טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 13.6.2013
שני סרטי מדע בדיוני נכנסו השבוע לטבלת המבקרים, שניהם זכו לקונסנזוס כמעט מוחלט: אחד נמצא למעלה, השני נמצא בתחתית התחתיות. האם תוכלו לנחש מי זה מי? הנה טבלת המבקרים של השבוע:
"סטאר טרק 2, האויב בתוכנו", ביקורת
"סטאר טרק, האויב בתוכנו"
עיי חרבות (וגרזנים)
שלושה טריילרים מהיומיים האחרונים, כולם עם חרבות. הראשון הוא "הוולברין" – שנראה כמו "גשם שחור" עם מוטאנטים – שביים ג'יימס מנגולד ("הולך בדרכי"). השני הוא סרט ההמשך ל"300" (עוד פעם מגייסים 300 לוחמים להילחם בצבא ענק או שהמפיקים שוב נתקעו עם שם שלא קשור יותר לעלילה לסרט ההמשך?) שביים נועם מורו, ככל הידוע לי בוגר בית צבי הראשון שמגיע לביים סרט הוליוודי, נכון? והשלישי הוא "ההוביט 2", שהטרילר שלו – להפתעתי – דווקא נראה חביב מאוד, אבל אני כבר די בטוח שאני הולך לסבול בסרט הזה (והקטע הזה עם ה-48 פריימים בשניה, זה לא תפס, הא?).
מן הארכיון: "סופרמן חוזר" (2006), ביקורת
הקיץ הזה לא הולך כמתוכנן. בתחילת הקיץ חזיתי שקרב הקופות הגדול יהיה בין "סטאר טרק 2: האויב בתוכנו" ובין "איש הפלדה", עכשיו כשראיתי כבר את שני הסרטים האלה ("סטאר טרק" עולה היום, הסופרמן עולה בשבוע הבא) אני מבין שהתחזיות שלי – או השאיפות שלי – לא היו בכיוון. הסרטים להם ציפיתי הכזיבו. הצפייה ב"איש הפלדה" (הביקורת בשבוע הבא) בעיקר עוררה אצלי געגוע ל"סופרמן חוזר" של בריאן סינגר. הסרט הזה, שחטף על הראש לא מעט כשיצא, היה בסופו של דבר מהנה למדי, ועם כמה סצינות מצוינות (אבל, אכן, עם לא מעט טעויות). אן תומפסון הזכירה אתמול נתון מעניין: "סופרמן חוזר" של בריאן סינגר הכניס בעולם יותר כסף מאשר "באטמן מתחיל" של כריסטופר נולן (שיצא שנה לפני כן), ובכל זאת דבקה בו תדמית של כישלון מהדהד (לא מעט בגלל עלות ההפקה האסטרונומית שלו). ועובדה היא שסינגר וצוותו הועפו מפרויקט החייאת סופרמן, ושבע שנים ושלושה סרטי באטמן אחר כך, נולן הוא זה שנהיה הקפטן של המותג המחודש. יהיה מעניין לראות את תגובת הקהל לסרט כשהוא יוצא באמריקה בסוף השבוע הקרוב, אבל אהיה מופתע אם הוא יהיה הסנסציה שחשבנו שהוא יהיה.
מה שהזכיר לי שהביקורת שלי על "סופרמן חוזר" של בריאן סינגר לא נמצאת באתר. אז הנה היא. נראה לי שמה ש"איש הפלדה" יעשה זה קאמבק והערכה מחודשת לסרט ההוא. ובתוך כל זה, אני מדמיין את ריצ'רד דונר – כבר בן 83 – יושב בביתו ומבסוט עד הגג. אף אחד, חוץ ממנו (ומדיוויד ניומן ורוברט בנטון, התסריטאים), לא הצליח עד כה לפצח את הסוד של סופרמן כדמות קולנועית. כל הניסיונות לעדכן, לחדש או לחזור לתמימות של פעם – הכל כשל.
הנה, מהארכיון, קיץ 2006:
הסדרה שלנו
אז מה אני עושה בימים אלה? את זה:
חיים טופול בצילומי הסדרה ללא השם עדיין על הקולנוע הישראלי. צילום: אלירן קנולר
אריק ברנשטיין, מעלמה הפקות, קיבץ קבוצת אנשים לצידו – שי להב, נואית גבע ואני – ויצאנו להרפתקאה מופלאה ליצור סדרה על הקולנוע הישראלי. וכך, בימים האחרונים, אנחנו יושבים באולפן קטן בשכונת ביצרון, ואחד-אחד הם מגיעים כולם לדבר איתנו ולהצטלם, ואנחנו מתגלגלים מצחוק על הרצפה מסיפורי ההרפתקאות הנפלאים שהם מספרים לנו על הקולנוע. ראשית ימיו, כולל ימי להקת הנח"ל ששם ככל הנראה למעשה נולד הקולנוע הישראלי (אורי זוהר, חיים טופול, אפרים קישון ככותב, גבי עמרני, ועוד המון), ועד לימים אלה. הנה כמה מאלה שכבר הגיעו:
ג' תמוז
זה מה שקורה כששבוע הספר נופל על ג' תמוז, היאר צייט של הרבי מלובביץ' (הוא נפטר היום לפני 19 שנה), ואני מגיע לדוכן של "ידיעות ספרים", שהפכה להוצאת הספרים הכי חסידית בישראל. וכך אני מזפזפ בין ספרו של יחיאל הררי, בין הפסקאות של ש"י עגנון על בעל התניא ורבי נחמן, ובין הרומן הקבלי-משהו של עוזי וייל.
אגב, עוד לפני שקראתי פרק אחד מהספר (חוץ מהמבוא – ידידי, חזקי ליפשיץ, שליח חב"ד בקטמנדו מופיע בספר כבר בעמוד 8. סלב), אני מאמין שיש כאן סרט. השנה בין 1950 ל-1951, בה התלבט מנחם מנדל שניאורסון האם להסכים לקבל על עצמו את נשיאות חסידות חב"ד, אחרי פטירתו של מורו ורבו (וחמו, אבי אשתו), האדמו"ר השישי, היא חומר לסרט קולנוע.
ניל, פטריק, טוני
במידה רבה, פרסי הטוני הם קצת כמו פרסי אופיר: הקהל באולם ראה את כל ההצגות, ואולי עבד בהן, אבל הקהל בבית כמעט ולא ראה כלום. כך שאין לו באמת מתח מי יזכה. הוא רק רוצה את השואו ואת השמות. ועדיין, זה משודר בפריים טיים בסי.בי.אס מרדיו סיטי מיוזיקל הול ובטקס שהתקיים אמש אפילו היתה עלייה ברייטינג יחסית לשנים קודמות. ניל פטריק האריס, שהנחה את הטקס בפעם הרביעית, הוא אחד השמות שזרקו באחרונה לאוויר כמנחה אפשרי לאוסקר הבא. כך הוא פתח את המופע אמש – בשידור חי! העיף את הגג. אנשי פרסי אופיר צריכים לשבת וללמוד (כולל הופעת האורח של מייק טייסון):
ובסוף אותו ערב, סינדי לאופר זכתה בטוני. קטעים.
אז כמה ראו את "פלאות" בסוף השבוע?
21,000 איש.
בשלושת הימים הראשונים להקרנתו נמכרו ל"פלאות", סרטו החדש של אבי נשר, 21,000 כרטיסים ב-27 בתי קולנוע. זו עלייה ביחס לפתיחה של "פעם הייתי", סרטו הקודם של נשר מ-2010, שפתח ב-35 בתי קולנוע ומכר קרוב ל-20,000 כרטיסים. "פעם הייתי" הגיע בסופו של דבר ל-300,000 כרטיסים.
זה גם הסרט הישראלי הראשון לשנת 2013 שמריץ את הקהל אליו. באוקטובר 2012 פתח "למלא את החלל" עם מכירות של 30,000 כרטיסים (בחמישה ימים, והגיע ל-300,000 כרטיסים בסוף) וביוני 2012 פתח "העולם מצחיק" עם 19,000 כרטיסים (והגיע ל-200,000 בסוף).
ובכלל, זה היה סוף שבוע מאוד צפוף בבתי הקולנוע. "מהיר ועצבני 6" נשאר זה סוף השבוע השלישי הסרט הנצפה ביותר בארץ עם 55,000 צופים נוספים בסוף השבוע האחרון. הסרט הגיע כבר ל-370 אלף כרטיסים בשבועיים. במקום השני, "הנגאובר 3" עם 40,000 כרטיסים. ו"פלאות" במקום השלישי, די בצמוד ל"העולם אחרי" שבא אחריו. "מהיר ועצבני 6", "הנגאובר 3" ו"פלאות" הם גם שלושת הסרטים שמילאו בסוף השבוע את אולמות ה-VIP.
אגב, בחודשיים שקדמו ליציאת "פלאות" לבתי הקולנוע ראו את הסרט כ-16,000 איש בכ-50 הקרנות טרום בכורה בתשלום, והם נספרים במניין הצופים הסופי של הסרט. כך שהמספר הסופי של הצופים ב"פלאות" עד היום הוא 37,000. 21,000 בסופ"ש הראשון ו-16,000 בהקרנות טרום בכורה.
