ב"7 לילות" של יום שישי התפרסם אייטם של יפעת מנהרדט התוהה איך זה ש"זאק ומירי עושים פורנו" יגיע ארצה בשעה ש"אננס אקספרס" נגנז. נדמה לי שיש שם אייטם כזה בערך פעם בשנה, וטוב שכך – כי זו ההזדמנות היחידה לקהל הרחב לקבל את המידע העגום: בכל הקשור בקולנוע אנחנו חיים בדיקטטורה המתנהלת על ידי מפיצים שלא מבינים כלום. אני כותב את זה על המפיצים שאני לא מחבב, אבל גם על המפיצים שאני כן מחבב. זו דיקטטורה כי איש אחד – וזה בסוף תמיד החלטה של איש אחד – קובע מה נראה כאן. ואם סרט מסוים לא מוצא חן בעיניו, ובהיותו בעל הזכויות הבלעדיות, אף מפיץ אחר לא יכול להפיץ במקומו סרט שהוא לא רוצה בו. מצב דומה, אגב, היה בשוק המכוניות וזה השתנה. אני מחכה לבג"ץ או לממונה על ההגבלים העסקיים שישימו לזה קץ בקולנוע. אם א.ד מטלון לא רוצים להפיץ את "אננס אקספרס" שישחררו את הזכויות למפיץ אחר שאולי כן יודע להעריך את הסרט ההיסטרי הזה, שיכול בקלות להפוך גם בארץ לסרט פולחן.

אבל הקטע הכי מופלא באייטם של מנהרדט מגיע כשהיא מנסה להבין למה זה קורה, למה סרט נגנז? מי שעוזר לה להבין הוא היחצן-המחרים אריה ברק, שאומר: "סרטים רבים שלא הצליחו בקופות בארה"ב לא יעלו אצלנו בקולנוע, אפילו אם משחקים בהם שחקנים מפורסמים. זאת הסיבה שהוחלט לאחרונה לא להקרין את דרמת הפשע "Street Kings", למרות שמככב בה קיאנו ריבס".

זה היסטרי! ענק! כי "מלכי הרחוב" עם קיאנו ריבס כן הוקרן בארץ, באפריל. ומי היה היחצן של הסרט? אריה ברק. רגע מוזהב של חסד, לא ככה? היחצן שלא רוצה שעיתונאים יידעו שסרטיו קיימים, שעיקר עבודתו היא בהחבאתם מהתקשורת במקום להפצתם לידיעת הכלל, בעצמו לא זוכר במה הוא טיפל ומה לא. כנראה שהוא עושה עבודתו נאמנה, אם כך. אף אחד באמת לא יודע שהסרט הזה ביקר כאן, כולל הוא עצמו.

העניין הוא שחוץ מהעובדה שברק לא זוכר בעצמו את הסרטים שלקוחותיו משלמים לו ליחצן הוא מנסה לתאר באייטם של מנהרדט מצב בו יש הגיון וחוקיות בהחלטות להפצת סרטים. אבל במקום הגיון וחוקיות אנחנו מקבלים ממנו סתירות. "סרטים רבים שלא הצליחו בקופות בארה"ב לא יעלו אצלנו בקולנוע", הוא קובע. וזה היחצן של "גאווה ותהילה" ושל "אפלוסה": שני סרטים שלא הצליחו בקופות באמריקה וכן עלו בארץ. וזה היחצן של "קילשוט", סרט שבאמריקה לא מצליח למצוא מפיץ, ונדחה שוב ושוב כבר שנתיים וכרגע יש סיכוי שאולי יעלה בתחילת 2009 אן שייגנז לגמרי, ובכל זאת הוא עלה בארץ. למה?
וזה גם היחצן של פורום פילם ומטלון שגונזים בלי הכרה סרטים שכן הצליחו בקופות באמריקה. למה?
הוא מסביר, ומשליך את האשמה ליבשת אחרת: "לדברי איש יחסי הציבור של א.ד מטלון, אריה ברק, ההחלטה לא להקרין סרט בארץ נקבעת בסופו של דבר על ידי האולפנים בחו"ל", כותבת מנהרדט. אבל כמה פסקאות אחר כך ברק חושף: "הם (האולפנים הגדולים) פונים למפיצים בארץ ומבקשים מהם להעריך את סיכויי הצלחתו. בהתאם לנתונים שמעבירים להם הם נותנים את החלטתם הסופית".
הו, תודה על הכנות. אז זה לא באמת קשור רק בהחלטה של האולפנים? מה נראה לכם שא.ד מטלון אמרו לאולפני קולומביה על "אננס אקספרס"? אני רוצה שיספרו לי כעת על סרט שמפיציו בארץ תמכו באופן נלהב בהפצתו ואילו האולפנים אמרו "לא".

הסיטואציה היא כזאת (ואם היא אחרת, אשמח לדעת על כך ולפרסם): אנשי מטלון ויחצניהם ישבו וראו את "אננס אקספרס" ולא אהבו את הסרט. וחשבו שבגלל שהם לא אהבו אף אחד אחר לא יאהב. או הפוך: הם נורא התלהבו, צחקו עד שכמעט הקיאו את הטחול מרוב צחוק, אבל בסוף אמרו "טוב, אנחנו צחקנו אבל אין סיכוי שמישהו יהנה מהסרט חוץ מאיתנו". אני לא יודע איזה סצנריו מחריד אותי יותר: זה שבו הם מנותקים לחלוטין מהמוצרים באחריותם או זה שהם מתנשאים על הקהל שלהם. השורה התחתונה זהה: הסרטים לא מגיעים ארצה והיחצנים לא מבינים מה יש להם ביד. הם מנותקים והם מתנשאים.

אני אומר באחריות ובבטחון: מפיץ שהיה מתחבר ל"אננס אקספרס" ומבין את גדולת הסרט היה מצליח להפוך אותו ללהיט פולחן קטן וחכם. בהפצה לא גדולה. בתקציב לא ענק. האופן שבו הפיצו בארץ את "אחים חורגים" הוא עדות מופלאה לאיך לא עושים את זה. זו עדות לאיך מפיצים בעלי טעם גריאטרי, ושיטות עבודה מיושנות, מנסים להתלקק לקהל שהם לא מבינים. יאללה, תפרשו מהעסק. או שתתמקדו בהפצת סרטי אנימציה בלבד (העבודה על "בולט" מתנהלת עד כה באופן מושלם – כשמגיע להם קרדיט, צריך לדעת לתת).

=======

ואולי לקהל הישראלי מגיעים מפיצים כאלה בדיוק. שהכרזות שלהם מלאות טעויות, שמפיצים סרטים בלי חשק בלי עניין. אולי המפיצים צודקים. אולי הקהל הישראלי ממילא זהה בפרופיל שלו למפיצים: מבוגרים, שמרנים, מנותקים מתרבות הפופ. וממילא יודעים המפיצים שהקהל שהם צריכים לטפח, של בני ה-13 עד 35, הוא קהל הפכפך, שאף פעם לא מרוצה, שמוריד סרטים באינטרנט. מי רוצה לקוחות כאלה. אז הם מוותרים עליהם.
החשש שלי הוא שהכשלון הקופתי של "אחים חורגים" ושל "הלבוי 2 " יהפוך לדלק שיזין מגמות גניזה בתר שאת בשנים הקרובות. "הנה", הם יגידו לפיינשמעקרים שמתגודדים בבלוגי קולנוע, "הוצאנו סרטי פופ שהיו להיטים באמריקה ואף אחד לא בא. יותר לא נוציא". את המחשבה שהאופן הקלוקל בו הם הפיצו את הסרטים האלה קשור למידת הצלחתם הם לא מפנימים (כמו למשל העובדה ש"הלבוי 2 " נדחה כל כך הרבה פעמים, עד שקהלו העיקרי נואש וכבר צפה בו אחרי שהוריד קבצי היי-דפינישן שכבר היו זמינים באינטרנט, ורק אז, בפקק התנועה שנקרא סוכות, הוא יצא בארץ, מעט מדי, מאוחר מדי, סמוי מדי).

וישראל, יוצא מכל זה, היא מדינה בה הורדת סרטים באינטרנט לקהל שרוצה קומדיות וסרטי קומיקס איננו מעשה בלתי חוקי או בעייתי מבחינה מוסרית, אלא המעשה המוסרי היחיד שנותר מול התנהגות שתלטנית ובעלתנית של מפיצים שלא סופרים את הקהל שלהם. מפיצים שלא מבינים כלום בקולנוע.

=======

ועכשיו אני מחכה ליחצן או למפיץ שבפעם הבאה שסרט ייגנז שלא יסתתר מאחורי שקרים, ספינים וחצאי אמיתות, שלא יגיד שסרט נגנז "כי הוא נכשל באמריקה" או "כי האולפן הורה לנו שלא", שלא יגיד דברים שלאוזן שלי נשמעים כמו בלופים אלא שיבוא ויגיד את האמת: זה הכסף שלנו ולא בא לנו לבזבז אותו על סרט שאנחנו לא מבינים מה הקטע איתו.

מיצאו את ההבדלים:
continue reading…

שעשועון לשבת: כמה טעויות איות תמצאו בכרזה אחת לסרט "גוף השקרים"?

ושאלת בונוס: מעיון בכרזה נדמה שלמפיצי הסרט ממש אין חשק להשקיע בו אפילו מבט נוסף אחד, אז למה שלנו יהיה אכפת?

continue reading…

הו, זה חביב להפליא. חבורת הבדחנים/מתחנים/אקטיביסטים/טרוריסטים אנטי-תאגידיים המכונה "יס מן" (ושעמדה במרכזו של סרט תעודי משעשע מאוד בשם זה לפני כמה שנים) הפיצה אתמול 1.2 מיליון עותקים של מהדורה מפוברקת של "הניו יורק טיימס" שהם כתבו והדפיסו במו ידיהם. המהדורה, שמתוארכת ל-4 ביולי 2009, מדמיינת עתיד קסום בו כל הבשורות סוף-סוף טובות: המלחמה בעירק הסתיימה והחיילים חוזרים הביתה, חוק ביטוח בריאות חובה עובר, הפטריוט-אקט מבוטל, בוש מואשם בבית משפט על בגידה במולדת, הקונגרס מעביר לחוק לקביעת שכר מקסימום, הלימודים באוניברסיטאות חינם. וכו' וכו' וכו'. הם לא הסתפקו הדפסת העיתון, אלא גם העלו אתר מפוברק של העיתון, הזה בצורתו לאתר האמיתי.

ויש גם וידיאו שמתעד את המבצע ואת תגובות הניו יורקרים ברחובות (כולל אחת, האזרחית לילי טיילור, שכנראה עברה בסביבה):

"הניו יורק טיימס", בינתיים, לא תבע את הקבוצה על השימוש בשם המותג והלוגו. ובאתר המפוברק, כשמחפשים טוב, מגיעים לדף הקרדיטים המספר על הרעיון מאחורי הפעלול, ומאיץ בקוראים להצטרף לקבוצות אקטיביסטיות כדי לגרום לכך שהכותרות הפיקטיביות יהפכו יום אחד למציאות.

=======

ובעניין נושק: העיתון Christian Science Monitor (עיתון ארצי יומי משמעותי למדי, שיוצא לאור בחסות כנסיית ה-Christian Science מבוסטון), שהוקם לפני מאה שנה, החליט לסגור באפריל 2009 את מהדורת הדפוס ולהעביר את פעילותו במלואה לאינטרנט. בעמוד בו מסביר המו"ל את הצעד הוא מנסח בגאווה שזהו "העיתון הראשון באמריקה שמחליט לעבור במלואו לאינטרנט". שזה ספין יפה ל"אין לנו כסף להמשיך את פעילות הדפוס". ומצד שני, אני מניח שלא מעט עיתונים נוספים יילכו בעקבותיו. מנויי העיתון יקבלו בדואר, מאפריל, מגזין שבועי שיהיה נצר הדפוס האחרון של העיתון. כל השאר יהיה באינטרנט. אולי "מקור ראשון" ילך בעקבותיו?

