04 ספטמבר 2019 | 17:50 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

"השיר של רוז", ביקורת

"השיר של רוז". קאנטרי גירל

"השיר של רוז" הוא סרט בריטי קטן שעוסק ברצון לפרוץ החוצה, לברוח מהכלא של המציאות ולהפוך מאלמונים מוחלטים לכוכבים בקנה מידה בינלאומי. זה סיפורה של רוזלין, אם חד הורית צעירה מגלזגו, שהחלום שלה הוא להיות דווקא זמרת קאנטרי אמריקאית. "שלושה אקורדים והאמת", כך הגדיר המוזיקאי הרלן הווארד את מוזיקת הקאנטרי, וזה מה שמושך את רוזלין למוזיקה שנראית לכאורה כל כך רחוקה מהמקום שהיא נמצאת בו. ובגלל שזה סרט על צעירה שכל כך נואשת להתפרסם, הסיפור הכי יפה בסרט קשור בכלל לשחקנית הראשית שלו, שבין לילה הצליחה לעשות מה שהדמות שלה שואפת אליו. במקביל להפצה האמריקאית של "השיר של רוז" היא הופיעה באחד התפקידים הראשיים במיניסדרה "צ'רנוביל", היא זו שהסדרה התחילה עם הסיפור שלה, אשתו של הכבאי שנמצאת בהריון ועדיין מסרבת לשמור ממנו מרחק בשעה שהוא גוסס מחשיפה לקרינה. עם כל העובדה שהיא הכוכבת של "השיר של רוז" וסוחבת את הסרט על כתפיה (ומיתרי קולה) דווקא תפקיד המשנה הזה גרם לעולם לעצור ולשאול: מי הנערה הזאת? קוראים לה ג'סי באקלי, היא בת 29 מאירלנד (באנגליה זה כנראה בסדר שאירית תגלם סקוטית), והיא באמת שרה בסרט אחרי שהתפרסמה כזמרת בתוכנית ריאליטי בריטית וקיבלה תפקיד ב"מלחמה ושלום", המיני סדרה שביים טום הרפר, שעכשיו ביים אותה גם ב"השיר של רוז". הסיבה שדווקא "צ'רנוביל" הביאה לבאקלי את פרסומה הגדול לאו דווקא קשורה לכך שהסדרה היתה כה מדוברת בעולם, בעוד "השיר של רוז" נותר סרט קטן, חביב אבל מעט זניח. לא, הסיבה קשורה לדמות. רוזלין היא דמות קצת מעצבנת, מישהי שמתעלמת באופן מטריד מהמציאות שלה וחיה את חייה בשקר, מתוך תחושה שמגיע לה יותר מזה רק כי היא ממש טובה בשירה. לעומת זאת, לודמילה ב"צ'רנוביל" היא הדמות הכי שוברת לב בסדרה, כולה עדינות ונחישות, היא הפנים של האסון, היא נציגת האזרחים מול גדודי פקידים, היא הדמות שאותה זוכרים. ואם אתם אכן זוכרים אותה משם, הרי שהתפקיד הכה שונה שהיא עושה ב"השיר של רוז" – של אשה שהיא קפצון אנושי קולני ועצבני יפתיע אתכם.

"השיר של רוז" מצטרף לסדרה ארוכה של סרטים מהעת האחרונה שעוסקים בחלומות של אנשים פשוטים להיות כוכבים גדולים. מ"כוכב נולד" ועד "יסטרדיי" – זו היתה שנה של סרטים ששואלים מה אתם מוכנים או לא מוכנים לעשות כדי להתפרסם. יש משהו שגרתי ולא משמעותי ב"השיר של רוז", שמצליח בכל זאת להישאר סימפטי בזכות המוזיקה ובזכות שתי השחקניות בתפקידי משנה: סופי אוקונדו (שכבר היתה מועמדת לאוסקר על "הוטל רואנדה") בתפקיד האישה שלוקחת את רוזלין תחת חסותה, וג'ולי וולטרס הוותיקה, בתפקיד אמה של הגיבורה, תפקיד שמזכיר את הדמות שלה ב"בילי אליוט", שהסרט הזה קצת חולם להידמות אליו.

(פורסם ב"כלכליסט", 25.8.2019)

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה