תפילה לקולנוע ישראלי חדש. ״אושפיזין״

באמצע שנות התשעים כתבתי טקסט שמייחל כבר לבואו של דור חדש של קולנוענים לקולנוע הישראלי. לגל חדש. חיפשתי יוצרים בני גילי, שאוהבים את הסרטים שאני אוהב, ושיוצרים סרטים ישראליים עם קצב אחר, עם חיבור אחר לקהל. זה לקח כמה שנים אבל זה הגיע. כמעט 20 שנה אחר כך, כשהקולנוע הישראלי כבר נראה מסודר בתוך עולם מגוון של סגנונות וז׳אנרים, אני רוצה להביע עכשיו משאלה חדשה: הגיע הזמן שהקולנוע הישראלי יתחיל להתמודד עם שאלות של אמונה. בשנות התשעים ביטאתי את משאלתי כשהתחילו לצוץ, באופן ספורדי, סרטים שהזדהיתי איתם – מ״שורו״ ועד ״קלרה הקדושה״, מ״שירת הסירנה״ ועד ״מסוכנת״. היו ניצוצות מזדמנים, ואני רציתי שזה יהפוך לעיקר. וכך גם עכשיו – מ״אושפיזין״ ועד ״המשגיחים״, מ״למלא את החלל״ ועד ״מקום בגן עדן״. סרטים מתחילים לגעת בנושאי אמונה, יהדות, דת ואלוהים. אבל לרוב זה עדיין נראה עיסוק מגזרי. הטראומה הישראלית מהיהדות מרחיקה את הקולנוע המקומי מאחד הדברים שהקולנוע הכי טוב בו: חוויה רוחנית. אנחנו חווים את זה שוב ושוב בסרטים הגדולים של העולם, אבל לא בישראל.

continue reading…

ג׳ון סטיוארט וסטיב קארל. התחילו יחד ב״דיילי שואו״, ועכשיו מתחרים עם שני סרטים השבוע בבתי הקולנוע

כשאנשי ״סאטרדיי נייט לייב״ עוברים לקולנוע אתם יכולים להיות בטוחים שזו תהיה קומדיה. אבל סרטי השבוע באמריקה מוכיחים שכשאנשי ״הדיילי שואו״ הולכים לעשות סרטים, זה הולך להיות די עגום. חוץ מרוב ריגל, לשעבר כתב ״הדיילי שואו״, שמופיע בתפקיד כפול ב״טיפשים בלי הפסקה 2״, שניים מאנשי ״הדיילי שואו״ בעבר ובהווה מופיעים בשניים מהסרטים המסקרנים של העונה הנוכחית, שניהם מבוססים על סיפור אמיתי. ואת שניהם קידמה ״הדיילי שואו״ באופן מאסיבי ביומיים האחרונים. רצף של וידיאואים מצחיקים מהשבוע האחרון, וגם הימור על עתידו של ג׳ון סטיוארט, מיד בהמשך.

continue reading…

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: ״טפשים בלי הפסקה 2״, שבוודאי יהיה הלהיט הדול של סוף השבוע, מקבל חיבוק פתיע גם מצד המבקרים; ״הלוואי והייתי כאן״ סרטו האישי ורב היידישקייט של זאק בראף, זוכה לקונסנזוס בינוני; ו״טראש״ של סטיבן דולדרי חוטף דלי של אשפה על ראשו.

הצמרת נשארה זהה, אבל יש לנו שינוי בתחתית.

הנה הטבלה:

continue reading…

שרה אדלר ב״בורג״ של שירה גפן

פסטיבל הסרטים של מכון הקולנוע האמריקאי ננעל הערב וטקס חלוקת הפרסים הסתיים בהענקת הפרס הראשי של הפסטיבל ל״בורג״, סרטה של שירה גפן. ״השבט״, סרט אוקראיני שהוא אחד המדוברים השנה בזירת הפסטיבלים, קיבל את הפרס השני.

את הפרסים במסגרת ״האוטרים החדשים״, העניקה קבוצה של מבקרי קולנוע הכוללת את אן תומפסון וריק קוהן מ״אינדי-ווייר״.

AFI הוא לא פסטיבל שהפרסים הם העיקר בו, אלא הזמזום שהסרטים המוקרנים בו מצליחים לייצר. זה פסטיבל שמתקיים בסמוך לשוק הסרטים האמריקאי והוא הפסטיבל שמביא סרטים חדשים למצביעי האוסקר. ואכן, בימים האחרונים התקיימו בו הקרנות הבכורה העולמיות של ״צלף אמריקאי״, סרטו החדש של קלינט איסטווד, ושל ״סלמה״, של אן דוברי, שני הסרטים הכמעט האחרונים של עונת האוסקרים המוקרנים ושנכנסים כעת למירוץ הפרסים (נשאר עכשיו רק ״Unbroken״ של אנג׳לינה ג׳ולי שעדיין לא הוקרן בשום מסגרת).

״טפשים בלי הפסקה 2״

continue reading…

״הלוואי והייתי כאן״

continue reading…

״בין כוכבים״

"בין כוכבים״ היה הסרט הנצפה ביותר בישראל בשבוע האחרון, עם כ-25,000 כרטיסים שנמכרו לו בסוף השבוע של בכורתו. והסרט לא מפסיק לעורר דיונים. חלקם בענייני העלילה (מה הסיפור עם הספריה בסוף?) וחלקם בענייני המדע (מה הסיפור עם הספריה בסוף?). אז הנה כמה תשובות מאחד מאנשי המדע הבכירים באמריקה.

