לרוברט זמקיס יש סרט חדש! ויש לו טיזר עוצר נשימה
וואו! מאיפה זה נפל עלינו פתאום. לא, זו לא הדלפה מהפריצה האחרונה למחשבי סוני, אלא טיזר רשמי שיצא הלילה לסרט הבא של רוברט זמקיס (״פורסט גאמפ״, ״בחזרה לעתיד״), שייצא בעוד עשרה חודשים, באוקטובר 2015. הסרט נקרא ״The Walk״, ובו מגלם ג׳וזף גורדון לוויט את פיליפ פטיט, הלוליין הצרפתי שבשנות השבעים סיכן את חייו וצעד על חבל מתוח מעל מקומות גבוהים, בשביל הפרסום. הסרט יספר את סיפור הפעלול הלא חוקי שביצע פטיט ב-1974, כשצעד על חבל בין בנייני מרכז הסחר העולמי במנהטן (מגדלי התאומים) שבדיוק נפתחו לציבור (כמה שנים אחר כך ביצע פטיט את הפעלול הזה גם מעל גיא בן הינום בירושלים). סיפור ההרפתקאה הזאת סופר כבר באופן מלהיב למדי בסרט התיעודי ״איש על חוט״ שביים ג׳יימס מארש (מי שביים כעת את הסרט העלילתי ״התיאוריה של הכל״), שזכה באוסקר (מה שגרם לפיליפ פטיט להתחיל לעשות על במת האוסקרים פעלולי שיווי משקל עם הפסלון).
מתברר שהסרט כבר צולם, והנה מגיע הטיזר הראשון מתוכו. דמיינו את זה באיימקס תלת מימד. עוצר נשימה. אני בעד לקרוא לסרט בעברית ״הקצה״.
"בירדמן" מוביל את רשימת המועמדים לפרסי גילדת השחקנים (אבל שימו לב ל"משחק החיקוי")
המירוץ לאוסקר עלה שלב. לפני שעה קלה הוכרזו בלוס אנג'לס המועמדויות לפרסי גילדת שחקני המסך (SAG). מדובר באחד הפרסים שמהווים חזאים מצוינים למה שיקרה באוסקר, מהסיבה הפשוטה שמרבית מצביעי האוסקר הם שחקנים. לכן, כשאתם חושבים על זוכה אפשרי באוסקר, תחשבו מה יאהבו שחקנים, כי הקול שלהם הוא הכי דומיננטי (וזו הסיבה שלסרטי אנימציה ותעודה כמעט ואין סיכוי להיות מועמדים לאוסקר, כי אין משחק).
המועמדויות לפרסי הסא"ג ממקדים את רשימת המועמדים לסרטים שבאמת בולטים. שימו לב, למשל, ש"מלון גרנד בודפשט" נכנס בשעה טובה למירוץ, בזכות המועמדות שהוא קיבל היום. אבל בסופו של דבר, אין הפתעות גדולות (חוץ מאחת: "סלמה" לא קיבל אף מועמדות).
הנה המועמדים.
״סינמסקופ״ ברדיו הקצה, תוכנית #14 (מה המשותף ל״לויה בצהריים״ ול״רוזווטר״?)
האזינו לפודקאסט הקולנועי השבועי שלי כאן, על ידי הורדת קובץ ה-mp3 למכשירכם הנייד, או בלחיצה על כפתור הניגון בנגן שמתחת. בהמשך תמצאו את תוכן העניינים של הפודקאסט, אם תרצו לקפוץ קדימה ואחורה בין האייטמים.
