מה היה הסרט הישראלי הכי נצפה השנה?
כמו בכל שנה, גם השנה היה מפרך להשיג את נתוני מכירות הכרטיסים של הסרטים הישראליים. תשאלו את המפיץ תקבלו מספר אחד, את המפיק תקבלו מספר אחר. אין אפילו סטנדרט אחיד. מילת הקסם היא "מספר צופים", כלומר כמה אנשים ראו, במספר הזה מצרפים מפיקים גם את שלל המוזמנים, הצופים שראו את הסרט בפסטיבלים והקרנות טרום בכורה והקרנות סגורות (ועדי עובדים, מועדוני הרצאות). בשעה שאני רוצה לדעת כמה כרטיסים הסרט מכר בקופות.
אז האם יש בכלל מספר אחד סופי ורשמי? מספר שמדווחים עליו למישהו? המספרים הבאים הגיעו והוצלבו ממקורות אמינים. השתדלתי שהם יהיו מספרי כרטיסים ככל האפשר, לפעמים זה מספרי צופים (הנתונים של "כלבת" היו הכי שנויים במחלוקת מבין כל המקורות שקיבלתי). ואם יש אי דיוקים בנתון כזה הוא אחר, מדובר במשהו באיזור העשרה אחוז, לא משהו שמשנה באופן דרמטי את התמונה הכללית: והתמונה הכללית היא שהיה השנה סרט אחד שהצליח יפה, כמה סרטים שהצליחו באופן בינוני, והמון סרטים שלא הצליחו כלל.
ושוב, הצלחה זה עניין יחסי. ה-20,000 של "גיא אוני" עם עותקים בודדים הם בעיניי הצלחה עצומה, יותר מ"מבול" שהיה לו את הגב של יונייטד קינג וסינמה סיטי, כמות עותקים נכבדת, ומספר צופים בלתי מספק.
מכירות הכרטיסים לסרטים הישראליים בתשע"א
"הערת שוליים": 220,000 כרטיסים
"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש": 80,000 כרטיסים
"הדקדוק הפנימי": 54,000
"בוקר טוב, אדון פידלמן": 40,000 (עדיין מציג)
"כלבת": 33,000
"התגנבות יחידים": 32,000
"מבול": 30,000
"גיא אוני": 20,000
"אחותי היפה": 15,000 (עדיין מציג)
"המדריך למהפכה": 10,000
"סלסה תל אביב", "בין השמשות", "וביום השלישי", "ציון ואחיו", "התפרצות איקס": כ-5,000 כל אחד
עדכון: הנתון של "הדקדוק הפנימי" עודכן בעקבות תיקון שהועבר לי מיונייטד קינג. הוא כעת במקום השלישי.
הסרטים שאמורים לצאת בתשע"ב:
"השוטר" (חד ובועט)
"אורחים לרגע" (מקסים וצובט לב)
"פלייאוף" (לא טוב)
"2 בלילה" (חמוד ממש)
"חתולים על סירות פדלים" (פסיכי)
"אודם" (די מעניין)
"נמס בגשם" (ככה)
"הנותנת" (גדל עליי)
"עמק תפארת" (עדין)
"לא רואים עליך"
"למלא את החלל" (יש לי תחושה שזה זוכה פסטיבל ירושלים הבא)
"ברקיע החמישי"
"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן"
"אנחנו לא לבד"
"ההתחלפות" (החדש של ערן קולירין)
"העולם מצחיק" (החדש של שמי זרחין)
"בלדה לאביב הבוכה" (החדש של בני תורתי)
"המשגיחים", מני יעיש
"ד"ר פומרנץ", אסי דיין
הסרטים עליהם יעבדו בתשע"ב:
"רווקה פלוס", דובר קוסאשווילי
"פלאות", אבי נשר
"הבן של אלוהים", ארז תדמור וגיא נתיב
"אפס ביחסי אנוש", טליה לביא
"צירלסון יוצא לפנסיה", מיכה לבינסון
"פנתר לבן", דני רייספלד
"בלתי נמנע", יונתן גורפינקל
תיקון קטן: גם פידלמן עוד מציג.
קראתי בזמנו איפשהו, נראה לי שאפילו בבלוג שלך, שגם התגנבות יחידים וגם הדקדוק הפנימי מכרו כ-50 אלף כרטיסים כל אחד. אתה בטוח במספר הכרטיסים שלהם (אפילו בטווח ה"בערכי" שלו)?
על חשיבותם של המספרים.
אני עוקב בעניין אחרי הבלוג שלך, ומאבקך ארוך השנים לקבל מספרים של צופים ו/או כרטיסים. דבר אחד לא ברור לי – למספרים יש משמעות כספית. המדינה משלמת למפיקים/ מפיצים החזר על כל צופה/כרטיס בסרט ישראלי. אז הכל "ישרא-בלוף". כל מפיץ זורק מספר ומקבל מהמדינה כסף? האחים אדרי שהם גם מפיק, גם מפיץ וגם בעל קולנוע יכולים לתת כל מספר??
ולמי שלא יודע – השיטה האמריקאית והאירופית מתייחסת בקשושה למספרי הכרטיסים. מהם נגזרות הכנסות כל העושים במלאכה (רזידואלס) והמספרים מנוהלים ע"י גופים אוביקטיביים וחסרי פניות עם פיקוח הדוק. אז גם פה – בגזרה הרגישה הזו – יש אי סדר ובעלי העניין שולטים במספרים???
צביק,
מדינת ישראל לא משלמת למפיצים כלום למפיצים לפי מספרי צופים. אתה מתבלבל עם התאחדות ענף הקולנוע, שהיא ארגון פרטי לגמרי שפועל (בין השאר) לקידום הפצה קולנועית של סרטים בישראל. לעיתים קרובות המספרים שמפורסמים בתקשורת כמספרי כרטיסים שנמכרו אכן מעוגלים כלפי מעלה, אבל רק כתרגיל יח"צני שנועד למשוך עוד צופים לקולנוע. הרבה יותר מרשים לרשום "100,000 צופים!!!" במקום "81,298 צופי!!!". התאחדות ענף הקולנוע מכירה את המספרים המדוייקים (הם הרי בעלי בתי הקולנוע…), ולכן אף אחד לא מרמה אותם בכך שבעיתונות מפורסמים מספרים מעוגלים למעלה.
המימון הממלכתי בישראל להפקת ולהפצת סרטים נעשה טרם ההפקה או ההפצה, בהתאם להוצאות הצפויות, ולא כגמול על הצלחה. בזמן שנקבע גובה סכום התמיכה אף אחד עוד לא יודע אם לסרט יגיעו 200,000 צופים, או רק 2,000.
בתשע"ב גם יהיו הצילומים של הפיצ'ר של תום שובל שנקרא "הנוער". יהיה מעניין.
בשנה הקרובה ייצא לבטח גם "מעשייה אורבנית" (אליאב לילטי)