01 ספטמבר 2011 | 17:18 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

בעניין העניין ההוא עם "ביקור התזמורת" ו"בופור"

בימים האחרונים יש כשניים-שלושה מגיבים בבלוג שמנסים להסית את מצביעי אופיר נגד "הערת שוליים", כנקמה על מה שהם מכנים "מה שיוסף סידר עשה לערן קולירין" סביב "ביקור התזמורת". אין לי מושג מי האנשים האלה, ומי חוץ מלאהוד בלייברג יש סיבה להישאר עם בטן מלאה סביב פרשת "ביקור התזמורת" מלפני ארבע שנים. אבל אני מגלה שלאנשים יש זכרון קצר, והם מתעצלים לברר את האמת ואת העובדות על ידי חיפוש פשוט בגוגל וקריאה של כל הדיווחים סביב מה שקרה אז. לטובת אלה ששכחו, אני רוצה להזכיר מה היה שם, מי באמת התנהג כאן בחוסר אחריות ומי באמת אשם בכך ש"ביקור התזמורת" נפסל. זה גם יעזור להסביר למה בכל פעם שאתקל בתגובות כאלה כאן, אמחוק אותן מיד. הן שקריות לחלוטין ומלאות רוע וזדון, ומן הסתם גם אינטרסים זרים שמוסתרים על ידי האשמות אנונימיות.

 

אז לטובת מי ששכח מה קרה, או מי שניזון מטוקבקיסטים ורכלנים שמשתמש בשקרים כדי לקדם אג'נדות אישיות, הנה תקציר הסיפור:

 

כזכור, זה קרה בסוף ספטמבר 2007. איך אני יודע מה קרה שם? כי זה היה פוסט שלי מ-21 בספטמבר 2007 שהתחיל את כל הסיפור הזה. למעשה, במהלך אוקטובר 2007 איש לא האשים את סידר בפרשה, אלא רק אותי. זה הגיע לכך שאהוד בלייברג, אחד ממפיקי הסרט, התקשר אליי בצרחות מלוס אנג'לס, והאשים אותי שאם הייתי סותם את הפה ולא כותב מילה, ואם ניקי פינק וג'פרי וולס לא היו עושים פולו-אפ באנגלית לפוסט שלי, כלום לא היה קורה. האקדמיה מעולם לא היתה שמה לב לכמות האנגלית של "ביקור התזמורת". אני אמרתי לו שהוא הוזה. קודם כל, כי זה תפקידם של עיתונאים לדווח לשאול את השאלות וזה תפקידם של מפיקים בכלל לא להגיע למצב כזה. וגם אם, נגיד, הוא היה מצליח לשכנע אותי שמתוך נאמנות למדינה ולתעשיית הקולנוע עליי לא לכתוב על העניין מילה, ונגיד והוא מצליח לשכנע את כל העיתונאים בארץ ובעולם לא לכתוב מילה. האם הוא היה מעלה על דעתו שאף אחד מאנשי ועדת המיון של הסרט הזר באוסקר לא היה מבחין שהסרט דובר רובו אנגלית? ושאף מפיק ומפיץ של אחד הסרטים האחרים בתחרות לא היה מגיש שאילתא לאקדמיה לברר האם הסרט אכן עומד בתקנון התחרות והאם האקדמיה דואגת לכך שתחרות תהיה שיוויונית?

 

וכך, יום אחרי טקס פרסי אופיר ב-2007 פרסמתי מידע שהגיע אליי על כך ש"ביקור התזמורת" לא עומד בתקנון של האקדמיה האמריקאית. מי שעשה את החישוב לגבי כמות האנגלית בסרט היו החבר'ה הגרמנים של חברת בוואריה, שהיתה סוכנת המכירות הבינלאומית של "בופור". המידע הזה לא פורסם לפני טקס פרסי אופיר כדי שלא להשפיע על התחרות. זה לא מידע שהגיע לא מיוסף סידר ולא מיונייטד קינג, אלא מבוואריה. וצריך להודות, שהגרמנים הם היחידים שעשו את עבודתם. הרי עד אותו רגע כולם בארץ הטמינו את הראש באדמה ולא העזו לשאול את השאלה: מי צריך להיות אחראי לכך שהסרט שמוגש לאוסקרים יעמוד בקריטריונים של התחרות. האקדמיה הישראלית טענה מאז ועד היום שזה לא הג'וב שלה.

 

נשתמש בדוגמה עדכנית. אחד הסרטים הבינלאומיים הכי אהובים והכי מדוברים בעולם השנה הוא "הארטיסט", קומדיה צרפתית אילמת בשחור לבן על הוליווד של שנות ה-20. אני הייתי בטוח שזה ללא ספק הזוכה הוודאי של האוסקר הזר השנה, אלא שבבלוגי הקולנוע האמריקאים הבנתי שהסרט הזה אינו כשיר להתחרות בקטגורית הסרט הזר כלל: מעט המלל שיש בו הוא באנגלית. האם לדעתכם הוועדה שבוחרת את הסרט הצרפתי לאוסקר (אגב, לא האקדמיה הצרפתית וללא שום קשר לסזאר) תעז לשלוח דווקא את "הארטיסט" לאוסקרים, תוך שהם משתמשים בטיעון קטן-הראש של האקדמיה הישראלית שאמר "אנחנו שולחים את הסרט שנראה לנו הכי טוב והכי מתאים ושהאקדמיה האמריקאית תעשה את השיקולים שלה"? איכשהו, אני בספק. אבל אני מודה שאני מחכה להכרזה הצרפתית בסקרנות. בכל מקרה, המפיץ האמריקאי של "הארטיסט", הארווי וויינסטין, לא מחכה לטובות לא מהצרפתים ולא מתקנון האקדמיה, והוא כבר מריץ את הסרט בקמפיין למועמדות לסרט הטוב ביותר ולשחקן הטוב ביותר.

 

וזו מעלה עוד נקודה למחשבה לכל אלה שחושבים שהיתה כאן איזושהי מזימה שהכשילה את "ביקור התזמורת": אם אכן זו רק קטנוניות ישראלית שמנעה מהסרט להתחרות על האוסקר הזר, מה מנע מהסרט להתחרות על קטגוריות אחרות באוסקר, כמו תסריט, למשל? כשהספרדים העדיפו שלא לשלוח את אלמודובר לאוסקרים עם "דבר אליה", כי התעשייה המקומית שונאת אותו כי הוא כבר נהיה מצליח מדי ומפורסם מדי, אלמודובר קיבל את הצבעת האמון של האקדמיה האמריקאית בקטגוריות אחרות בתחרות ולבסוף זכה באוסקר על התסריט. ואם מ"ביקור התזמורת" נמנעה ההתמודדות על פרס הסרט הזר באוסקר כי הוא לא היה הנציג הרשמי של מדינתו, מה מנע ממנו להתמודד על גלובוס הזהב? הרי שם לא צריך מינוי רשמי של המדינה, אלא זו בחירה של חברי אגודת העיתונאים הזרים בהוליווד. אז למה הוא לא היה מועמד לגלובוס הזהב? כי הוא נפסל על כך שהיה בו יותר מדי אנגלית. כאן אף אחד כבר לא יכול לטעון שזה באשמת "בופור".

 

כבר בזמן אמת עלו שאלות – גם בארץ וגם בארצות הברית – התוהות האם התקנון של האקדמיה האמריקאית שלא איפשר לסרט כמו "ביקור התזמורת", שהיה אחד הסרטים הבינלאומיים האהובים והפופולריים באותה שנה, להתחרות באוסקר הזר עדיין רלוונטי בעידן של קולנוע גלובלי יותר, בו יש כור היתוך של שפות. זו שאלה מצוינת. אבל שימו לב שארבע שנים אחר כך, והסעיף הזה בתקנון לא שונה. היו סרטים שנפסלו בשנה אחת, אבל בשנה שאחר כך התקנון שונה כי הפסילה חשפה איזשהו עיוות לא הוגן, שאולי התאים בעבר אבל לא עוד. אבל לא נעשה שום שינוי תקנוני בעקבות פסילת "ביקור התזמורת". כלומר, שהקטגוריה הזאת היתה ונותרה גטו שמטרתו לעודד ולקדם בפילנטרופיות סרטים הדוברים שפות זרות, ולא סרטים שנוצרו במדינות זרות.