בתוכנית השבוע אני קצת נטפל לאדם סנדרסון, הבמאי של ״לוויה בצהריים״. ״לוויה בצהריים״ הוא סרט עם אסתטיקה מרהיבה, סרט שכולו אוירה ועבודה קולנועית מרשימה ומינורית. אבל זה גם סרט קטן ואיזוטרי, שמגיע מאת הבמאי שחתום על הלהיט הקופתי הכי גדול של השנים האחרונות: ״זוהי סדום״, ומישהו שהתפרנס שנים בלהצחיק אותנו כבמאי מערכונים ב״ארץ נהדרת״. אבל כשהוא בוחר לביים סרט לפי טעמו, זה סרט כבד מאוד, נטול חוש הומור, טראגי, קודר. ואני חושב שיש כאן משהו שמאפיין את הקולנוע הישראלי: התחושה שקומדיה זו לא אמנות, ושרק סרט מדכא יכול להיחשב אמנותי. בתקציר הרשמי של הסרט הוא מוגדר כ״סרטו האישי הראשון״ של סנדרסון, ובכנות אני לא רואה מה אישי בו. הוא סרט עם כשרון רב, אבל את הכשרון הזה ראיתי כבר ב״זוהי סדום״, והוא מוצג עכשיו גם בסדרת הטלוויזיה ״בתולות״, שסנדרסון ביים. האם אישי משמעו שזה סרט פסטיבלים וסינמטקים, להבדיל משלאגר מצחיק גדוש כוכבים? ההתנשאות הנשנית הזאת של הקולנוע הישראלי מקומדיות ומהצלחה קופתית, התחושה שאם הסרט שלך הצליח זה אומר שנכשלת, הרצון למחוק מהביוגרפיה את סרטיך שהביאו קהל, גורם לי להשתומם, ובכנות קצת משגע אותי.
אבל סנדרסון לא לבד. לא בארץ, ולא בעולם. ולראייה, ג׳ון סטיוארט, אחד האנשים הכי מצחיקים ושנונים ומבריקים באמריקה, ביים את ״רוזווטר״ בלי שום חוש הומור, ובכנות – גם לא בכשרון רב. אבל גם הוא, כמדומני, פתאום חש שכדי לעשות ״אמנות״ ״חשובה״, עליו להשאיר את הבדיחות באולפן הטלוויזיה.
הנה אינדקס של האייטמים בתוכנית:
תוכן העניינים:
0:00: מה סרט השנה שלכם? הצביעו לו במצעד השנתי של ״רדיו הקצה״. יש שם הגרלה על פרסים פשוט פנומנליים.
7:40: ״לוויה בצהריים״. האם ״עצוב״ זה ״אמנותי״ יותר מ״שמח״?
22:20: היעדר ההומור הוא המעט בצרות של ״רוזווטר״, סרטו הראשון של ג׳ון סטיוארט.
35:00: הדיכאון ממשיך עם ״היעלמותה של אלינור ריגבי״.
44:00: ״שישה גיבורים״: סינרגיה משובחת בין דיסני ומארוול. כולל שיר מתוך הפסקול.
54:00: מה הקשר בין ברי סחרוף, אביתר בנאי והתאריך העברי י״ט כסלו שחל השבוע?
אפשרויות האזנה נוספות:
באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)
באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.
ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.
אוסקר 2014: מכון הקולנוע האמריקאי בחר את סרטי השנה
סמנו עוד איקס על לוח השנה של עונת הפרסים. ה-AFI, מכון הקולנוע האמריקאי, פרסם את רשימת סרטי השנה שלו. הרשימה של ה-AFI שונה משאר הרשימות כי היא אינה מדורגת, הסרטים מוצגים על פי סדר הא׳-ב׳. ובכל זאת, בכל שנה זו רשימה שכדאי לשים לב אליה, כי רוב הסרטים ברשימה הם אלה שיהיו מועמדים בינואר לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקרים. אם אתם רוצים לדעת איך תיראה השנה באוסקרים מבחינת המתחרים (לא הזוכים), זו הרשימה. וכדי להבהיר לנו ש-2014 היתה שנה עם לא מעט סרטים בולטים הרשימה, שבדרך כלל מכילה 10 סרטים, מכילה השנה 11 שמות. והם:
אוסקר 2014: ״התבגרות״ ממשיך לקטוף פרסי מבקרים
״התבגרות״
עוד שלושה איגודי מבקרים באמריקה הצביעו ביממה האחרונה על סרטי השנה שלהם, וסרטו של ריצ׳רד לינקלייטר, ״התבגרות״, ממשיך לזכות בכולם. זה ממשיך ומציב אותו כמועמד מוביל לאוסקר, אבל זה גם ממקם אותו אותו במצב מסוכן של הסרט שכל המבקרים אוהבים, אבל שיפסיד לסרט אחר באוסקרים עצמם. כך קרה, למשל, במקרה של ״הרשת החברתית״ שזכה כמעט בכל הפרסים של איגודי המבקרים, אבל הפסיד את האוסקר ל״נאום המלך״. האם זה מה שיקרה גם ל״התבגרות״? ואם כן, מה הוא ״נאום המלך״ של השנה?
