״שנה אלימה מאוד״
ה-NBR, או הנשיונל בורד אוף רוויו, בחרו היום את סרטי השנה שלהם. סרט השנה הוא ״שנה אלימה מאוד״ (״A Most Violent Year״) של ג׳יי.סי צ׳נדור (״הכל אבוד״). את פרס הבימוי הם מעניקים לקלינט איסטווד על ״צלף אמריקאי״. שתי הבחירות האלה מערבלות את המצב כהוגן, ומכניסות שני שמות חדשים למירוץ האוסקר, שעד עכשיו נסוב סביב ״בירדמן״ ו״התבגרות״.
״התבגרות״
אז זה מה שהולך לקרות ב-12 השבועות הקרובים: מהיום ועד ל-22.2, כמעט בכל יום, בקצב הולך וגדל, יחלקו אגודות ואיגודים שונים את פרסי סוף השנה שלהם לקולנוע, בעיקר באמריקה אבל לא רק. חלק מהפרסים האלה מהווים אינדיקציה לגבי מה שהולך לקרות באוסקר, חלקם מהווים השפעה על מצביעי האוסקר, אבל כולם מעניקים תמונת חתך אמינה למדי לגבי הסרטים הבולטים של השנה החולפת. בשלב הראשון, עד סוף דצמבר, מחלקי הפרסים יהיו מבקרי הקולנוע ואנשי העיתונות, ובמהלך ינואר יצטרפו אנשי המקצוע עצמם, חברי הגילדות ואנשי תעשיית הקולנוע, שהם בסופו של דבר גם אלה שיצביעו לאוסקרים.
הגוף הראשון שהכריז על פרסיו הוא איגוד מבקרי הקולנוע של ניו יורק. continue reading…
זהו המדור האחרון של פינת ״סיכום חודשי״ לשנת 2014. הגענו לדצמבר, מה שאומר שבפעם הבאה שניפגש לסיכומים, זה כבר יהיה לסיכום השנה ולהכתרת סרט השנה של ״סינמסקופ״ (ממש בקרוב). כהכנה לסיכום השנה, אתם יכולים לעלעל לאחור בסיכומי החודש של 2014 ולראות מה היו הסרטים שאהבנו כאן עד כה (לדפדוף בין הביקורות של ״סינמסקופ״ מהחודש האחרון לחצו כאן).
נובמבר, למעשה, היה חודש גרוע. לא מעט סרטים איכזבו. בייחוד הסרטים שהכי חיכיתי להם החודש: ״רוז-ווטר״ של ג׳ון סטיוארט התגלה כסרט בינוני; ״פוקס-קצ׳ר״ של בנט מילר הוא סרט נטול דופק. ״עורבני חקיין״ הוא רק חצי סרט, וכנראה החצי הפחות טוב. ״טפשים בלי הפסקה 2״ הוכיח שלא היה שווה לחכות לו עשרים שנה. ״טראש״ התגלה כטעות הדרמטית הראשונה בקריירה של אלוף האוסקרים, סטיבן דולדרי. ו״חיית הלילה״ הוא סרט מעניין, שאומר דברים מעניינים, ומבוצע לא רע, ובכל זאת, הוא איכזב (חוץ מהמערכה האחרונה הלא רעה שלו). אחד אחרי השני, כל הסרטים הכי מסקרנים איכזבו.
הנה, בכל זאת, הסרטים שהכי אהבתי בקולנוע בנובמבר. לחצו על שמות הסרטים כדי לקרוא את הביקורות עליהם.
ביימקס, גונב ההצגה של ״ששה גיבורים״
כ״ט בנובמבר. חמישה סרטים חדשים נכנסו לטבלה השבוע, אבל כולם התמקמו בחצי התחתון שלה ואף אחד מהם לא חצה את הציון הממוצע של שלושה כוכבים. אחד מהסרטים הוא גם המקום האחרון החדש שלנו, הגרוע מבין הסרטים כרגע בקולנוע. מבין הסרטים החדשים יש לנו גם את סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים (״ערבים רוקדים״ של ערן ריקליס) וגם את סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה (״השופט״ של דיוויד דובקין). וגם את ״רוז-ווטר״ (מי ורדים) סרט הביכורים של ג׳ון סטיוארט כבמאי, ״וינסנט הקדוש״ סרט הביכורים של תיאודור מלפי, עם ביל מאריי בתפקיד הראשי, ו״למה זה מגיע לי?״, הלהיט הכי גדול של הקולנוע הצרפתי השנה (שנצמד בטבלה ל״מכאן אני ממשיך״, שניהם סרטים עם המון בדיחות על יהודים).
הנה הטבלה:
מה למדתי מהטיזר הראשון ל״מלחמת הכוכבים״ החדש של ג׳יי.ג׳יי אברמס?
