המירוץ לאוסקר עלה שלב. לפני שעה קלה הוכרזו בלוס אנג'לס המועמדויות לפרסי גילדת שחקני המסך (SAG). מדובר באחד הפרסים שמהווים חזאים מצוינים למה שיקרה באוסקר, מהסיבה הפשוטה שמרבית מצביעי האוסקר הם שחקנים. לכן, כשאתם חושבים על זוכה אפשרי באוסקר, תחשבו מה יאהבו שחקנים, כי הקול שלהם הוא הכי דומיננטי (וזו הסיבה שלסרטי אנימציה ותעודה כמעט ואין סיכוי להיות מועמדים לאוסקר, כי אין משחק).
המועמדויות לפרסי הסא"ג ממקדים את רשימת המועמדים לסרטים שבאמת בולטים. שימו לב, למשל, ש"מלון גרנד בודפשט" נכנס בשעה טובה למירוץ, בזכות המועמדות שהוא קיבל היום. אבל בסופו של דבר, אין הפתעות גדולות (חוץ מאחת: "סלמה" לא קיבל אף מועמדות).
האזינו לפודקאסט הקולנועי השבועי שלי כאן, על ידי הורדת קובץ ה-mp3 למכשירכם הנייד, או בלחיצה על כפתור הניגון בנגן שמתחת. בהמשך תמצאו את תוכן העניינים של הפודקאסט, אם תרצו לקפוץ קדימה ואחורה בין האייטמים.
בתוכנית השבוע אני קצת נטפל לאדם סנדרסון, הבמאי של ״לוויה בצהריים״. ״לוויה בצהריים״ הוא סרט עם אסתטיקה מרהיבה, סרט שכולו אוירה ועבודה קולנועית מרשימה ומינורית. אבל זה גם סרט קטן ואיזוטרי, שמגיע מאת הבמאי שחתום על הלהיט הקופתי הכי גדול של השנים האחרונות: ״זוהי סדום״, ומישהו שהתפרנס שנים בלהצחיק אותנו כבמאי מערכונים ב״ארץ נהדרת״. אבל כשהוא בוחר לביים סרט לפי טעמו, זה סרט כבד מאוד, נטול חוש הומור, טראגי, קודר. ואני חושב שיש כאן משהו שמאפיין את הקולנוע הישראלי: התחושה שקומדיה זו לא אמנות, ושרק סרט מדכא יכול להיחשב אמנותי. בתקציר הרשמי של הסרט הוא מוגדר כ״סרטו האישי הראשון״ של סנדרסון, ובכנות אני לא רואה מה אישי בו. הוא סרט עם כשרון רב, אבל את הכשרון הזה ראיתי כבר ב״זוהי סדום״, והוא מוצג עכשיו גם בסדרת הטלוויזיה ״בתולות״, שסנדרסון ביים. האם אישי משמעו שזה סרט פסטיבלים וסינמטקים, להבדיל משלאגר מצחיק גדוש כוכבים? ההתנשאות הנשנית הזאת של הקולנוע הישראלי מקומדיות ומהצלחה קופתית, התחושה שאם הסרט שלך הצליח זה אומר שנכשלת, הרצון למחוק מהביוגרפיה את סרטיך שהביאו קהל, גורם לי להשתומם, ובכנות קצת משגע אותי.
אבל סנדרסון לא לבד. לא בארץ, ולא בעולם. ולראייה, ג׳ון סטיוארט, אחד האנשים הכי מצחיקים ושנונים ומבריקים באמריקה, ביים את ״רוזווטר״ בלי שום חוש הומור, ובכנות – גם לא בכשרון רב. אבל גם הוא, כמדומני, פתאום חש שכדי לעשות ״אמנות״ ״חשובה״, עליו להשאיר את הבדיחות באולפן הטלוויזיה.
