליח. המקרה של “זוהי סדום” מוכיח שמספיק מותג חזק כמו “ארץ נהדרת” וכמה דאחקות מוצלחות יותר ופחות כדי להביא המון קהל.
    ההצלחה של “פעם הייתי” אצל הקהל וגם אצל כמה מהמבקרים היא פשוט תעלומה בעיני. לא ברור.
    הסיבות שהסרטים האחרים אינם מצליחים כל כך נראות לי די ברורות: “המדריך..” למרות איכויותיו, סובל משני דברים: 1. הוא דוקומנטרי. 2. הוא מאד ברנז’אי פנימי ונטול חומר סקסי עבור קהל.
    “הדקדוק” נהדר אבל קשה ותובעני, יש בו חלקים שממש קשה לצפות בהם, לא חומר ממנו עשויים שלאגרים. אם היה זוכה באופיר אולי היה נוצר סחף לכיוונו, אך מרגע שלא זכה אני חושב שאנשים מפרשים זאת כעוד עיבוד לא מוצלח לספר שאהבו.
    “הממונה..” – כמה רגעים יפים אבל בסך הכל לא סוחף ולא טוב. אנשים צריכים לעבור חוויה כדי להמליץ על סרט.
    ולגבי אלה שעדיין לא יצאו וראיתי, “מבול” ו”התפרצות x”: שניהם אינם קומדיות, שניהם אינם טובים או מרגשים מספיק כדי שאנשים ימליצו לאחרים לראותם. אם יצליחו לעבור את ה- 30,000 צופים זאת תהיה הפתעה ענקית.

  15. Shai 11 נובמבר 2010 ב - 21:18 קישור ישיר

    Off-topic:Dino De Laurentiis has passed away.Producer of films like: Dune, King Kong(1976, version), Red Dragon, Hannibal and many more

  16. דני 11 נובמבר 2010 ב - 22:23 קישור ישיר

    טריילר מקסים ל”פו הדוב”:

    http://www.youtube.com/watch?v=QbFz–GCkOM&feature=player_embedded

    סרט הקאמבאק השני לאנימציה הדו-מימדית אחרי “הנסיכה והצפרדע”.

    הזכיר לי כמה התגעגעתי לדמויות האלה!

    אני מחכה לזה יותר משחיכיתי ל”צעצוע של סיפור 3″.

  17. קידוח קל 12 נובמבר 2010 ב - 0:08 קישור ישיר

    כשבתי הקולנוע נמצאים במתחמי גיהנום אדריים ועדריים מחוץ לערים הגיהנומיות גם הן, צריך לבדוק את השפעת מחירי הדלק על כמות הצופים שטורחים להתגלגל לשם – ולדעתי מחירי הדלק עלו בכמה וכמה אחוזים בחודשים מאז הקיץ ‘הסתיים’.

  18. סטיבי 12 נובמבר 2010 ב - 3:17 קישור ישיר

    אפרופו הדיון שהיה על בכורות בקולנוע גת – “סקייליין” יצא שם עכשיו. כנראה עמוס במקומות אחרים (ובשבועות הקרובים יוצאים עוד המון סרטים).

  19. אלון רוזנבלום 12 נובמבר 2010 ב - 8:21 קישור ישיר

    שתי עובדות עדיין לא הצליחו לחלחל אצל הרבה מאוד אנשים. העובדה הראשונה, עם ישראל לא אוהב קולנוע. אוהב לראות סרטים, כן. לא אוהב קולנוע. אין בארץ תרבות של הליכה לקולנוע כמו בשאר המקומות בעולם, אנשים לא גדלים על הליכה שבועית (מינימום) לקולנוע, הורים לא מושיבים את ילדיהם ועושים ערבי קולנוע משפחתיים עם סוג של דיון אחרי או לפני הסרט.

    יצירת מתחמי סינמה סיטי (גם הפלאנטים למיניהם, אבל קצת פחות) גם גרמה לפילוג אוכלוסייתי חד. אנשים מבוגרים יותר(נגיד מעל 45 – 50)לא אוהבים להגיע לקומפלקס שבני הנוער הפכו אותו למקום הבילוי המרכזי שלהם אז הם בורחים לסינמטקים, קולנוע כוכב, ומקומות צנועים יותר שמקרינים סרטים הפונים לקהל הזה.

    למשל, אם קולנוע כוכב יקרין את “צעצוע של סיפור 3” אני בספק אם הוא יהיה מלא.

    “עג’מי” ו”ואלס עם באשיר” הצליחו להגיע לקונצנזוס ש”אווטאר” הגיע אליו, דהיינו, “יש כאן משהו שונה שלא ראינו עדיין ואתם חייבים לרוץ לראות אותו”

    אני לא רואה, עם כל הצער שבדבר כי “המדריך למהפכה” הוא בערך הסרט הישראלי היחיד בחיים שלי שאחרי ההקרנה שלו עמדתי ומחאתי כפיים (ברצינות!), אבל אני לא חושב שאנשים שיוצאים לקולנוע לבלות ירצו ללכת לסרט הזה. מי שכן ירצה, הם חובבי קולנוע שירצו לראות סרט ישראלי חדש ומעולה שמה לעשות, עובד מצויין בקולנוע, וכאלה, כמו שאמרתי בהתחלה, אין רבים.

    חובבי קולנוע, אנשים שאוהבים קולנוע ואנשים שמבינים בקולנוע יש בארץ, אולי כמה אלפים בודדים.

    תשאלו את הבן אדם הממוצע, הוא לא מבין כלום (ואני מדבר ברמה שאנשים אולי שמעו את השם מרטין סקרוסזה אבל בספק אם יוכלו להגיד שם של סרט שביים).

    כאן בבלוג, באונברסיטה ובבתי ספר לקולנוע אנחנו חיים בבועה שבה כולם מדברים בשפה שלנו, אבל זה ממש לא ככה ב”עולם האמיתי”.

    בשורה התחתונה, אנשים הפסיקו ללכת לקולנוע, הולכים לסרטים, לא לקולנוע.

    (זה כמובן יותר ארוך ומורכב, אבל זו לצערי, לדעתי, המציאות)

  20. מיקי 12 נובמבר 2010 ב - 8:47 קישור ישיר

    אני מאוד אוהב ללכת לקולנוע ואני מחשיב את עצמי כאדם דיי ממוצע, אולי קצת למעלה מזה אם מתייחסים לצריכת תרבות. בכל זאת, אפשר לחפש ולמצוא המון סיבות לירידה בצופים בסרטים הישראלים ולי יש רק תשובה אחת – חוסר עיניין. הסרטים פשוט לא מעניינים, אף אחד לא יוצר באז חיובי משמעותי. אם “שליחותו” לוקח את פרסי האופיר החשובים והוא מתקבל בכזו קרירות ביקורתית, מה יגידו עזובי העיר?
    הייתי בעשרות סרטים השנה, אולי בקצב של סרטל שבוע בקולנוע. הסרט הישראלי האחרון שראיתי היה “זוהי סדום” (מאוד מאכזב) ולפניו “כך הייתי” ו”סיפור גדול” (כך, שאי אפשר להאשים אותי בטעם יותר מידי אליטיסט)). אף אחד מהסרטים האלו לא הצדיק את ההשקעה, כשבהיצע יש סרטים ישראלי הרבה יותר מעניינים (ל”התחלה” הלכתי 3 פעמים!). וכך, במשך שנים, הליכה לסרט ישראלי הייתה עבורי סוג של אקט תמיכה בתרבות המקומית ובתוצרת שלה. כבר אין לי סבלנות וכסף לזה. יש סרטים יותר מעניינים להוציא עליהם את מיטב כספי. (אגב, הסרט הישראלי הבאמת מרשים שראיתי בקולנוע היה “ואלס עם באשיר”, את “עג’מי” ראיתי ב-DVD ומאוד נהנתי).ולכן, חפשו סיבות, זה מה שקולנוענים עושים כשהסרטים לא מתרומימים וזה לגיטימי והגיוני, וזה גם מה שבלוג קולנוע אמור לעשות, אבל אם תשאלו את הקהל עצמו – תגלו שהתוצרת השנה פשוט פחות מעניינת.
    (אגב, ב”שבעה לילות” של היום יהודה סתיו כמדומני מנסה לבדוק את מה שאתם בודקים פה ולדעתי מגיע לאותן מסקנות שלי).

  21. מיקי 12 נובמבר 2010 ב - 8:49 קישור ישיר

    * בהצע יש סרטים לא ישראלים הרבה יותר מעניינים

  22. מיקי 12 נובמבר 2010 ב - 9:06 קישור ישיר

    לאלון: אין כאן תרבות קולנוע בגלל שכבר לא משקיעים על הצרכן. כבר כתבתי את זה בעבר: אני בתור ילד הייתי נכנס עם כרטיס אחד למרתון של סרטים. אני זוכר שבאשדוד היו בימי שישי הקולנועים מקרינים 2 ואפילו יותר סרטים בכרטיס אחד (אומנם סרטי קונג-פו ואקשן זולים או סרטים הודים, אבל על זה גדלתי ואני לא מתבייש בזה – קודם הגיע צ’אק נוריס, אחר כך אינגמר ברגמן). גם מחירי הכרטיסים מוגזמים לכל הדעות. שים לב שסרטי תלת מימד כן מצליחים להביא יותר צופים לקולנוע – לדעתי אף אחד לא היה מתקרב “לפיראנה” (שמאוד אהבתי!!!) אם הוא לא היה בתלת מימד. זה בגלל שיש בהם אטרקציה.
    אני כבר לא זוכר בדיוק, אבל יאיר הציע לשים לפני אחד הסרטים שעתידים לעלות (נדמה לי “כלבת”), איזה סרט קצר מסקרן – זה רעיון אדיר לטעמי, אבל זה פשוט לא יקרה בגלל חוסר ההשקעה בציבור, חוסר האכפתיות והעדר החזון של בעלי האולמות והמפיצים (אגב גם חוסר רספקט כלפי יוצרים – זה כמו משחק נוער לפני משחק בוגרים בכדורגל – תנו צ’אנס ובמה לדור הצעיר!).
    אז כשאין אטרקציות, המחירים יקרים, הבעלים לא עושים שום דבר משמעותי כדי למשוך צופים ואין ערבי נושא ומבצעים מעניינים – זו התוצאה. אין תרבות קולנוע והצרכן הממוצע – זה שאין לו כסף להוציא על סרט תעודה, מסקרן ככל שיהיה, אבל שממילא עוד חודש ישודר בערוץ 1 או 8 – מעדיף להוציא את כספו על סרט אחד בלבד שנראה לו הכי מעניין. אגב, אני לא מתעלם מעניין ההורדות שהם גם פקטור מכריע, אבל דווקא בסרטים ישראלים זה לא אמור להשפיע ולראייה “זוהי סדום”. בהקשר של תרבות קולנוע זה בהחלט יפגע, אבל גם כאן אני טוען שאם יש אטרקציות (תלת מימד, מחירים אטקרטיביים, ערבי נושא וכו’) – הקהל יבוא.
    שים לב גם להצלחה האדירה של “התחלה” (הצלחה הרבה יותר מרשימה מזו של אוואטר לטעמי, וכזו שלא זוכה למספיק רספקט בתעשייה): סרט שמביא לקולנוע יותר מ- 400 אלף איש, בעיקר על הגב של כריסטופר נולאן (הסרט לא קבל ביקורות מהממות בחו”ל לפני שיצא והבאז נשען בעיקר על “סרט חדש של נולאן”). וגם להצלחה היחסית של סרטים לילדים (ההורים עדיין מגדלים ילדים על הקולנוע כבילוי ואטרקציה).

  23. מיקי 12 נובמבר 2010 ב - 9:13 קישור ישיר

    ואני מצטער על החפירה אבל אני כבר מזהה את התשובה – אותי כצרכן לא מעניינות העלויות של עותקים. אם יש למפיצים כסף להביא את REC, שכמעט כל פוטנציאל הצרכנים שלו ראה אותו בדי וי די לפני שלוש שנים או את “חשבון נפש” מ -2007, אז הם יכולים להשקיע בסרטים קצת יותר אטרקטיביים, לעשות העתקים של סרטים ישראלים קצרים או להכניס סרטים לערבי נושא של שניים בכרטיס אחד. זו סתאם עצלנות וקבעון מחשבתי, עלויות הן לא מעינייני.

  24. מיקי 12 נובמבר 2010 ב - 9:23 קישור ישיר

    דבר אחרון בהחלט, עד שאני סופסוף מגיב פה – דני עשית לי את היום עם הטריילר לפו הדב, ובטוח עשית את היום לעוד מישהי שאני מכיר טוב. זה נראה מדהים, לגמרי הסרט שאני הכי מצפה לו עכשיו. תודה תודה תודה

  25. ירון 24 נובמבר 2010 ב - 22:26 קישור ישיר

    ממש סקרן לדעת אם התגנבות יחידים מצליח בקופות או לא וכמה כרטיסים נמכרו. יש נתון עדכני? ומה יהיה עם כל העניין המציק סביב העמימות של נתוני מכירת הכרטיסים בארץ? למה אין פרסום נתונים נורמלי ושוטף??

  26. Borna 17 ינואר 2011 ב - 22:22 קישור ישיר

    I want to say this blog is almost amazing. I always like to learn something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for writing so much in your blog.. Greets, Borna

  27. Shera Sladek 7 פברואר 2011 ב - 4:05 קישור ישיר

    Get two plants, and set both of them in two different locations. One plant should be put in a box with a light so it can grow. The other plant should be put in a dark box so it will not grow.


השאירו תגובה