06 אפריל 2006 | 21:31 ~ 28 תגובות | תגובות פייסבוק

המסור שבפנים

1. מונה הכניסות שלי מספר לי שכמעט 600 מכם האזינו ל“Here We Go” של ג’ון בראיון מתוך “מוכה אהבה” ורק כעשירית האזינו לנעימה שלו מתוך “האקביז”. מעניין. אבל איש לא השאיר תגובה איך היה השיר. אהבתם? כולם מצליחים להפעיל את נגן הפלאש? האם נעים לקרוא לצלילי מוזיקה מסרטים, או מעיק? אם ההיענות חיובית, אמשיך להעלות שירים מדי פעם. 

2. ב-16 במרץ כתבתי כאן על חקירת האף.בי.איי שמרעידה את הוליווד, והמוכרת כבר בתור “תיק פליקאנו”. החוקר הפרטי אנתוני פליקאנו נחקר על ידי האף.בי.איי בחשד שעבר על 110 סעיפים של ציתותים בלתי חוקיים, איסוף מידע בלתי חוקי, שוחד ואיומים. מתברר שהוליווד נחלקת לשניים: אלה ששכרו אותו, ואלה שנבלשו על ידו. בדיווח הקודם התפוצצה הפרשה כראש אולפני פראמונט, בראד גריי, זומן לחקירה פדרלית על היכרותו עם פליקאנו. השבוע התווסף עוד שם הוליוודי לרשימה. נגד ג’ון מקטירנן, אחד מבמאי הפעולה האהובים עלי (“מת לחיות”, “הטורף”, “המרדף אחר אוקטובר האדום”), הוגש כתב אישום בפרשה. האשמה: מקטירנן שיקר לאף.בי.איי כשנשאל על היכרותו עם פליקאנו. מתברר שמקטירנן, בניגוד לתצהיר שהגיש, שכר את שירותיו של פליקאנו כדי שיצותת לשיחותיו של המפיק צ’רלס רובן, שהפיק את “רולרבול”. מקטירנן גם השתמש בשירותיו של פליקאנו בעת גירושיו מאשתו. “רולרבול” ו”בייסיק”, שני סרטיו האחרונים של מקטירנן, הראו שהברנש כבר לא ממש בכושר. אולי חמש שנים בכלא, העונש המקסימלי על מסירת עדות שקר בחקירה פדרלית, יעזרו לו למצוא השראה מחודשת.

3. הקורא ערן העביר לינק מצוין לאייטם העוסק במגמה ההולכת ומתפשטת של אולפני הקולנוע האמריקאים להוציא סרטים לבתי הקולנוע ללא הקרנות מוקדמות לעיתונאים (אלוהים אדירים, וילנצ’יק מנהל את הוליווד!). רויטרס העלו אייטם דומה בו מביע רוג’ר איברט תמיהה על הנוהל החדש. אחד מראשי האולפנים, מספר איברט, סיפר לו שבכל פעם שאיברט קוטל סרט אימה בתוכנית הטלוויזיה שלו, הוא עושה שירות טוב לסרט. “מספיק להם שאני אגיד שזה סרט מטופש ואלים ואקרים קליפ מתוכו ומבחינתם שירתתי את קהל היעד של הסרט”. לכך מצטרפת האימרה הנושנה של הוליווד: “ביקורת רעה היא ביקורת טובה”. במילים אחרות, עצם זה שכותבים על סרט, מאייתים את שמו ושמים תמונה מתוכו, היא תמיכה שיווקית מצוינת (לסרט הוליוודי מיינסטרים). מעניין מה נשתנה.

ובארץ? המצב מידרדר. יותר ויותר סרטים יוצאים גם כאן ללא הקרנות מוקדמות, או עם הקרנות המתקיימות יום לפני הבכורה, וממילא אחרי מועד ירידת מוספי סוף השבוע לדפוס. התירוץ הרשמי של היחצנים: “העותק עוד לא הגיע”. אני, תסלחו לי, לא מאמין לזה. 

