עוד בבקשה
רשימת הקניות של האולפנים בסאנדאנס חושפת את הסרטים שאמורים להגיע עד לאוסקר 2013 # חדשות אוסקר דיגיטליות # הוברמן, סקוט ודרגיס # והסרטים הישראליים בסאנדאנס מקבלים זרקורים
פסטיבל סאנדאנס ינעל מחרתיים ושניים מהסרטים התיעודיים הישראליים המוקרנים בו זוכים לחשיפה נאה ב"ניו יורק טיימס".
רענן אלכסנדרוביץ הוזמן ליצור סרטון Op-Ed לאתר העיתון – אותה משבצת בה התארח בה בעבר גם ארול מוריס – בו הוא מצמצם את עיקרי סרטו, "שלטון החוק", לעשר דקות. עשר דקות שמציגות את כל הקונפליקטים המשפטיים והמוסריים של ישראל מאז 1967, ומציגים את ישראל בכל נאורותה הליברלית בכפיפה אחת עם כל האגרסיביות המיליטינטית המבוהלת שלה. מדינה שדואגת לזכויות הפרט ביד אחת ורומסת אותן ביד השנייה.
וסרטם של עימד בורנאט וגיא דווידי, "חמש מצלמות שבורות", זוכה גם הוא לפרופיל ב"ניו יורק טיימס".
==============
ועוד בסאנדאנס: מתחילים לצוץ שמות הסרטים שינסו להפוך בשנה הקרובה לסרטי האינדי המצליחים והראויים לאוסקר לשנת 2012. את הרשימה מוביל כרגע "סרוגט", דרמה עם הלן האנט וג'ון הוקס, המבוססת על סיפור אמיתי על סרוגט שעוזרת לנכה המחובר לריאת ברזל. מועמדות לאוסקר לג'ון הוקס בשנה הבאה? פוקס סרצ'לייט מאוד מאמינים בסרט ושילמו עליו 6 מיליון דולר.
"Liberal Arts" זכה לתשואות בבכורתו. זה סרטו השני של ג'וש רדנור ("שמח-תודה-עוד-בבקשה"). סוני קנו את "פרנק והרובוט" להפצה ברוב העולם (עם פרנק לנג'לה, סוזן סרנדון ורובוט). ליונסגייט קנו את הדרמה הכלכלית "Arbitage" עם ריצ'רד גיר ו(שוב) סוזן סרנדון, בתקווה שזה יהיה ה"התמוטטות" של השנה (אני מניח שזה אומר שיונייטד קינג יפיצו בארץ). מילניום קנו את "אורות אדומים", מותחן חדש של רודריגו קורטז ("קבור"). אני מניח שזה אומר שגם זה שייך ליונייטד קינג.
===============
שתי בשורות אוסקר דיגיטליות:
א.
היכונו היכונו, טקס האוסקר הקרוב (ב-27 בינואר לפנות בוקר) יועבר בארץ בפעם הראשונה בשידור חי בהיי-דפינשן. בשורות נפלאות.
ב.
מהשנה הבאה האקדמיה האמריקאית תעבור להצבעה אלקטרונית. רוב הגילדות, אגודות העיתונאים ואפילו הבאפט"א כבר משתמשים בהצבעה דיגיטלית. ומהשנה הבאה גם האוסקרים. ומתי פרסי אופיר?
=================
חזרה ל"ניו יורק טיימס": מבקרי הקולנוע של העיתון – איי.או (טוני) סקוט ומנולה דרגיס מראיינים (ויה אימייל) את ג'יי הוברמן, מבקר הקולנוע המפוטר של ה"ווילג' וויס", האיש שירש את כסאו של אנדרו סאריס. אחת השאלות שהם מתלבטים לגביה, וגם שעלתה בעבר כאן, היא עד כמה יכול מבקר קולנוע של ימינו לכתוב על סרטי איכות גבוהים ומאתגרים, בעידן בו הקהל והמדיה מצפים לסרטים בעלי פרופיל גבוה ורב אדרנלין.
תודה על העידכון, אבל נראה לי שהתכוונת ל-27 בפברואר.
true
oscar=February
האופ-אד של רענן אלכסנדרוביץ' מתמקד רק בשאלה אחת, שאלת מעורבות הבגצ ושאלת הצדק, ובמובן הזה מתפקד כאופ-אד קלאסי, לא כתקציר של הסרט. אם זכרוני אינו טועה, יש באופ-אד קטעים שלא מופיעים בסרט (מניית החלקים הפסולים בפסיקת בגצ למשל), מה שעושה אותו מעניין בפני עצמו – זה מעלה את האפשרות להפוך את הסרט לסדרה שבה כל פעם מתמקדים באחד הנושאים. אני בטוח שהיתה עריכה מסיבית של החומרים כדי לצמצם אותם למסגרת של סרט, ובטוח שאפשר להאריך ולהרחיב על כל אחד מהנושאים שהוא מעלה.