מה היו השירים הכי יפים השנה בקולנוע? מה היו הסרטים עם השימוש הכי יפה במוזיקה השנה? תוכנית סיכום השנה שלי בשירים ופסקולים ברדיו הקצה. הורידו את קובץ ה-mp3 להאזנה בדרך.
או לחצו על הנגן:
תוכן העניינים.
הסרטים שעשו את השימוש הכי יפה בשירים השנה היו – לאוזניי – ״שומרי הגלקסיה״ עם הפסקול הטרנטינואיסטי שלו, ״בתוך לואין דיוויס״ ו״התבגרות״ (וגם ״התחלה חדשה״, שיש בו יותר פסקול מסרט, אבל אני מהמר שהשיר מתוכו, ״Lost Stars״, יזכה השנה באוסקר).
מה היו השירים שהכי אהבתי השנה בקולנוע? מ״החבובות מבוקשות״ ועד ״אפס ביחסי אנוש״. האזינו.
אפשרויות האזנה נוספות:
באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)
באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.
סקר המבקרים הגדול של ״אינדי-ווייר״ לסיכום 2014 עלה אתמול לאוויר ונחשו מה הסרט במקום הראשון? נכון: ״התבגרות״. במקום השני: ״מתחת לעור״. במקום השלישי: ״מלון גרנד בודפשט״. כ-150 מבקרים מכל העולם משתתפים בסקר, ואני ביניהם, ולכן מסקרן אותי במיוחד לראות איפה דורגו הסרטים שאני הצבעתי עבורם. אני, למשל, לא ראית עדיין את ״בירדמן״ או את החדש של פול תומס אנדרסון, או את הסרט התיעודי ״סיטיזן-פור״, אז לא יכולתי להשתתף בקונסנזוס סביבם (או להתעלם מהם. את ״מתחת לעור״ במקום השני ראיתי, אבל אני לא שותף להשתפכות עליו). ובגלל האהדה שלי ל״מלון גרנד בודפשט״ מיקמתי את רייף פיינס במקום הראשון בקטגוריית שחקן השנה. להפתעתי, לא הייתי היחיד והוא אכן זכה. נדמה לי שכמוני, מבקרים רבים רוצים להזכיר למצביעי האקדמיה, את קיומו של הסרט הזה שיצא בפברואר, ושלא כדאי להתעלם ממנו. מריון קוטיאר, שהפכה לחביבת המבקרים בעונה הזאת, היא שחקנית השנה על ״יומיים ולילה״ של האחים דארדן (זה בהחלט סוג של מסה קריטית תקורתית שיכולה להשפיע על מצביעי האוסקר ולהכניס את קוטיאר למועמדות, גם בלי קמפיין מצד מפיצי הסרט). פטרישה ארקט היא שחקנית המשנה על ״התבגרות״. ג׳יי.קיי סימונס הוא שחקן המשנה על ״וויפלאש״. ״מלון גרנד בודפשט״ זכה גם בפרס התסריט. ריצ׳רד לינקלייטר זכה בפרס הבימוי על ״התבגרות״.
טליה לביא. סחפה את מבקרי הקולנוע של ישראל | צילום: אנדרי מאקוחה
״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא סחף את פרסי פורום מבקרי הקולנוע של ישראל, עם חמישה פרסים.
ביום שישי התכנס פורום מבקרי הקולנוע של ישראל להצבעה השנתית על פרסי סוף השנה. זו הפעם השניה שבה מתקיימת ההצבעה (כך זה הלך בשנה שעברה). פורום מבקרי הקולנוע של ישראל נוסד לפני שנה, והוא מאגד 24 מבקרים החברים באיגוד העיתונאים של ההסתדרות. הליך ההצבעה של פורום המבקרים מבוסס על שיטות ההצבעה של מבקרי הקולנוע של ניו יורק ושל לוס אנג׳לס.
