השיחה הפעם היא על "Under Capricorn" מ-1949:

(ויה Tom Sutpen)

הפרקים הקודמים.

השבוע שודר בצ'אנל 4 הבריטי הסרט התיעודי "הקופסאות של קובריק" (שהיה מוכר גם בתור "האזרח קובריק"). הכל התחיל כשג'ון רונסון הוזמן ב-2004 לבקר באחוזת קובריק וכתב על כך ל"גרדיאן". עכשיו הוא חזר לשם עם מצלמה והפך את הסיור שלו בתוך הארכיון שקובריק החזיק לעצמו לסרט בן 50 דקות. ג'פרי וולס סיפק את הלינק לגרסה הזאת, בה כל הסרט מוצג בלגימה אחת:

אולפני אארדמן הפיקו סדרה חדשה של סרטונים קצרצרים, בפורמט "Creatures Comfort" (סרט האנימציה הקצר זוכה האוסקר של ניק פארק), כתשדירי שירות למען אגודת צדקה לקידום אנשים בעלי נכויות ומוגבליות. הנה אחד מהם:והנה כל השאר.

========

ג'פרי וולס מציג: צפו בסרט התעודה המלא (50 דקות) של ג'ון רונסון "הקופסאות של סטנלי קובריק" ששודר השבוע בערוץ 4 הבריטי.

========

ב-1983 דיברו – אפרופו קליפים כמו זה – על התרבות הפוסטמודרנית של אם.טי.וי

25 שנה אחרי מגיע ברנש בשם הדלי עם שיר בשם "לעולם לא מאוחר מדי" ומבצע – ככל הידוע לי – את הקליפ הראשון שהוא רימייק לקליפ אחר. ואם ההוא היה פוסטמודרניזם, אז מה זה?

בשידור חי מהקריון בקרית ביאליק, בבועה מוחלטת מכל מה שקורה בתקשורת הישראלית ברגע זה מסביבנו, וביציאה מסרט שהוא דווקא אפל ועגום והרסני וניהיליסטי לא פחות מהכותרות של אתרי החדשות כרגע:

"באטמן: האביר האפל" דורש התייחסות עמוקה ורצינית ולא ביקורת בשליפה בייחוד כי בניגוד לכל מה שפימפמו – כולל ההסעה לאיימקס – זה לאו דווקא ספקטקל אקשן גרנדיוזי (למרות שיש בו כמה סצינות אקשן כאלה) אלא דרמה בשלושה כרכים שעובדת היטב כמותחן אפל ופולמוסי. אומר רק זאת: כריסטופר נולן, יחד עם אחיו ג'ונתן, הוא תסריטאי עילוי.

========

ובינתיים בערוץ יס 3: אבנר שביט עוזב את תפקידו כמנהל הערוץ אחרי שנה ו-9 חודשים שם (תוספת: הוא ערך גם את ערוץ יס 1 וערוץ הסרטים ב-HD). את אבנר שביט אני מכיר עוד מעבודתנו המשותפת ב"עכבר העיר" והוא הצליח למלא לי היטב את היס מקס בהברקות שיבוציות לרוב: ארבעה סרטי פן-אק רטנארואנג ברצף, למשל. שבת של פילם נואר, עם שילוב מפתיע בין יצירות מופת מוכחות ובי-מוביז פחות קנוניים אבל לא פחות משמעותיים. בתקופה הזאת ידעתי שלסרט מדובר מאחד הפסטיבלים בעולם יש יותר סיכויים להגיע בזריזות ליס 3 מאשר לרוב הפסטיבלים בארץ, שלא לדבר על בתי קולנוע או סינמטקים.
את מחליפתו בערוץ אני לא מכיר, ואני רק מקווה שהיס מקס שלי לא יתאכזב.

=========

ארול מוריס ל"ניו יורק טיימס" על זיופי תמונות. רק תירוץ להזכיר שיש עדיין הזדמנות לתפוס את "שגרה מבצעית" המופתי שלו בפסטיבל ירושלים בסוף השבוע.