סמנו עוד איקס על לוח השנה של עונת הפרסים. ה-AFI, מכון הקולנוע האמריקאי, פרסם את רשימת סרטי השנה שלו. הרשימה של ה-AFI שונה משאר הרשימות כי היא אינה מדורגת, הסרטים מוצגים על פי סדר הא׳-ב׳. ובכל זאת, בכל שנה זו רשימה שכדאי לשים לב אליה, כי רוב הסרטים ברשימה הם אלה שיהיו מועמדים בינואר לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקרים. אם אתם רוצים לדעת איך תיראה השנה באוסקרים מבחינת המתחרים (לא הזוכים), זו הרשימה. וכדי להבהיר לנו ש-2014 היתה שנה עם לא מעט סרטים בולטים הרשימה, שבדרך כלל מכילה 10 סרטים, מכילה השנה 11 שמות. והם:
עוד שלושה איגודי מבקרים באמריקה הצביעו ביממה האחרונה על סרטי השנה שלהם, וסרטו של ריצ׳רד לינקלייטר, ״התבגרות״, ממשיך לזכות בכולם. זה ממשיך ומציב אותו כמועמד מוביל לאוסקר, אבל זה גם ממקם אותו אותו במצב מסוכן של הסרט שכל המבקרים אוהבים, אבל שיפסיד לסרט אחר באוסקרים עצמם. כך קרה, למשל, במקרה של ״הרשת החברתית״ שזכה כמעט בכל הפרסים של איגודי המבקרים, אבל הפסיד את האוסקר ל״נאום המלך״. האם זה מה שיקרה גם ל״התבגרות״? ואם כן, מה הוא ״נאום המלך״ של השנה?
ההפתעה הגדולה יותר היא שמריון קוטיאר, שאיש לא הימר עליה כעל מועמדת אפשרית לאוסקרים, זכתה כבר בשלושה פרסים מטעם אגודות המבקרים השונות, על ״המהגרת״ ו/או על ״יומיים ולילה״ של האחים דארדן. עכשיו נותר יהיה לראות האם מצביעי האקדמיה יושפעו מבחירות המבקרים וייתנו לה מועמדות גם (מן הסתם על הסרט של האחים דארדן, ולא על ״המהגרת״, שמעט מאוד אנשים שאינם מבקרי קולנוע ראו).
לעומת זאת, ג׳יי.קיי סימונס, מ״וויפלאש״, זוכה בפרס שחקן המשנה כמעט אצל כולם.
כלומר, כשזה מגיע לפרסי המבקרים (וגלובוס הזהב בתוכם) המתח הוא בין הרצון לחזות את האוסקרים, ובין הרצון להשפיע על המירוץ ולהכניס פנימה מועמדים שחברי האקדמיה אולי לא שמים לב אליהם מספיק.
מדור סיכום השנה של ״סינמסקופ״ מתקרב. ממש מתקרב. כל רגע. 15 הסרטים הטובים של השנה נבחרו, עכשיו נותר לי רק להחליט על הסדר. אבל בעודי ממיין, ממפה ומנפה את הסרטים שראיתי השנה, אני גם מגיע למסקנה אחת ברורה: אם הייתי צריך לדרג את הסצינות הכי טובות שראיתי השנה, זו הסצינה שהיתה מגיעה למקום הראשון. יותר מזה: מדובר ב-3:33 דקות שהן כמו סרט קצר בתוך סרט ארוך, וכיצירה עצמאית אני יכול להכריז שזהו הסרט הכי טוב שראיתי השנה.
לפני שבוע החלו הצילומים של ״אבינו שבשמים״, סרטו השני של מני יעיש, אחרי ההפתעה הגדולה של ״המשגיחים״, סרט הביכורים שלו (שזיכה את רועי אסף בפרס אופיר לשחקן). ואם ״המשגיחים״ היה עירוב מקורי בין דרמה רוחנית/אמונית ובין סרט מכות, עושה רושם שהסרט השני ייתן יותר מהתמהיל הייחודי הזה. הסרט נקרא באנגלית ״The Bouncer״, והוא מספר על בריון עם רישיון, שומר מועדונים גברתן ואלים, שצריך להפוך לאיש עדין כשהוא רוצה להפוך לאבא. מוריס כהן מגלם את המאבטח, ואשתו בחיים, רותם זיסמן-כהן (שגם שיחקה ב״המשגיחים״), תגלם את אשתו בסרט.