המועמדויות לגלובוס הזהב הוכרזו כעת, ו״גט״, סרטם של שלומי ורונית אלקבץ, מועמד לפרס הסרט הזר. בפעם האחרונה שסרט ישראלי היה מועמד לגלובוס הזהב היתה ב-2008 עם ״ואלס עם בשיר״, שגם זכה. יש לציין, שבשלב הזה של המירוץ, המועמד הפולני, הרוסי והשבדי נחשבים לבעלי סיכויי זכייה הגבוהים ביותר.
פרסי גלובוס הזהב יחולקו ב-11 בינואר (בלילה שבין ראשון לשני) בטקס שינחו איימי פולר וטינה פיי. ארבעה ימים אחר כך יוכרזו המועמדויות לפרס האוסקר, ו״גט״ כעת נמצא בעמדה מצוינת לזכות גם במועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט בשפה זרה.
״גט״ הוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית, שהופקה על ידי שלומי אלקבץ ונתמכה על ידי קרן הקולנוע הישראלי, שידורי קשת ובהפצת קולנוע לב.
ולשאר הקטגוריות הפחות חשובות: ״בירדמן״, סרטו של אלחנדרו גונזלס איניאריטו, מוביל את רשימת המועמדים עם שבע מועמדויות. ״התבגרות״ ו״משחק החיקוי״ אחריו עם חמש מועמדויות כל אחד.
מה עוד למדנו מהמועמדויות היום? הסרטים של אנג׳לינה ג׳ולי וקלינט איסטווד יצאו בידיים ריקות. כמו גם ״בין כוכבים״. לעומת זאת, ״מלון גרנד בודפשט״ של ווס אנדרסון ממשיך להתייצב כמועמד בכיר, עם ארבע מועמדויות, המצטרפות למועמדות לפרסי גילדת השחקנים אתמול.
פרסי גלובוס הזהב מחולקים על ידי איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, גוף המונה כשמונים עיתונאים בלבד, שזוכים לזלזול רב בקרב אנשי תעשיית הקולנוע. אבל הם מצליחים כבר 72 שנה לארגן טקס פרסים מרובה כוכבים, שמהווה תחנת ביניים הכרחית בדרך לאוסקר. חברי אירגון העיתונאים הזרים מצליח לנבא, או להשפיע, על התחרות לאוסקר. ולכן, למרות שאת האירגון עצמו הוליווד לא אוהבת, הם לא יכולים להתעלם מהטקס השנתי שלו.
וואו! מאיפה זה נפל עלינו פתאום. לא, זו לא הדלפה מהפריצה האחרונה למחשבי סוני, אלא טיזר רשמי שיצא הלילה לסרט הבא של רוברט זמקיס (״פורסט גאמפ״, ״בחזרה לעתיד״), שייצא בעוד עשרה חודשים, באוקטובר 2015. הסרט נקרא ״The Walk״, ובו מגלם ג׳וזף גורדון לוויט את פיליפ פטיט, הלוליין הצרפתי שבשנות השבעים סיכן את חייו וצעד על חבל מתוח מעל מקומות גבוהים, בשביל הפרסום. הסרט יספר את סיפור הפעלול הלא חוקי שביצע פטיט ב-1974, כשצעד על חבל בין בנייני מרכז הסחר העולמי במנהטן (מגדלי התאומים) שבדיוק נפתחו לציבור (כמה שנים אחר כך ביצע פטיט את הפעלול הזה גם מעל גיא בן הינום בירושלים). סיפור ההרפתקאה הזאת סופר כבר באופן מלהיב למדי בסרט התיעודי ״איש על חוט״ שביים ג׳יימס מארש (מי שביים כעת את הסרט העלילתי ״התיאוריה של הכל״), שזכה באוסקר (מה שגרם לפיליפ פטיט להתחיל לעשות על במת האוסקרים פעלולי שיווי משקל עם הפסלון).
מתברר שהסרט כבר צולם, והנה מגיע הטיזר הראשון מתוכו. דמיינו את זה באיימקס תלת מימד. עוצר נשימה. אני בעד לקרוא לסרט בעברית ״הקצה״.
המירוץ לאוסקר עלה שלב. לפני שעה קלה הוכרזו בלוס אנג'לס המועמדויות לפרסי גילדת שחקני המסך (SAG). מדובר באחד הפרסים שמהווים חזאים מצוינים למה שיקרה באוסקר, מהסיבה הפשוטה שמרבית מצביעי האוסקר הם שחקנים. לכן, כשאתם חושבים על זוכה אפשרי באוסקר, תחשבו מה יאהבו שחקנים, כי הקול שלהם הוא הכי דומיננטי (וזו הסיבה שלסרטי אנימציה ותעודה כמעט ואין סיכוי להיות מועמדים לאוסקר, כי אין משחק).
המועמדויות לפרסי הסא"ג ממקדים את רשימת המועמדים לסרטים שבאמת בולטים. שימו לב, למשל, ש"מלון גרנד בודפשט" נכנס בשעה טובה למירוץ, בזכות המועמדות שהוא קיבל היום. אבל בסופו של דבר, אין הפתעות גדולות (חוץ מאחת: "סלמה" לא קיבל אף מועמדות).
האזינו לפודקאסט הקולנועי השבועי שלי כאן, על ידי הורדת קובץ ה-mp3 למכשירכם הנייד, או בלחיצה על כפתור הניגון בנגן שמתחת. בהמשך תמצאו את תוכן העניינים של הפודקאסט, אם תרצו לקפוץ קדימה ואחורה בין האייטמים.
בתוכנית השבוע אני קצת נטפל לאדם סנדרסון, הבמאי של ״לוויה בצהריים״. ״לוויה בצהריים״ הוא סרט עם אסתטיקה מרהיבה, סרט שכולו אוירה ועבודה קולנועית מרשימה ומינורית. אבל זה גם סרט קטן ואיזוטרי, שמגיע מאת הבמאי שחתום על הלהיט הקופתי הכי גדול של השנים האחרונות: ״זוהי סדום״, ומישהו שהתפרנס שנים בלהצחיק אותנו כבמאי מערכונים ב״ארץ נהדרת״. אבל כשהוא בוחר לביים סרט לפי טעמו, זה סרט כבד מאוד, נטול חוש הומור, טראגי, קודר. ואני חושב שיש כאן משהו שמאפיין את הקולנוע הישראלי: התחושה שקומדיה זו לא אמנות, ושרק סרט מדכא יכול להיחשב אמנותי. בתקציר הרשמי של הסרט הוא מוגדר כ״סרטו האישי הראשון״ של סנדרסון, ובכנות אני לא רואה מה אישי בו. הוא סרט עם כשרון רב, אבל את הכשרון הזה ראיתי כבר ב״זוהי סדום״, והוא מוצג עכשיו גם בסדרת הטלוויזיה ״בתולות״, שסנדרסון ביים. האם אישי משמעו שזה סרט פסטיבלים וסינמטקים, להבדיל משלאגר מצחיק גדוש כוכבים? ההתנשאות הנשנית הזאת של הקולנוע הישראלי מקומדיות ומהצלחה קופתית, התחושה שאם הסרט שלך הצליח זה אומר שנכשלת, הרצון למחוק מהביוגרפיה את סרטיך שהביאו קהל, גורם לי להשתומם, ובכנות קצת משגע אותי.
אבל סנדרסון לא לבד. לא בארץ, ולא בעולם. ולראייה, ג׳ון סטיוארט, אחד האנשים הכי מצחיקים ושנונים ומבריקים באמריקה, ביים את ״רוזווטר״ בלי שום חוש הומור, ובכנות – גם לא בכשרון רב. אבל גם הוא, כמדומני, פתאום חש שכדי לעשות ״אמנות״ ״חשובה״, עליו להשאיר את הבדיחות באולפן הטלוויזיה.
סינמסקופ 509: ״עצמאות״ של משה רוזנטל, ופרסי אופיר 2026
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
תגובות אחרונות