=========

חיים טופול חוזר למיוזיקל בלונדון אבל לא בתור טוביה החולב אלא בתפקיד שגילם מוריס שבאלייה ב"ז'יז'י".

הנה השיר של שבאלייה מתוך הגרסה הקולנועית בת ה-50 של וינסנט מינלי. "תודה לאל על ילדות קטנות". לא בטוח שהיום טופול יוכל לשיר את השיר הזה בלי שהקהל ינוע באי נחת בכסאו:

1948: "החבל". סרט בשוט אחד (בערך).

ht15.mp3
(ויה Tom Sutpen)

הפרקים הקודמים.

לחובבי פסטיבלי הפנטזיה/קומיקס/וכו':

אריק גולדברג, האנימטור שהיה אחראי על הג'יני ב"אלאדין" וביים את "פוקהונטס" ואת הסגמנטים "רפסודיה בחול" ו"קנבל החיות" ב"פנטזיה 2000", יהיה אורח פסטיבל הקומיקס והאנימציה שיפתח בסינמטק ב-13 באוגוסט.
וב-14 באוקטובר ייפתח פסטיבל אייקון בו יתארח, כמו שכבר דווח בתגובות לפני כמה ימים, מארק קארו, שותפו לשעבר של ז'אן-פייר ז'ונה ב"דליקטסן", "עיר האיים האבודים" ובאפקטים של "הנוסע השמיני 4". האתר של פסטיבל אייקון כבר באוויר.

מה קרה ומה קורה בפסטיבל ירושלים

ביום ראשון התייצבו לא מעט יוצרים ומפיקים והציגו פרויקטים מאוד מסקרנים בפני אנשי קרנות וגופי שידור זרים באירוע הפיצ'ינג השנתי של פסטיבל ירושלים. בין הפרויקטים שמסקרנים אותי: "התפרצות X" ו"התגנבות יחידים". אבל למחרת פורסמו שמות הזוכים בפרסים על סמך הפיץ' שלהם: נדב לפיד זכה בפרס הגדול על הצעתו לסרט "השוטר" בהפקת אדגר טנמבאום ("חתונה מאוחרת", "דרום אמריקה באופנוע") ויוסי מדמוני זכה בפרס נוסף על הצעתו לסרט "בוקר טוב מר פידלמן". פיצ'ר עלילתי סולו של מדמוני זה משהו שמלהיב אותי מאוד, רק מה: "בוקר טוב מר פידלמן" הוא שם איום ונורא, שגרתי, שבלוני, חסר יחוד. ספרו את כל הסרטים שנעשו בארץ בשנים האחרונות בהם הופיע שם הגיבור בכותרת כחלק מפנייה של מישהו אחר אליו. אני זוכר לפחות שלושה שהתחילו ככה ואז שונה שמם: "שבת שלום מרדונה", "שלום מר ולדמן" (שהפך ל"מכתבים מאמריקה") ו"בונז'ור מיסייה שלומי" שהפך ל"הכוכבים של שלומי".

בירושלים, לשמחתי, יום חלש היום ששיאו הוא הקרנת העותר המשוחזר של "אקסודוס" במרכז מורשת בגין (שזה משונה כי הסרט של אלי כהן "אלטלנה" הוקרן דווקא בבית שמואל). הייתי מצפה שעותק משופץ של סרט בן 220 דקות בעל נוכחות כה גרנדיוזית – קולנועית, היסטורית, מקומית – יוצג באולם קצת יותר מרשים, עם מסך ענק, ועם מקרנה שלא תצטרך לעשות הפסקה כל שעה כדי להחליף גלגל. "אקסודוס", לשמחתי, יוקרן בהמשך החודש בסינמטק תל אביב, ואלכוד אותו שם.

"קפטן אבו ראאד", היום, 21:00, לב סמדר

מי שעדיין בירושלים: אל תחמיצו היום ב-21:00 בלב סמדר את "קפטן אבו ראאד", הפתעה מאוד נעימה ונוגעת ללב תוצרת ירדן. לא סרט אגדי או חד פעמי או מלא הברקות קולנועיות, אלא פשוט מעשייה אנושית יפה שהופכת מרשימה ומרגשת במיוחד, ועם נגיעות ליריות נעימות מאוד, בזכות משחק מקסים ומרגש של נאדים סוואלחה בתפקיד הראשי.
ההפתעה, מבחינתי, היא שאמין מטאלקה, במאי הסרט, הקדיש אותו בכותרות הסיום לזכרם של מייקל קיימן ובזיל פולודריס, שני מלחינים עם רקורד גרנדיוזי וסוחף. אין ספק שאוסטין ווינטורי, המלחין האמריקאי המתחיל שקיבל את המשימה להלחין את הסרט, הושפע מהשניים האלה. נעימותיו הסימפוניות מגבות יפה את הדימויים הצנועים של העלילה מרבת עמון.
הסרט מיוצג בעולם על ידי סרטי פורטיסימו ההולנדיים, שמיוצגים בארץ על ידי סרטי יונייטד קינג, כך שאני מקווה שזה אומר שהסרט הזה עוד יגיע להקרנות סדירות במוזיאון תל אביב.

יצאתי לחפש הלהבה, תכף אשוב

ואילו אני היום, עושה הפסקה בפסטיבל להצטרף לקרנבל: נסיעת עיתונאים מאורגנת לקרית ביאליק לראות את "באטמן: האביר האפל" באיימקס. ויה "סלאשפילם": ככה נראה עותק 35 מ"מ של "האביר האפל" ומתחתיו עותק איימקס (70 מ"מ, מסובב על צידו) של אותו פריים. אני עסוק בלהרגיע ציפיות, כי אחרי האכזבות המרות שלי מ"מבוקש" ומ"מאמא מיה!" אני כבר לא לוקח את סרטי הקיץ הזה כהצלחה ידועה מראש.

(ויה Slashfilm, שם תוכלו גם לקרוא איך ולמה החליט כריסטופר נולן לצלם 20 דקות מהסרט במצלמות איימקס ועל הטסט שהוא עשה עם המצלמות האלה בעת צילומי "היוקרה").

==========

פרק 15 של "היצ'קוק/טריפו" יעלה בהמשך היום.

אנחנו הולכים ומתקרבים לסרטים הכי גדולים בקריירה של היצ'קוק. והפעם: "Notorious"

ht14.mp3
(ויה Tom Sutpen)

הפרקים הקודמים.

חוץ מ"מפגשים בסוף העולם" (14:00, סינמטק 1), הסרט המבולגן אבל מלא האישיות, הטיפוסים, האבחנות והשנינות של ורנר הרצוג, לא מוקרן היום בפסטיבל אף סרט שראיתי. האם מישהו כאן ראה את אחד הסרטים שמוקרנים היום ויכול להמליץ או להזהיר? היום ומחר אני עושה הפסקה מהפסטיבל בירושלים. אשוב ביום חמישי. מי שנמצא בשטח ויכול לדווח, אנא.

========

גורם בכיר בפסטיבל ירושלים אומר לי שעד כמה שהוא יודע "סינקדוכה, ניו יורק" לא יופץ לבסוף בישראל. "גם לא בפברואר 2009 בקולנוע האופרה?", שאלתי. הוא טען בשנית שלידיעתו הסרט – למרות שזכויות ההפצה שלו נמצאות בידי מפיץ מקומי מסוים – לא יגיע למסכים. "אבל תברר עם החברים שלך בפורום פילם", הוא אמר. שאלתי את אנתוני ברגמן, מפיק הסרט שביקר בסוף השבוע בארץ, והוא אמר שלמיטב ידיעתו הסרט כן יוקרן בארץ. מכיוון שהחברים שלי בפורום פילם לא אוהבים לענות לי, אני תוהה מעל הבלוג, אולי למישהו מכם יש יותר מידע. האם "סינקדוכה, ניו יורק" בסכנת גניזה? הסרט, שממילא מיועד להפצה באמריקה רק באוקטובר, יוכל לעבוד מצוין בקולנוע לב או בסינמטק. אני מקווה שהם יפנו לחברים שלי מפורום פילם ויצילו אותו מגניזה או מאבדון במחשכי רב חן אופרה.

