כל הג'אז ההוא
זוכרים את הימים ההם, אי שם באייטיז, כשטרי גאר וטום קונטי היו סוג של כוכבים? זה היה רגע אחרי שכוכבו של רוי שיידר החל לדעוך. משונה, העסק הזה עם שחקנים. כן, רוי שיידר היה פעם כוכב קולנוע. יותר נכון: הוא היה מאותם שחקנים רציניים וכריזמטיים שהיה מהנה לפגוש בסרטים, בלי הצורך לרצות לתלות פוסטרים שלהם על הקירות, ושקיבל שפע הזדמנויות להחזיק סרט בתפקיד הראשי.
הוא גילם את בן דמותו של בוב פוסי ב"כל הג'אז הזה". היה מפקד המשטרה במרכזו של השוט הכה-מפורסם ב"מלתעות" עם הדולי-אין-זום-אאוט כשהכריש תוקף לראשונה מול החוף. כיכב בסרט הפעולה המשובח (לשעתו) "רעם כחול". והיה אסטרונאוט ב"2010". תפקידי המשנה שלו היו לא פחות נהדרים: "הקשר הצרפתי", "איש המרתון", "נערת הטלפון והבלש".
אתמול הוא מת, בגיל 75, מזיהום חיידקי.
===================
מאז שנתבקשתי להעביר מדי פעם אייטמים ל"וראייטי" אני מנסה להבין איך בדיוק עובדת המערכת. מה שקרה השבוע היה משונה: העברתי ביום חמישי לעלי ג'פאר ראש דסק המזרח התיכון, האיש מולו אני מתנהל ב"וראייטי", אייטם על שלושת הפרויקטים העתידיים של איתן פוקס, יוסף סידר ודובר קוסאשווילי. ג'פאר, שנמצא עכשיו בפסטיבל ברלין, הרחיב על הפרויקטים של פוקס וסידר בדיווחיו מברלין (שני הפרויקטים האלה יופקו ויצולמו בגרמניה ולג'פאר, ולעמיתיו, היתה גישה למפיקי הסרטים האמורים). והיום עלה האייטם המקורי שלי, שמאגד את שלושת הסיפורים לחתיכה אחת. כל עוד נותנים קרדיט ומשלמים, שיעשו מה שבא להם. אז קבלו: קוסאשווילי, פוקס וסידר עובדים על סרטים בינלאומיים. אני חושב שזה הישג נפלא, ואני מאמין שככל שליותר במאים ישראליים יתאפשר לעבוד עם מפיקים זרים, צוותים זרים, ומנטליות קולנועית וכלכלית שונה, כך תתפתח גם התעשייה המקומית, שעדיין לוקה מדי פעם בקטנוניות קרתנית.
וזה בוודאי גם מצוין ליוצרים עצמם. אני מזכיר אנקדוטה: אחרי שמשה מזרחי היה מועמד לאוסקר על "הבית ברחוב שלוש" ולא זכה, הוא קיבל ג'וב לביים בצרפת את "כל החיים לפניו", ועליו הוא כן זכה באוסקר.
==================
מדהים הרוג'ר איברט הזה: רק לפני כשבועיים הוא שוב עבר ניתוח והנה הוא כבר מנתר ומפרסם את הימורי האוסקר השנתיים שלו. הוא, למשל, מהמר שרובי די תזכה באוסקר על שחקנית משנה ואלן פייג' תזכה באוסקר על שחקנית ראשית. אני בשוק.
טרי גאר! אני מתה עליה! (וגם מלינדה דילון).
ואם אלן פייג' זוכה אני אהיה מאוד, מאוד מבואסת (ככל שאני מתרחקת מ"ג'ונו" אני מחבבת אותו פחות).
אופטופיק-אתמול ראיתי בפעם הראשונה את "להציל את טוראי ריאן" ודמות "המתרגם" הזכירה לי מאוד את המתרגם ב"מפגשים מהסוג השלישי" שהיה העוזר של פרנסואה טריפו, ותנועות הידיים (שפת הסימנים?) שתום הנקס והחייל עם מכונת היריה במבצר השתמשו בהן, הזכירו מאוד את "התרגום" שעשו לצלילי החללית… בפעם המי יודע כמה חשבתי לעצמי שאין כמו שפילברג.
ו"מלתעות" לא "מתלעות" (למרות שזה נשמע לא פחות מאיים!)
(:
תנצב"ה רוי שיידר :^(
אם כל הכבוד לרוג'ר אברט ויש כבוד הוא מבקר קולנו מאוד מוזר, ובעיקר חזאי אוסקרים גרוע מאוד.
תיקון למה שכתבתי למעלה^^^
התכוונית להגיד שהוא כן חזאי טוב.
בואנה, למדונה יש סרט בפנורמה של ברלין.
בניק לינק, לארי דויד בתפקיד ראשי בסרטו הבא של וודי אלן
ובאתר הרשמי של סרטו החדש של וויל פארל, semi pro
(שאני כבר תוהה מה יקראו לו בארץ, "קרועים על הסל"? "מלך הסלים, בלי דובי גל?")
יש תחרות מגניבה.
אני כבר בפיגור וודי אלני רציני. "החלום של קסנדרה" כבר היה צריך לצאת בארץ (נגנז ?). הסרט החדש שלו (הספרדי) כבר מוכן. ועכשיו סרט עוד יותר חדש ? ומה זה משנה איך יקראו לסרט של וויל פארל ? לא מקרינים סרטים שלו בארץ (הפעם האחרונה שראיתי את וויל פארל בקולנוע היתה ב"מלינדה ומלינדה" של … וודי אלן).
באמת?
אני לא מעודכנת מבחינת גנוזים.
ולפי מה שכתוב שם הסרט הספרדי די מוכן, וזה החדש יצולם בניו יורק. אין ספק שהוא פורה בטירוף.
ההשתלבות של ישראלים בהפקות בינלאומיות אולי מבטיחה מבחינה מקצועית-קרייריסטית, אבל מבחינה אמנותית מעוררת דאגה. בזמן האחרון הפקות אירופאיות נותנות פייט יפה להוליווד בניצול של במאים חדשים ורעננים לפרויקטים משמימים. לדוגמה דניס טנוביץ' וטום טיקוור, שגם תסריט של קישלובסקי לא עזר להם.
אחרי "מלינדה ומלינדה" פארל הופיע בתפקיד שופך מצחוק בעשר דקות האחרונות, והטובות ביותר, של "להרוס חתונה" (או איך שלא קראו לזה בארץ). זו אחת הההופעות הקומיות הטובות של השנים האחרנות, ע"י קומיקאי בחסד; באמת פשע שלא מביאים לכאן את הסרטים שלו.
מה יש להיות בשוק?
אני בשוק שהוא לא מהמר שג'ונו יזכה באוסקר.
יש לו טעם מזעזעעעעעעעע בסרטים,הוא חד משמעית המבקר הכי גרוע שאיי פעם נתקלתי בו והוא גם תמיד מהמר על הסרטים הגרועים שהוא אוהב ,במקרה של "התרסקות" לפחות הוא גם הצליח לשכנע את רוב חברי האקדמיה שהם אוהבים את הסרט ולגרום להם לבחור בו בדרכיו הנלוזות.
לפחות הפעם שום דבר לא יכול לקלקל לאחים כהן את הזכיה: אין הומוסקסואלים בסרט שלהם, אין אף סרט מתחרה שיכול להיחשב חשוב מספיק על מנת לבחור בו ולאחים כהן בחיים לא יעיזו לעשות זובור כמו שעשו לאנג לי.
לכאורה צריך להגיד "כל הכבוד" לבמאים הישראלים. אני קצת מהוסס בעניין הזה. במאים ישראלים שיעשו סרטים גרמנים שידברו אנגלית… יש לי בעיה עם זה. הבמאים הישראלים הגיעו לאן שהגיעו בזכות היותם ישראלים. "ביקור התזמורת" הוא סרט ישראלי. ואין יותר ישראלי מ"בופור". לפרויקט שסידר לוקח על עצמו יכולה להיות זוית ישראלית מאוד מעניינת, אבל תחת מטריה בינלאומית שכזו, חוששני שהיא תאבד. אני לא מאלו השמחים על הקמתו של ה"כפר הגלובלי". אנו דומים, אבל גם שונים. לכל אחד דברים ייחודיים בתרבות שלו. עשיית סרטים בינלאומיים שכאלו מטשטשת את הייחודיות שלנו כישראלים, ומכופפת אותנו לסוג של תרבות כלל-עולמית (אמריקאית בד"כ).