10 אוקטובר 2011 | 11:23 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

המרגלת הקטנה

גיל עשר. זה הגיל שבו הצופה הישראלית נהיית מודעת לכך שהיא נמצאת תחת דיקטטורה של מפיצי קולנוע ושיש מקום לתרעם על כך. בת העשר מחבבת את סדרת “ספיי קידס”. את שלושת הסרטים הראשונים היא ראתה בדי.וי.די. הסרט השלישי היה בתלת מימד הרבה לפני שזה נהיה טירוף עולמי, והיא היתה צופה בו במשקפי הקרטון האדומים-כחולים שחולקו עם הדי.וי.די. לכן, כשהיא ראתה באחד מביקורינו בקולנוע את הטריילר ל”ספיי קידס 4 ” היא ממש התלהבה. ויותר מזה, היא ראתה בכך הזדמנות להכרזת עצמאות: את הסרט זה היא רוצה לראות בגרסה האנגלית, לא בגרסה העברית. היא ראתה את “הדרדסים” פעם אחת בעברית ופעם אחת באנגלית וגילתה שהיא הגיעה לגיל שבו היא מוצאת את הגרסה באנגלית מהנה יותר (יש לזה גם משמעות פסיכולוגית/חברתית: סרטים מדובבים מזוהים אצל בני גילה עם תינוקיות, ילדותיות, בעוד שסרטים באנגלית מזוהים עם המעבר שלהם לבגרות, עצמאות). אתמול, כשחיפשנו מועד לצפייה ב”ספיי קידס 4 ” והיא גילתה שהסרט מוקרן רק בעברית, היא פשוט פרצה בבכי. התוכניות שלה התרסקו. הכרזת העצמאות שלה נבלמה באו”ם.

 

היא ידעה כבר שמפיצי הקולנוע בארץ לא נוטים לטובתה אחרי שכבר פעמיים הם גנזו את סרטי “יומנו של חנון”, המבוססים על הספרים שהיא כה אוהבת. אבל הפעם זה כבר היה בלתי נסבל עבורה. היא החליטה שאת “ספיי קידס 4 ” היא פשוט לא מוכנה לראות בעברית. המלצתי לה שתרתום את התסכול שלה למעשים. שתכתוב מכתב למפיצים, ואולי אף שתחתים עליו את חברותיה שחשות כמוה, אולי זה יביא לשינוי בעתיד (נראה לי שאמליץ לה גם לא לחתום עם שם המשפחה שלי, כדי שיתייחסו לזה עם מעט יותר כבוד).

 

אבל הנה, בלי תיאוריות, בלי פילוסופיות, מתוך התבוננות פשוטה בחייה של צרכנית קולנוע צעירה (שלא קוראת את הבלוג של אבא שלה) ראיתי מול עיניי איך המפיצים בארץ מפספסים שוב ושוב את קהל היעד שלהם, ואיך כבר בגיל צעיר נוצרים ניכור, איבה וחשדנות בין צרכני הקולנוע ובין מי שאמורים לספק להם את השירות בארץ.

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “המרגלת הקטנה”

  1. אדם 10 אוקטובר 2011 ב - 12:38 קישור ישיר

    עוד דוגמה- שלושת המוסקטרים, סרט שמכוון בבירור לילדים, מוקרן ברב חן במודיעין רק בשבע בערב ובעשר. כנראה שהם ממש לא אוהבים כסף…

  2. איריס 10 אוקטובר 2011 ב - 13:25 קישור ישיר

    זה עוד טוב- אני ממש מתביישת לומר באיזה גיל אני גיליתי שכולנו תחת דקטטורה של מפיצי קולנוע… כשאני הייתי בתיכון הקרינו בארץ את סרטי “סטר טרק” והלכנו אליהם בשמחה כך שלא הרגשתי שהייתה איזו אפליה. אני משערת שחשבתי שאם הביאו את הסרטים הנ”ל (שברור שיש להם קהל ספציפי מאוד), אז מביאים לארץ את הכל…אני חושבת שרק כשהתחלתי לנסוע לחו”ל אחרי הצבא וראיתי שם סרטים שלא היו בארץ התחלתי להרגיש שמשהו כאן לא בסדר. (כאמור, הצתה מאוחרת..).

  3. שלומי 10 אוקטובר 2011 ב - 14:34 קישור ישיר

    אני דווקא חושב שהמפיצים הגונים. הם דואגים להכיר לילדה שלך את החיים האמיתיים כפי שהם. כלומר, שתדע לאיזה שרות לצפות מהם כשתגדל…

  4. נעם 10 אוקטובר 2011 ב - 16:00 קישור ישיר

    יאיר אני לא רואה כמוך את המצב. המפיצים חושבים,ובצדק, שהרוב המוחץ של קהל היעד של ספייס קידס הוא ילדים שעוד לא למדו לקרוא כתוביות, ולכן אין טעם להשקיע בהקרנות מתורגמות לסרט. דרך אגב רק בישראל רואים בסרטים מדובבים מוצר לילדים: בארצות דוברות ספרדית ורוסית כל (!) הסרטים מגיעים מדובבים.

  5. נטע 10 אוקטובר 2011 ב - 17:05 קישור ישיר

    יאיר, מה לדעתך הסיכויים ש”טרה פרמה” יגיע לארץ? באתר הפסטיבל כתוב שהסרט הוא באדיבות יונייטד קינג, שזה לא ממש מעודד. אז לראות בפסטיבל או שאפשר לחכות עד שהסרט יגיע לקולנוע?

  6. נטע 10 אוקטובר 2011 ב - 17:11 קישור ישיר

    דרך אגב, לד”ר פומרנץ נשארו מקומות בודדים. מי שרוצה לראות את הסרט בפסטיבל שיזדרז.

  7. אורון 11 אוקטובר 2011 ב - 11:22 קישור ישיר

    נעם – לתרגם סרט עולה הרבה הרבה פחות מאשר לדבב אותו. כל מה שצריך הוא בנאדם אחד שיעבוד בשכר רעב. דיבוב, לעומת זאת, הוא הפקה שלמה. כך שאני לא מבין מה הקשר של המילה ״להשקיע״ בתגובה שלך.
    לדעתי, העובדה שהסרט מוקרן בדיבוב בלבד מצביעה על הנחה מוטעית והבנה לא נכונה של צרכי הקהל. כמו שפו הדב הוקרן כאן רק מדובב ולכן לא הייתה לי ברירה אלא לחכות לדי.וי.די. או כמו שסבא שלי עובר ליד הטלוויזיה וצוחק עליי שאני עדיין רואה ״סרטים מצויירים״, בזמן שאני בעצם צופה בפרק האחרון של סאות׳פארק…


השאירו תגובה