=========

ספייק ג'ונז חתום כמפיק אחראי של "סינקדוכה, ניו יורק" אבל הוא עצמו קבור עד מעל הראש בפרויקט שלו שכבר היו כאלה שטענו שהוא נמצא גם בסכנת גניזה. "ארץ יצורי הפרא", העיבוד של ג'ונז לספק הילדים של מוריס סנדק, נדחה ונדחה ונדחה. פטריק גולדסטין מדווח ל"לוס אנג'לס טיימס" שנשיא אולפני וורנר הצהיר בפניו שהסרט לא נגנז ושהאולפן עומד מאחורי ג'ונז, נתן לו עוד כסף והם מחפשים יחד את הדרך לשמור על החזון של ג'ונז ובה בעת לא לפגום ביכולתו של הסרט לפנות לקהל רחב כל האפשר. וגולדסטין מסיים עם בונוס: קטע קטן מתוך גרסת אנימציה ל"ארץ יצורי הפרא" בהפקת דיסני מ-1983, בבימויו של ברנש צעיר ואלמוני (דאז) בשם ג'ון לאסיטר:

=========

יחסי הציבור של ג.ג שמחים לדווח שהסרט הנצפה ביותר בישראל בסוף השבוע האחרון לא היה "וול-E", או "מבוקש", או "הנקוק", או "איים אבודים", אלא קונג פו פנדה. 35 אלף כרטיסים נמכרו לו בסוף השבוע השני להצגתו, ובסך הכל ראו אותו בעשרת ימיו הראשונים 130 אלף איש.
ו"איים אבודים" הגיע אחרי עשרה ימים ל-70,327 כרטיסים.
אני מקווה שאשיג היום את מספרי הכרטיסים הרשמיים של כל המפיצים.

========

לפני שנתיים, זמן לא רב אחרי שהבלוג הזה הושק, התחיל טום סאטפן – המנטור של סטיבי – להעלות לבלוגו את ההקלטות המקוריות של השיחות בין אלפרד היצ'קוק ופרנסואה טריפו, מהן תומלל "היצ'קןק/טריפו", אולי הספר הנפלא ביותר על קולנוע.

אוגוסט 2006:

תקציר הפרקים הקודמים לטובת החדשים: אחת לשבוע-שבועיים אני מעלה כאן קטעים בני כ-25 דקות מתוך המפגשים בין פרנסואה טריפו ואלפרד היצ’קוק, שמהם נוצר אחד מספרי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים “היצ’קוק/טריפו”. את הקטעים אני מרים מהבלוג הפנאטי של טום סוטפן. ואם החמצתם את אחד הפרקים הקודמים, כדאי לכם להשלים. ברוב המקרים זה מהנה עד מענג.

ואז סאטפן הפסיק להעלות את הקטעים ואני התעצלתי למצוא אותם בוחות עצמי ולהמשיך את הסדרה לבד. לכן אני שמח לבשר שסאטפן ממשיך. ולכן השבוע הזה – פסטיבל קולנוע בירושלים, ספיישל היצ'קוק בקיסריה בסופי השבוע – הוא זמן נחמד להמשיך להעלות את הפרקים הבאים.

אם אתם רוצים להתחיל מההתחלה, לכו בעקבות הלינק הזה.

ועכשיו נמשיך: פרק 13. היצ'קוק מדבר על "סירת הצלה" מ-1944

מישהו יכול להסביר לי למה בסמדר, בית שמואל ומרכז בגין עדיין עושים הפסקות להחלפת גלגל? אני משוכנע שיש דרך אחרת לעשות את זה אבל תוהה מה מונע מהפסטיבל הירושלמי לאמץ אותה? כסף? טכנולוגיה? מכוניות מספיק גדולות כדי להעביר פלטות שלמות מקולנוע לקולנוע? זה הרי מחרב את הצפייה. הורג אותה. אתמול ב"סונטת טוקיו" היו שתי הפסקות כאלה. זה הרס לי את הסרט. שלשום בבית שמואל היתה הפסקה להחלפת גלגל שהתארכה והתארכה, ואז לקח זמן עד שהפריים סודר, תוך כדי הקרנת הגלגל השני, וכתוביות התרגום נמצאו על המסך. זה דפוק ככה.

