מה הוא אמר?! (מתוך "חתונה בירושלים" של רנן שור, 1985)

יש תוספת: קראו את ההקדמה של רנן שור להקרנת הסרט. בפנים.

מחר (חמישי), במסגרת אירועי הלילה הלבן, תוקרן בסינמטק תל אביב הטרילוגיה התל אביבית של אורי זהר: "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" (ובמקביל, סרטים נוספים: "לול", "שבלול", "הלהקה"). הכניסה לכל ההקרנות חינם וזו הזדמנות אדירה להתוודע (לראשונה או מחדש) לשתי הפנים של אורי זהר: הקומיות והמלנכוליות. ב-20:00, לפני הקרנת "מציצים", ידבר רנן שור, שהיה עוזר הבמאי של זהר ב"הצילו את המציל" על זהר וסרטיו ויציג את סרטו הקצר, "חתונה בירושלים" מ-1985, בו הוא תיעד את חתונתם של הבן של אורי זהר עם הבת של אריק אינשטיין. מצד אחד, איחוד נסיכויות, הבן של האדמו"ר מתחתן עם בת האדמו"ר מהחסידות השכנה. מצד שני, טקס הפרידה והפירוק של חבורת לול והבוהמה של כסית. כולם מגלים לראשונה את העולם המשונה שאורי זהר בחר לחיות בו, שכנראה עד אז רבים לא האמינו שהוא אכן יחזיק שם מעמד יותר משנתיים.

"חתונה בירושלים" צולם ב-16 מ"מ, הוגדל ל-35 מ"מ והופץ בארבע בתי קולנוע בארץ לפני ההקרנות המסחריות של "רציחות פשוטות" של האחים כהן. בתל אביב הוא הוקרן בקולנוע גורדון (אגב – קולנוע בבעלות משפחה חרדית, שעד לאחרונה, מאז הפסיק לתפקד כבית קולנוע, שימש כמרכז ללימודי תורה). בהסכמת רנן שור אני מציג את "חתונה בירושלים" כאן. 9 דקות. הנה הוא:

continue reading…

"וזר לא יבין זאת" של דוד טאובר (מעלה). ציון לשבח מהמבקרים

קודם כל, נתחיל עם פינת "אמרתי לכם". את תחרות הסרטים הקצרים העצמאיים הצלחתי פחות או יותר לסקר ב-70 אחוז, וכבר ממנה היה ברור שעם כל הערכתי לרוב הסרטים שראיתי, יש סרט אחד שפשוט עובד יותר טוב מהשאר וזה "ברוכים הבאים… ומשתתפים בצערכם", תיעוד הערב הטראומטי בו עלתה ארצה משפחתו של הבמאי. והוא אכן הסרט שזכה.

==================

פסטיבל סרטי הסטודנטים ננעל היום, כשבוע לפני פתיחת פסטיבל ירושלים, ויכול להיות שהפיכתו של פסטיבל הסטודנטים לאירוע שנתי תגנוב לפסטיבל ירושלים את הזרקור מהתחרות שלהם, שהיתה מבחינתי התחרות הבכירה בארץ לסרטים קצרים. כמה מהסרטים המוזכרים לעיל כזוכים פרסים בפסטיבל הסטודנטים יתחרו בתחרות הסרטים הקצרים בירושלים.

ולמען האמת, בעודי עדיין צופה בסרטים הקצרים, אני כבר יכול להמר שהתחרות האמיתית תהיה בין ארבעה סרטים, שונים מאוד זה מזה: "בשבחי היום" של אורן אדף, שזכה היום בפרס הגדול בפסטיבל התל אביבי (שצולם ב-16 מ"מ, במחוות רטרו לשנת 2009); "בבגה" של גן דה-לנגה, שזכה בפרס פורום המבקרים; "וזר לא יבין זאת" של דוד טאובר, סרט עם כתיבה יוצאת מן הכלל ובימוי כמעט האחים-כהני; ו"הנשכחים" של איהב טרבייה (שמשום מה לא להשתתף בתחרות הסרט הקצר בפסטיבל הסטודנטים אלא בתחרות הים תיכונית).

שלושה סרטים מסם שפיגל, סרט אחד ממעלה. ובכלל, זו שנה כבירה לסם שפיגל, שבאה לידי ביטוי בכך שזה אחד משני בתי הספר שהכי הרבה מסרטיו (ארבעה) משתתפים בתחרות הירושלמית, לצד בצלאל (ועוד: שלושה מהחוג לקולנוע, שניים ממנשר, ואחד ממעלה, מתל חי, מבית ברל, מאריאל, ועוד שניים עצמאיים). מה שמעניין הוא שגם "בבגה", גם "בשבחי היום" וגם "הנשכחים" הם סרטים עם מעט מאוד דיאלוגים, סרטים אווירתיים מאוד, שהסיפור אינו העיקר בהם. זו בעיניי מהפכה, מבחינת מה שאני תופס כמה שמייצג את סרטי הגמר של סם שפיגל: העלילה והסיפור. והנה, קולנוע אחר. שלושתם סרטים שבהם הטבע נוכח מאוד חזק. שלושתם סרטים שמתקיימים לאו דווקא בתוך עולם ריאליסטי. מביניהם, "הנשכחים" די הדהים אותי. "סטאלקר" ברמת הגולן (ככה "מייד אין איזראל" של ארי פולמן היה צריך להיראות! ככה!).

===================

אלה הזוכים בפרסים בפסטיבל הסטודנטים שננעל ברגע זה. הנה ההודעה המלאה לעיתונות כולל נימוקי השופטים:

continue reading…

צילומי סדרת הקולנוע שלנו ממשיכים השבוע. זאב רווח כרגע יצא מהאולפן שלנו, אז רצתי לספר לחבר'ה. אחזור לעדכונים בערב. הנה עוד שני אורחים שהגיעו אלינו והתיישבו מול מצלמתו של אלירן קנולר:

ג'ון סטיוארט, שלשום במצרים

ג'ון סטיוארט יצא להפסקה למשך הקיץ מ"הדיילי שואו" והוא מסתובב עכשיו במזרח התיכון, בעיקר בירדן, שם הוא מצלם את סרט הקולנוע הראשון בבימויו, "Rosewater" ("מי ורדים"). אגב מסעיו באיזור, הוא הגיע השבוע גם לקהיר, שם הוא התארח בתוכנית "התוכנית" ("אל ברנאמז'") שהיא הגרסה המצרית ל"דיילי שואו". מנחה התוכנית הוא באסם יוסף, שמתפרנס ביום-יום ממקצועו האמיתי כמנתח לב, ומאז מרץ 2011 מנחה תוכנית אקטואליה סאטירית שהושפעה באופן מוצהר מהתוכניות של ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר, תוכנית שהתחילה ביו-טיוב ועברה לטלוויזיה. בתוכנית ששודרה שלשום הגיע סטיוארט להתארח אצל באסם יוסף, שם הוא גם סיפר קצת על הסרט שלו, שבו הוא סוגר מעגל: בגלל התוכנית שלו הוא סיבך בצרות את העיתונאי האירני מזיאר באהרי, הביא למאסרו, דבר שגרם לו לכתוב ספר, שגרם לג'ון סטיוארט עכשיו להפוך את הספר לסרט (אולי כפיצוי על כל הבלאגן שהוא עשה לו).

משפט מפתח, על כך שיש מקומות בעולם שבהם בטיריקנים מסתבכים בצרות בגלל הבדיחות שלהם על המשטר: "משטר שלא יודע להתמודד עם בדיחה, איננו משטר".

הנה הביקור של סטיוארט ב"אל ברנאמז'":

continue reading…

"יללת הזאבים". זאב לזאב אדם

"ארץ בראשית" של משה אלפרט מ-2010 היה אחת ההצלחות הגדולות והמפתיעות של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, עם כ-200 אלף צופים שבאו לראות אותו. הסרט לא רק הצליח בקרב קהל רוכשי כרטיסים, אלא היה הצלחה עצומה בקרב בתי ספר שהזמינו הקרנות של הסרט בהמוניהם. ועכשיו מביא אלפרט סרט המשך: "יללת הזאבים". מדובר בזאב שאלפרט מגדל ומצלם כבר שנים, ושתועד נרחבות ב"ארץ בראשית", וכעת זוכה למעין סיפור משלו.

ההודעה לתקשורת מנסחת את זה ככה: "שלא כמו הסרט הראשון שהיה חוויתי בלבד, 'יללת הזאבים' הינו סרט טבע עלילתי, הראשון מסוגו שנעשה בארץ." הקהל לא זקוק למשפט המסורבל והתמוה הזה, הקהל יודע היטב מה זה "סרט טבע". המשפט הזה מכוון לחברי האקדמיה, כדי להסביר להם למה "יללת הזאבים" משובץ בקטגוריית הסרט העלילתי ולא הסרט התיעודי. אני כבר כתבתי את זה לפני שלוש שנים:

"…ראו בזעיר אנפין מה דפוק בחוקי האקדמיה. "ארץ בראשית" הוקרן בבתי הקולנוע וזכה להצלחה עצומה. אבל בגלל תקנון מיושן באקדמיה הוא מתמודד רק בקטגוריה התיעודית? למה? על פי איזה הגיון? ל"ארץ בראשית" הגיעו גם מועמדויות על עריכה ועל המוזיקה. ואני בטוח שאם הוא היה רשאי להתחרות בקטגוריות האלה, הוא גם היה מקבל אותן. ואלך רחוק יותר: לדעתי ל"ארץ בראשית" היה סיכוי להיות גם אחד מחמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט. אמרתי את זה לפני שנה. למפיקיו היה שנה לנער את האקדמיה ולגרום להם – בעקבות פרשת "המדריך למהפכה" – להפוך את "פרס הסרט העלילתי" ל"פרס הסרט" (בפסטיבל ירושלים עשו בדיוק את זה השנה) ולהריץ את סרטם לאופיר. לדעתי, הם הפסידו הזדמנות (או שזה לא עניין אותם)."