ההפתעה הגדולה יותר היא שמריון קוטיאר, שאיש לא הימר עליה כעל מועמדת אפשרית לאוסקרים, זכתה כבר בשלושה פרסים מטעם אגודות המבקרים השונות, על ״המהגרת״ ו/או על ״יומיים ולילה״ של האחים דארדן. עכשיו נותר יהיה לראות האם מצביעי האקדמיה יושפעו מבחירות המבקרים וייתנו לה מועמדות גם (מן הסתם על הסרט של האחים דארדן, ולא על ״המהגרת״, שמעט מאוד אנשים שאינם מבקרי קולנוע ראו).
לעומת זאת, ג׳יי.קיי סימונס, מ״וויפלאש״, זוכה בפרס שחקן המשנה כמעט אצל כולם.
כלומר, כשזה מגיע לפרסי המבקרים (וגלובוס הזהב בתוכם) המתח הוא בין הרצון לחזות את האוסקרים, ובין הרצון להשפיע על המירוץ ולהכניס פנימה מועמדים שחברי האקדמיה אולי לא שמים לב אליהם מספיק.
הנה זוכי הלילה ואתמול.
סיכום 2014: שלוש הדקות הכי טובות של השנה
מתוך סצינת הבריאה ב״המבול״ של דארן ארונופסקי
מדור סיכום השנה של ״סינמסקופ״ מתקרב. ממש מתקרב. כל רגע. 15 הסרטים הטובים של השנה נבחרו, עכשיו נותר לי רק להחליט על הסדר. אבל בעודי ממיין, ממפה ומנפה את הסרטים שראיתי השנה, אני גם מגיע למסקנה אחת ברורה: אם הייתי צריך לדרג את הסצינות הכי טובות שראיתי השנה, זו הסצינה שהיתה מגיעה למקום הראשון. יותר מזה: מדובר ב-3:33 דקות שהן כמו סרט קצר בתוך סרט ארוך, וכיצירה עצמאית אני יכול להכריז שזהו הסרט הכי טוב שראיתי השנה.
תמונות מהסט של ״אבינו שבשמיים״, סרטו השני של מני יעיש
לפני שבוע החלו הצילומים של ״אבינו שבשמים״, סרטו השני של מני יעיש, אחרי ההפתעה הגדולה של ״המשגיחים״, סרט הביכורים שלו (שזיכה את רועי אסף בפרס אופיר לשחקן). ואם ״המשגיחים״ היה עירוב מקורי בין דרמה רוחנית/אמונית ובין סרט מכות, עושה רושם שהסרט השני ייתן יותר מהתמהיל הייחודי הזה. הסרט נקרא באנגלית ״The Bouncer״, והוא מספר על בריון עם רישיון, שומר מועדונים גברתן ואלים, שצריך להפוך לאיש עדין כשהוא רוצה להפוך לאבא. מוריס כהן מגלם את המאבטח, ואשתו בחיים, רותם זיסמן-כהן (שגם שיחקה ב״המשגיחים״), תגלם את אשתו בסרט.
דף הפייסבוק של צלם הסרט, רם שוויקי (״קירות״, ״אחת אפס אפס״, ״אליפים״), הפך למעין בלוג הפקה מאחורי הקלעים אד-הוק, אליו הוא מעלה ישירות מהסט צילומים מהמוניטור, וגם סרטונים. כך, למשל, נראית סצינת מכות אחת שצולמה השבוע:
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 5.12.2014
חמישה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, ועשרה סרטים יצאו. הסרטים החדשים הם ״שישה גיבורים״, סרט האנימציה החדש של דיסני; ״גאווה״ הבריטי; ״לוויה בצהריים״ הישראלי; ״היעלמותה של אלינור ריגבי״ (שמתברר שהוא הצליח לעצבן לא רק אותי); ו״איך להיפטר מהבוס 2״, שהצחיק אותי יותר מאשר הסרט הראשון (שזה פחות או יותר כל הביקורת שיש לי לכתוב עליו).
מבט מהיר אל הקופות: דף הפייסבוק של ״ערבים רוקדים״ בישר שהסרט מכר 20,000 כרטיסים בשבוע. ואכן, בסוף השבוע האחרון הוקרן ״ערבים רוקדים״ בסינמה סיטי באולמות הקטנים, אבל הם היו מלאים.
הנה הטבלה:
תגובות אחרונות