continue reading…

אל פרנקן יצטרך כנראה להישאר פרשן, שדרן וסטיריקן עוד קצת. הוא הפסיד במירוץ למושב בסנאט של מינסוטה לטובת הסנטור הרפובליקני המכהן, נורם קולמן. רק מה: אחרי שכל אחד קיבל יותר מ-1.2 מיליון קולות, הפער ביניהם עומד על כאלף קולות. כך שעל פי החוק הם יצטרכו לספור הכל מהתחלה.

ובקליפורניה, למרות הכל, הצעה 8 הקוראת לאסור נישואים חד מיניים אושרה רוב של 52 אחוז מול 48. במילים אחרות: זה יהיה מעתה בניגוד לחוק לזוגות חד מיניים להינשא (אחרי שבית המשפט העליון במדינה התיר זאת).

הקונטקסט הקולנועי ברור: ההצבעה הזאת – פעימה של שמרנות מיושנת ביום שהיה אמור לעמוד בסימן של פרוגרסיביות – עשויה לסלול את דרכו של "מילק", סרטו החדש של גאס ואן סאנט, לזכייה באוסקר. "מילק" הוא ביוגרפיה קולנועית של הארווי מילק חבר מועצת עיריית סן פרנסיסקו ב-1978, שהיה ההומו המוצהר הראשון שנבחר לתפקיד ציבורי. אז, בשנות השבעים, ניסה מילק לקדם שיוויון זכויות להומואים ושילם על זה בחייו. אוסקר לתסריטאי דסטין לאנס בלאק נראה ודאי. מועמדות לסרט הטוב ביותר נראית הגיונית. ואם הסרט לא מביך, זו יכולה להיות הצבעת המחאה של הוליווד – אי ליברלי בתוך המדינה שאישרה את ההצעה לאיסור נישואים חד מיניים – נגד הצעה 8.

הטריילר:

=======

מייקל קרייטון, יצרן רבי מכר המערבבים פארנויה, מדע וטכנולוגיה ("פארק היורה"), שאפילו ניסה את כוחו בבימוי ("קומה"), מת היום מסרטן בגיל 66. הוא היה מיוצרי "אי.אר" וכתב את ספרים כמו "חשיפה", "ספירה", "זרע אנדרומדה", "שמש עולה", "קונגו" ו"טוויסטר" שהפכו לסרטים.

היום ה-5 בנובמבר. צרפו לכך את תחושת האופוריה המהפכנית (הרגעית?) מכיוון אמריקה וזכו בצמרמורת קטנה. זה שידור חוזר לפוסט מלפני שנתיים:

היום יומו של גאי פוקס. יום מצוין לצפות ב"ונדטה", עדיין אחד הסרטים הטובים של השנה לדעתי. או לקרוא את הרומן הגרפי V for Vendetta של אלן מור, עליו ביססו האחים וושאובסקי את סרטם. לפרטים נוספים על היום, מנהגיו, שורשיו, השפעותיו התרבותיות וחרוזיו – כאן.

(ותודה לסטארי נייט על התזכורת)

אני עוקב אחרי שני מירוצים שעדיין נספרים בבחירות באמריקה. האחד הוא על "הצעה מספר 8 ", משאל בקליפורניה שאם יעבור יביא להטלת איסור על נישואים חד מיניים במדינת קליפורניה (בניגוד לקבעת בית המשפט העליון באותה מדינה). נכון לרגע זה, אחרי ספירת 50 אחוזם מהקלפיות, נראה שיש רוב להצעה ונישואים חד מיניים אכן יוצאו מחוץ לחוק בקליפורניה. המירוץ השני הוא על המושב לסנאט של מדינת מינסוטה, בה מתמודד הקומיקאי והפרשן אל פרנקן (מבוגרי "סאטרדיי נייטב לייב"). נכון לרגע זה, אחרי ספירת 96 אחוז מהקלפיות, במירוץ סופר-צמוד, פרנקן עומד להפסיד בפער של פחות מ-2,000 קולות.