אז לכבוד "יללת הזאבים" הם לא ניסו לשנות את חוקי האקדמיה – עדיין מיושנים, גם שלוש שנים אחר כך, מי היה מאמין – אלא פשוט לשכנע אותנו שסרט טבע הוא סרט עלילתי. הכניסו כאן גלגול עיניים. היי, אותי לא צריך לשכנע. אני בצד שלכם בקרב הזה. מלחמה עקומה ומשונה, אבל צודקת. "יללת הזאבים" (מבלי שראיתי אותו בכלל) הוא סרט עלילתי בדיוק כמו "5 מצלמות שבורות", ולשניהם מגיעות מועמדויות באיזה קטגוריה שבא להם. כשהאקדמיה תתעורר מהשלאף-שטונדה הארוך שבו היא שרויה כבר 20 שנה, נוכל אולי לדבר על קצת אקשן בתחרות.

אה, הנה הטריילר. שמיל בן-ארי מקריין.

continue reading…

אחד האירועים המעניינים המתרחשים מדי שנה במהלך פסטיבל ירושלים נקרא "הפיצ'פוינט", או סתם "אירוע הפיצ'ינג של פסטיבל ירושלים" – בו מציגים יוצרים את הפרויקט הבא שלהם, בהצגה קצרה בעל פה, בפני צוות של אנשי תעשיה מאירופה. הם מתחרים ביניהם על פרס כספי, לא מאוד גבוה. אבל בעיקר, הם מנסים להשתמש באירוע הזה כדי לתוות קשרים עם מפיקים וראשי קרנות מחו"ל שאולי ירצו להיכנס לשותפות בסרטם. יש אירוע כזה גם בחיפה ויש כזה לסרטים תיעודיים בקו-פרו, אבל מה שמייחד את האירוע הירושלמי הוא שכמעט כל סרט שזכה באירוע הזה בשנים הקודמות הפך משמעותי למדי. "בוקר טוב, מר פידלמן", למשל. "למלא את החלל", למשל. לכן עיון ברשימת הסרטים שנבחרו להשתתף באירוע הפיצ'ינג – שיתקיים ב-7.7 – מסקרנת: אחד או שניים או שלושה מהם יהפכו בעוד כשלוש שנים לסרט ישראלי משמעותי. האם ניתן לנחש מי? הנה הרשימה, המכילה עירוב כמעט שווה בין יוצרים מנוסים ובין יוצרים שזה יהיה סרטם הארוך הראשון:

continue reading…

"שלגיה" הספרדי

היום, לראשונה זה שנים, לא הגעתי להקרנת הפריוויו שמארגן פסטיבל ירושלים לתקשורת. העדפתי לצפות בהקרנה מוקדמת של "לצוד פילים" של רשף לוי, שיהיה סרט הפתיחה של הפסטיבל. וממילא, את רוב סרטי הפריוויו כבר ראיתי בדי.וי.די.

מה שכן, היום צורף ל"הארץ" מוסף המפרט את סרטי הפסטיבל. מוסף מאוד לא נוח, עם תקצירים קמצניים שלא מעדכנים האם לסרט יש מפיץ מקומי, וכמעט בלי ציון באילו פסטיבלים קודמים הוצג הסרט. טבלת שיבוץ הסרטים לפי שעות גם היא לא נוחה, וקשה לתכנן לו"ז לפיה. בקיצור, אני ממש מקווה שעידן ה"אין-תוכנייה" יחלוף מהר, כי כרגע התחליפים מאוד לא מספקים.

הנה כמה סרטים שכבר סימנתי לי מתוך התוכנייה:

continue reading…

"איש הפלדה". חלודה ועצם

continue reading…

הגנרל זוד מגלה איזה סרט הגיע למקום הראשון בטבלת המבקרים השבוע

יש אקשן! חמישה סרטים חדשים נכנסו היום לטבלה. שלושה שעלו היום ועוד שני סרטים שהשלמנו מהשבוע שעבר. יש סופרמן חדש, יש פיקסאר חדש ויש סופיה קופולה חדש. ואחד מהם ניתר הישר למקום הראשון. מהפך בצמרת! יכולים לנחש מי מהם? קחו הימור ודלגו פנימה לטבלה:

continue reading…

התקף לב פתאומי הרג הערב את ג'יימס גנדולפיני בגיל 51. פחד אלוהים. מי שחלם על איחוד של "הסופרנוס" קיבל עכשיו סוף-סוף סוף לא משתמע לשני פנים. חבל. הוא היה שחקן נהדר, שלא רק שיחק באחת הסדרות האמריקאיות הגדולות בכל הזמנים אלא גם ב"האיש שלא היה שם" של האחים כהן וב"ארץ יצורי הפרא" של ספייק ג'ונז (בקולו בלבד). גנדולפיני שהה באיטליה כשהתקף הלב שלו מוטט אותו.