02 דצמבר 2007 | 09:58 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

קול ששון

מי היה מאמין: השחקנים הכי טובים באירופה לשנת 2007 הם הלן מירן וששון גבאי. גבאי, אחד השחקנים האהובים עליי והמרגשים אותי בארץ, מקבל את הכבוד המגיע לו. ו”ביקור התזמורת” זוכה באקדמיה האירופית לכבוד שחוקי האקדמיה האמריקאית לא איפשרו לו.
ופרסי האקדמיה האירופית הוכיחו סופית: הטרנד העולמי כרגע הוא קודם כל הקולנוע הרומני, אבל מיד אחריו מגיע הקולנוע הישראלי.
הנה הרשימה המלאה של הזוכים.

כריסטיאן מונגיו, שזכה בפרס הבמאי האירופי ושסרטו “4 חודשים, 3 שבועות ויומיים” זכה בפרס הסרט האירופי, יגיע לישראל לבכורת סרטו בסינמטק תל אביב ב-14 בדצמבר.

ועוד פרסים מאתמול: “לראות אם אני מחייכת” של תמר ירום זכה אתמול בפרס השני בפסטיבל התיעודי IDFA באמסטרדם.

ומי מת בימים האחרונים?

רוג’ר סמית, תעשיין ומנכ”ל, והגיבור הנעדר מסרטו של מייקל מור “רוג’ר ואני”. בגיל 82.

מריט אלן, מעצבת התלבושות של “עיניים עצומות לרווחה”, “הר ברוקבק”, “גברת דאוטפייר” ובאחרונה “אדית פיאף: החיים בוורוד”. בגיל 66

איבל קניבל, לא קשור לקולנוע אבל חלק בלתי נפרד מתרבות הגלדיאטורים האמריקאית של שנות השבעים: פעלולן שקפץ באופנועים מעל אוטובוסים, מזרקות וקניונים (מהסוג הגיאוגרפי, לא הצרכני), ושבר אינספור עצמות, מת בגיל 69, שזו שיבה טובה לפעלולן. הנה פרופיל אחד שלו משנה שעברה. והנה ראיון נוסף איתו, ישן יותר.

מל טולקין, התסריטאי הראשי של התוכנית של סיד סיזר, בה התחילו את דרכם מל ברוקס, וודי אלן, ניל סיימון ולארי גלברט. בגיל 94. הוא היה אביו של התסריטאי מייקל טולקין (“השחקן”).

ואם לא הייתם כאן בסוף השבוע: ל”סינמסקופ” יש ספין-אוף שהושק אתמול: cinemascopian.com. בלוג קולנוע באנגלית. אתם מוזמנים לבקר גם בו.

5 תגובות ל - “קול ששון”

  1. איתן 2 דצמבר 2007 ב - 10:46 קישור ישיר

    ותראה בכלל מה קורה: אני יושב לי באולם קולנוע וצופה בטריילרים שבאים לפני הסרט. איילת זורר צצה לה ב- “vantage point”. אורי גבריאל ב”ממלכה”. עדיין לא ראיתי טריילר של “We own the night”, אבל ידוע שמשחק שם מושונוב. ב-“rendition”, על מסכינו בימים אלו ממש, ניתן למצוא את יגאל נאור (ולפי הביקורות, הוא הדבר הכי טוב בסרט הזה).

    דן ברזל – מבחינה פוליטית, אני מניח שניתן לפרש את הסרט לכמה כיוונים. זה מה שאני ראיתי. גילה אלמגור נראתה לי זקנה בסצינה הספציפית ההיא בלבד, ולכן זה כל כך חרק לי. כשהאישה המבוגרת מוכה וחבולה ב”ידיים קשורות” של דן וולמן, זה לא צרם, מכיוון שזה מהווה חלק אינטגרלי מהסרט. כאן היא לכל האורך על רגליה, ורק בסוף כושלת ומתנשפת. זה לא עבד עלי. ואני עדיין עומד על דעתי שהסרט מפוספס, בעיקר בגלל שאין מערכות יחסים בסרט, ואין דרמה (ואני לאו דווקא מתכוון לרומן מאולץ).

  2. איתן 2 דצמבר 2007 ב - 10:53 קישור ישיר

    ועוד משהו: צפיתי בכל 16 קטעי ה”Speechless” של התסריטאים השובתים שעלו עד עתה. הקטע האחרון הוא הטוב מכולם לטעמי: קצת היה לי קשה להבין את הפואנטה בהתחלה, אבל קצת סבלנות, וזה משתלם (תמיד אמרו שההבדל בין שחקן טוב ושחקן לא טוב היא היכולת להקריא את ספר הטלפונים כאילו זה שייקספיר, ולהקריא את שייקספיר כאילו זה ספר טלפונים). בין שאר הקטעים, תפסו אותי הקטע של הארווי קייטל (קצר וקולע), ושל הולי הנטר (חזון אפוקליפטי מאיים).

    באתר של ניקי פינק עלתה תמונה של וודי אלן מצלם את הסגמנט שלו לפרויקט. איזה כיף לראות אותו שוב בניו יורק.

    ועוד דבר אחד אחרון : Happy birthday to me.

  3. סטיבי 2 דצמבר 2007 ב - 19:20 קישור ישיר

    קודם כל, מז”ט איתן.

    שנית:
    http://news.independent.co.uk/people/obituaries/article3209847.ece

  4. גיא אורבניאק 3 דצמבר 2007 ב - 0:23 קישור ישיר

    שאלה שאולי מישהו כאן יוכל לענות לי עליה:

    יש איזו סיבה מיוחדת שהטכס שודר בתימן,טג’יקיסטן,טורקמניסטן,סוריה,ירדן,מצריים,קטאר,בחריין אבל לא בישראל?????

    http://www.europeanfilmacademy.org/htm/4Broadcasters07.html

  5. Irena 17 ינואר 2011 ב - 22:56 קישור ישיר

    Just wanted to say this blog is almost amazing. I always like to read something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for writing so much in your blog.. Greets, Irena


השאירו תגובה ל - סטיבי