והיום:

"ההנאה שבגניבה" (14:30, סינמטק 3)

אני רוצה להמליץ על הסרט הזה – פצפון, עצמאי, 16 מ"מ, צולם בהחבא ברחובות ללא אישורים, מחתרת אמיתית. הוא אלטרנטיבי להכל, בגודל, בדמויות, בעלילה (או היעדרה), ויש בו אווירת חופש. ג'וש ספדיה, ניו יורקי שלמד בבוסטון ובה הקים קולקטיב קולנוענים עצמאי, כתב את התסריט עם אליאונור הנדריקס, ושניהם מופיעים בתפקידים הראשיים. הנדריקס, שמחזיקה את הסרט על כתפיה, היא מין שרלוט גיינזבורג ניו יורקית שעסוקה בגניבות, והסרט – כמוה – משוטט הלוך ושוב ללא מטרה מוגדרת.
אני רוצה להמליץ, אבל מתקשה. כי למעט רגעים חביבים ותחושה נינוחה, הסרט הזה לא היה מהנה במיוחד, או יחודי במיוחד, או מיוחד במיוחד. מה שכן, אם אתם מסתקרנים – לפני או אחרי הצפייה – תוכלו לצפות בסרטים הקצרים שהפיק ספדיה, אחיו וחבריהם לקולקטיב הדלי האדום, באתר שלהם.

"ספק השינה" (22:00, סינמטק 4)

זה קצת יותר דומה לקולנוע העצמאי/אלטרנטיבי שמעניין אותי: בחצי הדרך בין בי-מובי לווידיאו-ארט, במפגש בין דרמה פוליטית ומותחן עתידני. הסרט הזה הוא ברדק גדול, אבל לא נטול עניין. אנתוני ברגמן, המפיק של "סינקדוכה, ניו יורק", הביא לפסטיבל השנה גם את הסרט הזה, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל סאנדאנס האחרון. אלכס ריברה, אמן וידיאו-ארט, עושה כאן את בכורתו הקולנועית בסרט דובר ספרדית המתרחש במקסיקו שננעלה מאחורי סורג ובריח, חומה גדולה מקיפה אותה, ושומרים בשלט רחוק משגיחים על הגבול ועל מאגרי המים. כדי להמשיך לעבוד בעבודות הדחק באמריקה המקסיקנים מחברים את עצמם לאלקטרודות שדרכן הם שולטים על רובוטים המבצעים את עבודות הבנייה והניקיון, מבלי לחצות את הגבול. וכך, במה שנראה כמו שילוב בין ג'ון סיילס והאחים וושאובסקי, מתפרשת עלילה הקשורה במכירת זכרונות וירטואליים ובייסורי המצפון של טייס קרב שנאלץ להפציץ בשלט רחוק את בני עמו.
האפקטים נראים זולים, קטעי הסייבר-פאנק מזכירים את "ליקוויד סקיי" המחתרתי מהאייטיז, אבל יש כאן איזשהו ניסיון מסקרן -שהפסטיבל הוא ה-מקום לדגום אותו – לערבב ז'אנרים מסחריים ללא כסף ולרקוח מהם שיקוי חברתי-פוליטי.

את שאר סרטי לא ראיתי, אבל אני בוודאי ארוץ לראות את "להטביע במוח" של גאי מאדין, ואסתקרן לראות את הנציג הירדני לפסטיבל סאנדאנס, "קפטן אבו ראאד" (אחד משני סרטים ירדניים מסקרנים המוצגים בירושלים השבוע).
הערב נושא בחובו שתי דילמות: האם לבחור ב"ברוריה", "חייב לזוז" או "אות קלון"? אני הכי רוצה לראות את "אות קלון" האילם של דרייר, אבל נראה לי שהמחויבות לסיקור תחרות וולג'ין תכריע נגדו. חבל שאצל שלושתם זו הקרנה חד פעמית.

ואז דילמה נוספת: "בעיר של סילביה" או "מוות באהבה"? עוד לא החלטתי.

המלצות למישהו?