פול סיימון תרם את "American Tune" שלו למען אובמה בתשדיר הזה:

זוכרים? ככה זה התחיל לנוע קדימה:

ארול מוריס בתשדיר של הרגע האחרון: רפובליקנים שעברו לאובמה.

(וכאן הוא כותב על התשדירים האלה שלו, שבר הפכו למסורת, עוד מימי אפל).

הקלפיות יפתחו בחוף המזרחי בעוד שעתיים. אני אלווה את היום הזה בשלל סרטונים שיבדרו וידאיגו אותנו. כמו למשל: למי יצביע הומר סימפסון?

בואו כל שעה לעדכונים וסרטונים.

לו ריד ולורי אנדרסון אמש בהיכל התרבות. צילום: דפנה טלמון

ההופעה של לורי אנדרסון היתה כמו עיסוי קרקפת, אבל מבפנים. מתוך פנים הגולגולת. מדגדג, מענג, חכם, פקחי, מושלם. זה היה חצי פרפורמנס קונספטואלי וחצי הופעת אמביאנט/אלקטרו/ספוקן וורד מהזן המורכב והיפה ביותר.
ההדרן של לו ריד, עם "I'll Be Your Mirror", לא רק שהיה מרגש מאין כמוהו, הוא גם הזכיר שכמשורר לו ריד כתב שירים של לורי אנדרסון כבר בימי ולווט אנדרגראונד.

עוד מישהו צילם?

בקשה משוקי וייס או אחד מאמרגני המוזיקה האחרים: אחרי שלורי אנדרסון מילאה את היכל התרבות והראתה שיש קהל לנקודת המפגש שבין פופ לאוואנגרד, הגיע הזמן להחזיר ארצה גם את פיליפ גלאס להופעות.

אמש התקיימה הקרנת מיוחסים וסלבריטאים ל"קוונטום של נחמה", הסרט החדש של ג'יימס בונד. אחד מהם, חובב בונד ידוע, כתב לי בסוף הסרט: "איזה סרט מחורבן! איזה בימוי איום".
מישהו עוד היה ורוצה לשתף?
הקרנת העיתונאים של הסרט תתקיים ביום רביעי, יום לפני שהסרט יוצא למסכים. אני מניח שנקרא את תגובותיהם כאן כבר ברביעי בסביבות חצות. ולמרות שדעתו של המוזמן מאמש אמינה עליי מאוד – טעמנו זהה – אני מניח שגם אני, כמו לא מעט גברים ישראליים, לא נוכל שלא לרצות לבדוק את העסק בעצמו ולראות את הסרט כבר ביום יציאתו.

======

ואלה שאינם מיוחסים או סלבריטאים הוזמנו אמש להקרנת העיתונאים ל"הנשים", הפרויקט של דיאן אינגליש, שהיה מסקרן עד שהתברר שהוא פלופ. אבל לא בסרט עסקינן, אלא באולם הקולנוע בו הוא הוקרן – גלובוס עזריאלי.
לפני חודש וחצי דיווחתי כאן על שתי הקרנות בהן נכחתי ובהן הסאונד באולם 1 היה משובש (בגלל שזו היתה אותה תקלה בשני סרטים שונים הנחתי שהבעיה היא עם הקורא האופטי של המקרנה ולא עם העותק). כעבור כמה ימים עדכנה אותי יחצנית ג.ג שהבעיה תוקנה.
אתמול נמסר שאולמות גלובוס עזריאלי שופצו – המסכים הוגדלו, מערכות הסאונד שודרגו בכל האולמות.
ובערב: הצצה לאולמות 6 ו-8. כן, החליפו את המסכים. מפצפונים הם הפכו לבינוניים. לא ראיתי תמונה מוקרנת עליהם, כך שאין לי מושג האם גם הצליחו להגדיל את הפריים המוקרן מזעום לגדול יותר (האם הרחיקו את המקרנה מהמסך? האם החליפו עדשה? כי אם אפשר היה להקרין תמונה גדולה יותר מהמרחק הזה, למה לא הותקנו מסכים גדולים יותר מלכתחילה?). והאם עכשיו יש סאונד דיגיטלי בכל האולמות? ובאיזה מיקס? לא קיבלתי תשובה.

אבל כל אלה עדיין במסגרת החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שהסאונד במקרנה באולם 1 הלך פייפן. יכול להיות שהוא מתקלקל רק כשאני בא לראות סרט, ואכן מאז אמצע ספטמבר לא הייתי שם. אבל אם ב"רעם טרופי" היו רק כמה סצינות עם סאונד מעוות, אתמול כל הסרט היה ככה. כלומר שהתקלה מלפני חודש וחצי לא רק שלא תוקנה, היא אף הוחמרה.

לבסוף, מישהו העביר את הסאונד למונו, הכל בקע מרמקול קטן אחד מאחורי המסך, עם דיסטורשן טרנזיסטורי מענג שליווה את המוזיקה, וככה צפינו בסרט. היה זוועה.

אני אשכרה נרגש. הערב: לורי אנדרסון, אלילה שלי, בהיכל התרבות עם ההופעה החדשה שלה, "Homeland". ואיתה על הבמה בשני שירים יהיה לו ריד, בן זוגה, גם אליל בקרב פלגי המשפחה.

הנה, מתוך ההופעה: "אמנות השיחה האבודה", אחד השירים שאני מניח שהם יבצעו יחד הערב

והנה, מלפני עשור, לו ריד מזמין את לורי אנדרסון להצטרף אליו לשיר שלו:

לפני כשבועיים ראיינתי בטלפון את ג'יי רואץ', הבמאי של "אוסטין פאורס" ו"פגוש את ההורים", שביים השנה ברצינות גמורה את הדרמה הפוליטית "ספירה חוזרת" (Recount), סרט טלוויזיה בהפקת HBO עם קווין ספייסי בתפקיד הראשי, העוסק בשערוריית הספירה החוזרת בבחירות 2000. הסרט זכה באמי לפני חודש וחצי. מחרתיים, ביום הבחירות באמריקה, הוא ישודר ביס. בשיחה שלנו רואץ' מאמין שאובמה יבחר, מעדכן מה המצב עם פרויקטים עתידיים שלו (כמו "אוסטין פאוארס 4 " והפרויקטים עם בן סטילר) ומבטיח ש"ברונו", הסרט החדש של סשה ברון-כהן שאותו הוא מפיק, לא יאכזב. לבסוף הוא מנסה גם למצוא דרך להביא את הבאנגלס, הלהקה של אשתו, להופעות בישראל. קריאה מהנה:

קווין ספייסי ודניס לירי ב"ספירה חוזרת"

continue reading…

יש משהו שנראה בעיניי כלא הגון ולא מכובד – או סתם חובבני – בכל ההתנהלות של מפיצי "אביב 41 ". על ענייני כן נדחה/לא נדחה, כן היתה מסיבת עיתונאים/לא היתה מסיבת עיתונאים, כן הוחרמו מבקרים/לא הוחרמו מבקרים, כן גידף המפיק מבקר קולנוע/לא גידף המפיק מבקר קולנוע, בכל אלה כבר עסקנו. ואז בסוף השבוע ראיתי את מודעות הפרסום בעיתונים. הציטוט העליון, שמופיע גם בשלטי החוצות, הוא מהמצחיקים שנקראו בפרסומות: "הקהל בפסטיבל חיפה קבע: סרט חובה!". וואלה. מי צריך מבקרים כשאפשר להשתמש בתחושות בטן. על פי מי הוא קבע מי היה קהל? שחקני הסרט? הורי המפיקים? קוני כרטיסים? כמה מתוכם טענו שזה "סרט חובה". האמת, זה לא רעיון רע בכלל. סרט שעובד טוב על קהל, אין מניעה לקחת חברת סקרים, להציב ביציאה מאולם הקרנה ולעשות מדגם של האנשים שאהבו את הסרט מול אלה שלא. אם היה כתוב שם מכון הסקרים (הכניסו שם של מכון לא קיקיוני) שאל ומצא: 90 אחוז מצופי הסרט קובעים "סרט חובה" ואז יש את האסמכתא של סקר רשמי, למה לא. אבל לצטט "הקהל קבע" מתוך ויברציה פרטית נשמע חלטוריסטי להפליא.

אבל אז אני מגיע לציטוט השני, ושם קיבתי מתהפכת. "יצירה קולנועית מרשימה" (יאיר רוה, פנאי פלוס). הציטוט הזה, שהופיע ב"7 לילות", מסולף ושקרי. ב"עכבר העיר" מופיע ציטוט מדויק יותר: "עשוי במקצועיות מרשימה" (יאיר רוה, פנאי פלוס). את שלוש המילים אכן כתבתי – כאן, ולא בפנאי פלוס – אבל לשבצן במודעת פרסום היא מופת של הוצאת דברים מהקשרם.

שלחתי מייל אמש לאביתר דותן, אחד ממפיקי הסרט שכבר קיבל כבוד כאן בבלוג, ובו ביקשתי להסיר את שמי ואת הציטוטים המסולפים שלי מהקמפיין שלהם. נראה מה יענה ואיך יתנהג.

אז מה הקטע של מפיקי "אביב 41 "? בורות? חובבנות? חוסר ניסיון? או חוסר כבוד? או ניסיון נכלולי לרמות את כולם, בתקווה שאיש לא ישים לב? והאם הם – ואורי ברבש – לא מבינים שהתנהגות כזאת בסופו של דבר עושה נזק לסרט שלהם, אותו הם עשו "בדם ליבם"? הם גורמים לכל הפרויקט הזה להיראות מגוחך וחובבני.

תוספת: אני חייב להודות שאביתר דותן מתנהג בהגינות נעימה, גם אם הטקטיקות של החברה שלו מעט מצמררות ומכעיסות. הוא מגיב לטענותיי במייל הבוקר: "ראשית דבר מתנצל, אם אמצא שהדברים כמו שכתבת נמצא את הדרך להתנצל בצורה מסודרת. בכול מקרה אדאג שהציטוט לא יהיה במודעה הבאה".

שי ודרור הקנדיים, צמד בשם Masked Avengers מתחנת רדיו במונטריאול, התקשרו לשרה פיילין וגרמו להאמין שהיא מדברת עם ניקולא סרקוזי, שמציע לה – בין השאר – לצאת לצוד אתו. ככה זה נשמע:

מרק-אנטואן אודה, שמגלם את סרקוזי בשיחת הטלפון, מספר לסוכנות הידיעות הקנדית, איך הם השיגו את פיילין, אחרי שבעבר כבר מתחו את סרקוזי עצמו, את ז'אק שיראק ואת בריטני ספירס.