במקביל מנהלים עכשיו המפיצים ויחצניהם, בראשות פרסומאית קולנוע בכירה, מאבק מול העיתונים בניסיון לשכנע את העורכים שביקורות קולנוע צריכות להתפרסם שבוע אחרי היציאה ולא בשבוע היציאה. מה הנימוק? “ביקורות שליליות מזיקות למכירת הכרטיסים”. משונה, ואני חשבתי שסרטים מחורבנים מזיקים למכירת הכרטיסים. ומשום מה, לא ראיתי ש”מר וגב’ סמית”, הסרט השנוא ביותר על מבקרי הקולנוע בארץ ב-2005, ניזוק במכירת הכרטיסים. והאמת, ממתי עיתונאים ומבקרי קולנוע אחראים על מכירת הכרטיסים. מה, אנחנו סוכני השיווק של המפיצים? בעודי זועם על הניסיון הזה של גופים כלכליים להתערב בתכני מערכות העיתונים, אני מתקשה להחליט האם המהלך הזה מעיד על בורות בעולם השיווק (ע”ע “ביקורת רעה היא ביקורת טובה”), או סתם חוצפה.

4. אם אין לכם הוט ולא ראיתם עדיין את “ג’ונבאג”, חדרי ההקרנה הביתיים של האוזן השלישית יעזרו לכם להשלים את החור הזה בסוף השבוע. כדאי מאוד לא להחמיץ את הסרט, עם תסריט מופלא ולא שגרתי, שהעניק לאיימי אדאמס האלמונית (או האדמונית) מועמדות מפתיעה לאוסקר.

5. והנה 2100 מילה שלי עם נטלי פורטמן. ועוד כמה מילים על “האיש שבפנים” ו”המסור 2″.

6. יובל ריבלין, מבקר הקולנוע של “מקור ראשון”, שלח לי את ביקורתו על “מחבואים” של מיכאל האנקה והוא רוצה לפתח דיון בקשר לשוט האחרון בסרט, שהוא טוען שמספק פתרון לתעלומה מי שולח את הקלטות (אם הבנתי נכון). לדעתי אין פתרון. לפחות לא פתרון החלטי. אבל אני משאיר את הדיון בלתי מפותח עד שלפחות חלקכם תצפו בסרט (שיצא היום) ותוכלו להשתתף בו. כל מי שצופה בסרט, שיעדכן כאן.

28 תגובות ל - “המסור שבפנים”

  1. nadavh 6 אפריל 2006 ב - 22:17 קישור ישיר

    אתה צודק, באמת התכוונתי להגיב על השיר, אבל בכל פעם שנכנסתי לאתר כדי להשאיר תגובה, לא עמדתי בפיתוי ולחצתי שוב פליי. ככה שלפחות ארבעים וכמה לחיצות מתוך הסטטיסטיקה של המונה שלך באות מכיווני, ולמעט שתיים מהן כולן הפעילו את השיר השני (זה מ”מוכה אהבה”).
    אז תודה, ואנא, המשך עם היוזמה. מעבר להיותו פסקול מצוין לקריאת האתר, אפשר לשים אותו ברקע של שיחות מסנג’ר משעממות.
    נ.ב
    האמת היא שגם הפעם נכנסתי כדי לשמוע אותו, אבל הפעם התקלת אותי.

  2. עמי 6 אפריל 2006 ב - 22:45 קישור ישיר

    ראיתי את “מחבואים” ולדעתי אין פתרון לשאלה הזו

    *ספוילרים עמומים מאוד לסרט, אבל אם לא צפיתם/ן בו כדאי שתעצרו כאן*

    לדעתי אנשים הולכים לשבור את הראש על כלום ונראה לי הנקה לא נותן תשובה לשאלה מי צילם את הקלטות אלא עונה לשאלה האם לדורות העתידים לבוא יש סיכוי להתקיים ביחד. למרות העמימות, בסך הכל הרגשתי שהוא היה אופטימי כשעשה את הסרט. מעניין מה הוא חושב כעת, אחרי המהומות בסוף 2005

  3. אמיר 7 אפריל 2006 ב - 1:26 קישור ישיר

    השיר באמת אחלה.. הוא נורא דומה בסגנון שלו לאיימי מאן ששירים שלה היו בפסקול של מגנוליה מעניין אם הוא השפיע עליה או הוא עליו. בכול מקרה אחלה שיר. ואני אהבתי את שני הקטעים למרות שאף אחד כנראה לא שמע אותו 🙂

  4. גלעד 7 אפריל 2006 ב - 2:01 קישור ישיר

    תרשום לפניך שאני מתאפק שלא להגיב על הקישקוש הדמגוגי שכתבת ביחס למפיצים שרוצים למנוע הקרנות מבקרים.

  5. רמי 7 אפריל 2006 ב - 2:13 קישור ישיר

    אני ראיתי את מחבואים ולא שמתי לב שבפינה מסתתרים שני הבנים. אבל אני חושב שהבן הבורגני הוא האופציה הכי הגיונית.
    עכשיו גמרתי לראות ביס את funny games של האנקה, שגם כן הרשים אותי מאוד. מופרע לחלוטין, אבל שנון ומקורי.

  6. דן ברזל 7 אפריל 2006 ב - 2:33 קישור ישיר

    **ספוילר ל”מחבואים” של האנקה**

    אני התרשמתי שזה מאוד תלוי איך רוצים לפרש את האנקה. כלומר, מצד אחד, בשוט האחרון אכן יש חתיכה מאוד גדולה מהפאזל. מצד שני, לא נראה שזה באמת משנה, וניכר שהאנקה התאמץ להחביא את החתיכה הזו עד כמה שניתן.

    אפשר להיות פלצניים עד הסוף, ולומר שזה לא משנה מי צילם את הקלטות, או אפילו שהאנקה, הבמאי, צילם את הקלטות. כי אחרי הכל, מה הוא סרט אם לא התערבות של הבמאי בחיי הגיבורים שלו באופן מלאכותי? אם נפשיט את המהות של סרט קולנוע לרגע, האם כשהאוטובוס נחטף ב”ספיד” זה בגלל רצף אירועים טבעי, או בגלל התערבות מלאכותית של יוצרי הסרט, ששתלו סיטואציה לא טבעית במציאות נורמלית ויומיומית? באותה המידה, פרשת הקלטות ב”מחבואים” היא, דרך נקודת מבט מופשטת על קולנוע, נקודת מפנה שלא ממש משנה מי אחראי לה ולמה. היא פשוט מתרחשת. מה שמשנה הוא האופן בו הדמויות מתנהלות בתוך חוקי המשחק שהבמאי מכתיב להם.

    “מחבואים” הוא סרט מתח בערך כמו ש”2001″ הוא סרט מד”ב. כן, יש בו אלמנטים של הז’אנר. אבל מי שיתעקש לקרוא אותו כסרט ז’אנר, צפוי גם להתאכזב, וגם לפספס את רוב התוכן שלו.

    אך אם בכל זאת חשוב לנו ה-whodoneit, בשוט האחרון של הסרט האנקה הטמין מפתח לקריאה מחודשת של כל הסרט. יש לציין שראינו את הסרט ארבעה חברים, ורק אחד הבחין בפרט הזה. אני מאמין שאחוז הצופים שיבחינו בו, גם בקרב מבקרי הקולנוע, ישאף לאפס.

    והנה הספוילר – בשוט האחרון, אנו רואים את מדרגות בית הספר, ושום דבר לא קורה שם. לכאורה. למעשה, בצד שמאל של הפריים, במקום שהעין שלנו לא אמורה לבודד באופן אינסטינקטיבי, אנו עשויים להבחין בפיירו, בנם הצעיר של ז’ורז’ ואן, נפגש עם בנו של מג’יד. הם מדברים שיחה קצרה, והולכים איש איש לדרכו.
    ומה שמטריד יותר: לפי שפת הגוף שלהם, ניכר שזו לא הפעם הראשונה בה הם נפגשים.

    הפרט הסתום הזה נותן פתח לאינספור פרשנויות, ומספק מגוון תשובות לשאלות טכניות סתומות לכאורה שעולות לאורך הסרט:
    * גם מג’יד וגם בנו נשבעים שלא הם צילמו את הקלטות, ונראה שהם לא משקרים. אולי פיירו צילם את הוריו?
    * פיירו מתנהג מוזר לאחר ההיעלמות המסתורית שלו. הוא גם יודע כל מיני פרטים מלוכלכים על אימו פתאום. יותר מהכל, ההתנהגות שלו מזכירה דפוסים של ילדים שחוו התעללות מינית. אולי הבן של מאג’יד הוא המקור לכל אלו?
    * לאורך הסרט נראה שהאנקה מאוד פסימי לגבי הדו-קיום של המערב עם האיסלם, או של בני אדם עם בני אדם ככלל. האם המפגש הזה בסוף הסרט הוא דווקא רמז אופטימי על הדורות הבאים, או שיש לקרוא את מערכת היחסים הלא צפויה הזו בקונטקסט הפסימי של הסרט ולחשוד שיש בה משהו מפוקפק, שלא לומר חולני?

    הסרט דורש צפיה שניה ברגע שהתקף הפיהוק מהצפיה הראשונה יחלוף (זו דרך מוזרה לומר שאהבתי את הסרט, בסופו של דבר).

  7. עידן 7 אפריל 2006 ב - 9:35 קישור ישיר

    אוי ואבוי,יאיר! אולי תצטרך ללכת לקולנוע כאחד האדם ולשלם,רחמנא ליצלן, 35 ש”ח. תנחומיי!

  8. רמי 7 אפריל 2006 ב - 10:20 קישור ישיר

    אחרי Funny games, שם אחד השחקנים פשוט לוקח שלט של טלויזיה ליד ומעביר אחורה את הסרט (שאנחנו צופים בו) כדי לשנות מהלך העלילה, האפשרות שהאנקה צילם את הסרטים לא נשמעת מופרכת כלל.

  9. עידן 7 אפריל 2006 ב - 10:47 קישור ישיר

    המבקר היחיד שאהב את האקביז בארץ היה רוה, כי הוא מוכרח להיות יוצא דופן. כשאני ראיתי את הסרט בקולנוע כמעט כולם יצאו באמצע ובצדק כי מדובר בגיבוב שטויות שרק פלצן כמו רוה יכול לאהוב.

  10. james newton howard 7 אפריל 2006 ב - 11:12 קישור ישיר

    בינינו יאיר, גם “השוד המושלם” ו”הלוחם ה-13″ לא היו משהו, אבל חמש שנים בכלא? לא קצת מוגזם? זה עדיין ג’ון מקטירנן, תגלה קצת אמפטיה.

    לגבי המוזיקה, תמשיך לשים קטעים מפסקולים, זה רעיון מצויין. רק אל תתקבע על הכל הבראיונים והמנזלים למיניהם (אם אתה בקטע של יוצאי להקות רוק – שים משהו של אלפמן) ותגוון.

  11. james newton howard 7 אפריל 2006 ב - 11:50 קישור ישיר

    ואגב, אם כבר מדברים על ביקורות שליליות:
    שמתם לב ששלושה מתוך 10 הסרטים שנמצאים בטבלת שוברי הקופות השבועית של IMDB נכנסו לרשימה המכובדת של מאה הסרטים הגרועים של כל הזמנים? מדובר, אגב, באינסטינקט בסיסי 2, THE SHAGGY DOG, Stay Alive ועוד אחד שכמעט נכנס (ATL).
    מרשים.

  12. הפינגווין 7 אפריל 2006 ב - 13:09 קישור ישיר

    נכון לעכשיו, נראה כאילו צפויה לחבר השופטים של הראזי שנה עמוסה.

    אגב, גם למצביעי האוסקר תהיה הרבה עבודה: סרטים חדשים של הקופולות (פרנסיס פורד וסופיה), מרטין סקורסזה, קלינט איסטווד + פול האגיס, מילוש פורמן, אוליבר סטון, רוברט דה נירו (הפעם כבמאי), טוד פילד (בחדר המיטות), אנתוני מינגלה, פדרו אלמודובר, סטיבן סודרברג, דיוויד פינצ’ר, פיליפ נויס ועוד ועוד ועוד…

  13. הפינגווין 7 אפריל 2006 ב - 13:23 קישור ישיר

    ואיך שכחתי: גם רוברט אלטמן ודיוויד לינץ’ מוציאים סרטים חדשים ב-2006. לא ממש מהבמאים האהובים עלי, אבל חייבים אזכור.

