מזרק משומש
"אמריקן גנגסטר" הוא סרט לא רע. סביר. בר צפייה. לא משעמם. אבל היו בו חומרים, ותסריט עם פוטנציאל עצום, שהיו יכולים לאכלס יצירת מופת. אלא שאז מישהו מסר את הסרט לידיים של רידלי סקוט, טובח הסרטים הגדול. אני באמת חושב יותר ויותר שסקוט הוא פשוט אדם לא מאוד חכם. הוא לא באמת מבין את המשמעויות של סרטיו, או את האופן בו במאי מייצר משמעות ולא רק עלילה. אני ממשיך להיות שבור לב מבמאי שכנער חשבתי שהוא לא פחות מאלוהים (גם ישי קיצ'לס, שראה את גרסת הבמאי הסופית של "בליידר ראנר" ממקום מושבו הנוכחי בהולנד, נכנס בו; ואהרון קשלס גם התבאס מ"אמריקן גנגסטר").
הנה הביקורת שלי על "אמריקן גנגסטר", מגיליון "פנאי פלוס" 6.12.2007
כבר 15 שנים בכל פעם שרידלי סקוט מוציא סרט חדש אני פוצח באותה טרוניה: "איך יכול להיות שהיא שביים את שניים מסרטי המדע בדיוני הכי טובים בכל הזמנים ביים אחר כך סרטים כל כך בינוניים"? כנראה שאצטרך להמשיך לקטר עד שאחד מאיתנו ימות. צריך למחוק את "בלייד ראנר" ואת "הנוסע השמיני" מהרזומה של סקוט. לא יכול להיות שהאיש שביים את שני הסרטים הגאוניים האלה ביים גם את "1492". רידלי סקוט הנוכחי הוא הבמאי הגאה של "תלמה ולואיז" (סביר באופן רדוד), "גלדיאטור" (לא רע כמפגן ראווה פשיסטי), "בלאק הוק דאון" (יפה אבל מטומטם) ו"ממלכת גן העדן" (מרשים אך מפוספס). אלה יצירותיו הבכירות ביותר, וזה הבמאי באלמנט הנוכחי שלו: במאי ראווה עם חוש סביר לאנרגיה עלילתית. אפילו כמי שמוגדר כ"במאי ויזואלי" הוא מיושן להחריד. יצירות מופת רחוקות שנות אור ממנו. למעשה "אמריקן גנגסטר" מכיל את כל החומרים שמהם אפשר היה לרקוח יצירת מופת – או לפחות סרט ממש טוב מסוגו – וסקוט מצליח לקלקל את העסק. אני מתחיל לחשוד שמדובר בבמאי לא חכם במיוחד.
לפני כמה חודשים ראיתי ראיון עם סקוט בו הוא נשאל למה הוא לא עשה עוד סרט מדע בדיוני מאז "בלייד ראנר". וסקוט ענה: "אני אוהב לחדש, אני אוהב לקחת ז'אנרים שאפשר עוד להמציא בהם משהו, ובמדע בדיוני כבר אי אפשר להמציא שום דבר חדש". התשובה הזאת נשמעה לי נלעגת כבר אז, היא נלעגת כפליים אחרי שצפיתי ב"אמריקן גנגסטר". סקוט אוהב לחדש? אחת משתי אופציות: או שהאיש לא ראה אף סרט גנגסטרים מימיו והוא משוכנע שכל מה שהוא עושה בסרט הזה נעשה בפעם הראשונה בתולדות הקולנוע; או שהוא כל כך בז לצופיו שהוא ממחזר סרטי גנגסטרים אחרים אבל מקווה שאף אחד לא ישים לב. כך או כך סקוט לא יוצא מהעסק הג'נטלמן הכי נבון בעולם.
ל"אמריקן גנגסטר" יש תסריט מרתק, ליהוק משובח, צלם ענק והוא מתרחש בתקופה גדושת אירועים ומספר סיפור די מופלא. אבל סקוט, מצליח להוציא את המינימום מכל הפוטנציאל העצום שהוצע לו. למען הסר ספק: הסרט הזה סוחף, הוא מרתק, הוא קצבי. השעתיים וחצי שלו עוברים ביעף. אבל תנו את אותם חומרים בדיוק לכמעט כל במאי אחר שפועל עכשיו בליגה א' (אפילו בליגה ב') באמריקה והייתם מקבלים סרט מבריק יותר, חכם יותר, רלוונטי יותר. ג'יימס מנגולד קיבל פחות מזה ב"3:10 ליומה" והוציא יותר. הוא היה עושה מ"אמריקן גנגסטר" סרט דחוס יותר, שמספר על העבר אבל למעשה עוסק בהווה. לסקוט היה ביד חומר לאפוס פשע מודרני – רק דמיינו את המטעמים שסקורסזי היה מוציא מזה – והוא יצר כרונולגיית פשע סבירה, אבל נטולת גדוּלה. אני חושד שסקוט לא מבין דבר בבני אדם.
"אמריקן גנגסטר" מספר את סיפורו האמיתי של פרנק לוקאס (דנזל וושינגטון), שהופך מנהגו של גנגסטר השולט בשוק הסמים של הארלם לבוס בעצמו. הוא עושה את זה באכזריות, בזעם ועם חושים מסחריים ופוליטיים הגיוניים: הוא מנצל את מלחמת וייטנאם כדי להשתמש במטוסי צבא ארצות הברית להבריח סמים טהורים הישר מהיצרנים בתאילנד. ובמקביל מספר הסרט את סיפורו של בלש המשטרה ריצ'י רוברטס (ראסל קרואו), יהודי שעונד מגן דוד בגאווה סביב צווארו, ושיש לו חולשה קטנה: הוא חייב לעשות את הדבר הנכון והצודק. הבלש מנסה לחסל את שוק הסמים המשגשג של הארלם וניו ג'רזי ולמשך רוב הסרט רוברטס ולוקאס בכלל לא יודעים שהאחד נמצא על זנבו של האחר. רק בסוף הם נפגשים. התסריט הנבון של סטיב זאייליאן ("רשימת שינדלר") מציג את שני הגיבורים כאידיאליסטים עם עיוורון מוסרי קשה. לוקאס מוצג כאקטיביסט חברתי, גנגסטר שמתעשר מסחר בסמים כדי להיטיב עם משפחתו ועם אנשי הקהילה האפריקאית-אמריקאית שהממסד האמריקאי זנח. אבל הוא עיוור לכך שהסמים שהוא מוכר הורגים קודם כל את אחיו. רוברטס מנסה להיות יותר צדיק מהאפיפיור, להיות השוטר הישר היחיד באיזור ניו יורק וניו ג'רזי, אבל מתברר שהוא מצליח לשרטט במעשיו ובאישיותו את ההבדל בין צדיק ובין צדקן. ורידלי סקוט? הוא לא פחות עיוור. הוא מביים את הסרט כאילו הוא מעולם לא ראה את "סופרפליי" או את "סרפיקו", כאילו אין לסרט משמעויות פוליטיות וחברתיות שיכולות להפוך אותו ליותר מסתם סרט פעולה בלשי, אלא לסרט בעל אמירה חברתית מרשימה.
קחו למשל, דוגמה קטנה וכמעט זניחה: הוא שם בסרט, בסיקוונס מוצלח דווקא, את השיר של בובי וומאק "מעבר לרחוב 110". בשיר הזה כבר נעשה שימוש בסרט שוטרים וגנגסטרים באותו שם מ-1972 וגם ב"ג'קי בראון" של טרנטינו. ואילו סקוט משתמש בשיר הזה כאילו מצא אוצר גדול: ללא אירוניה, ללא הכרת מחווה לכך שלשיר הזה כבר יש היסטוריה ושהיו כאלה שהקדימו אותו. סקוט, כמו גיבוריו, מלא להט, אבל לוקה בעיוורון תרבותי משונה. נדמה שזהו במאי שלא ראה סרטים שהוא לא ביים.
והכי משונה: המשחק בסרט בינוני להחריד. וושינגטון וקרואו יודעים את העבודה, הם לא זקוקים לבימוי (למרות שוושינגטון צריך במאי שמדי פעם יעצור אותו מהשתוללות מפורזת, אלא שלא היה אחד כזה על הסט), אבל לא מעט משחקני המשנה מזייפים בסרט בלי הרף. גם השימוש של סקוט בצלם האריס סאווידס היה יכול להניב תוצאות מרשימות יותר. סאווידס ("זודיאק") הוא צלם ענק, הגורדון וויליס של ימינו, אבל סקוט לא מאתגר אותו.
הגאונות לא נעלמה, היא רק נדדה למישהו אחר במשפחה.
אופטופיק מוחלט. "להוציא את הכלב". וואו. וואו. ושוב פעם וואו.
הפרק של היום היה מדהים. לכל היסניקים, תשיגו איכשהו ותראו.
סקורסזי עשה את "כנופיות ניו יורק" הנורא.שום דבר טוב לא היה יוצא מהתעסקות שלו בחומרים דומים. ולמען האמת,נמאס מהדה הומניזציה של סקוט. סובל משברון לב מאז בלייד ראנר? לך לפסיכולוג,ואל תתיש אותנו בדיבורים על הפשיזם של גלדיטור המסעיר (אם סקורסזי לא פשיסט,זה רק משום שהוא לא מכיר את משמעות המושג הזה,במאי חסר אידאולוגיה שהמוזה שלו היא לאונרדו דיקפריו) או הבינוניות של תלמה ולואיז המרגש (סרט מכונן על החוויה הנשית,עוד מושג שסקורסזי המגוחך לא יבין לעולם).
מצטרף לדרורית. אני רואה את הפרקים של "להוציא את הכלב" ב delay, ועדיין לא ראיתי את הפרק של הערב, אבל לפי שלושת הפרקים הראשונים – אכן וואו. יש לי הרגשה שזו לא היתה צריכה להיות סדרה. יש לסדרה נפח רגשי של סרט קולנוע, ודווקא כאן (בניגוד למקרים אחרים) אני חושב שכסרט קולנוע זו היתה יצירת מופת. אבל גם כך היא מאוד מרגשת, משוחקת ומבוימת נפלא.
די ברור שסקוט עושה מחוות מכוונות, בין השאר לסקורסזה, הבעיה היא שהוא עושה אותם משעממים ושאין בסרט הרבה מעבר לזה. הסרט מתחיל במעשה אלימות מחריד של דמות ראשית (שלא נראה תחילה קשור למה שמגיע אחריו), ונגמר ביריה לעבר המסך על ידי אותה דמות. מחווה לסקורסזה ולשוט הפתיחה והסיום ב"החברה הטובים" (שהיה בעצמו מחווה ל"שוד הרכבת הגדול").
אני לא מבין למה אתה כל כך מעריך את התסריט של זאיליאן. דמויות משנה מופיעות ונעלמות בלי להוסיף כלום. הסיום של הסרט הוא די מפגר (אני לא מתכוון לסיום העובדתי, אלא לאופן שבו הדמויות מתייחסות אחת לשנייה, מים קדושים, GIVE ME A BREAK).
קרואו לפעמים טוב, אבל לפעמים הוא מביך כשהוא כלוא במבטא המוגזם שהוא מחקה, או כשהוא מדבר באופן מפתה בסצינת בית המשפט הראשונה.
הפגנה היום נגד סגירת קולנוע לב בקניון רמת אביב
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/932461.html
I want to say this blog is almost amazing. I always like to hear something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the topic and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for writing so much in your blog.. Greets, Erik