09 אפריל 2017 | 23:00 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

דוקאביב 2017: ג׳ים ג׳רמוש, רון הווארד והתחרות הבינלאומית של סאנדאנס

מתוך ״Gimme Danger״ של ג׳ים ג׳רמוש על איגי פופ והסטוג׳ס

פסטיבל דוקאביב ייפתח ב-11.5. על התחרות הישראלית, ושאר הסרטים הישראליים בפסטיבל, כתבנו כבר כאן. עכשיו מגיע עוד מקבץ של כותרות מהתוכניה שננעלת בימים אלה.

ידיעה א׳: הסרט התיעודי האישי של דפני ליף, ״לפני שרגליים נוגעות בקרקע״, בו היא מתעדת את ימי המחאה החברתית בשדרות רוטשילד ןשאר המדינה בקיץ 2011, יהיה סרט הפתיחה של הפסטיבל. הסרט הזה מוקרן מחוץ לתחרות (שזה דבר טוב. אף פעם לא הבנתי מה הרעיון לשבץ כסרט פתיחה את אחד מסרטי התחרות ובכך להציג אותו כסרט האהוב על ידי צוות הפסטיבל. סרט הפתיחה הוא כבר). אירוע הפתיחה יתקיים בנמל תל אביב ב-9.5, אבל בגלל שבלתי נסבל לראות סרטים בנמל תל אביב הפתיחה האמיתית של הפסטיבל ושל הסרט תהיה בסינמטק 1 ב-11.5, יום הפתיחה הרשמי של הפסטיבל.

ידיעה ב׳: 11 סרטים יתחרו בתחרות הבינלאומית. חמישה מהסרטים מגיעים מהתחרות הבינלאומית של פסטיבל סאנדאנס. שניים מהם זכו בפרסים בסאנדאנס: ״מכונות״, המצולם בהודו, זכה בפרס הצילום; ״אמאלנד״, תוצרת הפיליפינים, זכה בפרס מיוחד על חזון יוצא דופן. באופן משונה, אף אחד מהסרטים שזכו בפרסים הגדולים בסאנדאנס, לא בתחרות הבינלאומית ולא בתחרות האמריקאית, לא יוצג בדוקאביב. אבל ״אין לאן לברוח״, הסרט שזכה באידפ״א, אחד הבכירים בפסטיבל התיעודיים בעולם, יהיה בתחרות.

הסרט הבולט בתחרות, נכון לרגע זה, הוא ״אני לא הכושי שלך״, אחד הסרטים התיעודיים המדוברים של 2016 שאף היה מועמד לאוסקר. הסרט שביים ראול פק, בכיר הקולנוענים מהאיטי, הוא פורטרט של הסופר האפריקאי-אמריקאי ג׳יימס בולדווין.

בשנה שעברה, דוקאביב העניק לי כמה מחוויות הצפייה הנפלאות בקולנוע. לא רק בסוגה התיעודית, אלא בכלל. סרטים כמו ״אש על המים״ ו״החיים, סרט מצויר״ היו בין הסרטים הכי טובים שראיתי בשנה שעברה. האם השנה אמצע יצירות מופת בקליבר כזה בתחרות?

ידיעה ג׳: כתמיד, סקציית סרטי המוזיקה הכי מעניינת. ובראשה, הסרט התיעודי של ג׳ים ג׳רמוש על איגי פופ והסטוג׳ס, ״Gimme Danger״ (פראפרה על ״Gimme Shelter״ הסרט התיעודי על הרולינג סטונס). הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן שעבר, בו הוקרן גם ״פטרסון״ של ג׳רמוש. ״הביטלס – שמונה ימים בשבוע״ שביים רון הווארד הוא גם סרט שכבר זמין לצפייה בפורמטים הביתיים. זה אחד הסרטים שהכי חיכיתי להם בשנה שעברה והוא הותיר אותי משתומם: מצד אחד, הוא סרט מהנה מאוד, העוסק בשנים שבהן הביטלס עוד היתה להקת הופעות חיות (ואגב כך המציאה את ההופעות באיצטדיונים). מצד שני, הווארד מצליח לפספס את הנושא הכי טוב שיכול להיות בסרט, הביטלס. זה סרט שלא באמת מצליח לסחוף או לשלהב, שזה ממש משונה. אז הסרט הזה, שמעריצי הביטלס בוודאי לא יוכלו לוותר עליו, הוא בסופו של דבר גם אכזבה. ויש עוד שמות מסקרנים: קולין הנקס, הבן של טום הנקס, מביים סרט תיעודי על Eagles of Death Metal, ועל חזרתם להופעה בפריז שלושה חודשים אחרי שבהופעתם הקודמת בעיר אירע פיגוע טרור שבו נרצחו 89 ממעריציהם; ניק ברומפילד ה]רובוקטור עושה סרט וויטני יוסטין; מייקל ווינטרבוטום מתעד סיבוב הופעות של וולף אליס, ומאט ווייטקרוס, שהתחיל את דרכו כעורך של ווינטרבוטום, מביים סרט תיעודי על אואזיס.

ידיעה ד׳: סקציה חדשה בפסטיבל בשם ״פשע אמיתי״, על סרטי תעודה העוסקים בפרשיות פשע ורצח, בעידן שאחרי ״הג׳ינקס״. במרכז המסגרת הזו השנה, ״צל של אמת״ הישראלי בגרסת הסרט בן 106 דקות. אבל גם סרט חדש של אלכס גיבני, שחוזר כמעט מדי שנה עם סרט חדש.

מכירת הכרטיסים מתחילה היום ואת רשימת הסרטים המלאה תמצאו כאן.

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “דוקאביב 2017: ג׳ים ג׳רמוש, רון הווארד והתחרות הבינלאומית של סאנדאנס”

  1. ניר נ. 10 אפריל 2017 ב - 10:47 קישור ישיר

    מזכיר שGimme Danger הוא גם שמו של שיר חזק במיוחד של איגי פופ.


השאירו תגובה