  14. עופר ליברגל 7 אפריל 2006 ב - 13:34 קישור ישיר

    לעידן:
    http://www.fisheye.co.il/story?id=2461&NewOnly=1#NewReply
    לפינגווין: סטח הרבה מהסרטים האלה יפלו בגלל שהם לא טובים מפסיק/יקבלו חוסר עניין מצד האקדמיה. השנה למשל היו אמורים להיות מועמדים טראנס מאליק, סם מנדז ורומן פולנסקי.
    בשלב זה אהמר שסקורסזה, איסטווד+האגיס ואולי גם סופיה קופלה יקבלו מועדמות, בנסוף לשני סרטים שאף אחד לא חושב עליהם עכשיו. אלמודובר יקבל מועמדות על התסריט.

  15. הפינגווין 7 אפריל 2006 ב - 13:45 קישור ישיר

    עופר,
    כמובן שחלק מהם יאכזבו. הכוונה שלי הייתה שתהיה עבודה רבה של צפיה בסרטים של הנ”ל. לאחר שהתברר כי חלק גדול ממצביעי האוסקר לא טורחים לצפות בכל הסרטים המועמדים, יש השנה כמות גדולה מהרגיל של שמות אטרקטיביים שכנראה ימשכו את תשומת לבם של מצביעי האוסקר.

    אגב, אני מהמר כרגע דווקא על “ילדים קטנים” של טוד פילד, או A Prairie Home Companion של אלטמן כזוכה בפרס הסרט, אבל זה באמת לא יותר מהימור.
    יודע מה? אם אני כבר בשוונג, תרשום הימור חסר ביסוס על פורסט וויטאקר (המלך האחרון של סקוטלנד), קייט ווינסלט (ילדים קטנים) ונטלי פורטמן (הרוחות של גויה) כזוכים על משחק.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 7 אפריל 2006 ב - 14:39 קישור ישיר

    יובל ריבלין מורה גדול ומבקר בחסד-שיפתח בלוג!!!

  17. Eran 7 אפריל 2006 ב - 21:36 קישור ישיר

    יאיר, הנה מאמר נוסף באותו נושא:

  18. עידן 8 אפריל 2006 ב - 12:20 קישור ישיר

    לפני שלושה ימים הלך לעולמו בגיל 65 ג’ין פיטני שהיה זמר ומלחין פופולרי בשנות השישים ובין להיטיו היו שירי הנושא לסרטים Town Without Pity והאיש שירה בליברטי ואלאנס.בין להיטיו הגדולים האחרים Something’s Gotten Hold of My Heart(אותו חידש ב1989 בדואט עם מארק אלמונד),Twenty Four Hours From Tulsaו Mecca.לפיטני שגם כתב את הלהיט Hello Mary Lou לריקי נלסון היה פלצטו ייחודי וסגנון שלא ניתן לטעות בו.

  19. מוזיקאי 8 אפריל 2006 ב - 16:01 קישור ישיר

    אמיר מתגובה 3, הדימיון בין בריון לאיימי מאן קשור לעובדה שבריון הפיק כמה מאלבומיה (לא זוכר איזה מהם, אבל בטוח את Bachelot No. 1′ , ממנו לקוחים חלק משירי “מגנוליה”). בריון גם הלחין את המוסיקה ל”מגנוליה”, היה עם מאן בלהקה – till tuesday” , הפיק את שני האלבומים הראשונים של פיונה אפל, חברתו לשעבר של פול תומס אנדרסון והיה חבר של מרי לין רסקוב שמשחקת ב”מוכה אהבה” את אחותו הדומיננטית (יותר) של אדם סנדלר.

  20. עדן 8 אפריל 2006 ב - 23:27 קישור ישיר

    מחבואים הוא סרט איום וחבל על כל שנייה שמתבזבזת מהחיים שלכם בניסיון לפתור אותו. תקראו את הביקורת שלי:
    http://bidur.index.co.il/siteFiles/1/23/253611.asp

  21. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 9 אפריל 2006 ב - 0:27 קישור ישיר

    שאלות טכניות:

    לאן נעלמו ה”תגובות אחרונות”?

    לא היה אמור לעלות איזה קטע מראיון עם הית לדג’ר, אחרי שיתברר שקטעי הסאונד עובדים (והם עובדים, מסתבר)?

  22. רבקה 9 אפריל 2006 ב - 0:29 קישור ישיר

    הסיפור המעניין של השבוע. מעניין אם יאיר ידע להעריך אותו
    Is Whit Stillman still involved making movies? All of his films were excellent, even if they were not seen by a majority audience.

    Fred C. Mound, Los Angeles

    A. Stillman is the director of such perceptive and witty slices of yuppie life as “Metropolitan,” “Barcelona” and his most recent film, “The Last Days of Disco,” which appeared in 1998. Filmmaker magazine reports in its winter 2006 issue: “To justify the long silence, I’ve been working on a number of scripts that are in various stages,” Stillman says, adding that one of them is ready to go. But his writing process can’t be hurried. “Metropolitan,” for example, took four years to write, on and off, in the wee hours of the night in a caffeinated haze. “I don’t think a script is very authentic until I’ve thought about it and gone over it a few times,” he adds. “For me, time is the biggest luxury.”

  23. יאיר רוה 9 אפריל 2006 ב - 1:18 קישור ישיר

    תני לינק רבקה, קצת כבוד לרוג’ר איברט.
    ואם אתם כבר שם, קפצו לראות מה איברט כותב על “הכלה הסורית”, שיצא סוף סוף בשיקגו. משעשע, נראה כאילו הוא התבלבל כהוגן בין מי זה מי. עד כדי כך שבתחילת הפסקה החמישית הוא כבר מתבלבל בין המילים ל”כלה” ול”חתן” (והאם זה רק נדמה לי או שהוא לא הבחין בכך שאת “החתונה של רנא” ואת “גן עדן עכשיו” ביים אותו אדם, ושהיאם עבאס שיחקה גם ב”גן עדן עכשיו” וגם ב”מינכן”?

    לאנונימוס: בוקסת “תגובות אחרונות” ירדה רגע למוסך לכמה תיקונים. אני מקווה שהיא תחזור בקרוב. גם לי קשה בלעדיה. והית לדג’ר. הוא… נו… אמממ… שכחתי.

    ואיתי שטרן: אנא, קרא שוב את הראיון שלך עם חליל אפרת. בחיי, אני מוכן לעשות לך הגהות בחינם, שלח לי את הטקסטים לפני הפרסום. אנשים קוראים את הדברים האלה, לא חבל על השגיאות?

  24. סטארי-נייט 9 אפריל 2006 ב - 2:19 קישור ישיר

    אני בעד קטעי המוזיקה, מאוד.
    באופן אישי הייתי שמחה לתוספת מוזיקה לכל קטע חדש כאן, ולא אכפת לי מאיזה סרט הוא נלקח (ממש, אבל ממש שנאתי את האקביז. הסרט, לא המוזיקה).

  25. רני 14 אפריל 2006 ב - 18:30 קישור ישיר

    לגבי השוט האחרון של “מחבואים”: לא ברור לי בכלל שהנער המוסלמי שמדבר עם פיירו בצד השמאלי של המסך הוא הבן של מג’יד? ניסיתי לזהות אותו לכל אורך השוט האחרון ולא השתכנעתי שזה הוא. כנראה זה רק אני שצריך להגדיל את המספר של המשקפיים שלי, אבל יכול להיות שהתחכום (או חוכמולוגיה) של הבמאי עד כדי כך גדול שגם זה מכוון?

  26. דואל 20 אפריל 2006 ב - 21:33 קישור ישיר

    **** ספוילר למחבואים ****

    סוף סוף יצא לי לראות את מחבואים, ושוב אני חייב תודות לחופשת הפסח שנגמרת אוטוטו (לא קראתי שום ביקורת או ספוילר לפני שראיתי את הסרט). התחושה שהיתה לי במהלך כל הצפיה היא שהנקה מדבר על הקולנוע ועל היחס שלו לחיים ה”אמיתיים”. אמנם יש ציפייה לפתרון השאלה של מי שלח את הקלטות, אבל היה די ברור שהציפייה הזו לא תתממש. הרעיון שהכי מתקבל על דעתי הוא שה”במאי” צילם ושלח אותם, כמישהו שמנסה לבחון את הדמויות שלו. אמנם אפשר לומר גם שהבן של מגי’ד ופיירו חברו ביחד למין קונספירציה כנגד זורז’ ואן (וזה גם מסתדר מבחינה הגיונית), אבל אז לא מובן למה הבן של מג’יד רוצה לגרום להתאבדותו של אביו.


השאירו תגובה ל - רמי