– שוט הפתיחה הוא העתקה/הומאז׳ לשוט הפתיחה של ״הטוב, הרע והמכוער״. מה זה אומר? לא יודע.
– מי שבחר את הטיזר הזה כספתח, כמנה להרגעת הקריז למכורים הקשים, ידע מה הוא עושה ואיך לוחצים על הכפתורים למעריצים הוותיקים: לעשות מצגת בת 88 שניות של חלליות וכלי רכב מרחפים. הו הו, זה עבד.
– בשלב הזה, בלי עלילה. בלי דמויות. בעיקר מכונות. איך נראים האן סולו, לוק וליה? איפה אנחנו נמצאים ביחס לעלילות שאר סרטי הסדרה? לא ברור. יש לנו 13 חודשים לכל השאר.
– מישהו שדרג את המילניום פלקון כהוגן.
תאופיק ברהום בתפקיד איאד ב״ערבים רוקדים״. ביים ערן ריקליס. תסריט מאת סייד קשוע. צילום סטילס: איתן ריקליס
גיורגי אובשווילי, היום במושב צוקים בערבה. צילם: אדוארד קפרוב
הערב נפתח בפעם השלישית פסטיבל הסרטים בערבה, המתקיים תחת כיפת השמים במושב צוקים, באמצע שום מקום, בין ים המלח לים סוף. והאמת, הפסטיבל השנה הוא פלא קטן, ולא רק כי זה כנראה המקום היבש האחרון במדינה מוצפת הגשם. את הפסטיבל יזם והקים המפיק אייל שיראי, שעבר לגור במושב במדבר לפני כמה שנים עם בת זוגו, השחקנית טינקרבל. שיראי היה עד לפני שנה המפיק הראשי של פסטיבל חיפה, ופסטיבל הסרטים בערבה נולד כמעין ספין-אוף של הפסטיבל החיפאי: מקבץ מסרטי הפסטיבל נדדו לפריפריה. אלא שהשנה, בה שיראי כבר לא עבד בהפקת פסטיבל חיפה, המהדורה השלישית מציגה גרסה מרשימה ומשודרגת. ובעיקר: גדושת במאים אורחים, שיגיעו לערבה לארבעת ימי הפסטיבל עד מוצאי שבת.
אחד האורחים האלה הוא הבמאי הגיאורגי גיורגי אובשווילי, בן 51, שמגיע עם סרטו ״אי התירס״, שזכה בקיץ בפרס הראשון בפסטיבל קרלובי-וארי הצ׳כי. ״אי התירס״ היה אחד הסרטים המרשימים שראיתי בפסטיבל חיפה האחרון, שם הוקרן מול אולם מלא. לבכורה בחיפה אובשווילי לא יכול היה להגיע, אבל הבוקר פגשתי אותו במלון סינמה בדיזנגוף סנטר. בבוקר הוא ישב בגשם שוטף, אחרי הצהריים הוא כבר הגיע לשמים הכחולים של הערבה.
את התוכנית של השבוע תוכלו להוריד בקובץ mp3 לסמארטפונים שלכם ולהקשיב לה בהליכה.
או ללחוץ על הנגן ולהאזין לה כאן:
רוצים לזפזפ בין האייטמים? הנה אינדקס.
0:00: ממש היום – היום היום – לפני 30 שנה התקבצו כוכבי הפופ של אנגליה והקליטו את ״Do They Know It's Christmas״, שיר הפופ המושלם, שהוקלט ובושל תוך יממה.
9:00: ״משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק 1״ הוא סימפטום לתקופה שבה נדמה שהטריילרים יותר חשובים או יותר מסקרנים מהסרטים עצמם. (אגב, האזינו לספיישל ״משחקי רעב״ של ניצן פינקו, המנגנת את הפסקולים ומגינה על הסרטים האלה בלהט כמעט משכנע).
17:00: לדפש מוד ואנטון קורבין יש סרט חדש המתעד את ההופעה בברלין, מתוך סיבוב ההופעות של ״דלתא מאשין״ שהתחיל בתל אביב.
23:00: ״וינסנט הקדוש״, סרט אמריקאי עצמאי קטן, נדוש אבל מקסים, שעובד בעיקר בזכות ביל מוריי בתפקיד הראשי.
28:00: להקה רטורית, מתוך פסקול ״ערבים רוקדים״.
32:00: ״ערבים רוקדים״ מכיל פסקול אייטיז מפתיע, וחציו הראשון סוחף למדי.
35:00: ״לייפציג, ברצלונה״ של רמי פורטיס מתוך פסקול ״ערבים רוקדים״.
39:41: פרידה ממייק ניקולס, האיש שבזכותו אני אוהב את פורמט הצילום שנקרא סינמסקופ, שנפטר ביום שישי.
51:00: הבעיות של ״פוקס-קצ׳ר״.
באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)
באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.
ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.
תגובות אחרונות