13 ינואר 2008 | 12:35 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

ג'ונו ריאקטור

בשעה טובה, גמרתי לראות את כל הסרטים המובילים לאוסקר 2007 (עוד לא ראיתי את “סוויני טוד” אבל הוא כרגע נטול סיכויים ממשיים לפרסים מרכזיים, חוץ מפרס השחקן לג’וני דפ). שלשום ראיתי את “Into the Wild” של שון פן, שהגיע באותה חבילת סקרינרים מפורסמת, ואמש ראיתי בסינמטק ירושלים את “ג’ונו” של ג’ייסון רייטמן.
אז איך “ג’ונו”? בעת ובעונה אחת: “וואו!” אבל גם “מה, זהו?!”. על פניו זהו הסרט המושלם לתקופתו: “הדייט שתקע אותי” (על כסא) מעורבב עם “סופרבד”. גם הריון לא מתוכנן, גם תיאור פקחי מאוד, וכתוב למופת, של גיל ההתבגרות. אבל זה גם סרט עם רגעים מינוריים, מאוד לואו-פיי, נטול שיאי ענק, שמתאים לו סטטוס פולחני, צעיר, הפילם-דו-ז’ור של נערות סופר-מתוחכמות (כפי ש”סופרבד” היה סרט השנה לחנונים לשעבר), ולא לגמרי ברור איך יצא שהסרט הזה יגיע (על פי תחזיות) לאיזור המאה מיליון דולר בהכנסות באמריקה ולכנראה מועמדות מובטחת (או שלא) לאוסקר. האם הקהל האמריקאי והאקדמיה הם כולם סופר-פריקים בני 16-21? סליחה, בנות 16-21? כי אם כן, אז הקולנוע נמצא בתקופה טובה.
דמיינו את המלנכוליה של “העולם שבפנים” עם הדיאלוגים הרצחניים של “בנות גילמור” מלווים במוזיקה שערכה דנה קסלר. זהו “ג’ונו”. אלן פייג’ שמדברת כמו גרסת המיני-מי של ג’נין גרופלו, מגלמת את דמותה של ג’ונו בת ה-16, שכל מעשיה הוא מרידה אחת גדולה, ודווקא ביום בו היא מחליטה לאבד את בתוליה היא נכנסת להריון. הסרט מדלג על השאלה איך בחורה, שאמורה להיות כה מבריקה ושנונה (וכה מחושבת ומתוכננת), עושה מעשה כה אידיוטי ורק עוקב אחריה כשהיא מחפשת לתינוקה הורים מאמצים. ואז ג’ונו פורצת לחייהם של זוג יאפים מסודרים שרוצים לאמץ את תינוקה ועושה להם ברדק הגון. הם, בתמורה, גורמים לה להתמודד בפעם הראשונה עם הדבר הזה שהיא נמנעה ממנו כל חייה: החיים.
דיאבלו קודי, התסריטאית/בלוגרית/סטריפרית, וכנראה מעין דמות בעלת מאפיינים של מרדנות מטופשת הטעונה על מוח מבריק, עושה הכל בתסריט הבכורה שלה כדי להקסים אותנו. ג’ונו שלה היא בחורה כה מתוקה ויוצאת דופן שקשה להחליט אם היא אמיתית או פבריקציה תסריטאית (היא רורי גילמור ופריס מעורבבות לתוך בחורה אחת). ג’ייסון רייטמן עושה עבודה טובה בלתת לתסריט פייט הגון ולהבריק גם בבימוי, לא לתת למטר הדיאלוגים האינסופי של קודי לגנוב לו את ההצגה.
אז כן, הסרט הזה שנון להפליא. מצחיק מאוד. גדוש הברקות. והוא לא רק מתעד שפה עכשווית של בני נוער, אלא במידה רבה גם ממציא אותה (מי שיצפה בסרט רק עם התרגום לעברית יצחק רק פעם אחת, מהמשפט, המתאר את אמו של החבר שלו ג’ונו: “אמא שלו אולי היתה מושכת פעם, אבל היום היא נראית כמו הוביט”. בכל שאר המקרים התרגום לעברית לא מצליח לעמוד בקצב, או במקוריות של הטקסט המקורי). והוא ממחיש ש-2007 היתה שנה מדהימה לצופים האינטליגנטיים, שמצידם הגיבו בחום לתוצרים שהורעפו עליהם. “ג’ונו” הוא סרט מתוק להפליא, אבל מכאן ועד מועמדות לאוסקר? היי, הרחקנו לכת. “הדייט שתקע אותי” ו”סופרבד” היו טובים ממנו.

ן”Into the Wild” הוא עוד סרט וירטואוזי, בעל מבנה חופשי, שמתאים לתחילת שנות השבעים. הוא נפלא מאוד. ארחיב עליו בהזדמנות.

