בחזרה לשגרה
הנה מה שאני יודע נכון לרגע זה על הסרטים הישראליים שיוצגו בפסטיבל חיפה:
"רק כלבים רצים חופשי" (אולי השם הרע ביותר לסרט מאז "כלבים לא נובחים בירוק")
"המפטיר"
"מופע החיים של גוטל בוטל"
ו"התנתקות"
(אני, להבדיל מאחד המגיבים כאן, חושב שזה רעיון מצוין לפתוח את הפסטיבל עם סרט של עמוס גיתאי. יוצר המזוהה עם העיר חיפה, ושסרטו החדש מוצג בעונה הנוכחית גם בוונציה וגם בטורונטו, כך שיש כאן גם צידוק לוקאלי וגם צידוק אקטואלי. ואני, שלא ידוע כמי שמעריץ את סרטיו האחרונים של גיתאי, מקווה שזה שהוא הוזמן גם לוונציה, גם לטורונטו וגם לפתיחה החיפאית היא עדות לכך שסרטו החדש ראוי ואינו מיצג קקופוני כמו "איזור חופשי").
והנה, בפרסום ראשון לדעתי, כמה מהסרטים היותר מסקרנים שיוצגו שם השנה בסוכות:
"הגירוש" של אנדריי זוויאגינצב. סרטו השני של במאי "השיבה".
סרט תיעודי על קישלובסקי
סרט תיעודי על פזוליני
סרט תיעודי על דיוויד לינץ'
"ליידי צ'טרלי" של פסקל פראן
"פלוי" של פן-אק רטאנארואנג
"הרסיסים של טרייסי" של ברוס מקדונלד
"מאהבת זקנה" של קתרין ברייה
"שנת הדג" של דיוויד קפלן
"אהבה מטורפת" של דן קלורס (תיעודי)
"הרוחות של סיטה סוליי" של אסגר לת (תיעודי)
"הסרט הזה עדיין לא מדורג" של קירבי דיק (תיעודי)
"גן חיות" של רובינסון דוור (התיעודי הזאופילי)
"אלכסנדרה" של אלכסנדר סוקורוב
"להתראות באפאנה" של בילה אוגוסט
"האלאם פו" של דיוויד מקנזי
"Sleuth" של קנת בראנה (העיבוד של הרולד פינטר למחזה של פיטר שייפר שכבר עובד על ידי ג'וזף מנקייביץ)
"The Savages" של תמרה ג'נקינס.
אני מניח שעד פתיחת הפסטיבל בטח יגיעו אליי שמות סרטים נוספים, אבל כרגע הרשימה שבידיי עוזרת לי למחוק בסך הכל שבעה סרטים מתוך ה-wish-list הפרטי שלי שפרסמתי אחרי פסטיבל ירושלים.
סטיבי – סרטים מציגים באיטליה מדובבים לאיטלקית. כך ש…לא. לא ראיתי את " 4 חודשים…". אולי בחיפה.
דיווח מונציה 2:
"זה עולם חופשי…" – קן לואץ'. תענוג של סרט. 2 בחורות צעירות מנהלות חברת כוח אדם פרטית וקטנה מהמטבח שלהן. הן מספקות עובדים זרים לכל דורש. בחלק הראשון הופתעתי מהיחס המזלזל של קן לואץ' לעובדים זרים (מזרח ארופים ברובם), והתיחסתי לסרט כאל קומדיה (והוא אכן די משעשע). בחלק השני, הרציני יותר, הכל משתנה, וגיבורת הסרט עוברת כמה הרפתקאות לא קלות. סוף הסרט פסימי – זוהי דרכו של העולם, ואין מה לעשות. הכל זורם בקלילות, מבוים, כמו תמיד, לעילא, ומתוסרט נהדר (פול לאברטי. שוב). יופי של סרט.
"IN THE VALLEY OF ELAH" – פול האגיס
(ושאף אחד לא יחשוב אפילו לתרגם את זה "בעמק האלה", כן?!)
