02 אוגוסט 2026 | 11:11 ~ 0 Comments | תגובות פייסבוק

המועמדים לפרס אופיר 2026: ״עצמאות״ מוביל

האקדמיה הישראלית לקולנוע מציגה: המועמדים לפרס אופיר 2026

האקדמיה הישראלית לקולנוע מציגה: המועמדים לפרס אופיר 2026

המועמדויות לפרס אופיר לשנת 2026 לסרטים שהקהל עדיין לא ראה פורסמו הבוקר. ״עצמאות״, סרטו השני של משה רוזנטל אחרי ״קריוקי״, לא רק מוביל עם 16 מועמדויות, הוא גם שבר שיא. עד כה שיא המועמדויות לסרט אחד היה 15: ״תמונת הניצחון״ ו״ויהי בוקר״ חולקים את השיא הזה מ-2021. 15 מועמדויןת זה אומר שהסרט קיבל מועמדות בכל אחת מ-15 הקטגוריות האפשריות לסרטים עלילתיים בתחרות. ״עצמאות״ קיבל מועמדויות כפולות גם בקטגוריית שחקן המשנה וגם בקטגוריית שחקנית המשנה. אבל אין לו מועמדות בקטגוריית המוזיקה, כי המלחין של הסרט לא ישראלי, אם אי פעם ישנו את הסעיף המשונה הזה (מה אכפת לי אם יש למלחין דרכון ישראלי או לא, אם הוא הלחין מוזיקה שראויה לפרס עבור סרט ישראלי? למה בסזאר שחקנים אמריקאים יכולים לזכות בפרס ובאופיר מוזיקאי צרפתי לא יכול להיות מועמד? בגלל שהמוזיקה ב״עצמאות״ מצוינת, שרירותיות התקנון מנעה ממנו לקבל 17 מועמדויות). עם זאת, כדאי לזכור שב-2022 ״קריוקי״ הוביל עם 14 מועמדויות ולבסוף הפסיד ל״סינמה סבאיא״. האם ״לאן״ הוא ה״סינמה סבאיא״ או ״הים״ של השנה? ״עצמאות״ היה סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים, ו״לאן״ זכה בפרסים הגדולים בתחרות הישראלית באותו פסטיבל. אז שימו לב לשניהם.

אחרי ״עצמאות״ הסרטים הבאים המובילים בתחרות הם ״האהבות שלנו״ של אבי נשר ו״הבדחן״ של גידי דר, עם 12 מועמדויות כל אחד. מבין ששת הסרטים המועמדים לפרס הסרט תמצאו שלושה סרטי ביכורים (״מאמא״, ״הביתה!״ ו״לאן״) ושני סרטים של במאיות (״מאמא״ ו״הביתה״). חוץ מ״הביתה!״, שמאוד הפתיע אותי במועמדויות שלו לסרט, בימוי ושחקנית ראשית (שני האחרונים עבור רעות אקרמן), שאר חמשת הסרטים המועמדים הם אכן הסרטים עם הנוכחות הבינלאומית הכי בולטת השנה בארץ: ״עצמאות״ היה בסאנדאנס, ״לאן״ היה בפסטיבל ברלין, ״מאמא״ היה בקאן בשנה שעברה, ״הבדחן״ היה בטרייבקה ו״האהבות שלנו״ יהיה בטורונטו. הסרט היחידי שהיה בפסטיבל בינלאומי (טרייבקה) ונעדר לחלוטין מהרשימה הזאת הוא ״שעתיד לבוא״ של רותי פרי-בר (שסרטה הקודם ״אסיה״ זכה בפרס אופיר ב-2020). ״כתם קצבים״ העלילתי הקצר ו״היו ואינם״ התיעודי הקצר מגיעים לפרס אופיר אחרי שכבר היו מועמדים השנה לאוסקר.

זו היתה שנה אדירה לצלמות. זוהר מוטעין, שצילמה עד כה סרטים קצרים וסדרות טלוויזיה, קפצה לליגת הפיצ׳רים וצילמה יפה את ״ואהבת״ ואת ״לב זהב״ (עוד סרט שאני בשוק שלא קיבל אף מועמדות) ואת הסרטים הקצרים ״נחל עמוד״ ו״נחמה״. דניאלה נוביץ׳, שהיתה הצלמת הראשונה שזכתה בפרס אופיר על ״אסיה״ ב-2020 (צלמת קיבלה פרס אקדמיה בישראל שש שנים לפני שהאוסקרים העניקו פרס לצלמת באמריקה), היתה חתומה השנה על ״שעתיד לבוא״ ועל הסרט הקצר ״אף פעם לשום מקום״ של הגר בן אשר. אבל אין לכל זה זכר ברשימת המועמדים לצילום.

הבמאי ניצן גלעדי נפטר לפני כחודש, יום לפני הקרנת האקדמיה הראשונה לסרטו העלילתי הארוך האחרון, והספיק ליצור ברגעים האחרונים לחייו את הסרט הארוך ״ואהבת״ (שקיבל מועמדות אחת עבור מיכאל מושונוב) והסרט הקצר ״נחמה״ עם ריימונד אמסלם. לפני שנתיים הוענק פרס אופיר לסרט הקצר ליהב וינר ז״ל, אחרי מותו ב-7 באוקטובר. יכול להיות שגם השנה פרס הסרט הקצר יוענק לבמאי אחרי מותו.

אירועי ה-7 באוקטובר כיכבו בשנתיים האחרונות בפרסי אופיר בקטגוריות התיעודיות., השנה הם עוברים לקטגוריות העלילתיות (הקולנוע העלילתי מגיב לאקטואליה יותר לאט מהקולנוע התיעודי). ״האהבות שלנו״ הוא מעין ״מעתה ועד עולם״ שבו ה-7 באוקטובר מחליף את פרל הרבור, בסרט ״לאן״ יש אזכור קטנטן, מעט מאולץ, ל-7 באוקטובר, והוא מוזכר בלפחות שלושה מבין ששת הסרטים הקצרים העלילתיים המועמדים. בשניים מהסרטים הקצרים המועמדים הגיבורה בורחת רחוק כדי לא לקבל שיחת טלפון הקשורה ל-7 באוקטובר שתהרוס את חייה. אני לא כותב אילו סרטים, כדי לא לעשות להם ספוילרים.

עוד אנקדוטות בהמשך הפוסט, ועד אז הנה המועמדויות לפרס אופיר 2026:

הסרט הטוב ביותר

״האהבות שלנו״
״הבדחן״
״הביתה!״
״לאן/لوين״
״מאמא״
״עצמאות״

בימוי

אבי נשר, ״האהבות שלנו״
אור סיני, ״מאמא״
אסף מכנס, ״לאן/لوين״
משה רוזנטל, ״עצמאות״
רעות אקרמן, ״הביתה!״

שחקן ראשי

אברהם שלום לוי, ״פרידה מבצק״
איהאב סלאמי, ״לאן/لوين״
אסי כהן, ״עצמאות״
עלא דקה, ״מים רבים״
שולי רנד, ״הבדחן״

שחקנית ראשית

יבגניה דודינה, ״מאמא״
ליהי קורנובסקי, ״מים רבים״
קרן צור, ״עצמאות״
רבאקה אזמירלדה תלחמי, ״אמל أَمَلْ״
רעות אקרמן, ״הביתה!״

שחקן משנה

טל פרידמן, ״הבדחן״
יאיר מזור, ״עצמאות״
מיכאל מושונוב, ״ואהבת״
עידו טאקו, ״לאן/لوين״
עידו טאקו, ״עצמאות״

שחקנית משנה

דניאל גימפל, ״האהבות שלנו״
מור דימרי, ״עצמאות״
מלכי גולדמן, ״הבדחן״
נטע אורבך, ״עצמאות״
ראמא נסראללה, ״לאן/لوين״
תיקי דיין, ״פרידה מבצק״

תסריט

אבי נשר, ״האהבות שלנו״
אברהם שלום לוי, ״פרידה מבצק״
אור סיני, ״מאמא״
אסף מכנס, ״לאן/لوين״
משה רוזנטל, ״עצמאות״
שולי רנד, ״הבדחן״

צילום

גיורא ביח, ״הבדחן״
זיו ברקוביץ', ״עצמאות״
מעין בוכניק, ״לאן/لوين״
מתן רדין, ״מאמא״
עמית יסעור, ״האהבות שלנו״

מוזיקה

אסף תלמודי, ״הבדחן״
חביב שחאדה חנא, ״לאן/لوين״
ישראל ברייט, ״פרידה מבצק״
תום אורן, נעמי אהרוני גל, ״האהבות שלנו״
תומר כץ, עמית אולמן, איציק פצצתי, ג'ימבו ג'יי, ״תיכון מגשימים״

עריכה

אור לי-טל, שאולי מלמד, ״לאן/لوين״
דפי פרבמן, ״עצמאות״
יוסף גרינפלד, אמיר וינקלר, ״הבדחן״
יצחק צחייק, ״האהבות שלנו״
מיכל הולנד, ״מאמא״

עיצוב אמנותי

איתן לוי, ״האהבות שלנו״
ניצן ציפרוט, ״תיכון מגשימים״
עוז שטמלר, ״מאמא״
עידו דולב, ״עצמאות״
שחר בר אדון, ״הבדחן״

 עיצוב תלבושות

חווה לוי רוזלסקי, ״עצמאות״
כרמל מאיר, ״הבדחן״
קרן אייל מלמד, ״האהבות שלנו״
קרן אייל מלמד, ״תיכון מגשימים״
רייצ'ל בן דהן, ״מאמא״

איפור

אמילי B פאודם, ״האהבות שלנו״
אתי בן-נון, ״הבדחן״
ליטל מיג׳אן, ״מאמא״
מאיה גרסטל, ״קופה ראשית – הסרט״
מאיה לוי שמאי, ״עצמאות״

ליהוק

אורית אזולאי, פראג בנבניסטי, ״פרידה מבצק״
אסתר קלינג, ״האהבות שלנו״
חמוטל זרם קסטל, ״לאן/لوين״
חמוטל זרם קסטל, ״עצמאות״
מאיה קסל, ״מאמא״

הקלטה ועיצוב פסקול

ויטלי גרינשפון, ״עצמאות״
יוסי אפלבאום, ״תיכון מגשימים״
רונן נגל, רן צרויה, ״האהבות שלנו״
שחף וגשל, ״לאן/لوين״
שחף וגשל, ״מאמא״
שחף וגשל, רן צרויה, ״הבדחן״

סרט עלילתי קצר

״הגוף האחר״
״החולות לא מדברים صمت الرمال״
״כוכבים״
״כתם קצבים״
״נחמה״
״פפה הגדולה״

 סרט תיעודי ארוך

״אסתר״
״האישה שלא ידעה לאהוב״
״מפרץ השמש״
״פרח״
״שלום״

 סרט תיעודי קצר

״אחמד כוכב קולנוע״
״אחרי ספירת הקולות״
״אלון אח שלי גיבור״
״אני, אסתר״
״היו ואינם״

 סרט אנימציה קצר

״דם יונים״
״הכל בסדר״
״ציפיות״
״קייסי״
״רחב יותר״

===========================

בשבועות האחרונים, ככל שצפיתי בעוד ועוד מסרטי האקדמיה (ראיתי 20 מתוך 22 הסרטים), מצאתי נקודות השקה בין לא מעט מהם, וכתבתי בפייסבוק הגיגים על האופן שבו הסרטים משתקפים זה בזה. בגלל שמתישהו פייסבוק יעלם מהעולם ואיתו כל ארכיון ההגיגים שלנו, הנה האנקדוטות האלה מרוכזות כאן:

הקרנות האקדמיה, חלק א׳: ב״הבדחן״ שולי רנד צריך להשיג סכום כסף כדי לממן את החתונה של בתו; ב״פנתר כפול״ יעקב זדה דניאל מגייס כסף כדי לממן את הבר-מצווה של בנו. וב״קופה ראשית״ יניב סוויסה גם צריך להשיג כסף כדי לארגן אירוע בר-מצווה לבנו. גיבורי הקולנוע בישראל 2026 חיים את החיים של הבמאים והמפיקים של הסרטים שלהם, וגם הם טרודים בעיקר בגיוס כספים לטקסים והפקות.

עדכון: בר מצווה ומצוקה כלכלית הם שניים מהנושאים שעומדים גם במרכז הסרט "עצמאות" של משה רוזנטל. שלושה סרטי בר מצווה בשנה אחת. מצטרפים ל"אדמה משוגעת", "מבול" ו"ישמח חתני".
הקרנות האקדמיה, חלק ב': "לאן?" מספר על צעיר בגילומו של עידו טאקו, עם טראומה הקשורה לאביו, נוסע במונית ומתיידד עם הנהג, מעין דמות אב עבורו (הוקרן בפסטיבל ברלין). ב"עצמאות" הדמות שמגלם עידו טאקו, עם טראומה הקשורה לאבא, נוסעת במונית, אותה נוהג אביו (הוקרן בפסטיבל סאנדאנס).
ב"שעתיד לבוא" רונית יודקביץ מגדלת בעדינות רבה עגבניות בדרום (הוקרן בפסטיבל טרייבקה). ב"האהבות שלנו" יניב ביטון מגדל בעדינות רבה עגבניות בדרום.
הקרנות אקדמיה, חלק ג׳: היום התחילו ההצבעות לסיבוב הראשון של פרסי אופיר ואני ממשיך לאתר חרוזים בין הסרטים. סרטים שונים, דברים דומים. ואחד הדברים שחוזרים הכי הרבה בקולנוע הישראלי, בלי שאני מבין למה, הן סצינות מקלחת. הקולנוע מכיר שלושה סוגים של סצינות מקלחת: יש סצינות מקלחת שמקדמות עלילה (״פסיכו״), יש סצינות מקלחת שנועדו לתת רגע של אירוטיקה ועירום (״התפוצצות״), ויש סצינות מקלחת בסרטים ישראליים שלא עושות כלום חוץ ממקלחת. סתם מקלחת. מעין אתנחתא של הדמות לנשום ולהירגע מתחת למים, אולי להיטהר, בסצינה שנראית לי כמו בזבוז של יום צילום (וים מים) שלא יגרע מהסרט כלום אם הם לא היו נכנסים לתוכו. זה השלב שבו אני מצרף צילומי מסך להוכחת הנקודה, אבל לא נעים לי. הן גם לא אסתטיות במיוחד.
אז במקום זה: חדרי מדרגות. הצלמת זוהר מוטעין, שסוף סוף חתומה על צילום פיצ׳רים, מתגלה כמשוררת של חדרי מדרגות ב״ואהבת״ של ניצן גלעדי ז״ל, ו״לב זהב״ של אפרת כורם. אליה מצטרף בן פלד (שצילם את ״הילד״ של יהב וינר ז״ל) עם חדר המדרגות מתוך ״פרידה מבצק״. וכך במקום ״פסיכו״ קיבלנו ״ורטיגו״.
הקרנות אקדמיה חלק ד' (ואחרון?): ההצבעה ננעלה היום. הנה עוד כמה דברים שגיליתי בסרטים שמתחרים השנה על פרס אופיר.
א': גן העצמאות חזר. מקום המפגש לסקס בין גייז שהיה חלק בלתי נפרד מהקולנוע הישראלי הלהט"בי של שנות השמונים, כמקום של סכנה וטאבו, עושה השנה קאמבק מפתיע בלא פחות משלושה סרטים, שניים עלילתיים ואחד תיעודי. "עצמאות" של משה רוזנטל, המתרחש בשנות השמונים והתשעים, ממש קרוי על שמו של הגן התל אביבי מתחת להילטון, והחרדה שהוא מכניס לגיבור הסרט מהשיטוט הלילי בו. ב"ואהבת" העלילתי וב"אני, אסתר" התיעודי גיליתי שיש גם גן עצמאות ירושלמי שגם בין שיחיו נפגשים גברים לסקס.
ב': "הבדחן", "ואהבת" ו"פרידה מבצק" לא רק מצולמים בירושלים, הם מצולמים ממש באותם רחובות בירושלים, בסמטאות האבן המוארות היטב בין רחוב יפו לרחוב הלל. עד כדי כך, שחששתי שאם המצלמה של "ואהבת" תמשיך לרוץ, היא תלכוד את שולי רנד מ"הבדחן" חולף בפריים ומתנגש באברהם שלום לוי מ"פרידה מבצק".
ג': מתברר שגם לחרדים יש קבוצות תמיכה וגמילה מהתמכרויות. הן מוצגות גם ב"הבדחן" (כקומדיה) וגם ב"ואהבת" (כטרגדיה).
ד': עד לפני חודש לא ידעתי מי זה אמיר בנאי, ופתאום בבת אחת הוא בכל מקום: תפקיד ראשי ב"תיכון מגשימים", תפקיד משנה ב"האהבות שלנו" (הוא ממש גונב את ההצגה בסרט, ממש חיכיתי לכותרות הסיום ללמוד מה שמו של השחקן הצעיר והמצוין הזה) ותפקיד סימטרי בדואט שלו לצד אמו, אורנה בנאי, בסרט הקצר "נחל עמוד".
ה': ב-2008 בזכות סרט הסטודנטים האדיר "המנון" של אלעד קידן גיליתי את השחקן אילן חזן. מאז, כל פעם שאני נתקל בו בסרט, אני נזכר כמה אני אוהב את ״המנון״ ושמח לפגוש אותו. אלא שהבמאים של סרטים ארוכים תמיד נותנים לו רק סצינה אחת, ובגלל שיש לו טנור רך בקול, הוא תמיד מגלם דמויות רכות ועצובות (חוץ מאשר ב״כביש הסרגל״ שם הוא הפתיע ונתן סטירה לטלי שרון). השנה הוא צץ שלוש פעמים בשלושה תפקידים מלנכוליים: ב״שעתיד לבוא״ בתור בעלה של רונית יודקביץ, ב״ואהבת״ בתור הרב, וב״עצמאות״, בתור זר בגן העצמאות. בגלל שהוא מגיע לכל כך מעט דקות מסך, הוא אף פעם לא מופיע ברשימות שחקני המשנה שההפקות מעמידות לבחירה בפרסי אופיר. טעות. אין תפקידים קטנים, אילן חזן יוכיח.
Categories: בשוטף

Leave a Reply