17 אפריל 2011 | 08:16 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

"נגד כל הסיכויים", ביקורת

 

פורסם ב"פנאי פלוס", 13.4.2011

 

על הסרט – המוצלח! – "נגד כל הסיכויים" אני מבקש להתבונן מנקודת מבט אקטואלית. מחר נחגוג את ליל הסדר. האם אי פעם עצרתם לחשוב על שמו של הערב הזה? "ליל הסדר". איזה סדר? על איזה סדר מדברים בליל הסדר? איזה סדר אנחנו חוגגים? ואם הייתי כותב ש"נגד כל הסיכויים" הא דווקא סרט בסדר. אולי אף בסדר גמור, גם כאן אני משתמש במילה "סדר". ובכן, כשאנחנו אומרים "בסדר", על איזה סדר אנחנו מדברים? מה הוא הסדר שנראה לנו "בסדר"?

 

במידה רבה, זה אחד משפע נושאים פילוסופיים ורוחניים שבהם עוסק "נגד כל הסיכויים" ("The Adjustment Bureau", דונט אסק…), סרט הבכורה כבמאי של התסריטאי ג'ורג' נולפי, המשתף כאן פעולה בפעם השלישית עם מאט דיימון (לפני זה הוא כתב את התסריטים ל"אושן 12" ול"זהות אבודה"). הסרט מציג קבוצת מיסתורית של אנשים שהתפקיד שלה הוא לשמור על הסדר. יש בידיהם ספר ובו תרשים המתאר את מהלך הדברים בעולם כולו, ובהיסטוריה כולה, והם דואגים לעשות ניטור שהכל אכן מתרחש לפי הסדר.

 

מה שמעלה את הסוגיה הפילוסופית הבאה: אם החיים מתקיימים על פי תסריט וסדר שהוכתבו מראש, האם יש לאדם בכלל חופש בחירה? ובכן, היכנסו ל"נגד כל הסיכויים" שהוא לא רק סרט מתח ומדע בדיוני מקורי למדי, הוא גם סוג של סדנה ביסודות האמונה. על פי הסרט – המבוסס על סיפור מאת פיליפ ק' דיק ("בלייד ראנר") – ליקום שלנו יש יושב ראש שאחראי על כל מה שקורה, מגדול ועד קטן, ומאז ראשית הזמן וההיסטוריה, והכל כתוב לפניו בספר. לכאורה נדמה שהשגחתו הצמודה מונעת מבני האדם כל חופש בחירה. ואז מגיע הסרט ומוכיח את ההפך. ספק אם חז"ל היו מנסחים אגדתא טובה מזו להראות את האופן שבו השגחה פרטית נעה בין דטרמיניזם ובין חופש בחירה אישי, בדרך שנראית פרדוקסלית כשמתבוננים בה מלמעלה – בעיניים אתאיסטיות – אבל שנראית הגיונית יותר כשמביטים מקרוב יותר, בעיניים מאמינות בקיומו של – ובכן – יושב ראש.

 

ב"נגד כל הסיכויים" מאט דיימון מגלם חבר קונגרס שמנסה להיבחר לסנאט. בלילה בו הוא מפסיד בבחירות הוא פוגש רקדנית בלט צעירה שנראית כאילו ברחה מ"ברבור שחור" (אמילי בלאנט, בוגרת "השטן לובשת פראדה"). הם נדלקים מיידית, אבל נפרדים כעבור כמה דקות, כאילו היא סינדרלה שבורחת מהנשף. זמן מה אחר כך, הוא נתקל בה שוב. צירוף מקרים? ואז נתקל בה שוב. אבל מה שנראה כמו רומן בהתהוות, זוכה למכשול לא צפוי: אנשים בחליפות ומגבעות מנסים לעצור מהרומן הזה להתממש. למה? כי הרומן הזה יפגע בסדר. איזה סדר? איך אפשר להתנגד לסדר של הלב?

 

במידה מסוימת פקידי אותו משרד תיקונים מזכירים את אותן דמויות ליליות מ"עיר אפלה". גם שם וגם כאן, אלה דמויות שאמורות להיות נסתרות מעיני העולם, עד שגיבורנו פתאום נהיה מודע להם. אך בעוד אלה מ"עיר אפלה" יצרו אי סדר – כדי לבחון איך האדם מתמודד עם כאוס – אלה מ"נגד כל הסיכויים" הם שומרי הסדר. "אתם מלאכים?", שואל אותם דיימון באחת הסצינות, מעיז להכיס תיאולוגיה לתוך הפנטזיה. "יש כאלה שקוראים לנו ככה", הם עונים לו.

 

ואם תרצו, יש כאן גם משהו מ"מטריקס", בו הגיבור שלנו פתאום נהיה מודע למנגנון הסמוי מהעין שמניע את העולם. התוכנה. והמתכנת. ב"מטריקס" הגיבור מגלה שיש לעולם שלו אדריכל, וכאן הגיבור הוא מגלה שלעולם יש יושב ראש. ממש כשם שלסרט יש תסריטאי שהדמויות מחויבות להישמע להוראותיו. כך, שאם תרצו לברוח מכל קריאה רוחנית, לכו על הקריאה הרפלקסיבית: היו"ר בתור התסריטאי של הסרט (והרי זהו סרטו של תסריטאי שנהיה במאי), שדמויותיו מנסות למרוד בו ובסמכותו.

 

אך בעוד "מטריקס" ו"עיר אפלה" גיבו את הרעיונות הפילוסופיים העמוקים שלהם עם סגנון קולנועי עוצר נשימה, "נגד כל הסיכויים" נותר סרט פשוט למדי, שייאמר לזכותו שהוא מצליח להיות כל הזמן דינמי מאוד וסוחף למדי. הערך המוסף בסרט מגיע מהפסקול הנפלא של תומס ניומן ("אמריקן ביוטי", "חלון פנורמי"), שמזכיר לנו כל הזמן שעיקר הסרט אינו באקשן אלא באספקטים הרומנטיים והרוחניים שלו. וכך סרט שהוא שנון אבל לא גאוני, מצליח להפתיע בתור סרט אלגנטי ואינטיליגנטי למדי.

 

(ואגב: אם מי שנתן לסרט את שמו העברי היה רק טיפה מחובר יותר לצדדים מטה-פיזיים שלו, הוא היה נותן לו שם שמכיל בתוכו את המילה "תיקון" וכך גם היה נשאר קצת קרוב יותר למקור של דיק ויוצרי הסרט, וגם במשהו לעניינים הרוחניים שהסרט נוגע בהם).

נושאים: ביקורת

6 תגובות ל - “"נגד כל הסיכויים", ביקורת”

  1. דבורית 17 אפריל 2011 ב - 13:23 קישור ישיר

    אציין רק שסרט בשם זה בדיוק נולד ב-1984
    http://www.imdb.com/title/tt0086859/
    והוקרן גם בת"א בשם זה בדיוק.

    נ.ב. למה אין לך עדיין לבלוג גרסת סלולרי?

    =============

    רוה לדבורית: שוחחנו על כך לפני כשישה שבועות. למען הדקדוק: ההוא היה "כנד כל הסיכויים" וזה "נגד כל הסיכויים".

  2. אורי בן-דב 17 אפריל 2011 ב - 19:46 קישור ישיר

    ואני אציין שהמטריקס לא הביע רעיון פילוסופי מעמיק. הוא הביע רעיון פילוסופי שטחי אך מבריק, כמו חרוז זכוכית.

  3. שלומי 17 אפריל 2011 ב - 20:52 קישור ישיר

    רק אציין שאני כן גולש בבלוג הזה מסלולרי. רק שאין לי אפשרות להגיב(אבל זה לא ניתן לי באף בלוג…)

  4. דבורית 17 אפריל 2011 ב - 23:14 קישור ישיר

    יאיר, תודה
    תפסת אותי בקלקלתי.
    שלומי, זה שאתה גולש בבלוג מהסלולרי לא אומר שיש לו ג ר ס ה סלולרית.
    שני דברים שונים בתכלית.

  5. אלון 17 אפריל 2011 ב - 23:28 קישור ישיר

    זהירות ספויילר!!!!!!

    לגבי חופש הבחירה: אני לא יודע אם הם עשו את זה בכוונה או שזה היה פאק בתסריט, אבל באחד הסצנות מתברר שהם מאוהבים בגלל שזה מה שהוחלט בתוכנית קודמת ששונתה בינתיים. מה שאומר שלא הייתה להם ברירה אלה להתאהב ומעולם לא היה להם חופש בחירה

  6. איריס 8 אוגוסט 2011 ב - 22:00 קישור ישיר

    יש מסר נוסף לסרט שהיה בעיניי מהותי ביותר – האם יצירה יכולה לנבוע רק מכאב ובדידות? (ספויילר) אחת השאלות המרכזיות שנשאל הגיבור היו- אם תממש את אהבתך, לא תגיע לפסגת שאיפותיך, וגם אהובתך לא תממש את הפוטנציאל שלה אז האם תממש את אהבתך?. באחת הסצינות המרכזיות אומרים לגיבור: "SHE IS ENOUGH" כלומר, אהבתכם היא מספיק כדי למלא את החלל הריק שבפנים ולרפא את הכאב ומשום כך לא תוכלו יותר לצמוח וליצור.
    אני חושבת ששאלת הגורל הייתה ברורה מתחילת הסרט- מכיוון שה"מלאך" מלכתחילה נכשל בביצוע הפעולה הראשונית שלו(לשפוך את הקפה)היה ברור שאין שום גורל כתוב, וכל תוכנית יכולה להשתנות.
    השאלה האמיתית הייתה הבחירה של הגיבור- הוא צריך לבחור ל"וותר" על התקדמות כדי לאהוב.
    וכמובן שיש לי גם תשובה: אין דבר כזה "לוותר" על יצירה והתפתחות כדי לאהוב. אתה פשוט עושה את זה אחרת.
    (כן, כן, ראיתי את הסרט רק השבוע. הכל אצלי ב-DELAY)


השאירו תגובה