טומי לי ג'ונס הוא איש צבא לשעבר. בנו הוא איש צבא בהווה, שחזר מעירק, ונעלמו עקבותיו. טומי לי ג'ונס חוקר את העלמו. שרליז ת'רון היא השוטרת-חוקרת-אם חד הורית עזר כנגדו. סוזן סרנדון היא אשתו הבוכייה של לי-ג'ונס (מזל
שכל זמן המסך שלה מסתכם ב-10 דקות בערך. היא לא משחקת טוב). רוב הסרט טוב, מעניין, ואפילו מרתק (וגם משוחק טוב מאוד), אבל הפתרון מאכזב: כל המסע הזה בשביל להגיד לנו שחיי צבא בכלל, ומלחמה בפרט, משבשים את הדעת?! הרי נעשו כל כך הרבה סרטים, ונכתבו כל כך הרבה ספרים על זה(ויטנאם, מלחמת העולם השניה, וגם לפני כן). אז זו לא ויטנאם, זו עירק, וזו לא ג'יין פונדה, זה טומי לי ג'ונס. זה עדיין אותו דבר. סרט טוב עם סוף מאכזב. כנראה שהסרט יצליחמבאמריקה, אבל אני סקפטי לגבי האוסקרים.
אני גם לוקח צ'אנס לפעמים על במאים שאני לא מכיר. " עם ילדה מאדמה שחורה" של סו-ג'ון-איל מקוריאה הוא סרט עצוב על ילדה קטנה, בת 6, שצריכה לנווט את חייה בין צרות רבות שנופלות על משפחתה: אמה נפטרה, אביה חולה, אחיה הגדול מאובחן כמפגר, אביה מובטל ומדרדר לשתיה, ועוד כמה צרות. קצב איטי וכמה סצינות יפות, אבל מכיוון שהתסריט לא מזמן אפילו דבר טוב אחד למשפחה הזו, זה מתחיל להיות מגוחך בשלב מסוים. כשמגיעה הודעת פינוי כבר התחלתי לצחוק. סרט לא רע , עם סוף מקפיא דם (טוב, קוראני, או לא קוראני ?), אבל גם קצת מפוספס.
רוה לאיתן: למה בעצם לא לקרוא לסרט של האגיס בעברית "עמק האלה"? אני מניח שהשם הוא מטפורי, כי אני מבין שהסרט מתרחש בעירק ולא בפאתי ירושלים, אבל אם כבר יש שם של סרט הוליוודי שמקורו בעברית, בתנ"ך, בארץ ישראל, למה עדיין צריך לחפש לו תרגום? (אם כי אני מהמר שמפיצי הסרט בארץ חושבים בדיוק כמוך).
עוד משהו קטן: באחד הדוכנים הסמוכים למרכז הפסטיבל, מוצבים מסכים המציגים טריילרים של כמה סרטים בלופ. אחד הסרטים האלו הוא "ביקור התזמורת". מחמם את הלב ( יש כבר תאריך יציאה בארץ ?)
ראיתי אתמול את "ביקור התזמורת" בטרום-בכורה. סרט מצוין ומהנה. (ספוילרים) כל סרט שבו אוכל לראות את תומר יוסף כערס שמתמזמז עם חברה שלו על גלגיליות לצלילי סאני של בוני אם יגרום לי הנאה. הרבה מהשוטים בנויים בקומפוזיציות שמחלקות את הפריים בין כמה דמויות באופן סימטרי, כצילום סטילז מואר, כשההומור והרגש נובעים פעמים רבות מתנועות של דמויות בתוך הפריים ומשינויי הזווית בעריכה. לשחקנים נשאר בדרך כלל רק לשמור על הבעה קפואה או להזיז שריר קטן בפנים כדי להביע רגש. סצינת הארוחה עם אורי גבריאל היתה מושלמת מבחינתי, כשסצינת "ציפור קטנה בלב" מצחיקה אבל בנויה באופן מלאכותי מדי כשהדמות של פאפי נראית יותר כמו קריקטורה מפגרת מעט מאשר בן אדם.
לדעתי משתמשים בסרט פעמיים יותר מדי בשוט של מספר אנשים יושבים בכיוונים שונים ושותקים. ובכלל לקראת הסוף יש תחושה שהסרט החליט לחזור על עצמו עד הסיום. ואני מתכוון בעיקר לסצינה שבה השוטר הכי זקן מתחיל לנגן באמצע הלילה. אין כמובן שום בעיה בחזרה על מוטיב. אבל במקום שיצביע על איזשהי התקדמות נראה כאילו הוא מאוהב בעצמו, יותר מדי לטעמי.
יש פגם באופן שבו הסרט נגמר. רוב הדמויות שמגיעות לאיזשהי תובנה על עצמן הן השטוחות יותר שהבעיות שלהן מתמצות ברצון אחד (איבוד בתולין או יצירה לא גמורה או מילת עידוד). הדמות העגולה היחידה שעוברת תהליך היא זו של ששון גבאי. בעוד שרונית אלקבץ מאפשרת לגבאי סוג של פורקן רגשי, היא לא זוכה לו בעצמה, והפורקן הפיזי שהיא כן מקבלת מוצג כשטחי וחסר חשיבות. כשגבאי מדבר על החיים שלו הפריים מודגש והצופים יודעים לתת לו חשיבות, כשאלקבץ מדברת על החיים שלה היא אומרת את זה כלאחר יד, ככלי נרטיבי שנועד לעורר את גבאי. חברי התזמורת הולכים בסוף הסרט עם קצת יותר תקווה. אבל כנראה שהסיבה לכך שהביקור שלהם לא זכור היא שסופת חול יכולה לכסות את בית התקווה ולאף אחד לא יהיה איכפת. הדבר היחיד שהשתנה שם הוא שפאפי איבד (כנראה) את הבתולין. הוא לא יחזור על החוויה בלי עזרתו של חאלד.
הסרט הזכיר לי במובנים מסוימים את עטאש, ולמרות שרבים יראו בזה מחמאה, אני מתכוון לכך שהסרט משתמש בנופים מצולמים היטב כדי לייצג מצב קפוא ומדכא באופן רפטטיבי. כשמשהו דרמטי קורה לבסוף, ויש שינוי קטן, התחושה היא שדבר לא קרה באמת, ואתה אומר לעצמך "אם הריקנות היא באמת כל כך בלתי נמנעת ואנשים לא יכולים להישיר מבט אחד אל השני יותר מכמה שניות, אז איך מסבירים את זה שהסתכלתי ישירות אל הסרט הזה במשך 90 דקות". יש איזשהי סתירה פנימית בסרט שמנסה למכור ניכור חובק כל בצורה עליזה וקומונקטיבית.
איתן- ראית במקרה את "ההתנקשות בג'סי ג'יימס"? ביקורות ראשונות שיוצאות על הסרט מחולקות בקיצוניות לשניים: או יצירת מופת (ווראייטי) או ביזיון קולנועי (דייוויד פולנד).
"המעיין" all over again?
הנה תזכורת לחברי האקדמיה להכנס לאתר הסקר של פרס אופיר 2007. נכון לרגע זה הצביעו קרוב ל30 חברי אקדמיה ולמרות שמבחינה סטטיסטית זה כבר מספר שמתחיל לייצג עדיין אין זה מספיק.
אולי אתם מהססים, אולי קצת עצלנים, אולי שמרנים ואולי פשוט אין לכם חשק לשבור את חוקי המשחק וזה בסדר אבל אתם רוצים להגיד לי שאתם לא סקרנים לדעת את הנתונים שהאקדמיה לא תטרח לספק לכם? אתם לא רוצים לדעת כמה קולות קיבל כל זוכה? לא רוצים לדעת מה פער הקולות שבין הזוכים לאלה שלא זכו? כמה קולות קיבל כל מתחרה בקטגוריה שלו? נצלו את ההזדמנות שהרשת מספקת ובואו להצביע. הכנסו לhttp://ofir2007.myevent.com/3/poll.htm
ובבקשה רק כאלה שבאמת הצביעו ומוכנים לחזור על הצבעתם. לאלה החוששים ההצבעה היא אנונימית.
כתובת האתר היא:
http://ofir2007.myevent.com/3/poll.htm
ווינט כותבים על הישראלים בחיפה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3444869,00.html
ודניאל סיון מוסר: "מופע החיים של גוטל בוטל" לא יוקרן בחיפה, מאחר והוא טרם הושלם.
מה שמזכיר לי בדיחה ישנה מהימים בהם נתי אורנן (AKA גוטל בוטל) היה מפרסם את הופעותיו שבוע אחר שבוע בפורומים של נענע.
הנוסח היה בדרך כלל בסגנון "7.2 בבארבי, מופע החיים של גוטל בוטל". פעם אחת מישהו לא התאפק והגיב להודעה בזו הלשון: "למה המופע של גוטל מתבטל כל שבוע? שיתנו לו כבר להופיע!".
אני זוכרת את זה 🙂
ואוף!
לאלטמן: שמת לב למתקפת אנשי הנודל על האתר שלך ?
אלטמן, יש בעיה של אמינות בסקר מאחר וכל אחד יכול להצביע בו. כדאי להוסיף תנאי להצבעה כמו מספר חבר או משהו, כך שרק חברי אקדמיה יוכלו להשתתף. לחצתי על vote (בלי לסמן אף קטגוריה כדי לא לפגוע בתוצאות) ולא נתקלתי בשום התנגדות.
לפינגווין ועדן,
כן שמתי לב להתקפה של היחצנים או אנשי ההפקה של נודל מאותו מחשב בפרק זמן קצר – ולכן הורדו ההצבעות הלא חוקיות.
לגבי אמינות הסקר – אני לא רוצה להוסיף משפר חבר אקדמיה כי ההצבעה חשאית, על מנת לראות את תוצאות הסקר בלי להצביע יש ללחוץ על לינק הresult למטה ולא על כפתור ההצבעה או פשוט להכנס ישירות ללינק התוצאות הבא:
http://www.ofir2007.myevent.com/page.php?subp=1&groupingID=poll
אני מזכיר שוב (בייחוד לכל מיני יחצנים) שהאתר מפורסם רק פה כדי שיכנס אליו רק קהל רלוונטי ואיכותי ולכן אין טעם לנסות להטות תוצאות כדי לזכות בפרסום חוץ מזה מעטפות ההצבעה האמיתיות נשלחו כבר כך שגם להשפיע על בוחרים זה לא עוזר.
כל הצבעות פיקטיביות חוזרות נמחקות אז חבל על המאמץ.
מספר כמובן לא משפר
אוהו!
אה, ו"4 חודשים וגו'" זכה בפרס הגדול (סרט השנה) של FIPRESCI.
תודה על אלפנט פרייד. מקסים . האם יש מקום בארץ לקנות את הדיסקים ואו להזמין ?
רוה לשלי: בהחלט. הדיסק יצא בשבוע שעבר בהוצאת האוזן השלישית ותוכלי למצוא אותו בחנויות האוזן השלישית ואולי גם באחרות. לפני כן ניתן היה להשיגו רק בהזמנה אינטרנטית דרך אתר הלהקה (המופיע בתיבת הלינקים בדף הראשי שלי).
ענבל קידר לשלי: מצחיקה. כשיצאת לנשום אוויר סיגריות צח באמצע ההופעה ועמדת ליד מוכרי הכרטיסים לא ראית שהם מוכרים גם דיסקים? (החברים שנכנסו איתי קנו אחד לפני שעברנו דרכך פנימה). בכל מקרה, אני שמחה שאת קוראת את הבלוג הזה. אולי ניפגש גם כאן מדי פעם, חוץ מהפעם בשנתיים שאנחנו נתקלות אחת בשנייה בתל אביב
איך אני יכולה להשיג את הסרט התיעודי על דיוויד לינץ?