1. היי, זה בסך הכל בלוג.

2. לכו בסוף השבוע לראות את "שלושה קופים". ותרו על "הנשים". נימוקים בהמשך.

3. הקומוניקט ייצא ממש בקרוב. עד אז אסור לי להגיד על זה מילה.

4. הרהור פוסט בחירות תל אביביות א': האם "עיר לכולנו" תמשיך להיות נוכחת באינטרנט גם בתור סיעה במועצת העיר? מכיוון שעניין השקיפות של חולדאי היה חלק מאג'נדת הבחירות של "עיר לכולנו" זה יכול להיות מקסים אם נציגי הסיעה ימשיכו לנהל בלוג מוניציפלי באתרם, ובה יעדכנו מה קורה בישיבות המועצה (אלוהים יודע שאפילו המקומונים התל אביביים כבר הפסיקו לסקר מה שקורה שם). ממגדלים ועד אריחי מדרכות. הכל מעניין וראוי לתיעוד, הפצה, פרסום, ואולי גם גיוס תמיכה למחאות.

5. הרהור פוסט בחירות תל אביביות ב': אולי שדב חנין, מחוזק מהתבוסה הכי מנצחת שאפשר לדמיין, ילך ויקים תנועה/מפלגה לבחירות לכנסת שתהווה שמאל אמיתי? הרי באייטיז מרצ היתה מזוהה עם התל אביביות/שינקינאיות. וחנין כבר מזוהה בעיתונות הארצית כסוג של טרנד (לא מחמאה מאוד גדולה מבחינת המהות האידיאולוגית, אבל הצהרה בעלת כוח אלקטורלי ערב בחירות ארציות). והתשתית קיימת. תל אביב כפיילוט. קולי, אם לא יהיו שם שטויות, מובטח.

6. הרהור פוסט בחירות תל אביביות ג': האם רון חולדאי ייצא מהבחירות האלה ענו יותר? לחולדאי יש תכונה אחת שאני מעריך מאוד: הוא מודה בטעויותיו ויודע לתקן אותם לא רע (זה לא כל כך עובד אחרי שמקימים או הורסים בניינים, אבל בשאר המקרים זה מצליח). דוגמה אחת מצוינת לכך הוא היחס שלו לקהילה ההומו-לסבית בתל אביב. חולדאי נכנס לעירייה לפני עשר שנים כאויב הכי גדול של ההומואים, בעקבות התבטאויות אומללות כמנהל גימנסיה הרצליה, ומה שנדמה בתחילה כהתנצלות לצורך שקט תעשייתי בתקופת בחירות הפך כעבור עשור למעשיו של ראש העיר הכי פעיל אי פעם לטובת הקהילה. דוגמה נוספת, קטנה יותר, היא הברווז, שהפך למגדל האייפל של תל אביב. קראתי איפשהו את אהרון גבע מספר כמה היה קשה לשכנע את חולדאי ואת אנשיו לרעיון הזה. נשמע שעצם המחשבה, של ברווז מתנפח על גג העירייה, העליב אותם. ובוודאי שלא שיעשע. והם הסכימו לבסוף לעשות טובה (אם אני זוכר נכון את השתלשלות הדברים), ובכל מקרה די משכו את ידיהם מהברווז בעת ניפוחו. אבל הוא (הם) קלטו את הקסם. או כי זה בדר אותם, או כי הם קיבלו תגובות חמות מכל עבר. והברווז נשאר ונשאר (ומבטיחים לי שוב ושוב שהוא תכף חוזר ובכל בוקר אני חוצה את רחוב אבן גבירול בדרך לגן ומביט ימינה לחפש אותו ומתאכזב כשהוא איננו). אז אולי – אולי אולי – חולדאי הבין מה מציק ל-38 אחוזים מתושביו ואולי אולי אולי הוא יחליט שהוא מתייחס גם אליהם ולא רק לאלה שכן הצביעו בשבילו, ואולי אולי אולי הוא יבין שיש כאן רעיונות שגם הוא יכול ליישם. פנטזיה?

