״בחורים טובים 3״. מועדון הנוסעים המתמידים: ״לשחרר את שולי 2״ נסע ליפן, ״ההילולה 2״ נסע לגיאורגיה, ״בחורים טובים 3״ נשלח לניו יורק

אם אתם מבין 300 אלף רוכשי הכרטיסים שראו ב-2022 את ״בחורים טובים״ וב-2024 את ״בחורים טובים 2״ אין שום סיבה, למרות תחושה קשה של דז׳ה וו, שלא תחבבו גם את ״בחורים טובים 3״ שיצא לבתי הקולנוע לכבוד סוכות. כמו קודמיו, גם הסרט השלישי בסדרה הוא בידור סימפטי מאוד, משעשע, רומנטי ומלוטש מאוד. בזכות הבמאי ארז תדמור – שסרטיו נעים בין בידור אינטליגנטי, למשל ב״סיפור גדול״ (אותו ביים יחד עם שרון מימון, שהצטרף כשותף לתסריט של ״בחורים טובים״) ובין דרמות חברתיות כואבות כמו ״ארץ פצועה״ (עליו זכה בפרס אופיר לבימוי) ו״סודה״ – סרטי ״בחורים טובים״ הם אמנם מוצרים מסחריים נוסחתיים למדי, אבל יש בהם לא מעט כישרון קולנועי, ובעיקר לב נטול ציניות.

הייתי מעט אדיש ל״בחורים טובים״ הראשון, בעיקר כי הסרט, שנוצר ביוזמתו של איש העסקים החרדי יקי רייסנר (שגם מגלם בסדרה את בעלה של השדכנית), היה ערבוב נדוש של יותר מדי בדיחות ממוחזרות מתוך ששים שנים של קומדיות ישראליות עממיות, על המסך ועל הבמה. אירועי הסרט נראו לי כמו סצינות לצופים שמעולם לא ראו סרטים. כמו ספר קריאה עם אותיות גדולות וניקוד, אבל בסרט. הסיפור על בחור הישיבה החרדי האשכנזי שצריך להעמיד פנים שהוא עיוור, כדי שיהיה לו סיכוי להתחתן עם בחירת ליבו המזרחית, היה שרמנטי למראה, אבל מתסכל מרוב שהיה צפוי.

סרט ההמשך מלפני שנתיים, שכעת כבר ברור שהוא הטוב מהשלושה, היה שדרוג ניכר, כי היה בו איזה טירוף כאוטי, גם בהומור, גם בדמויות אבל גם בצילום המסחרר והמטורלל של סער מזרחי. נראה היה שהבמאי, הצלם והתסריטאים מתמוגגים מעשיית הסרט השני ומכניסים בו תחושה כמעט אקסטטית של שמחה. גם העלילה הרומנטית בו היתה מקורית ומתוקה יותר, על הנסיכה האמריקאית המחוזרת ונהג האמבולנס שהוא כמו צפרדע שמתגלה כנסיך. הסרט החדש מנסה להגדיל את ערכי ההפקה, וכמעט כמו כל הסרטים המסחריים של יונייטד קינג מהשנים האחרונות, מאז ״לשחרר את שולי״, מטיס את גיבוריו להרפתקאה בחו״ל – הפעם בניו יורק. כשחקן חיזוק הובא מייקל רפפורט (״אפרודיטה הגדולה״) שמאז ה-7 באוקטובר היה אחד מכוכבי הקולנוע והטלוויזיה הבודדים שהתגייסו להגן על ישראל בתקשורת העולמית, אז הוא הוזעק למילואים להציל גם את קולנוע הישראלי. רפפורט מגלם גביר חרדי אמריקאי שמנסה לפתות את ברוך (מאור שוויצר) לעבור לניו יורק כדי לעבוד אצלו, ובעצם הוא מנסה לשדך בינו ובין בתו, ברכה. אלא שברוך, כבר מאז הסרט הקודם, מאוהב ברות (ניב סולטן, בת זוגו בחיים של שוויצר), ועל גיבורנו להחליט מה חשוב לו יותר – כסף או אהבה.

הדבר המעניין ב״בחורים טובים 3״ הוא שהוא לא באמת סרט המשך, אלא למעשה ספין–אוף. כמעין הוכחה לכך שגם עבור התסריטאים – שרק הולכים ומתרבים מסרט לסרט – הסרט הראשון היה הכי חלש, שני הגיבורים מהסרט הראשון הוגלו לתפקידי משנה בסרט השני ובכלל לא נמצאים בסרט השלישי. הסרט השלישי הוא המשך הסיפור של ברוך, דמות משנה בסרט הראשון. זה כמו שמארוול יחליטו לעשות את ״איירון מן 3״ אבל שיעסוק רק בדמות של גווינת פאלטרו, בלי להביא בכלל את רוברט דאוני ג׳וניור אפילו לסצינה אחת. זה חבל, כי מבחינה קומית, הרגעים הכי מצחיקים בסרטים הקודמים היו של רועי אסף וגיא לואל, בתור האבות המתנצחים של הזוג המשתדך, שנעלמו כעת לחלוטין. תנו לי טרילוגיה חדשה רק על שתי הדמויות האלה – ״אבות רעים״.

כשמסתכלים על שלושת הסרטים ברצף – ואין סיבה שלא ימשיכו לעשות עוד מהם כל שנתיים, כי אם חרדי אשכנזי וחרדית מזרחית זו כזו דרמה, דמיינו עלילה שבה נערה חרדית מתאהבת בתלמיד ישיבה עם כיפה סרוגה – מתברר שבתוך סדרת סרטים שנוצרה מתוך ההוויה החרדית, מאת יוצר חרדי, יש כאן אמירה רומנטית כמעט חילונית. בשלושה סרטים שעוסקים בשידוכים במגזר, בעולם שבו אהבה וחתונה נקבעים על ידי הורים ושדכנים שאמורים לדעת טוב יותר מילדיהם מה טוב עבורם, שלושת הסרטים דווקא חוגגים את האהבות הספונטניות, האהבות ה״לא נכונות״, את העובדה שהשדכנים בעצם לא יודעים כלום. היהדות אוהבת לחגוג את העובדה שלאדם יש בחירה חופשית, ושזו אינה דת דטרמיניסטית. יקי רייסנר – בצעד אמיץ מצד אדם חרדי – קורא בסרטיו לתת את הבחירה החופשית הזאת גם כשזה מגיע לאהבה וחתונה.

(גרסה מורחבת לביקורת שהתפרסמה ב״כלכליסט״, 29.9.2026)

ציוץ