12 נובמבר 2007 | 14:57 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

"הפוסט הגאוני ביותר בתולדות הבלוגים" – ג'ון סמירנוף, "ניו מקסיקו דיילי טריביון"

כמה פנכות מכפולת “כך תפענחו את כרזות הסרטים” (“7 לילות”, 9.11.2007) + אייטמים שלא היה להם מקום בעמוד. הרגישו חופשיים להוסיף משלכם.

“כדאי לראות”, איברט&רופר (“חגיגה של אהבה”)
המפיצים האמריקאים הכי אוהבים לשים את הכותרת “Two thumbs up” מתוכנית ביקורת הקולנוע הטלוויזיונית של רוג’ר איברט וריצ’רד רופר. הביטוי באנגלית מציין את העובדה ששני המבקרים הניפו את אגודליהם כלפי מעלה לטובת הסרט ובכך המלצתם גורפת. וזו, אכן, המלצה אמינה למדי לרוב, לכן היא כה נחשקת. אלא שאיברט כבר יותר משנה מחלים מניתוח להסרת גידול במיתרי הקול ונעדר מהתוכנית ולצד רופר מופיעים מבקרים מתחלפים. חמור יותר: בגלל חילוקי דעות חוזיים אסר איברט לפני כחודשיים על חברת ההפקה של התוכנית לעשות שימוש בצירוף “Two Thumbs Up”, שרשום כסימן מסחרי על שמו. כך שכשמפיצי “חגיגה של אהבה” בארץ כותבים שאיברט ורופר אומרים “כדאי לראות”, למה הם מתכוונים. ובכן, האמת נעימה כמו קניית בשר שעבר ליקוקי חתול ואז תובל להסתרת הריח. רוברט וילונסקי, המבקר המחליף, קטל את הסרט. ואילו רופר אמר “כדאי לראות אבל עם הסתייגויות”. כוחה של עריכה.

“קולע בול!”, לארי קינג (“חגיגה של אהבה”)
לארי קינג מסי.אן.אן הוא שם נהדר לעטר בו כרזת סרט, הרי כולם מכירים אותו, אבל צריך לדעת: קינג אוהב הכל. לאיש אין טעם. אבל מאז שאולפני סוני נתפסו כשהמציאו מבקר קולנוע פיקטיבי שהעניק ציטוטים משבחים לסרטיהם, כנראה שלארי קינג הוא השם היחיד שיגיד מילה טובה על כל סרט (בתנאי שיציעו לו ראיון עם הכוכב שלו).

“יצירת מופת מהפנטת”, פול פישר, “דארק הורייזונז” (“משחקי בילוש”)
אוי ויי. כשסרט לא מקבל ביקורות טובות מאף אחד, ואפילו לא זוכה להצלחה כלכלית שאפשר להתגאות בה, צריך להתחיל לחפור עמוק עד שמגיעים לתחתית החבית. ואז מגיעים לאתר האינטרנט “דארק הורייזונז”. למרבה המזל יש עדיין לאן לרדת: כשסרט שעולה בישראל משתמש בביקורת של מבקר מתחנת רדיו מקומית בפיניקס, אריזונה או פורט וורת, טקסס דעו שתחתית החבית גורדה.

ארבעה כוכבים, יעל שוב (“היירספריי”)
מפיצי הקולנוע בארץ מנהלים יחסי אהבה-שנאה עם המבקרים. שבוע אחרי שהסרט יצא בארץ יוחלפו לרוב הציטוטים הזרים בציטוטים מקומיים (אם הסרט רץ כבר כמה שבועות ואין אף ציטוט ממבקר ישראלי, ראו בכך אות אזהרה). ציון לסרט זוכה להבלטה רק מעל ארבעה כוכבים.

חמישה כוכבים – גידי אורשר, יהודה סתיו, אמיר קמינר, יואב גינאי (“ביקור התזמורת”)
חמישה כוכבים. הגביע הקדוש של כל סרט. ואם הוא גם מגיע צמוד לשם של אושיית תקשורת שהקהל מכיר, מה טוב. גידי אורשר ויהודה סתיו הם ככל הנראה מבקרי הקולנוע הכי מפורסמים בארץ. קמינר וגינאי, למרות שאינם אוחזים במשרת ביקורת, מזוהים עם תחום סיקור התרבות והקולנוע. הם מייצגים את המיינסטרים הקולנועי.

“הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי מאז ‘אור’ ו’שנת אפס'”, אורי קליין/ “סרט מפתיע”, מאיר שניצר/”סרט נהדר וייחודי”, שמוליק דובדבני (“וסרמיל”)
טריפקטת האיכות של מבקרי הקולנוע. הייתי מת להשתייך למחנה שלהם, אבל אני חושש להשתעמם שם.

ארבעה כוכבים, אתר סרט (“התנפצות”)
המממ… כשזו הביקורת החיובית היחידה שיש לסרט בישראל זה בעצם מסגיר עד כמה הוא רע לא?

ארבעה כוכבים, אתר בידור ובמה (“רק כלבים רצים חופשי”)

סליחה. כשזו הביקורת החיובית היחידה.

חמישה כוכבים, “אחד הסרטים הישראלים היפים ביותר. לא להחמיץ, תתרגשו עד דמעות”, אלברט גבאי, ערוץ 1 (“נודל”)
עצה ידידותית: אם אלברט גבאי ו/או שרי רז הם המבקרים היחידים שמופיעים על מודעת פרסום, אל תלכו לסרט.

“למעלה מ-300 אלף צופים כבר גילו מי המלך של הקיץ” (“שרק 3”)
באמריקה סופרים דולרים, בישראל סופרים כרטיסים. 300,000 צופים נשמע להם יותר חזק מ”10.5 מיליון שקלים בהכנסות בישראל!”. כשמונים את הצופים הקריאה היא “ומה אתכם? כבר ראיתם?”, כשמונים את הכסף המסר הוא “ווהו! גרפנו בוכטות על הסרט הזה!” וזה, בישראל, לא עובד טוב על הקהל. המפיצים מתחילים להתגאות במספרי הצופים בארץ החל ממאה אלף צופים – הרף ממנו סרט בהפצה רחבה בישראל נחשב כבר ללהיט – נתון אותו הם מתחילים לפרסם לרוב בסביבות הצופה ה-80,000.

“הסרט החזק של השנה” (“ילדים של מחר”)
מי אמר? אף אחד. זו היתה פשוט סיסמת השיווק של הסרט בארץ. רעיון מבריק. אם הקהל במילא לא מבדיל בין המבקרים – שלא לדבר על זה שחלק מהמפיצים בכלל מחרימים מבקרים – למה שלא נגיד להם אנחנו, בעלי הבית, מה הם אמורים לחשוב על הסרט. ועם ניסוח עקום כזה – “הסרט החזק של השנה” – יש רק לשמוח שהמפיצים אינם מבקרי קולנוע. הבאג היחיד בתיאוריה: הסרט הזה היה באמת מעולה.

“הסרט הקורע של הקיץ” (“מבול של צרות”)
קורע לצופים את הצורה, הכוונה.

“סרט כזה מגניב לא היה כבר ימבה זמן” (“תפוס ת’גלים”)
אוי ואבוי. נתנו לילד בן 7 לנהל את מחלקת השיווק.

“המותחן המסחרר של השנה” (“זהות אבודה”)
רגע נדיר של כנות. הסרט הזה באמת עושה סחרחורות.

“אחד הסרטים המצחיקים של השנה” (“צ’אק ולארי”)
ולכן אנחנו מביאים לכם אותו חצי שנה אחרי שיצא באמריקה כשכבר אפשר להשיג אותו בדי.וי.די.

נושאים: ארכיון, מפיצים

16 תגובות ל - “"הפוסט הגאוני ביותר בתולדות הבלוגים" – ג'ון סמירנוף, "ניו מקסיקו דיילי טריביון"”

  1. דרורית 12 נובמבר 2007 ב - 15:30 קישור ישיר

    כתבתי על זה כבר פעם פה. לפני שנים הלכתי לסרט שהוגדר כ”קומדיה שתפיל אותכם מהכיסאות”.
    מכיוון שזה היה לפני שנים, לא זוכרת מי “חתם” על התיאור הזה, אבל זה היה אחד הסרטים הכי מדכאים ועצובים שראיתי בחיי, “תקוות גדולות” של מייק לי.
    מאז אני מאוד מאוד נזהרת מססמאות כאלה.

  2. עמיצי 12 נובמבר 2007 ב - 17:08 קישור ישיר

    “ימבה זמן”? זה לא רק ילד בן 7, זה ילד בן 7 עם מכונת זמן

  3. הפינגווין 12 נובמבר 2007 ב - 19:02 קישור ישיר

    עדיין, כשעברתי בפעם האחרונה ליד הסינמטק, רצתי פנימה לצלם את הציטוט מהביקורת שלי על “המוסד הסגור” ולשלוח למחשב. 🙂

  4. עדן 12 נובמבר 2007 ב - 19:40 קישור ישיר

    אחלה פוסט
    ארבעה כוכבים
    עדן גוריון, אתר בידור ובמה

  5. רז-ש 12 נובמבר 2007 ב - 22:30 קישור ישיר

    ויש גם את “שובר הקופות מספר 1 של הקיץ!” לסרט שיוצא לאקרנים במאי. לפי מה החליטו המפיצים שהוא הסרט מס’ 1 שיהיה בקיץ שעוד לא התחיל אלוהים יודע. (אבל אולי למפיצים יש קשרים איתו לך תדע…).

  6. סטיבי 13 נובמבר 2007 ב - 9:44 קישור ישיר

    עופטופיק:
    RIP דלברט מאן.

  7. Shai 13 נובמבר 2007 ב - 20:38 קישור ישיר

    Off-topic:

    Is this serious or a late April’s fool jock?

    http://news.walla.co.il/?w=/6/1194716

  8. דודי קינג 13 נובמבר 2007 ב - 21:11 קישור ישיר

    לרז – אולי הם בעצם התכונו ל”מס’ 1″ במובן הכרונולוגי, וזה מאחר שהם גורסים שחודש מאי הוא בעצם תחילת-תחילתו של הקיץ… ומצד שני, אולי הם בעצם סתם אידיוטים.

  9. h.w 13 נובמבר 2007 ב - 22:12 קישור ישיר

    wanted to ask….

    i am now in italy and next week the film Bewolf
    is distributed . does someone here know where i can find here(Rome)a theater with a 3D projector
    ?

    thanks

  10. h.w 13 נובמבר 2007 ב - 22:14 קישור ישיר

    by the way
    my teacher here has seen it and told us it was
    amazing….

  11. שירית 13 נובמבר 2007 ב - 23:46 קישור ישיר

    יאיר,
    Into the wild יצא בארץ?
    ראיתי אותו ביום ראשון האחרון ורציתי לדעת מה חשבת עליו.

  12. דרורית 14 נובמבר 2007 ב - 9:55 קישור ישיר

    ממשיכה את הקו של סטיבי.
    איירה לוין RIP

  13. דרורית 14 נובמבר 2007 ב - 10:02 קישור ישיר

    והשביתה, The Young and the Scabfull?

  14. free psychic readings 17 ינואר 2011 ב - 1:15 קישור ישיר

    It is the truth that irritates a person.


השאירו תגובה