מתוך "מתת" של רותם זיסמן-כהן
הערב ייפתח הפסטיבל הבינלאומי ה-15 לסרטי סטודנטים. במהדורה מקוצרת אמנם ביחסית למהדורות הקודמות – רק חמישה ימים – אבל לראשונה כאירוע שנתי, ולא כאירוע דו שנתי כפי שהיה מאז הקמת הפסטיבל הזה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב ב-1986. האם יהיו לו מעתה מספיק חומרים כדי למלא פסטיבל שנתי? על פי היבול הישראלי בלבד שצפיתי בו כבר לקראת הפסטיבל, נראה שהתזמון למעבר לאירוע שנתי היה מושלם: בציר סרטי הסטודנטים השנה הוא משובח במיוחד, זו אחת השנים המרשימות של סרטי הסטודנטים (נדווח על כך בהרחבה בקרוב). אבל פסטיבל הסטודנטים, בניהולם של ארז ברנהולץ ואלעד גולדמן (גם זה חידוש: בפעם הראשונה מנהלי הפסטיבל הקודם מנהלים גם את הפסטיבל שבא אחריו, עד כה ניהול הפסטיבל היה פרויקט חד פעמי לתלמידי החוג או בוגרים טריים), מנצל את הפורמט החדש שלו כדי לחשוב הלאה. אולי המודל של פסטיבל מינכן לסרטי סטודנטים, שעל פיו הוקם הפסטיבל בראשית דרכו (ועם הזמן, שני הפסטיבלים האלה הפכו לבכירים ביותר בתחומם לסרטי סטודנטים), מפסיק להיות רלוונטי, ועכשיו השאיפה היא להפוך למעין קלרמון-פרון, הפסטיבל הצרפתי לסרטים קצרים. שכן, החל מהשנה מקיים הפסטיבל תחרות נוספת לסרטים קצרים, שהופקו מחוץ למסגרות לימודיות. אם התחרות הזאת תתפוס, אני מהמר שתוך כמה שנים ישנה הפסטיבל את שמו לפסטיבל הבינלאומי לסרט הקצר. ולראייה, הפסטיבל יזם עם האקדמיה הישראלית לקולנוע מתן פרס לסרט הקצר, כשהסינון לפרס יהיה באמצעות הלקטורה שמתבצעת לפסטיבל ומצמצמת את מאות הסרטים הנעשים בארץ לכמה עשרות.
למהדורה הראשונה של התחרות לסרט העצמאי הקצר, הקלו מארגני הפסטיבל את תנאי הסף וקיבלו סרטים שנוצרו בשנתיים האחרונות ושכבר הוקרנו (ואף זכו) בפסטיבלים אחרים. "לאן שאת נוסעת" של רוני ששון, למשל, זכה בפרס הסרט הקצר בפסטיבל חיפה לפני שנתיים. "חופש גדול" של טל גרניט ושרון מימון הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה, בסאנדאנס בינואר ובשבוע שעבר בפסטיבל הקולנוע הגאה. "באני לאב" של רוני קידר הוקרן כבר בפסטיבל הגאה לפני שנה, בפסטיבל סרטי נשים, בפסטיבל חיפה וזכה בפרס בפסטיבל אייקון. "איה" של עודד בן-נון ומיכל ברזיס מגיע לתחרות אחרי שכבר עשה חיל בהקרנות מסחריות.
מבין עשרת הסרטים שמתחרים בתחרות הסרטים הקצרים העצמאים, ראיתי שבעה. הנה כמה משפטים על מה שכבר ראיתי:
continue reading…
תגובות אחרונות