נו, טוב. היה לפחות מבדר. שלושה ימים של פנטזיות ולבטים וויכוחים ערים. אין סיבוב שני ואין נעליים, חולדאי ממשיך לעוד חמש שנים. דב חנין חוזר לכנסת. חצי מיושבי הבית שמחים. ואני רק תוהה: לאן נעלם הברווז? ולפחות רגוע: בפברואר יש לי למי להצביע בבחירות לכנסת. (היכונוס לפוסט "לגיליון זה מצורף פוסטר של ראש הממשלה הבא"). מה שכן, עם 4-5 מנדטים ל"עיר לכולנו" במועצת העיר יהיה מסקרן לראות איזו מין אופוזיציה תהיה לחולדאי בקדנציה הקרובה. עד כאן הבחירות. חוזרים לקולנוע. יוצא מחר סרט טורקי מצוין.

פנכות ידיעות מהיומיים האחרונים:

– 14 סרטי אנימציה באורך מלא הוגשו לאקדמיה האמריקאית. מתוכם שניים ישראליים. רגע, ניסחתי לא נכון: מתוכם שניים ישראליים!
"ואלס עם בשיר" של ארי פולמן ו"9.99$" של תתיה רוזנטל (עם תסריט שהיא כתבה בשיתוף אתגר קרת, ועל פי סיפוריו) יתחרו ב"וול-E", "קונג פו פנדה", "מדגסקר 2 ", "הורטון שומע מישהו", "איגור", "טרמפ לירח", "בולט", "דלגו", “The Sky Crawlers" ,“Sword of the Stranger" ,“The Tale of Despereaux”. שלושה מתוכם יזכו למועמדויות לאוסקר ב-22 בינואר. לכאורה נדמה שהתחרות תהיה בין סרטי הענק: "וול-E", "קונג פו פנדה" ו"בולט". אבל אנשי ועדת האנימציה די מקפידים להפתיע לפחות במועמדות אחת לא צפויה של סרט לא הוליוודי ("שלישית בלוויל", למשל. או "המסע המופלא", שלתדהמת רבים אפילו זכה). כך שגם ל"ואלס עם בשיר" וגם ל-"9.99 " יש לפחות סיכוי להתברג למועמדות. (תודה לגיא אורבניאק בתגובות על ההפניה).

– ג'ו ג'ונסטון יביים את "קפטן אמריקה". יופי. ליהוק מוצלח. ג'ונסטון הוא במאי שאני מאוד מעריך ומחבב שיודע לעשות עבודה טובה, ונדמה לי שהוא מתאים בול לפרויקט כזה. "קפטן אמריקה" הוא אחד מגיבורי העל החביבים עליי. ואיכשהו שניהם טיפה מיושנים, ולכן מתאימים זה לזה. אני כבר מעריך שלהיט גדול זה לא יהיה, אבל יש סיכוי שהוא ייצא אלגנטי וחינני (אני נורא אוהב את "שמי אוקטובר" ואת "רוקטיר" של ג'ונסטון).

– אתמול התחילו צילומי REC2, סרט ההמשך לסרט האימה/זומבים הספרדי שהוקרן בפסטיבל אייקון בסוכות והפך ללהיט בכל העולם. אני מעריך שבאייקון 2010 נראה אותו?

– ואתמול חגג אניו מוריקונה, אחד המלחינים הדגולים של הקולנוע, יום הולדת 80.

– Twitch מדווחים שפן-אק רטאנארואנג יתחיל לצלם את סרטו החדש, "נימפה", בדצמבר. מי שלא ראה עדיין את "חיים אחרונים ביקום" המופתי שלו, סמנו לכם את יום שישי, 27.2.2009, אז אקרין אותו במועדון סינמסקופ שלי בסינמטק הרצליה.

– "קוואנטום של נחמה" אולי לא סרט מוצלח במיוחד, אבל טקטיקת ההפצה הבינלאומית שלו כנראה די מבריקה. מפיציו התייחסו אליו כאל מותג גלובלי – קודם אנגליה ואז אירופה ואז שאר העולם – ועד שיגיע למסכי ארצות הברית בשבוע הבא הסרט כבר יצבור 200 מיליון דולר בשאר העולם, אחרי שבועיים על המסכים באנגליה ושבוע בשאר העולם (כולל ישראל).

– ו"האביר האפל", מדווחת ניקי פינק, יחצה בימים הקרובים את קו מיליארד הדולר בהכנסות גלובליות ויהיה הסרט הרביעי שיעשה את זה (אחרי "טיטאניק", "שר הטבעות: שיבת המלך" ו"שודדי הקריביים: תיבה של איש מת").

דב חנין. צילום: תמר קרוון (לחצו להגדלה)

האם כבר הצבעתם בבחירות לרשויות המקומיות? אנא ספרו מאיזו עיר אתם, האם כבר הצבעתם, ואם לא – למה אתם מחכים. מי שרוצה לספר גם עבור מי הצביע – בייחוד התל אביבים והירושלמיים, במירוצים שמסקרנים אותי – אל תעצרו את עצמכם. (ואם גם המירוץ בעיר או בישוב שלכם מותח ומסקרן, ספרו כאן עליו).

הצילום בעמוד זה הופיע לפני כמה שבועות ב"העיר" בכתבת פרופיל על דב חנין. תמר קרוון צילמה את הפורטרט המופלא הזה שלדעתי הפך את כל הטקסט שמולו למיותר, הכל כבר היה ברור מהתמונה. הפורטרט הזה הוא בעיני כמעט כמו צילום רנטגן על חושי: איכשהו נדמה לי שכל האופי והאישיות של חנין משתקפים בו. לכאורה צילום ראש סטנדרטי, יהיו שיגידו – בשל גווני התכלת – תמונת פספורט. אבל לא, בפועל יש כאן לכידה נדירה של מהות (לקרוון יש את זה בלא מעט מצילומיה). לתדהמתי הצילום הזה לא הופיע בשער העיתון, לכו תבינו. ביקשתי מקרוון רשות לפרסם כאן את הצילום שלה לרגל יום הבחירות, ולשמחתי היא הסכימה. אני בדרכי לקלפי ברחוב צייטלין להצביע לדב חנין. עדכוני הבלוג יתחדשו אחר כך. עד אז: בהו בעיניו. זה האיש שהלילה יכפה על רון חולדאי סיבוב בחירות שני.

כפי שתומכי דב חנין העתיקו את סרטוני הסלבס שהפיק ליאונרדו דיקפריו לברק אובמה, אולי הם צריכים לשקול להעתיק לקראת מחרתיים את הקטע הזה, של The Onion (ויה ג'ף וולס). הוא די מצחיק.

אוקיי, קצת תמהיל. שלא ייצא שיש לנו רק דב חנין היום ומחר. בואו נתרענן עם איזה פוסט עממי לחבר'ה.

אולגה קורילנקו האוקראינית מופיעה כרגע על המסכים גם ב"מקס פיין" וגם ב"קוואנטום של נחמה" ולפני כחודש היא עזבה את ישראל בה שהתה כמה שבועות לצילומי "קירות", סרט האקשן של דני לרנר ("ימים קפואים"), שם היא משחקת לצד נינט.

העניין הוא שהקורילנקו הזאת מספרת בראיונות כמה שאין לה בעיה להופיע בעירום, ושזה לא מפריע לה. אבל גם מפיקי "מקס פיין" וגם "קוואנטום של נחמה" רוצים קהל של בני 13. ולכן הם משתמשים רק בטיזינג: עירום מהגב (ב"מקס פיין"), הבטחה לסקס שמעולם לא מתממשת (ב"קוואנטום של נחמה"). אני שונא טיזינג. אם אתם רוצים סקס ועירום, לכו על זה. אם אתם רוצים סרט שמתאים לילדים, אל תתחסדו לנו. אז למי שיצא מ"מקס פיין" ומ"קוואנטום של נחמה" והתעצבן ששמו את קורילנקו כאילו בתפקיד האירוטי אבל בעצם צינזרו, אני שמח לספק שירותיה זימה. אחרי הקפיצה, רק למי שלא מפריע לו עירום, הטריילר לסרט שלה מ-2005, בעירום מלא (שיצא עכשיו בדי.וי.די באמריקה כדי לעשות קופה על הצלחת הג'יימס בונד), ועוד כמה תמונות חשופות מימי הדוגמנות שלה. כל השאר, עברו הלאה.