=========

אחת הסיבות לכך שזו היתה בעיניי עונה היסטורית של "סאטרדיי נייט לייב" לא קשורה דווקא לאיכות החיקויים או לרמת ההומור (אף שטינה פיי תמיד הצחיקה אותי בתור שרה פיילין) אלא כי קרה דבר שאינו אופייני לתרבות התקשורת האמריקאית: התגובה המהירה של מושאי החיקויים והרצון או הנכונות שלהם להתערבב עם הבבואות הקומיות שלהם. "סאטרדיי נייט לייב" מחקים המון אנשים – פוליטיקאים, זמרים, מנחי טלוויזיה – אבל עד השנה ברוב המקרים החיקוי והמקור נשארים משני צדי המתרס – זה בצד המציאות וזה בצד הסאטירה. השנה – אולי בגלל שהרייטינג של התוכנית שבר שיאים או כי הקליפים זכו למיליוני צפיות באינטרנט, הרבה יותר מאשר בשידור החי – כל מי שאוזכר בתוכנית מיד רצה להשתלב בתוכה, לקחת בעלות ושליטה על הייצוג. וגם להוכיח שיש לו חוש הומור והוא יודע להעריך בדיחה טובה. זה לאו דווקא פיילין ומקיין, אלא גם מארק וולברג, שדווקא לא כל כך ידע לקחת את עצמו בהומור, אבל לפחות הבין את החשיבות של העמדת הפנים הספורטיבית לדימוי הציבורי שלו. כבר היו מקרים בתוכנית בה מושא חיקוי צופה מאחורי הקלעים באחד מאנשי הצוות של "סנ"ל" מחקה אותו. אבל זה גם היה אירוע נדיר יחסית, וגם זה נעשה אחרי שהחיקוי הפך לסוג של נכס צאן ברזל, כשהייצוג הקומי איים להשתלט על הדימוי האוריגינלי. אבל אני לא זוכר, בכל תולדות "סאטרדיי נייט לייב" כמות כזאת של תגובות של מושאי חיקוי, ועוד בזמן אמת. פיילין הגיע לתוכנית תוך חודש. וולברג הגיע כעבור שבוע. והשבוע, קית אולברמן מגיב לחיקוי שלו כעבור יומיים.
לפני ארבעה ימים אנשי "סאטרדיי נייט לייב" עוד חיקו את מקיין ואת פיילין. עכשיו מקיין ופיילין מחוקים.

והנה, משבת האחרונה (כנראה מתוך רצון להראות לאמריקה ש"סנ"ל" אינה תוכנית המזוהה רק עם השמאל והדמוקרטים), בן אפלק מגחיך את שדרן הטלוויזיה, קית אולברמן (המזוהה עם הדמוקרטים):

יומיים אחר כך, בתוכניתו הראשונה אחרי סוף השבוע והאחרונה לפני יום הבחירות, אולברמן מקדיש בתוכניתו (המשודרת כמה קומות מתחת לאולפני "סאטרדיי נייט לייב" ב-30 רוקפלר פלזה בניו יורק) אייטם ל"סאטרדיי נייט לייב" ובין השאר לחיקוי שלו:

זהו. נושם לרווחה. הנשיא דמוקרטי. ויש גם רוב דמוקרטי בסנאט.
אבל מיד מתחילות הדאגות: איך יצליח אובמה לנקות את כל הבלגן שבוש השאיר אחריו? בלגן בעירק. בלגן בבנקים. בלגן אקולוגי. ומתי ירגישו בפועל את השינוי שהוא הבטיח.

תכירו: זה הנשיא הבא של ארצות הברית. ולידו עומד צעיר כריזמטי בשם ברק אובמה, שיישב בכסא הזה עד שזה יקרה. למשך כמה זמן? שמונה שנים? או שנתיים? בוקר מרגיע, אופטימי, מלהיב, מעורר השראה. אבל ממחר הולך להיות די מתוח.

"ניו יורק מגזין" ערך רשימה של עשרת החיקויים הפוליטיים הכי טובים. הנה כמה:
continue reading…

ברק אובמה איננו הפוליטיקאי השחור היחיד שמריץ קמפיין בחירות תקדימי והיסטורי. בצד השני של הגלקסיה גם לנדו קרליסיאן מנהל קמפיין נגד ברנש לבן וקשיש המייצג את הצד האפל של הכוח:

ככה הסתיימו הבחירות ב-2000 בין אל גור וג'ורג' בוש. סרט תיעודי קצר, בן עשר דקות, מאת ספייק לי:

We Wuz Robbed

אי שם בינואר, בימי הפרה-היסטוריה של הקמפיין, ברק אובמה הגיש את רשימת "הטופ-טן" של לטרמן. נשא הרשימה: עשר ההבטחות של ברק אובמה אם יבחר לנשיא: