27 ספטמבר 2011 | 15:23 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

דם באפסנאות

ראיתי היום את “מורעלים”, סרט הזומבים/חיילים שביים דידי לובצקי ושיוקרן גם באייקון וגם בפרינג’ידר בפסטיבל חיפה. באפריל כתבתי על הסרט, על פי תקציר שלו את המשפט: “חיילים הופכים לזומבים בליל הסדר בבסיס, נשמע לי כמו טייק-אוף על ‘האח של דריקס'”, ורק הים קלטתי כמה קלעתי בול. סרט משעשע מאוד, אכתוב עליו עוד בקרוב.

 

אבל רק היום התברר לי שדידי לובצקי הוא אחיו הקטן של אריק לובצקי, מה שאומר שהאחים לובצקי יחגגו השנה כהוגן בפסטיבל חיפה: הבכור יציג את “הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן” בתחרות הרשמית והצעיר יציג את “מורעלים” במסגרת העצמאית.

 

(אגב, מישהו ב”קולנוע פרינג'” צריך לנסח קצת יותר את המושג “עצמאי”, כי כמו שאני מבין את זה, סרט בן 40 דקות שהופק כסרט גמר באוניברסיטת תל אביב בתמיכת קרן רבינוביץ וקרן סנונית הוא לא עצמאי, אלא ממומן לחלוטין על ידי הממסד).

 

(ועוד אגב, אריק לובצקי יציג בחיפה את “הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן” אבל סרטו הקודם, “אמא של ולנטינה” – שבוים יחד עם מתי הררי – שהיה אמור לעלות למסכים ביום השואה האחרון, מעולם לא הופץ. יש לי הרבה מה להגיד בקשר לזה, אבל קודם אצפה בסרט).

 

================

 

ימי החגים והטרום-חגים מכניסים את אנשי העיתונות למצב של ג’ט-לג תמידי: אנחנו חיים מחוץ לאיזור הזמן שלנו. עוד לא ראש השנה ואני כבר כותב מדורים ליום כיפור ולסוכות; עוד לא סוכות ואני כבר רואה סרטים של פסטיבל חיפה ושל אייקון; ובגלל החגים קשה להבדיל אילו מהסרטים בהקנות העיתונאים עולים כבר מחר ואילו יעלו רק בעוד שבועיים ויותר. וכך קרה ש”יעד סופי 5 ” כבר עלה בבתי הקולנוע ואני לא שמתי לב. אז רציתי להגיד לכם בקשר אליו שכותרות הפתיחה שלו הם הדבר הכי מוצלח שיש עכשיו בקולנוע. למעשה, כותרות הפתיחה של “יעד סופי 5 ” (שעושים ספוילר לכל הסרט כולו) עושות לסרטי האימה את מה ש”פינה” של וים ונדרס עושה למחול: לתרגם ז’אנר שלם למונטאז’ אבסטרקטי תלת מימדי.

 

המשך הסרט הוא שידור חוזר לארבעת סרטי הסדרה הזאת, סדרה שאני מאוד מחבב – עם עליות וירידות מאז הסרט הראשון שהיה מבריק בעיניי – וגם אם זה נהיה טרחני לפרקים, חובבי הסדרה ישתעשעו כהוגן מהסוף השנון למדי (שיעבוד היטב גם בדי.וי.די).

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “דם באפסנאות”

  1. מרט פרחומובסקי 27 ספטמבר 2011 ב - 18:05 קישור ישיר

    בעניין הגדרות הקולנוע העצמאי –

    זאת בדיוק הסיבה שאנחנו מדברים במסגרת הזאת על קולנוע עצמאי ואלטרנטיבי, וגם מציעים את המונח “סרט פרינג'”, כדי לפתור אחת ולתמיד את בעיית ההגדרה של העצמאי. זה די חיוני כאשר בקרן הקולנוע הישראלי יש מסגרת שמוקדשת לסרטים האלה ויש גם את חברת קולנוע פרינג’ שלנו שתתחיל לתמוך בסרטים חדשים מיד אחרי הפסטיבל. עדיין, ברור שאלה סרטים שונים באופן מובהק מהמיינסטרים של הקרנות.

    בתיאטרון הישראלי קוראים פרינג’ לכל מה שלא מוצג בתיאטראות הרפרטואריים, וזה יכול לכלול גם אוונגרד וגם קומדיות קלילות, גם הפקות שנעשו בצורה עצמאית לגמרי וגם כאלו שנתמכו במידה מסויימת על-ידי הממסד. מה שמשותף לכל הפרינג’ (ואני חושב שזה גם תופס בקולנוע) הוא העובדה שמדובר בהפקות בתקציב נמוך באופן משמעותי מאשר בתיאטראות הממוסדים.

  2. ק 27 ספטמבר 2011 ב - 23:26 קישור ישיר

    עם כמה שהעניין מסורבל – לנסות להעביר את המושג פרינג’ בעל המסורת העתיקה בתחום התיאטרון, לעולם הקולנוע – אני ממש בעד ההסבר וההגיון שמרט הציג פה. למעשה, כמעט כל הסרטים שנעשים בארץ, למעט שניים או שלושה שמקבלים מספיק תקציב כדי לצלם בתנאי הפקה נאותים, הם סרטים עצמאיים במהותם ולכן המושג פרינג’ שמתייחס לאלמנט האלטרנטיבי של הסרטים (לצורך העניין המשוטט הסופר ארטיסטי וחתולים על סירת פדלים הסופר דבילי שניהם סרטים אלטרנטיביים באותה מידה) מאוד רלוונטי. האלטרנטיביות של הסרט היא זו שהופכת אותו בעייתי יותר להפצה וראוי ליחס שונה ומסגרות תמיכה נוספות. זה שהוא תוקצב על ידי קרן קולנוע כזו או אחרת (לרוב בהרבה, הרבה, הרבה פחות כסף ממה ששמי זרחין, אבי נשר או יוסי סידר מקבלים) בכלל לא רלוונטי ולא הופך את הסרט ל-לא עצמאי. אפילו סרט בעל מוניטין יחסית גבוה כמו “הנותנת” שקיבל תקציב גם מקרנות בישראל וגם מקרנות בחו”ל, הוא בסופו של יום סרט אלטרנטיבי, עצמאי, שנעשה ב21 יום, לא צולם בפילם וסבל כמו כל סרט ישראלי ממוצע מתקציב מוגבל ומגביל. פרויקט שהתחיל את דרכו בחממת קולנוע פרינג’, ומאוחר יותר מוצא תקציבים מקרנות צריך רק לשמח אותנו, לא לגרום לנו להרים גבה. פיצ’ר בהשקעה אישית, שמצלמים בבית של סבתא ומשיגים צוות שלם של חברים בחינם זה משהו שבמאי יכול לעשות פעם אחת בחיים שלו, תעשייה שלמה לא יכולה ממש לתפקד ככה. אם נחשב את כמות הכסף שלא שולם לאנשים השנה על הזמן שהם השקיעו בלהשתתף בכל הסרטים העצמאיים האלה שנעשו פה בעת האחרונה, נבין שזו לא יכולה להפוך לשיטה של ממש, מהר מאוד כולנו נמצא את עצמנו באמת ברחוב, בלי כסף לקנות אפילו אוהל. לכן ההגדרה קולנוע עצמאי דורשת פרשנות רחבה יותר או אלטרנטיבה.

    =================

    רוה ל-ק: גם את דעתי הניחה תשובתו של מרט. אם הדגש הוא על “אלטרנטיבי” ולאו דווקא “עצמאי”, אז “מורעלים” בוודאי מתאים (לפחות כיום; בעוד שנה עוד נראה שגל סרטי האימה הישראלי כבר יהפוך לההפך מאלטרנטיבי). הבעיה היחידה עם ההגדרה “אלטרנטיבי” היא שהיא סובייקטיבית מאוד. בשעה ש”עצמאי” היא הגדרה אובייקטיבית וטכנית לחלוטין (מאיפה בא הכסף?). כל אחד יגדיר “אלטרנטיבי” אחרת. באופן תיאורטי, “ואלס עם בשיר” מתאים למסגרת הזאת, לא? ואם להיות פרובוקטיבי, אז באקלים הקולנועי הישראלי גם “זוהי סדום” הוא סרט אלטרנטיבי. אבל מכיוון שמדובר במסגרת שיזמו מרט ואלעד ההגדרה “אלטרנטיבי” היא בעצם תלוית מעשה אוצרות שלהם. ובינתיים, אני נוטה לסמוך על טעמם (גם אם אני רוצה להתקטנן על עניינים טכניים).

  3. אבישי 28 ספטמבר 2011 ב - 0:17 קישור ישיר

    קשה לי להאמין שהקרן מימנה את הסרט הזה, סביר יותר להניח שהם תרמו סכום כסף נאות אבל הפקה של סרט עם ניצבים ואפקטים (בניגוד לדרמת כיור מטבח) דורשת יותר ממה שהקרן החביבה מספקת. בעיניי אין כל בעיה בהגדרת הסרט כעצמאי, בעיקר בהתחשב בעובדה שהמיינסטרים בארץ, לפחות בכל מה שקשור לתמיכה מהממסד מתחיל ונגמר בדרמות אינטימיות. כל סרט שחורג מהדוגמה הזאת (כלבת, ג’ו ובל, חתולים על סירות) הוא סרט עצמאי, אם לא מבחינה פיננסית אז לפחות מבחינה תרבותית.


השאירו תגובה