דף הפייסבוק של צלם הסרט, רם שוויקי (״קירות״, ״אחת אפס אפס״, ״אליפים״), הפך למעין בלוג הפקה מאחורי הקלעים אד-הוק, אליו הוא מעלה ישירות מהסט צילומים מהמוניטור, וגם סרטונים. כך, למשל, נראית סצינת מכות אחת שצולמה השבוע:
חמישה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, ועשרה סרטים יצאו. הסרטים החדשים הם ״שישה גיבורים״, סרט האנימציה החדש של דיסני; ״גאווה״ הבריטי; ״לוויה בצהריים״ הישראלי; ״היעלמותה של אלינור ריגבי״ (שמתברר שהוא הצליח לעצבן לא רק אותי); ו״איך להיפטר מהבוס 2״, שהצחיק אותי יותר מאשר הסרט הראשון (שזה פחות או יותר כל הביקורת שיש לי לכתוב עליו).
מבט מהיר אל הקופות: דף הפייסבוק של ״ערבים רוקדים״ בישר שהסרט מכר 20,000 כרטיסים בשבוע. ואכן, בסוף השבוע האחרון הוקרן ״ערבים רוקדים״ בסינמה סיטי באולמות הקטנים, אבל הם היו מלאים.
הוא חוזר. ארנולד שוורצנגר נלחם בעצמו בטריילר ל״שליחות קטלנית״ החמישי
לפני כמה שבועות ציינו 30 שנה לבכורת ״שליחות קטלנית״ הראשון שביים ג׳יימס קמרון, סרט מדע בדיוני דל תקציב שצילם אדם גרינברג ושעשה היסטוריה: הזניק את הקריירות של קמרון, גרינברג וארנולד שוורצנגר והוליד גל של סרטי מדע בדיוני פוסט אפוקליפטיים. בגלל ענייני זכויות, המותג שהמציא קמרון נלקח ממנו, ואחרי ״שליחות קטלנית 2״, גם הוא בבימויו של קמרון, זכינו לעוד שני סרטי המשך שהיו בעיקר תמוהים. עכשיו, שש שנים אחרי הסרט הרביעי, ועוד החלפת ידיים של בעלי המותג, עוד ניסיון להחיות את הסדרה, במה שנראה מהטריילר המבולגן הבא כמו רימייק (גם לסרט הראשון וגם לסרט השני) שהוא סיקוול שהוא פריקוול ואולי ריבוט. בהתחלה זה נראה כמו סיפורו של ג׳ון קונור בעתיד בזמן שקייל נשלח לעבר, אבל אז מתברר שזה מספר שוב את הסיפור של קייל ושרה קונור בעבר שונה מהעבר שאנחנו מכירים (כנראה בגלל ענייני מסע הזמן). אם יש דבר אחד מעניין בטריילר הוא הרעיון שבסרט הזה שוורצנגר הטוב מהסרט השני) נלחם בשוורצנגר הרע (מהסרט הראשון). האמת שכל נוסטלגיה והתלהבות שהיתה לנו מסדרת ״שליחות קטלנית״ מזמן פגה ודוללה על ידי סרטי המשך בינוניים, כך שהציפיות ממילא נמוכות. תוסיפו לכך את הטריילר המאוד לא ברור הזה, שלא מצליח ליצור שום רגע של ״וואו״, ו״שליחות קטלנית״ החמישי יגיע אלינו עם אפס ציפיות. כלומר, שהוא יכול רק להתרסק או להפתיע. אלן טיילור (״משחקי הכס״ ו״תור: העולם האפל״) ביים, והביא איתו את אמיליה קלארק לתפקיד שרה קונור. העיפו הצצה:
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
תגובות אחרונות