28 אוקטובר 2013 | 12:28 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

Lou's Views

מאז אמש אני משוטט ביו-טיוב ומחפש איזשהו קטע וידיאו אחד להעלות כאן ושימסגר לי את התחושות על מותו של לו ריד. כמו כולם, גם אני חש שיש לי איזשהו קשר אישי, אוטוביוגרפי, עם לו, שהתעצם לא מעט בזכות העובדה שהוא המוזיקאי האהוב על אשתי. והתעצם לא פחות בזכות העובדה שב-22 השנים האחרונות הוא היה בזוגיות הכי לא צפויה בעולם עם לורי אנדרסון, שאותה אני ממש מעריץ (אחרי שנים של זוגיות לא ממוסדת הם התחתנו לפני חמש שנים, רגע לפני שהם הגיעו לישראל יחד, היא הגיעה עם ההופעה שלה להיכל התרבות, והוא עלה בסוף לתת הדרן – ובכלל, אחרי שנים בהם הם כמעט ולא התערבבו זה בפרויקטים של זו, בעשר השנים האחרונות הם הופיעו והקליטו יחד לא מעט). רציתי להזכיר משהו על כך שריד גילה לעולם את הקסם של אנטוני האגרטי, מאנטוני והג'ונסונס. או אולי משהו משירי ההספד שלו ושל ג'ון קייל לאנדי וורהול. לא הצלחתי להחליט. ולבסוף, אין מנוס אלא ללכת בבלוג הזה על הכי צפוי: לו ריד בקולנוע. השירים של לו ריד היו בהמון סרטים, אבל הוא עצמו היה במעט מאוד (אגב, הוא ביים סרט קצר על דודתו בת המאה לפני כמה שנים, שהוקרן בדוקאביב). פול סיימון הזמין אותו לתפקיד קטן ב"פוני של טריק אחד", והחברות שלו עם פול אוסטר הכניסה אותו לשני פרויקטים קולנועיים שלו. הוא גילם את עצמו – תחת הקרדיט "לא לו ריד" – ב"לולו על הגשר" – והיה מרואיין מרכזי ב"כחול בפנים" של וויין וואנג ואוסטר. הנה תזכורת לגבי "כחול בפנים": וויין וואנג ביים את "עישון" המבוסס על תסריט של פול אוסטר. תוך כדי צילומי הסרט צילמו וואנג ואוסטר לא מעט קטעי אילתור וראיונות עם השחקנים המופיעים בסרט ושאר דמויות ניו יורקיות מוכרות (ג'ים ג'רמוש, למשל) שלא נכנסו לסרט והם ערכו מתוכם סרט נלווה, מאולתר ואפיזודי באופיו, שעוסק באנשים שמספרים סיפורים סביב עישון וסיגריות. הראיון של לו ריד הפך למעין ציר, או שלד, עליו כל הסרט (הקצת מקושקש) הזה בנוי, מכותרות הפתיחה ועד כותרות הסיום. שם הוא מדבר על אהבתו לניו יורק, הפחד שלו משבדיה, יחסו לבייסבול, הקשר שלו לסיגריות – שהרגו לא מעט מחבריו (אבל שלפחות לא גרמו לו לצרוך אלכוהול, אמר האיש שלפני כמה חודשים עבר השתלת כבד) – ולבסוף, ומה שנותר הכי זכור מהסרט, הסיפור שלו על המשקפיים שהוא המציא ושהוא חשב שמהם יבוא עושרו. ומישהו ביו-טיוב קיבץ את כל קטעי לו לווידיאו קופצני אחד. היה שלום לו, מסור ד"ש לאנדי, שבטח מצלם סרט בשוט אחד שנמשך אינסוף שעות:

 

 

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “Lou's Views”

  1. איתן 28 אוקטובר 2013 ב - 18:13 קישור ישיר

    זה לא המקום, אבל אין מקום אחר: מזל טוב לאסף סודרי. האקדמיה האירופית לקולנוע העניקה לו הערב את פרס הצילום על עבודתו ב"למלא את החלל".


השאירו תגובה