continue reading…

הלכתי לקנות את הדיסק החדש של TV on the Radio והמוכר אמר לי שהחברה שמייבאת את 4AD לישראל פשטה את הרגל ושתכף כל קטלוג החברה יעבור לתו השמיני, אבל לכן יש עיכובים. מישהו שמע, מישהו יודע? האם להזמין מאמזון וזהו?

=======

בריאן אינו הוא האמן הנערץ עליי (נדמה לי שכבר יצא לי לכתוב את זה כאן כמה פעמים). דיוויד ברן הוא גם מהמועדפים שלי. ושיתופי הפעולה שלהם תמיד היו מרהיבים (אודיופונית), מ"להישאר באור" של טוקינג הדס דרך "My Life in the Bush of Ghosts". והנה מגיע שיתוף פעולה חדש וראשון מזה עשוריים.

זה המפגש ביניהם:וזה האלבום:

בהמשך לפוסט מאתמול. כתבתי לפני כשבוע מייל למטה "עיר לכולנו", סיעתו של דב חנין, בניסיון להבין איך הם מתכננים בדיוק ליישם את חזון התחבורה הציבורית בעיר. הסרט על קוריטיבה הבהיל אותנו בבית יותר מאשר עודד.

כתבתי כך:

אנחנו בביתנו מאוד מתלבטים לגבי הבחירות הקרובות. רעיונותיו של חנין נשמעים מעניינים מאוד, כמו גם ערכיו. אבל התהייה היא: האם הם ריאליים לעיר כמו תל אביב.
צפינו בסרטון שלכם העוסק בפתרון התחבורה של העיר הברזילאית קוריטיבה, של שימוש באוטובוסים מהירים כפתרון הסעה המוני וצמצום שימוש ברכב פרטי. על הנייר, מעניין. אבל האם רלוונטי לתל אביב?
מהכתבה נראה בבירור שרחובות קוריטיבה רחבים מאוד ויכולים להכיל את אוטובוסי הענק ותאי ההמתנה. איפה יש מקום לזה באבן גבירול? בדיזנגוף? באלנבי? למעשה, חוץ מדרך נמיר, דרך בגין ורחוב המסגר ספק אם יש עוד מקומות בעיר שפתרון כזה ישים לגביהם, מבחינת גודל הרחוב.
כמו כן, הציר הזה באמצע רחוב כמו אבן גבירול יצור בעיה אסתטית חמורה, ויותר מזה: מפגע רעש.
בעיה נוספת: נתיב תחבורה ציבורית באמצע הכביש בו עובר אוטובוס כל דקה – כלומר כל חצי דקה מכל כיוון – חותך את הכביש לשניים ולמעשה מונע מהולכי רגל לחצות את הכביש. הפתרון הזה טוב כדי לשנע המוני אנשים מצד אחד של העיר לצד השני, אבל גרוע להולכי הרגל שצועדים מביתם לרחובות סמוכים.
ואכן, מהצילומים בכתבה של ניצן הורביץ נדמה שרחובות קוריטיבה ריקים מהולכי רגל (חוץ מאשר במדרחוב).
בעיה נוספת: תל אביב עיר מרומזרת מאוד. האין אוטובוס כזה, גם אם הוא בנתיב יעודי, מאבד כל משמעות ברגע שהוא צריך לעצור ברמזור בכל 200 מטר? שוב, מהצילומים בקורטיבה נדמה שתכנון התנועה שם שונה לחלוטין מאשר כאן, הרחובות רחבים, רצופים, מפורברים מאוד, ולא נראים כמו אבן גבירול, דיזנגוף, בן יהודה או אלנבי.
כמו כן: האם פתרון כזה הוא עניין זמני עד בוא הרכבת התחתית או שהוא נועד להחליף אותה?
הפתרון הזה, שאתם מציגים כאידיאלי, מדאיג אותנו. כי הוא מעלה את הרושם שהרעיונות טובים, אבל אין באמת יכולת ליישם אותו בתוך מרכז תל אביב בלי שהפתרון עצמו יהפוך למפגע – רעש, תנועה, חצייה, ובעיקר הופך את העיר לבלתי ראויה להולכי רגל – או שסתם יישאר חזון בלתי ממומש.
האם יש לכם פתרון אמיתי לכך?
בברכה,
יאיר

כעבור כמה ימים ענו לי:

יאיר שלום
שמי שרון מלכי, פעילה בעיר לכולנו, מועמדת מטעמה למועצת העיר ואחת מכותבות תוכנית התחבורה שלנו, ניידות לכולנו. אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי. תוכנית התחבורה של עיר לכולנו טומנת בחובה שינוי לא רק במערך התחבורה, אלא גם בחשיבה שלנו על הניידות בעיר. רוב הרחובות שהזכרת רחבים דיים לשני נתיבים שכבר קיימים בהם, אולם גם ברחובות בהם האפשרות היא לנתיב אחד עיקרי, ניתן יהיה להציע חלופות לנתיבים בכיוון השני ברחובות מקבילים סמוכים. כמו כן, השינוי המחשבתי כולל את הרעיון שפחות רכבים פרטיים ינועו בשבילי העיר. בנוסף, אני ממליצה לך לקרוא גם את התוכנית עצמה, ולא להסתפק בסרט (המצוין) של הורביץ. שם אנו מתייחסים באופן קונקרטי לתל אביב-יפו. חלק מההתייחסויות הקונקרטיות מדברות על עדיפות ברמזורים לאוטובוסים. המודלים הללו קיימים גם במקומות נוספים מלבד קוריטיבה. למשל, מערך האוטובוסים והרכבת הקלה בברלין לא מפריעים להולכי הרגל לחצות את הרחובות, וזאת למרות התדירות הגבוהה בה הם עוברים. בתוכנית אנו מציינים כי מערכת הסעת ההמונים לא תחכה לקווי הרכבת הקלה, אך בהחלט תיקח אותם בחשבון בתכנון הכולל שלה, כך שלכשהם יוקמו, הם יוכלו להשתלב באופן אינטגרלי במערכת ההסעה העירונית. גם לגבי הרעש אנו מתייחסים בתוכנית- המפתח לכך הוא ברכישת צי אוטובוסים חדישים המייצרים הרבה פחות רעש מאלו המוכרים לנו כיום בת"א-יפו. אשמח להיות בקשר בשאלות נוספות לגבי התוכנית
בברכה
שרון.

האמת, התשובה לא לגמרי סיפקה אותי. אני עדיין לא מבין איך זה יראה, והאם זה לא יהיה מפלצתי מדי. האם לא נחליף קטסטרופה אחת בקטסטרופה אחרת. האם תוכנית ברזילאית פשוט לא מתאימה במימדיה לעיר קטנת-רחובות כמו תל אביב.
ובכל זאת, אצביע להם. בגלל ש"עיר לכולנו" מבטיחה שינוי, ובגלל שהם מבטיחים גם דיאלוג עם התושבים (כלומר, שאני מקווה שהם יציגו את התוכניות לפני שהם יאושרו, ולא יפעלו באופן מחתרתי ובגניבה כמו ראשי עיר מסוימים).

(אגב, חלק מהתגובות לפוסט של אתמול הציעו רעיונות ופתרונות נוספים, חלקם מעניינים חלקם מזוויעים)

הבחירות מחר. אני מאוד מקווה שאתם הולכים להצביע. רק אל תהיו פסיביים.

חמוד מאוד:


קרדיט: פטריק מוברג. ליחצו להגדלה

רק עניין אחד, אותו אמרתי בקול רם במהלך נאום הניצחון שלו: בתוך שלוש שנים גם לו יהיה שיער לבן. זו הסיבה שקוראים למשכן הנשיאים "הבית הלבן". את עול התפקיד רואים במצב הפיגמנטים של שיער הדיירים בו.

יש דבר כזה שנקרא "טקס פרסי האינטרנט". מי שרוצה להציע את "סינמסקופ" בקטגוריית הבלוג הטוב ביותר או האתר העצמאי הטוב ביותר מוזמן. ואולי תרצו להציע את עצמך לתואר הטוקבקיסט הטוב ביותר (ואין לי ספק שהטוקבקיסטים הטובים ביותר נמצאים כאן).

======

שכחתי לעדכן השבוע את טבלת שוברי הקופות ביום שלישי, אולי מפאת שיעמומה, אבל אני כן הייתי סקרן לדעת איך התקבלו בקרב הקהל הסרטים המעט יותר בוגרים ואיכותיים שהופצו ככה פתאום בבת אחת בסוף שבוע אחד. המפסיד הגדול של סוף השבוע שעבר היה "אפלוסה" שמכר 758 כרטיסים. כמות זעומה גם בהתחשב בכך שהוא הופץ בשלושה אולמות בסך הכל. גם "הנער בפיג'מת הפסים" לא שיגשג במיוחד, עם 1,663 כרטיסים בחמישה בתי קולנוע. ורק "גאווה ותהילה", עם אדוארד נורטון וקולין פארל, עשה עסקים סבירים עם 9,281 כרטיסים. בראש הטבלה נשארו שיאני השבוע הקודם: "היי סקול מיוזיקל 3 ", "שבעה" ו"לקרוא ושרוף".
"היי סקול מיוזיקל 3 " מכר בסוף השבוע שעבר כ-20,000 כרטיסים והגיע בעשרה ימים ל-45,000 כרטיסים סך הכל. "שבעה" הגיע כבר ל-159,000 צופים. "מקס פיין" לא מוצא קהל: הוא הידרדר ל-8,000 כרטיסים, והגיע בעשרה ימים בסך הכל ל-20,000 כרטיסים (אני מניח ש"קוואנטום של נחמה" יעשה את המספר הזה ביומיים). "לילות ברודנטה" מכר עוד כ-5,000 כרטיסים והגיע ל-35,000 כרטיסים. אם קהל ישראלי מפנה עורף לסרט רומנטי – והרי הקהל המקומי הוא סאקר אדיר לסרטים רומנטיים – כנראה שמשהו מאוד מקולקל בסרט. ו"אביב 41 " מכר 4,727 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו – בהתחשב בכך שהוא הופץ ב-18 בתי קולנוע הרי שהממוצע שלו פר מסך (כ-200 כרטיסים לאולם) הוא הנמוך ביותר ברשימה, אפילו פחות מ"אפלוסה".

======

שני מבקרים מתו בשבועיים האחרונים מסרטן, שניהם כתבו בשנים האחרונות בעיקר על טלוויזיה. ג'ון לנארד, מבקר הטלוויזיה של "ניו יורק מגזין" מת בגיל 69. ואנדרו ג'ונסטון מ"טיים אאוט ניו יורק" מת בגיל 40. דיוויד אדלסטין מספיד את לנארד. ומט זולר סייץ מספיד את ג'ונסטון.

========

זה נשמע כמו מתיחת 1 באפריל: סטיבן ספילברג יביים את הרימייק לסרט הקוריאני המופרע "שבעה צעדים"? עם זה שוויל סמית יככב בתפקיד הראשי אין לי בעיה. אבל ספילברג? בסרט כה אלים וחסר עכבות? אני לא יכול לדמיין את זה קורה. הוא בטח יחשוב על זה קצת ואז יעביר את הבימוי למישהו אחר ויישאר רק על תקן מפיק. אולי דיוויד פינצ'ר? או קלינט איסטווד? או פול תומס אנדרסון?

continue reading…