ניל דה-גראס טייסון הוא אחד האסטרופיזיקאים המוכרים ביותר באמריקה בזכות הופעותיו הרבות בתקשורת, ובזכות העובדה שבתחילת השנה הוא נכנס לנעליו של קרל סייגן והנחה את סדרת ההמשך (או הרימייק) לסדרת המדע של סייגן, ״קוסמוס״. דה-גראס טייסון הוא גם קצת קוץ בישבן בשביל הוליווד, כי הוא כל כך פנאט – שלא לומר פונדמנטליסט – לענייני מדע – שהוא גוער בכל סרט הוליוודי שמציג טעויות מדעיות בסרטיו באותה מהירות וחימה שבה דובר החמאס מגנה סרט אמריקאי על תמיכתו בציונות.

עד כמה הוא קטנוני? דה-גראס טייסון, מנהל הפלנטריום ומצפה הכוכבים של ניו יורק, הקניט בעבר את ג׳יימס קמרון על כך שב״טיטאניק״ הכוכבים הנראים בשמים (והוספו על ידי מחשב), לא משקפים את מיקומם האמיתי של הכוכבים נכון למיקום ולשנה שבה מתרחשת עלילת הסרט (קמרון תיקן את הטעות הזאת, על פי נתונים שסיפק לו דה-גראס טייסון, לגרסת התלת מימד של הסרט).

מכאן, שתמיכתו הנלהבת ב״בין כוכבים״ של כריסטופר נולן, ובעיקר בצד המדעי שבסרט, אינה עניין מובן מאליו. דה-גראס טייסון כתב ל-2.6 מיליון עוקביו בטוויטר סדרת ציוצים המשבחים את השימוש של ״בין כוכבים״ בתיאוריות מדעיות, והצגתם באופן ויזואלי ועלילתי לקהל הרחב (ואז גם סדרה של תהיות לגבי כמה חורי עלילה).

continue reading…

תוכנית מספר 11 הוקלטה ב-11.11. אז העבירו את כפתור הווליום ל-11 ולחצו על כפתור הניגון:

תוכנית 11, תוכן העניינים:

0:00: מי ישיק אפליקציה שתחשיך את מסכי הטלפונים הסלולריים בכניסה לאולמות קולנוע?

8:20: ״טראש״, סרטו החדש של סטיבן דולדרי (״בילי אליוט״)

14:00: שיר של פול סיימון שמחבר מהסרט הקודם אל הסרט הבא.

17:30: ״הלוואי שהייתי כאן״, הסרט שזאק בראף גייס את רוב תקציבו בקיקסטרטר.

27:00: שיר של בדלי דרון בוי מתוך פסקול ״הלוואי שהייתי כאן״

32:00: הסרט התיעודי על ניק קייב, ״20,000 יום על פני האדמה״.

39:30: שיר של ניק קייב.

42:50: הקרנה חוזרת במוצ״ש לסרט התיעודי ״חולית של חודורובסקי״, סרט שחובבי מדע בדיוני צריכים לראות.

50:00: למה הפריים של ״האם זה אתה?״ קטן כל כך?

58:00: יום הולדת 15 ל״נערה בהפרעה״, הסרט שעליו זכתה אנג׳לינה ג׳ולי באוסקר הראשון שלה, ובעיקר יום הולדת לפסקול הסרט.

אפשרויות האזנה נוספות:

באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)

באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.

ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.

להאזנה לתוכניות הקודמות.

הארי בלפונטה מקבל אוסקר לשם כבוד, שלשום בהוליווד

הנה כמה קטעי וידיאו של אירועים מרתקים שהתרחשו בסוף השבוע האחרון במערב ארצות הברית ובמזרחה.

continue reading…

דרמה או פיצ׳ר? ״בורג״ של שירה גפן, אחד הסרטים שהקרן החדשה לקולנוע תמכה בו

ביום חמישי הגיעה לסיומה אחת הדרמות הגדולות (אך הקטנות) של אחורי הקלעים של הקולנוע הישראלי, כשבג״צ דחה את תביעתה של הקרן החדשה לקולנוע לבטל את התיקונים לקריטריונים לחלוקת התקציבים לקולנוע הישראלי. אני, ורבים הקשורים לקולנוע הישראלי, נושמים לרווחה מההחלטה הזאת, שנבעה מהעובדה שהקרן החדשה – שאמורה לתמוך בסרטי תעודה – רצתה לקבל הכרה גם בתור קרן שלישית להפקת פיצ׳רים (סרטים עלילתיים באורך מלא). אני ראיתי ברצון הזה של הקרן, ובייחוד באופן שבו הוא נעשה, מהלך ציני, תאב כוח ובצע, שהיה ניסיון לבצע פיגוע בקולנוע הישראלי (תגובת הקרן החדשה לקולנוע, ותשובתה להגדרה שלי את המהלך שלה כ״ציני״ מובאת במלואה בסוף הפוסט הזה).

הסיפור במלואו, בקצרה: continue reading…