נושאים: כללי

11 תגובות ל - “ג'ונו ריאקטור”

  1. איתן 13 ינואר 2008 ב - 13:30 קישור ישיר

    עכשיו ממש עוררת את תיאבוני. מאוד אהבתי את “בנות גילמור”. רורי ופריס באדם אחד ? היתכן ?

    וגם…אלן פייג’ מסתמנת כדבר הבא. סרטה הקודם היה סרט אימה קאמרי אפקטיבי ברובו. רק היא ושחקן נוסף. שווה צפיה למי שלא ראה (הכוונה ל “hard candy”)

  2. יערה 13 ינואר 2008 ב - 13:47 קישור ישיר

    אכן ג’ונו הוא סרט שנון, כיפי ועשוי נפלא, צוות שחקנים נהדר, דיאלוגים מבריקים, מוסיקה מעולה… אבל אי אפשר להתעלם מהמסר השמרני פוריטני לטינאייג’רית האמריקאית – אל תהיי אנוכית, תלדי את הממזר שלך ותשמחי הורים אחרים! זה בכלל לא נורא להיות בהיריון, (חוץ מזה שקצת צוחקים עליך בבית הספר, אבל גם זה לא חדש) זה אפילו ממש קולי!

  3. mook2006 13 ינואר 2008 ב - 14:20 קישור ישיר

    לאיתן, פטריק ווילסון מספיק מוכר בארץ בכדי שתנקוב בשמו, לא כך? ואלן פייג’ היא בהחלט תחליף ראוי לאוון רייצ’ל ווד (על תקן הנערה האיכותית התורנית)אחרי שהפסדנו את רייצ’ל ווד לכוחות השחור.

  4. ליהיא 13 ינואר 2008 ב - 16:53 קישור ישיר

    באמת? חשבת ש Knockd Up יותר טוב מג’ונו? אני לא מסכימה. כמו שאמרת, ג’ונו מקסים ושנון וחכם ולא היה צריך בדיחות קקי פיפי כמו KU (שמאוד אהבתי גם, דרך אגב). מבחינה ויזואלית הוא פשוט מהמם בכל מובן המילה – לעזאזל, רק מהכתוביות ידעתי שזה הולך ךהיות משהו מאוד מיוחד.

  5. ביצה קשה 13 ינואר 2008 ב - 17:26 קישור ישיר

    לא מסכים איתך אהובה שלי. הריון של נערה לא ממגנב את נושא העובר. שום מסר משום סרט שבעולם לא ישנה זאת. גם שרמוטה וגם פרייארית
    ככה מוליכים שולל את הנוער הנפלא שלנו

    אההה! 2007.. נכון שנה נפלאה? תודה לך הוליווד על העשרת חיי בכל טוב

  6. אור 13 ינואר 2008 ב - 21:29 קישור ישיר

    סופרבאד יותר טוב מג’ונו???
    איך נפלו גיבורים…

    מה שכן – מייקל סרה שולט! כל הקיום שלו נוגע ללב…

  7. גיא 14 ינואר 2008 ב - 2:17 קישור ישיר

    ג’ונו אכן סרט מוצלח מאוד, אבל קודי לא מתעדת שום שפה עכשיוית, נערות אמריקאיות של ימינו לא מדברות בשפה של ג’ונו. קודי אכן ממציאה שפה ומתמודדת עם האתגר לא רע בכלל.

  8. איתן 14 ינואר 2008 ב - 4:57 קישור ישיר

    מוק – אכן, הייתי צריך להזכיר את פטריק ווילסון, אבל אני לא מסכים שאלן פייג’ באה במקום אוון רייצ’ל ווד, אלא בנוסף. להזכירך את “across the universe”, למשל ?

  9. mook2006 14 ינואר 2008 ב - 23:31 קישור ישיר

    איתן- אין לי מושג מה הולך ב’מעבר ליקום’ אז אני לא יודע על מה אתה מדבר, אבל אני חושב שהסרט נעשה לפני שהיא איחדה כוחות עם כוחות האופל (מרלין מנסון), איחוד שמסמל לדעתי ולצערי את הצלילה שלה למחוזות שידעה עד כה רק לינדזי לוהאן, במילים אחרות אני חושב שהיא מאבדת את זה.

  10. ליאור ז. 19 ינואר 2008 ב - 4:20 קישור ישיר

    Into The Wild הוא באמת נפלא. אני חושב ששון פן התעלה על עצמו ואני מקווה שהוא יוכר לפחות במועמדויות באוסקר לשם כך (תסריט, בימוי, שחקן ראשי ומשנה…אני לא כל כך סגור למה מתלהבים מקתרין קיניר כל כך, תפקיד די מינורי). זה סרט לא קל, ארוך במקצת אבל מרגש ונוגע מאד. סרט רוחני של ממש על חיפוש עצמי שהוא לא מאולץ ולא פלצני. מעניין איך יקראו לו בעברית?


השאירו תגובה ל - ליהיא