סופיה קופולה ופן-אק רטנארואנג בפסטיבל סרטי הסטודנטים
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ייפתח ביום רביעי הבא, 19.6, בגרסתו החדשה כאירוע שנתי. עד כה, הפסטיבל – שנוסד ב-1986 – התקיים פעם בשנתיים. כתוצאה מכך, הוא ריכז אליו את סרטי הסטודנטים הבכירים בעולם, אירח קולנוענים ושחקנים אדירים מהעולם, והיה נקודת זינוק ללא מעט יוצרים ישראליים וזרים הרבה לפני שהם היו מוכרים לקהל הרחב. הפסטיבל התל אביבי נחשב, לצד פסטיבל מינכן, לפסטיבל החשוב בעולם לסרטי סטודנטים. לכן שינוי הפורמט השנה הוא שעת מבחן: האם הוא יצליח לשמור על מעמדו ועל איכותו גם כאירוע שנתי?
בינתיים, יש מקום קל לאופטימיות. התחלתי לצפות בכמה וכמה מסרטי תחרות הסטודנטים הישראלית וזו מסתמנת כשנה מוצלחת מאוד בבתי הספר.
ולאט לאט, גם התוכניה שמחוץ לסרטי הסטודנטים מתחילה להתפרסם. סרט הפתיחה של הפסטיבל יהיה "בלינג רינג" של סופיה קופולה, שיוקרן בבכורה יום לפני צאתו להקרנות מסחריות בארץ. אירוע הפתיחה של הפסטיבל יתקיים ביום רביעי, 19.6, בגן הפסגה ביפו.
האורח המרכזי בפסטיבל יהיה אחד מבמאי הקולנוע האהובים עליי בעשור האחרון, פן-אק רטאנארואנג התאילנדי. חוץ ממפגש שלו עם קהל ועם סטודנטים, יוקרנו במסגרת הפסטיבל שלושה מסרטיו: "חיים אחרונים ביקום", "גלים נסתרים" וסרטו האחרון "Headshot". ותיקי הבלוג אולי זוכרים שאי שם ב-2009, בימי "מועדון סינמסקופ" בסינמטק הרצליה, ערכנו דאבל פיצ'ר של שני סרטיו, "חיים אחרונים ביקום" ו"גלים נסתרים" ביום גשום מאין כמוהו. הנה תזכורת על מה הסרטים האלה ומי הוא פן-אק הלה, שחבריו פשוט קוראים לו ג'וני.
אורח נוסף יהיה הבמאי המרוקאי-צרפתי נביל עיוש ("נסיך הרחוב"), שיבוא לשפוט בתחרות הים תיכונית של הפסטיבל. הבמאית הצרפתית קתרין ברייה תהיה יו"ר חבר השופטים (שאלה חדשות טובות לסרטי סם שפיגל וסצינות הסקס שלהם השנה).
שלושה פיצ'רים ישראליים יוצגו במשבצת שכותרתה היא "הפיצ'ר הראשון שלי", שתציג את סרטי הבכורה הארוכים של בוגרי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב (אה, צריך להזכיר: כל הפסטיבל הזה הוא בהפקת אוניברסיטת תל אביב). יוקרנו "פרדייס קרוז" של מתן גוגנהיים, "בשר תותחים" של איתן גפני ו"ריח פועלים" של גודיס שניידר ושונית אהרון.
וכנראה כדי לבסס את עצמו בהדרגה כפסטיבל המוביל בישראל לסרטים קצרים, וכפי שכבר דיווחנו בעבר, משיק הפסטיבל מסגרת תחרותית חדשה לסרטים קצרים עצמאיים, שלא הופקו בבתי ספר לקולנוע. במרכז התחרות הזאת יוקרן "החופש הגדול" של שרון מימון וטל גרניט, שכבר זכה בפסטיבל ירושלים, הוקרן בפסטיבל סאנדאנס ויוצג מחר בפסטיבל לקולנוע גאה. לצידו יוצג גם "מתת", סרטה הראשון כבמאית של השחקנית (הנהדרת) רותם זיסמן-כהן, בהפקת יעל אבקסיס.
החדש של וודי אלן, טריילר
באנגלית קוראים לו "Blue Jasmine". הוא יוצא באמריקה ב-28 ביולי. ואיך הוא ייקרא בעברית? אין לי מושג. אולי "בלו ג'סמין"? והאמת, למרות שאנדרו דייס קליי צץ שם בטריילר ונראה מפתיע למדי (הוא נראה ונשמע כמו ביבי נתניהו), אני לא מצליח להבין איזה מין סרט זה. מצחיק? עצוב? לא ברור לי. והכי מדאיג מבחינתי: הוא נראה לי קצת כמו סרט חדש של מייק לי. את סרטו הקודם של וודי אלן, "לרומא באהבה", שפתח את פסטיבל ירושלים לפני שנה, מאוד אהבתי. על התסריט לסרטו לפני כן, "חצות בפריז", הוא זכה באוסקר. והטריילר הזה כבר משווק את קייט בלאנשט כמועמדת ודאית לאוסקר. וגם לואי סי.קיי צץ לשוט אחד.
תגובות אחרונות