10 דצמבר 2010 | 12:34 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

"בלתי נראית", ביקורת


פורסם ב"פנאי פלוס", 8.12.2010


כמעט וחשבתי ש"בלתי נראית" הוא סרט מפתיע לטובה – מפתיע מהסיבה הפשוטה שלא שמעתי עליו קודם ולא הכרתי את הבמאי ולא ידעתי למה לצפות וקיבלתי סרט מבוים היטב ומאוד-מאוד אסתטי. אבל אז – לא אסגיר מתי, לטובת מי שירצה לראות – מגיעה סצינת אונס. לא אונס אלים במיוחד או בוטה במיוחד, לא משהו קיצוני במיוחד בהשוואה למה שכבר ראינו בסרטים אחרים. סתם אונס. אבל כל הרצפטורים שלי בגוף הגיבו מיד בשאט נפש. יש משהו בתסריטאי או תסריטאית שמשתמש באונס כסוג של ענישה לדמות שפשוט מקומם אותי. את שאר הסרט (ששב להיות אסתטי מאוד) ביליתי בניסיון להבין האם אי פעם היה סרט שיש בו אונס ושאהבתי (התשובה היא כן: "בלתי הפיך", וזה כמובן רק אם "אהבתי" שווה "היפך את קרבי וכמעט גרם לי להקיא". ובכל זאת, שם האונס הוא נקודת המוצא ולא נקודת המפנה). אבל האונס חידד משהו בסרט: דייגו לרמן, הבמאי האגנטינאי ש"בלתי נראית" הוא סרטו השלישי (והראשון שמגיע ארצה), מביים ומכוון אל מיכאל האנקה. "בלתי נראית" הוא סוג של "המורה לפסנתר" (רק בלי הפסנתר). גיבורת הסרט היא מורה מתחילה בתיכון ארגנטינאי קפדני ב-1982, שלהי ימי שלטון הדיקטטורה שם. בית הספר הזה הוא בעצמו דיקטטורה בזעיר אנפין, והמורה מקבלת מהבוס שלה משימה: לבלוש אחר התלמידים, לפקוח עליהם עין. המורה הצעירה מגלה שעמדת הכוח הזאת מכניסה אותה לסיטואציה של התעוררות אירוטית. אם עד כה היינו רגילים לראות גברים בתפקיד מציצים, שעבורם ההצצה היא סוג של סובלימציה מינית, מגיע הסרט הזה ושם את האשה בתור המציצה. היא בולשת אחר הנערים, נמשכת לאחד מהם, ומתחילה לפתח פטיש קינקי למדי לבילוי בשירותי הבנים. במידה מסוימת יש לא מעט מאיזבל הופר מ"המורה לפסנתר" של האנקה באופן שבו חולייטה סילברברג מעצבת את דמותה ב"בלתי נראית". ואעז לומר, שעד שלב מסוים אף העדפתי את האופן שבו לרמן מעמיד סצינות, על האופן הברוטלי שבו האנקה מתייחס לגיבורתו. אלא שאז הוא בחר בנקודת מפנה קלה מדי, נצלנית, פשוטה, סנסציונית, שלוקחת סרט שיש בו התפתחויות עדינות לכיוון שמנסה בכוח להיות קונטרוברסלי. שם נפרדתי לשלום מהסרט, שעד אותו רגע דווקא סיקרן אותי.

נושאים: ביקורת

6 תגובות ל - “"בלתי נראית", ביקורת”

  1. X 10 דצמבר 2010 ב - 14:48 קישור ישיר

    ותודה שהרסת לנו את הסרט.
    אפילו אורי קליין לא הסגיר את התפנית הזאת במפורש.
    אתה ממש נהנה לעשות את זה?

  2. גיא 11 דצמבר 2010 ב - 13:20 קישור ישיר

    מעניין שאתה מזכיר שאהבת את בלתי הפיך בהקשר הזה. סרט נוראי בעיני, עם סצינת אונס ארוכה, גרפית ומיותרת, שכמו מנסה לזעזע לשם הזעזוע, כאילו כולם הופתעו מזה שאונס זה דבר מחריד.

  3. מיכאל 23 12 דצמבר 2010 ב - 20:13 קישור ישיר

    מה זה "סתם אונס"??? כל או נס הוא הוא אונס חמור וצלקת נפשית לתמיד!

  4. Karmela 17 ינואר 2011 ב - 21:05 קישור ישיר

    I wanted to say your blog is kinda awesome. I always like to learn something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for sharing so much in your blog.. Greets, Karmela

  5. Renna Miyagawa 4 פברואר 2011 ב - 3:48 קישור ישיר

    Pretty nice post. I just stumbled upon your weblog and wished to say that I have really enjoyed browsing your blog posts. In any case I will be subscribing to your rss feed and I hope you write again very soon!

  6. Eliz Whtie 7 פברואר 2011 ב - 4:06 קישור ישיר

    Your website is great! This post really caught my eye when I was searching around. Thanks for sharing it.


השאירו תגובה