7. טוב. די. מספיק. בפברואר יש בחירות לכנסת. עד אז בלי פוליטיקה. (אולי רק קצת, מדי פעם).

8. פיטר דברוז', בבלוג של אן תומפסון, מאמין שלתתיה רוזנטל יש סיכוי להשחיל את "9.99 " שלה למועמדות לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה. ויש לו גם את הפוסטר שלה.

9. והפסקול של "האביר האפל" נפסל מהתמודדות באוסקרים. למה כי? כי בין 30 ל-40 אחוזים מהמוזיקה המקורית בסרט לא נכתבה על ידי האנס זימר וג'יימס ניוטון הווארד, אלא על ידי אחד משלושה מלחינים שותפים שתמכו בהם. עניין חוקתי משונה שכזה, אבל לא בלתי צפוי באקדמיה (זה קרה גם ב"באטמן מתחיל").

10. מי שכתב את המשנה לראיון של אורי קליין עם הבמאי של "שלושה קופים" לא התרכז בטקסט: זה סרטו הראשון של ג'יילן שמופץ בארץ, לא סרטו הראשון. זה למעשה סרטו החמישי. אבל, למען השם, איך מבטאים את שמו של הבמאי? קליין מציע אופציה שלישית בה ה-ג' אילמת: נורי בילה ג'יילן. יש לנו טורקים בקהל שיוכלו לעזור?

47,000 איש ראו בסוף השבוע את "קוונטום של נחמה" בישראל בארבעת הימים הראשון להצגתו. זו הפתיחה השנייה הכי חזקה השנה, 2008, לסרט בארץ. "האביר האפל" מכר יותר ביולי: 53,000 כרטיסים בארבעה ימים. ובמקום השלישי השנה: "סקס והעיר הגדולה" עם 41,000 כרטיסים.

======

בסוף השבוע התפרסמה מודעה בעיתונים מטעם יונייטד קינג המבשרת שחצי מיליון צופים ראו כבר את "איים אבודים" ואת "שבעה" יחד.
נו, כמעט.
את "איים אבודים" ראו כמעט 300,000 צופים. ואת "שבעה" ראו, נכון ליום ראשון, כ-164,000 צופים (כלומר שביום שני שעבר, יום סגירת המודעה, המספר היה נמוך יותר), כך שהכרזה, כדי להיות דוברת אמת, היתה אמורה להצהיר על משהו בסביבות 450,000 צופים. אבל מודעות בישראל אינן שקריות, הן סתם מקדימות את זמנם. כי בקצב הזה, הנבואה במודעה עשויה להתגשם בתוך כמה שבועות. אבל כנראה שזה יקרה: "שבעה" מתברר כלהיט הרבה יותר גדול ממה שמישהו ציפה, וסיכוייו לחצות את 200,000 הכרטיסים, ואפילו יותר, ממש מצוינים.
תורידו את הכובע בפני מרט פרחומובסקי שהיה היחיד שניבא שזה יקרה (ואני חשבתי שהייתי נועז למדי כשהימרתי שהסרט יכול להגיע ל-120,000 כרטיסים).

נו, טוב. היה לפחות מבדר. שלושה ימים של פנטזיות ולבטים וויכוחים ערים. אין סיבוב שני ואין נעליים, חולדאי ממשיך לעוד חמש שנים. דב חנין חוזר לכנסת. חצי מיושבי הבית שמחים. ואני רק תוהה: לאן נעלם הברווז? ולפחות רגוע: בפברואר יש לי למי להצביע בבחירות לכנסת. (היכונוס לפוסט "לגיליון זה מצורף פוסטר של ראש הממשלה הבא"). מה שכן, עם 4-5 מנדטים ל"עיר לכולנו" במועצת העיר יהיה מסקרן לראות איזו מין אופוזיציה תהיה לחולדאי בקדנציה הקרובה. עד כאן הבחירות. חוזרים לקולנוע. יוצא מחר סרט טורקי מצוין.

פנכות ידיעות מהיומיים האחרונים:

– 14 סרטי אנימציה באורך מלא הוגשו לאקדמיה האמריקאית. מתוכם שניים ישראליים. רגע, ניסחתי לא נכון: מתוכם שניים ישראליים!
"ואלס עם בשיר" של ארי פולמן ו"9.99$" של תתיה רוזנטל (עם תסריט שהיא כתבה בשיתוף אתגר קרת, ועל פי סיפוריו) יתחרו ב"וול-E", "קונג פו פנדה", "מדגסקר 2 ", "הורטון שומע מישהו", "איגור", "טרמפ לירח", "בולט", "דלגו", “The Sky Crawlers" ,“Sword of the Stranger" ,“The Tale of Despereaux”. שלושה מתוכם יזכו למועמדויות לאוסקר ב-22 בינואר. לכאורה נדמה שהתחרות תהיה בין סרטי הענק: "וול-E", "קונג פו פנדה" ו"בולט". אבל אנשי ועדת האנימציה די מקפידים להפתיע לפחות במועמדות אחת לא צפויה של סרט לא הוליוודי ("שלישית בלוויל", למשל. או "המסע המופלא", שלתדהמת רבים אפילו זכה). כך שגם ל"ואלס עם בשיר" וגם ל-"9.99 " יש לפחות סיכוי להתברג למועמדות. (תודה לגיא אורבניאק בתגובות על ההפניה).

– ג'ו ג'ונסטון יביים את "קפטן אמריקה". יופי. ליהוק מוצלח. ג'ונסטון הוא במאי שאני מאוד מעריך ומחבב שיודע לעשות עבודה טובה, ונדמה לי שהוא מתאים בול לפרויקט כזה. "קפטן אמריקה" הוא אחד מגיבורי העל החביבים עליי. ואיכשהו שניהם טיפה מיושנים, ולכן מתאימים זה לזה. אני כבר מעריך שלהיט גדול זה לא יהיה, אבל יש סיכוי שהוא ייצא אלגנטי וחינני (אני נורא אוהב את "שמי אוקטובר" ואת "רוקטיר" של ג'ונסטון).

– אתמול התחילו צילומי REC2, סרט ההמשך לסרט האימה/זומבים הספרדי שהוקרן בפסטיבל אייקון בסוכות והפך ללהיט בכל העולם. אני מעריך שבאייקון 2010 נראה אותו?

– ואתמול חגג אניו מוריקונה, אחד המלחינים הדגולים של הקולנוע, יום הולדת 80.

– Twitch מדווחים שפן-אק רטאנארואנג יתחיל לצלם את סרטו החדש, "נימפה", בדצמבר. מי שלא ראה עדיין את "חיים אחרונים ביקום" המופתי שלו, סמנו לכם את יום שישי, 27.2.2009, אז אקרין אותו במועדון סינמסקופ שלי בסינמטק הרצליה.

– "קוואנטום של נחמה" אולי לא סרט מוצלח במיוחד, אבל טקטיקת ההפצה הבינלאומית שלו כנראה די מבריקה. מפיציו התייחסו אליו כאל מותג גלובלי – קודם אנגליה ואז אירופה ואז שאר העולם – ועד שיגיע למסכי ארצות הברית בשבוע הבא הסרט כבר יצבור 200 מיליון דולר בשאר העולם, אחרי שבועיים על המסכים באנגליה ושבוע בשאר העולם (כולל ישראל).

– ו"האביר האפל", מדווחת ניקי פינק, יחצה בימים הקרובים את קו מיליארד הדולר בהכנסות גלובליות ויהיה הסרט הרביעי שיעשה את זה (אחרי "טיטאניק", "שר הטבעות: שיבת המלך" ו"שודדי הקריביים: תיבה של איש מת").