100,000 פלוס מינוס
האתר "Cinematical" מציג דיווח די מקיף מכל מה שקורה השנה בקומיק-קון בסן דייגו. השיא, לטעמי, הוא הצילום הכמעט מחתרתי הזה של ג'אנקט עם רידלי סקוט לקידום הדי.וי.די האולטימבטיבי-דפינטיבי-אבסולוטי של "בלייד ראנר" (כן, ככה נראה – או יותר נכון, נשמע – ג'אנקט). סקוט אומר שבניגוד למה שטוענים עליו הוא תמיד היה בעד הווייס אובר בסרט אלא שלדעתו הקריינות פשוט לא היתה כתובה מספיק טוב לכן הוא נלחם להוציא אותה (ואכן הוציא אותה בגרסת הבמאי הארורה שלו מ-1992). הוא מספר שהסטנדרט שלו בחיפוש אחר הקריינות היה המודל שעוצב על ידי "אפוקליפסה עכשיו". נחמד, משונה ואירוני לשמוע אותו אומר את זה. יש לא מעט אנשים שמתנגדים באופן קטגורי לקריינות בסרטים, ואכן לא פעם היא מיותרת, אבל אני מרבה להשתמש ב"אפוקליפסה עכשיו" וב"בלייד ראנר" (הגרסה המקורית) כדוגמאות לשימוש מעולה ויצירתי בווייס אובר. כשהוא נשאל למה הוא לא עשה מאז סרט מדע בדיוני נוסף הוא עונה שפשוט לא הגיע אליו תסריט מספיק טוב בז'אנר. ושממילא אחרי "2001: אודיסיאה בחלל", "מלחמת הכוכבים", "אי.טי", "מפגשים מהסוג השלישי", "הנוסע השמיני" ו"בלייד ראנר" אי אפשר לחדש יותר בתחום והכל יהיה מיחזור של אחד הסרטים האלה, והוא לא אוהב לחזור על דברים שכבר נעשו. כמה דקות אחר כך הוא מפמפם קצת את סרטו הבא, "גנגסטר אמריקאי", שהוא סרט גנגסטרים. "כבר הרבה זמן לא היה מרוצה מסרט שלי כמו שאני מרוצה מהסרט הזה", הוא אומר.
==========
עצה לכתבי קולנוע: כשמגיע קומוניקט מיחצנים, אל תרוצו לפרסם אותו מילה במילה. תבררו קצת, לכו לגוגל, דברים קסומים וחדשים על המושג הזה שנקרא "אמת" יחשפו בפניכם. הנה, למשל, הידיעה הנמרצת של "וואלה" על קבלתו של הסרט הישראלי "זהר" לפסטיבל לוקרנו. האייטם מבוסס כולו על ההודעה לעיתונות שהגיעה הבוקר. פסטיבל לוקרנו נפתח היום, אז כבר הניסוח "התקבל" נשמע קצת עקום, אבל ניחא. אלא שכל מה שצריך הוא לבקר לפחות פעם ביום באתר הזה ולקרוא את הבשורה הזאת כבר ביום ראשון השבוע, וצידה את העובדה שיהיה בלוקרנו עוד סרט ישראלי, "יפן יפן" של ליאור שמריז. וזאת לצד שואו-קייס די מסיבי של סרטים ישראליים, תיעודיים ועלילתיים, מהשנים האחרונות. אבל את זה, כמובן, לא יכתבו בקומוניקט של מפיקי הסרט, שמעדיפים ליצור את הרושם שהסרט שלהם, שאורכו 32 דקות, הוא-הוא כוכב האירוע.
עד כאן ההודעה לעיתונות מטעם משרד יחסי הציבור של "סינמסקופ" שכותרתה: "כל עיתונאי קולנוע בישראל חייב להתעדכן באתר 'סינמסקופ' לפחות פעם, אם לא פעמיים, ביום".
=============
ואם כבר תפיסה איטית, הפעם מכיווני: האובזרבר הלונדוני כתב ביום ראשון על ההפקה הישראלית גרמנית של "אדם בן כלב". התקציב, כך מדווח, הוא של 7 מיליון פאונד והסרט מתוכנן להציג בבכורה בפסטיבל ברלין הקרוב.
==============
ועוד קצת הספדים: אולי הפרויקט המרשים ביותר ברשת לזכר ברגמן. רוג'ר איברט ביקש מכמה יוצרים שיישלחו תגובות על מותו ופרסם את המילים של פול שריידר, ריצ'רד לינקלייטר, סאלי פוטר, דיוויד מאמט, גאי מאדין, הסקל ווקסלר, דיוויד גורדון גרין ואחרים.
ושוב מ"Cinematical": ריכוז של כל הבני-מינן מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה שנאספו אל אבותיהם בשבוע האחרון. מישהו כנראה עובד על איזושהי הפקה די גרנדיוזית שם בשמיים. כולל בשורות על מותם של שני אנימטורים, האחד שעבד על סרטי הפנתר הוורוד, באגס באני ושאר הלוני טונס, והשני שהיה ארט דירקטור של "במבי" בדיסני.
==============
ועוד ממחלקת יחסי הציבור של "סינמסקופ": יש לי שני מוני כניסות של האתר המסופקים לי על ידי ספק האינטרנט שלי. האחד קצת מתירני יותר, סופר גם בוטים ונדמה לי שרס"סים, והוא טוען שביולי, שהסתיים אתמול, חצה האתר בפעם הראשונה את קו מאה אלף היוניקים בחודש אחד. המונה השני, המעט יותר שמרן (הוא סופר רק את הבוטים של גוגל, מבחינת מניין הקוראים שאינם בשר ודם), טוען שאני מרוחק 2000 יוניקים מהרף הזה. אבל בקצב הצמיחה של החודשים האחרונים – בין 5000 ל-4000 יוניקים נוספים מדי חודש – אני מקווה לחצות את הקו הזה באוגוסט. זה אומר שאתם צריכים להיכנס לפחות פעמיים-שלוש ביום (נדמה לי שכניסה כל שש שעות נספרת כיוניק, אלא אם מישהו יודע אחרת) ולגרום לחבריכם להתחיל להגיע הנה גם. אחרי הכל, אוגוסט, חם, אין מה לעשות, ואיפה תשוטטו בזמן שאתם מורידים סרטים באינטרנט?
הפאשלות של רידלי סקוט בשנים האחרונות, גורמות לי להיות מאוד מסויג כלפי "אמריקן גנגסטר". אני גם לא כל כך סומך על בחירת הסרטים של ראסל קרואו בזמן האחרון. מצחיק שאחרי כמה שנים בהן סרט עם קרואו היה שם נרדף למועמד לאוסקר, הוא מצא את עצמו בשתי הפקות שמאוד אכזבו בקופות, אחת מהן בבימויו של סקוט (A good year). עכשיו, הוא חוזר לחיינו.
בתחילת ספטמבר (תאריך בעייתי), ראסל קרואו יופיע בחידוש של ג'יימס מנגולד למערבון 3:10 to Yuma. בנובמבר, הוא יגלם בלש ב"עדינות" של ג'ון פולסון ובאותו חודש, עוד בלש ב"אמריקן גנגסטר". לא יודע למה, אבל אף אחד מהסרטים הנ"ל לא נראה לי כמו משהו ששווה לחכות לו.
לגבי זה שאי אפשר לחדש יותר בתחום המדע הבדיוני, יש לי רק מילה אחת: מטריקס.
and God help you if you use voice-over in your work, my friends. God help you. That's flaccid, sloppy writing. Any idiot can write a voice-over narration to explain the thoughts of a character.
אני דווקא מאוד מחכה ל3:10 TO YUMA, במיוחד כשאני חושב על כריסטיאן בייל וראסל קרואו. החששות שלי נובעות מבן פוסטר, שמאז "בן ערובה" הוא לדעתי אחד השחקנים הצעירים הגרועים היום, ומלוגן לרמן, הילד המעצבן מ"ג'ק ובובי" ו"המספר 23".
אני מסיק מצפייה בטריילר שכנראה לרמן ממשיך את מסורת תפקידי הילד המעצבן שחושב שהוא חכם יותר מההורים שלו, ופוסטר ממשיך במסורת הרשע שעושה פרצופים מצחיקים למצלמה. חודשים אחרי שראיתי את "בן ערובה" הייתי אומר YOU'RE MY GIRL OK! AND MY GIRL COMES WITH ME ומתפוצץ מצחוק.
פינגווין, אני מניח שאתה כותב את הציטוט הזה עם מודעות לאירוניה שיש בו במקור.
יובל, מן הסתם. 🙂
מתוך אדפטיישן, ציטוט של הדמות של רוברט מקי (למי שפספס).
סרט מצוין, אגב.
יש משהו מוזר ועייף מצד יוצר כלשהו להגיד שאי אפשר לחדש בתחום כלשהו. מצד שני זה באמת מתאים למישהו שעשה את "ממלכת גן העדן" ו"שנה מופלאה". אם הוא רק היה אומר: לי אין סיכוי לחדש בתחום הזה, או בתחום הקולנוע בכלל. אז זה היה בסדר.
ככה זה סתם נראה מוזר.
לא הייתי מתרגש מדי ממה שרידלי סקוט אומר. כבר מזמן הוא אומר את מה שמתאים לו להגיד, גם כשהוא סותר את עצמו (הוא אוהב או לא אוהב את הקריינות? הוא מוכן או לא מוכן לעשות עוד 'הנוסע השמיני'?). אבל דבר אחד בכל זאת מתבלט:
"ממילא אחרי “2001: אודיסיאה בחלל”, “מלחמת הכוכבים”, “אי.טי”, “מפגשים מהסוג השלישי”, “הנוסע השמיני” ו”בלייד ראנר” אי אפשר לחדש יותר בתחום והכל יהיה מיחזור של אחד הסרטים האלה".
איך להגדיר את האמירה הזאת? מצטער, אין לי דרך מנומסת: זאת אמירה אידיוטית. חיקוי של מה מהסרטים האלה הוא '12 קופים'? 'מטריקס'? 'הילדים של מחר'? 'שמש נצחית בראש צלול'? או שצריך לצרף אותם לרשימת הסרטים המקוריים היחידים, שפרט להם אי אפשר להמציא עוד רעיונות? להכריז שנגמרו הרעיונות לסרטי מד"ב (ולסרטים היסטוריים לא, כנראה. גם לא לסרטי גנגסטרים) זו חתיכת הצהרה מטומטמת. זה רק מחזק את דעתי על רידלי סקוט: אחד שאיבד את זה מזמן.
רוה לדורון וכו': זה כל כך מצער להודות בזה. אבל זה נכון. בין 1982-ל-1992 רידלי סקוט היה אלוהים שלי. הגנתי עליו בחירוף נפש. גם את "זר שומר עלי" הסכמתי לקבל ממנו, כי הוא עשה את "בלייד ראנר" ואת "הנוסע השמיני" ולא יכול להיות שהוא פחות מעילוי. אלא שאז יצאה גרסת הבמאי שלו ופתאום הבנתי שהבמאי של אחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע אינו מבין את הסרט של עצמו. ואז יצא "ים של חברים" ו"1492" והבנתי שכל הזמן הזה הגנתי על האיש הלא נכון. לא יודע על מי הגנתי – מייקל דילי? אלן לאד ג'וניור? המפטון פנצ'ר? – אבל זה לא סקוט, שהדבר היחיד שנותר עקבי אצלו זה היכולת שלו ללהק צלמים.
אם כבר תירגומים גרועים לעברית של שמות סרטים…
לתרגם Kingdom of Heaven כ"ממלכת גן העדן" זה שיא הבורות והטמטום.
צ"ל "מלכות שמיים".
באמת שזה טימטום מוחלט לומר שנגמרו הרעיונות לסרטי מדע בדיוני בעוד שאתה עושה סרט גנגסטרים. מה אתה מפגר? אין ז'אנר שיותר נטחן על כל רבדיו בכל והטלויזיה האמריקאית יותר מסרטי הגנגסטרים.
עוד הספד, כפול בעצם, שמעסיק קבוצות מסוימות באוכלוסיה (בעיקר בארה"ב אני מניחה) בשבועות האחרונים בכל מיני תאוריות מוגזמות לגמרי.
ראוי לציון כאן כי בלייק עשה עבודות בשביל punch drunk love הנפלא (וגם בשביל sea change, האלבום של בק).
http://daily.greencine.com/archives/004152.html
המקרה הזה גם מדגים את הדרך הכל כך שונה שבה האמריקאים מתים. באירופה נפטרים בשיבה טובה, בארצות הברית נרצחים על ידי השיפוצניק או מתאבדים אחרי חברה שלך ודברים כאלה.