17 מאי 2018 | 22:10 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

"הלהקה" בן 40

"הלהקה". הוואלס האחרון

"הלהקה" יצא באפריל 1978. 40 שנה וחודש. לכבוד יום ההולדת העגול הזה עשיתי שני דברים. האחד, ליצור סרט תיעודי בן 35 דקות על כל השלבים ביצירת הסרט. סרט, בהפקת אריק ברנשטיין מעלמה הפקות (ושהתפתח מהעבודה המשותפת שלנו על הסדרות "חגיגה לעיניים" ו"מדברים סרטים"), שמורכב מראיונות ארכיוניים וחדשים עם יוצרי הסרט ושחקניו. "הלהקה – 40 שנה אחרי", אותו ערכה בכשרון רב מיה קלר, ישודר בסוף השבוע הקרוב בערוץ הקולנוע הישראלי של יס (מספר 6 בממיר), לצד עותק דיגיטלי חדש של הסרט, במסגרת סוף שבוע שעורך הערוץ לסרטים ישראליים מוזיקליים.

הדבר השני היה לנסות לצמצם את כל מה שלמדתי על הסרט לטקסט לא-ארוך ל"כלכליסט", שפורסם בשבוע יום ההולדת. אז גם הבנתי ש"הלהקה" לא סתם הפך לסרט שמחובר ליום העצמאות, כי הוא ממש נולד בסמוך אליו (הסרט הופץ בדיוק חודש לפני יום העצמאות ה-30 למדינה). ותוך כדי זה קלטתי עוד משהו בקשר לסרט, עליו נדבר בנספל בסוף. הנה, כדי לקדם קצת את שידור הסרט התיעודי, הטקסט מלפני חודש:

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

16 מאי 2018 | 19:04 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

"מקווין", "פרלמן" ועוד המלצות לדוקאביב 2018

"מקווין". מצעד המוות

שעה של המלצות מדוקאביב כולל הפסקול של מייקל ניימן מהסרט "מקווין" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או האזינו כאן

פסטיבל דוקאביב לקולנוע דוקומנטרי, הפסטיבל השלישי בגודלו בישראל (ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי הבכיר של תל אביב), קיים אתמול (שלישי) את אירוע ההשקה שלו עם הקרנת בכורה עולמית של סרטה של טל הייק, "דודו טסה והכווייתים: אל תהיה כזה צנוע, אתה לא כזה גדול", על סיבוב ההופעות של טסה עם רדיוהד בארה"ב בקיץ שעבר, הקרנה שהסתיימה בהופעה חיה של טסה ולהקתו. הסרט, שמצולם בשחור לבן (כנראה בהשראת סרטי הופעות כמו "101" ו"שקשוק והמהום"), מציג את חברי הלהקה והצוות הנלווה אליהם, כשהם חיים בסרט מסע, יוצאים לסיבוב הופעות ממיאמי לניו אורלינס לסיאטל ומשם לקליפורניה, סיבוב בין ארנות גדולות ומול עשרות אלפי צופים בכל פעם. כבר מהסצינה בדרך אל ההופעה הראשונה, חברי הלהקה לא מפסיקים לריב ולהתווכח. האם ככה זה תמיד אצל להקות בסיבובי הופעות (בסיבוב הבא כל אחד מהם כבר יבקש אוטובוס נפרד). ובעוד המתיחויות בין חברי הלהקה עולים כשהם בדרכים או כשהם מתחממים לפני העלייה לבמה, על הבמה הם מופיעים באופן מלוכד, מגובש, הדוק ויוצרי הרמוניה מערבית-מזרחית נהדרת.  

ההקרנות הסדירות של הפסטיבל והתחרויות בו יתחילו מחר (חמישי). מי שרוצה לפגוש כבר השבוע את סרטי התעודה הישראליים שיעשו כותרות בחודשים הקרובים, צריך להתיישב בסרטי התחרות הישראלית, שממנה יצאו כמה מהסרטים הכי מדוברים של השנים האחרונות (ובראשם "הקיר" של מורן איפרגן, "סאלח, פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי ו"לפני שהרגליים נוגעות בקרקע" של דפני ליף, בוגרי הפסטיבל הקודם). ומכיוון שכמעט כל הסרטים הישראליים יוצגו בפסטיבל בבכורה עולמית ועוד לא צפיתי בהם, בואו נתחיל עם עלעול במבחר הבינלאומי, שמציע גם הוא לפחות שני להיטי ענק קראודפליזרים, ולפחות שני סרטים שיאתגרו את הסבלנות שלכם, אבל יציגו בפניכם שניים מהדוקומנטריסטים המהוללים ביותר בפועלים כעת.

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

15 מאי 2018 | 00:24 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

"העודף בשבילך" ו"הרוכב", ביקורת

"הרוכב".

להמשך הקריאה…

נושאים: ביקורת

10 מאי 2018 | 23:20 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 10.5.2018

שני סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה: "ואז הגיעה טלי", שיתוף הפעולה השלישי של התסריטאית דיאבלו קודי והבמאי ג'ייסון רייטמן (שהתחיל ב"ג'ונו"); ו"העודף בשבילך", סרט ניו יורקי עצמאי משובץ יידישקייט, על סיפור האהבה בין גבר ואשה אוטיסטים, שיש בו משהו מאוד מאוד מוכר ונוסחתי וגם משהו מאוד יוצא דופן ובלתי מוכר. בשני הסרטים – שניהם נכתבו על ידי תסריטאיות – יש גם מימד טיפולי הנוגע לתפקודיות ונורמטיביות – אוטיזם בשני, דכאון אחרי לידה בראשון.

בא לשכונה מפיץ חדש: את "העודף בשבילך" מפיץ בארץ איל שיראי, מנהל פסטיבל סרטים בערבה (ובעבר מפיק ובמאי), שהקרין את הסרט (זוכה פסטיבל טרייבקה) בפסטיבל שלו בסתיו האחרון ואז יצר את שיתוף הפעולה עם קולנוע לב כדי להפיץ אותו מסחרית בארץ. שיראי הפיץ באופן מצומצם את "3 סיפורי ערבה" לפני כמה שבועות, וזה הסרט הראשון שהוא מפיץ באופן מלא ורחב.

ובעוד אנחנו מדברים מתקיים פסטיבל קאן 2018, בשעה שבבתי הקולנוע בארץ (בעיקר בקולנוע לב) עדיין מתקיים פסטיבל קאן 2017: "משום מקום" (פרס השחקנית), "יום נפלא" (פרס השחקן) ו"120 פעימות בדקה" (זוכה הגרנד פרי) מוצגים כעת ובשבוע הבא יגיע "הרוכב" (זוכה השבועיים של הבמאים). בפודקאסט של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על הבעיות שיש לי עם פסטיבל קאן: עם הסרטים שהם בוחרים, עם הסרטים להם הם נותנים פרסים ועם החשיבות הלעיתים מוגזמת מדי שאני ועמיתיי לתקשורת הקולנוע נותנים לבחירות שלהם לתחרות הרשמית. האזינו כאן

יצאו מהטבלה: "שבעה ימים באנטבה" ו"המגשר" (כי כנראה סרטים אמריקאיים על כוחות הבטחון הישראליים לא ממש מצליחים) ו"אשה פנטסטית" (כי עוד רגע מגיע סרט חדש של אותו במאי).

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

08 מאי 2018 | 15:29 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

"השעון", ביקורת

 

את הרולד לויד תפגשו במוזיאון ב-14:45

אני מאזכר את "השעון" של כריסטיאן מרקליי כל כך הרבה פעמים שנראה לי שכבר אפשר לקרוא לי "השעון הדובר". זה התחיל ב-14.9.2011, כשנתקלתי בו לראשונה. הוא היה להיט גדול בישראל כבר לפני שבע שנים, אבל הוא היה צריך להגיע לתל אביב כדי להפוך לסנסציה. 240,000 כבר צפו ב"השעון" במוזיאון תל אביב, והצגתו הוארכה שם עד ל-30.6. ביום חמישי הקרוב (10.5) שוב יישאר המוזיאון פתוח כל הלילה כדי לאפשר צפייה של כל 24 השעות (כניסה חינם מ-21:00 בערב), אבל אני ממליץ לכם לא לעמוד בתור אלא להגיע באחד הימים הרגילים של המוזיאון ולמצוא שעה שבה האולם ריק.

לפני ההקרנה המרתונית הקודמת, בסוף אפריל, כתבתי על "השעון" בקצרה ל"כלכליסט":

להמשך הקריאה…

נושאים: ביקורת

07 מאי 2018 | 07:44 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

"הבן דוד", ביקורת

"הבן דוד". בדק בית

דיברתי על "הבן דוד" החל מדקה 45:00 בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או הורידו כאן

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

03 מאי 2018 | 07:09 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 3.5.2018

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, שניים מהם הוקרנו בבכורה בפסטיבל קאן לפני שנה: "You Were Never Really Here" שביימה לין רמזי (שמפיציו בארץ קראו לו בטעות "יום נפלא" – הוספה: מעדכנים אותי שכך גם קראו לסרט בצרפת. אז אמנם זה נותן למפיצים סימוכין, אבל זה עדיין שם גרוע ומטעה), ו"משום מקום", שביים פאטי אקין. שני הסרטים עוסקים בגיבור או גיבורה שיוצאים למסע פרטי ואלים בחיפוש אחר צדק. השלישי הוא "הבן דוד", סאטירה שנונה ומקסימה שכתב וביים צחי גראד, שגם מגלם את התפקיד הראשי.

דיברתי על "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ועל "הבן דוד" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה האזינו כאן

יצא מהטבלה: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שיצא מהמקום הראשון. וגם "הפנתר השחור". אני מהמר שת'אנוס עשה את זה. וגם "דרור אדום".

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

02 מאי 2018 | 00:13 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

"משפחה", ביקורת

"משפחה". shoot your family

כבר שבע שנים שאני עוקב אחרי רוני קידר, מאז שראיתי לראשונה את סרטה הראשון "ג'ו ובל" והוקסמתי מהכשרון שלה – כשרון קולנועי שיש בו גם משהו מאוד מוזיקלי. היא מחזיקה מצלמה באופן שבו רוקריות מחזיקות גיטרה (הכרתי את סרטיה הקצרים לפני כן, את אלה שביימה בבית ברל ואת "פיתיון" של מיכל ויניק בו היא שיחקה, אבל רק ב"ג'ו ובל" ממש התחלתי לסמן אותה כהבטחה). הייתי אחד הלקטורים שבחרו ב"ג'ו ובל" להקרנה בפסטיבל קולנוע דרום וראיתי איך היא ממנפת באנרגיה עצומה את ההקרנה הזאת להפצה עצמאית בסינמטק – כולל טריילרים שונים מעשי ידיה שמקדמים כמעט כל הקרנה, ואז קמפיין מרשים מול חברי האקדמיה, שבחרו בסרט שלה כסרט הטוב ביותר מבין סרטי הקולנוע העצמאי של אותה שנה (וכך "ג'ו ובל" הפך למועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר). קידר עשתה בית ספר לוותיקי הקולנוע, באופן שבו היא לא רק ביימה את הסרט אלא הפכה את ההפצה עצמה לפרויקט אישי ועצמאי, כמעט יצירת אמנות בפני עצמה. ואז קליפים וסדרות רשת וסרטים קצרים ועוד פיצ'ר אקספרימנטלי וזכייה בפיצ'ינג בחיפה עם סרט אחד וזכייה בפרס חממת התסריטים של ירושלים עם סרט אחר, וככה עברו השנים. חמש שנים שאנחנו עוקבים כאן אחרי הפקת "משפחה", שלב אחרי שלב, נצחונות לצד מלחמות. ועכשיו הוא סוף סוף גם יצא לבתי הקולנוע.

את הביקורת שלי תקראו עוד רגע, אבל הנה הפאנץ' מבחינתי: אני מוכן להמר שבסיכומו של דבר יתברר ש"ג'ו ובל" הביא יותר צופים מאשר "משפחה". "ג'ו ובל" שהופץ בעותק אחד בסינמטק תל אביב על ידי הבמאית, שהצליחה ללא ניסיון מוקדם ליצור קמפיינים ויראליים בפייסבוק סביב סרטה ולגייס צופים  – מול "משפחה", שיש לו מפיץ אמיתי, עם תקציב הפצה, שמופץ בכתריסר בתי קולנוע בכל הארץ, אבל נדמה לי שזו הפצה שמצליחה בכשרון עצום לפספס לחלוטין את כל קהל היעד הפוטנציאלי של הסרט. כן, זו עבודה קשה ומפרכת להפיץ לבד סרט, עם עותק אחד, ומי שעושה את זה בוודאי חולם שבעתיד יהיה מי שיביע אמון בסרט ויפיץ אותו בעצמו. אבל זה לא באמת עובד.

דיברתי על "משפחה" וניגנתי שני שירים מתוך הפסקול שלו (של דפנה קינן ואריה הספרי) בפודקאסט שלי, החל מדקה 34:00, כאן

הנה הביקורת שפורסמה השבוע ב"כלכליסט":

להמשך הקריאה…

נושאים: ביקורת

29 אפריל 2018 | 16:08 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 27.4.2018

כן, יצאנו להפסקה לא מתוכננת שקיבצה לתוכה כמה וכמה נסיבות – עבודה, חו"ל, הצטננות – ובעיקר עזרה לנו לצבור כמות נאה של סרטים, ובראשם היהלום בכתר של ת'אנוס: "הנוקמים: מלחמת האינסוף", הסרט שעדיין מחכה לבנאדם האחד שיבוא ויגיד שהוא ככה-ככה. עוד מסרטי הסופ"ש האחרון: "משפחה" של רוני קידר, שמפצל את המבקרים, ו"מודי".

אז מה קורה בטבלה? ראשית, להפתעתי הגדולה, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" עדיין רץ חזק בבתי הקולנוע, וחוסם בגופו מ"הנוקמים" להגיע למקום הראשון. גם "מוטלים בספק" ו"בחזרה מטואיצ'י" עובדים יפה מאוד. ובכלל, דמויות ולוקיישנים ישראליים בסרטים לא-ישראליים זה מה שהולך עכשיו: הגיבור הישראלי של "בחזרה מטואיצ'י", הגיבורים והלוקיישנים הישראליים של "שבעה ימים באנטבה" והדמויות והלוקיישנים הישראליים ב"המגשר". ויש לנו שני במאים בשם בראד: בראד אנדרסון שביים את "המגשר" ובראד פייטון שביים את "פרא". ויש לנו שני סרטים של במאיות: "מודי" ו"משפחה".

להמשך הקריאה…

נושאים: בשוטף

29 אפריל 2018 | 11:58 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

"מקום שקט" ו"פרא", ביקורת

"מקום שקט". לפחד בשקט

שני סרטי מפלצות. אחד שקט, השני רועש. אחד בוגר, השני ילדותי. אחד מצוין, השני חביב באופן בלתי צפוי.

להמשך הקריאה…

נושאים: ביקורת