17 יוני 2011 | 13:37 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

"קונג פו פנדה 2", ביקורת

צבעי הפנדה

 

פורסם ב”פנאי פלוס”, 15.6.2011

 

מתברר שיש לי בעיה חמורה עם “קונג פו פנדה” – שסרט ההמשך שלו, הפעם בתלת מימד, יוצא עכשיו בארץ: אני מוצא את הדמות הראשית בסרט, דב פנדה עצלן שהפך למאסטר קונג-פו, די בלתי נסבלת. יש בו משהו לא נעים ולא מצחיק. לרגעים נדמה שקצת כמו “גרין הורנט” מדובר במעין גיבור בעל משקל עודף שכולו אחיזת עיניים, ושהוא לוקח את הקרדיט לעבודת הלחימה והחוכמה שעושים חבריו לצוות. זה היה יכול להיות מצחיק, אבל לא ממש חינוכי לצופינו הצעירים. לכן ברגעי האמת הדמות – שרוב הסרט אנחנו מתרשמים שאינה חכמה במיוחד – כן מצליחה להיות גיבורה של ממש, ולהפגין הברקות של שכל ומיומנות לחימה. סרט ההמשך אמנם ממשיך את הסיפור, אבל הסרט עצמו דומה באופן מייאש לסרט הראשון. יש כמה סצינות יפות, שתים-שלוש בדיחות, וקטעי הפלאשבק עוברים לסגנון האנימציה אחר ויפה מאוד. אבל כל החבילה האסתטית הזאת מתלבשת על עלילה דו שלבית לא מאוד מעניינת. בנתיב האחד, פו הפנדה וחבריו יוצאים להביס טווס מרושע שמאיים על סין עם תותחים ואבק שריפה. ובעלילת המשנה הופך קונג פו פנדה למעין הארי פוטר, כשהפנדה מגלה שהוא למעשה מאומץ (דבר שדי הבנו בסרט הראשון למראה אביו… האווז), ושלנבל בו הוא נלחם יש קשר – מי היה מאמין! – למה שקרה להוריו בילדותו, כשהחליטו למסור אותו לאימוץ כדי להגן על חייו. אבל הכי מאכזב מבחינתי: קטעי הקונג פו, גם בתלת מימדיותם, לא כאלה מפעימים. אז נותרנו עם שידור חוזר לסרט הראשון מכל בחינה: נדמה לי שבני שבע-שמונה (בנים בעיקר) מתלהבים מהסרט הזה. אני כבר לא.

נושאים: ביקורת

5 תגובות ל - “"קונג פו פנדה 2", ביקורת”

  1. מיצבשת 17 יוני 2011 ב - 14:40 קישור ישיר

    יש לי טווס בחצר ואני מוצא את האשמת הטווס כמי שאחראי לרוע בעולם מטרידה מאוד.
    איך תובעים את יוצרי הסרט על הוצאת דיבה?

  2. אדם 17 יוני 2011 ב - 15:12 קישור ישיר

    זה עדיין יותר טוב מ”בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק”. לפחות פה הקוף תורם במשהו…

  3. יניב אידלשטיין 17 יוני 2011 ב - 16:41 קישור ישיר

    בשורות לא משהו לקריירה של יאיר לוטן – הוחלף מתפקיד הטייס בסדרה “פן אם” של כריסטינה ריצ’י. (ניק לינק)

  4. אנונימי 17 יוני 2011 ב - 17:39 קישור ישיר

    יאיר אני רוצה לדווח לך על דבר מוזר שקורה. כמו שרשמת הערת שוליים מכר כבר מעל 54,000 כרטיסים. אבל בסינמה סיטי, הם רושמים שהערת שוליים נמצא במקום ה5 ברשימת הסרטים הנצפים ביותר בסינמה סיטי. לפי דעתי הם מציגים את הנתונים לא כולל הנתונים מכרטיסי הVIP כי לפי דיווחים ממך ומהרבה אנשים וחברים שמדברים איתי על זה שהם הלכו לראות את הסרט בVIP ואפשר להגיד ששלושת רבעי אנשים מהעבודה שאני עובד בה הלכו לסרט. מה דעתך בנושא?

    =================

    רוה לאנונימי: אין לי נתונים. אבל באולמות בווי.איי.פי יש כ-20 מקומות בלבד, כך שלא נראה לי שיכולה להיות לזה השפעה על הסטטיסטיקה של כמות כרטיסים.

  5. איתן 18 יוני 2011 ב - 7:42 קישור ישיר

    בקשר למשהו שכתבת בטוויטר לפני כמה ימים:
    מסכים איתך. “חדר ברומא” הוא החלש בסרטי חוליו מדם (וראיתי כמעט את כולם. ואהבתי אותם).
    אני חושב שהוא רצה להגיד משהו על האישה כיצירת אמנות (ולכן העירום חשוב), ועל האישה כמוזה, כמקור ליצירה, אבל הוא התברבר בתסריט. הסימבוליזם קיים, אבל אין לו חיים מעבר לסימבוליות עצמה, ולכן זה לא עובד.
    בוא נסכם שחוליו מדם הוא במאי מצוין בסרטים מסובכים עד מאוד, והוא לא טוב בסרטים פשוטים (כל הסרט מתרחש בחדר אחד).
    אבל תודה ששוט הפתיחה יפהפה.


השאירו תגובה