 

עוד שאלה שצריך להרהר בה כיום היא זאת: למה אנשי סוני פיקצ'רס קלאסיקס שתקו? למה הם לא הקימו מהומה סביב הפסילה? הרי מייקל ברקר וטום ברנרד, שני האנשים מאחורי ספ"ק ושניים מהאנשים הכי מכובדים (והכי מקושרים) בהוליווד, יכלו להפעיל קשרים באקדמיה ובתקשורת, להראות שהאנגלית בסרט היא שפה זרה לכל דבר, להראות שהיו תקדימים שסרטים זוכים הכילו כמות מסוימת של אנגלית. למה הם לא עשו את זה? שתי סיבות אפשריות לכך: האחת, היא שהם ידעו שאין להם קייס. הרי אחת הסיבות לכך ש"ביקור התזמורת" היה כה אהוב היא בגלל האופן שבו הסרט משתמש באנגלית. מכיוון שהמפיצים בסופו של דבר מעוניינים בהכנסות הסרט (והאוסקר הוא אמצעי להגדלת הכנסות ולא המטרה), זה דווקא היה טוב להם שהקהל האמריקאי יידע ש"ביקור התזמורת" הוא סרט מרובה אנגלית, מה שיהפוך אותו ללהיט מיינסטרים, מחוץ לקהל שמסכים לראות סרטים עם כתוביות תרגום. הסיבה השנייה? הם ממילא ידעו שיש להם ביד את הסרט הזוכה באוסקר, ושזה בכך מקרה לא יהיה "ביקור התזמורת". סוני פיקצ'רז קלאסיקס גם הפיצו את "הזייפנים", ויודע כל חזאי אוסקרים שכשיש סרט שואה בקטגוריית הסרט הזר, הוא הסרט שיזכה. וכך היה. סוני פיקצ'רס קלאסיקס זכו באותה שנה בכל הקופה: גם להיט ארט-האוס נכבד בדמות "ביקור התזמורת", וגם זוכה אוסקר. אגב, "ביקור התזמורת" נותר הסרט הישראלי הכי קופתי אי פעם באמריקה ובעולם (ממכירת כרטיסים בהקרנות מסחריות). הוא עקף באמריקה את "ללכת על המים", עוד סרט שרובו דובר אנגלית.

 

לכאורה נדמה שכולם התעשתו מהסיפור הזה. קולירין הפך לאחד הבמאים האהודים בעולם, ויצר את אחד הסרטים המסקרנים כעת (בכורת "ההחלפה", סרטו החדש, תתקיים בעוד שבוע בדיוק בוונציה). ואנשי סוני פיקצ'רס קלאסיקס? בטנם בוודאי לא מלאה, גם כי מכל הסיפור הזה הם עשו די הרבה כסף, וגם כי הם כעת מריצים את "הערת שוליים" של יוסף סידר לאוסקרים.

 

אז מי נותר עם מספיק רעל בלב כדי להמשיך להחזיק כבר ארבע שנים את הטענה השקרית שהיתה כאן "הלשנה" ושסידר "הכשיל" את קולירין וחייב לו התנצלות? מי רוצה להתנקש בסיכוייו של "הערת שוליים" לזכות באופיר ולרוץ עם סוני פיקצ'רס קלאסיקס עד למועמדות באוסקר? מי שזה לא יהיה, אם אני הייתי מייקל ברקר מסוני, הייתי מאתר אותו ואומר לו: תרגיע, הכל בסדר. "ביקור התזמורת" היה סרט נהדר והוא קיבל את כל הכבוד שמגיע לו בעולם. אין לזה שום קשר ליום סידר או ליונייטד קינג או למטרו. אלה חוקי המשחק של האוסקרים ושל הוליווד.

 

ואתם, קוראים יקרים, אם תקראו בטוקבקים באתרים אחרים שהשקרים וההשמצות האלה ממשיכים להיות מופצים, דעו שיש כאן מישהו עם חשבון אישי ופרטי שאין לו שום קשר עם המציאות כפי שהיתה באמת. והפיצו הלאה את האמת.

נושאים: בשוטף

12 תגובות ל - “בעניין העניין ההוא עם "ביקור התזמורת" ו"בופור"”

  1. הדס 1 ספטמבר 2011 ב - 17:47 קישור ישיר

    מעולה.
    רק הלינק שבור – ומסקרן אותי לקרוא את הבלוג מ2007. 🙂

  2. דובי 1 ספטמבר 2011 ב - 18:51 קישור ישיר

    ומי ביקש מהגרמנים לבדוק? הם הגדילו ראש? ככה עצמאית? יצאו לבדוק? או שאולי הם כיסוי?

  3. דיסקו אליקו 1 ספטמבר 2011 ב - 20:26 קישור ישיר

    אלה הרגעים שגורמים לי לחשוב שאולי זו היתה טעות לא להקשיב לאמא שלי שהמליצה לי ללמוד משפטים.
    אמרתי לעצמי "משפטים, עורכי דין,
    צרות עין, תככים ומזימות. נעזוב את זה ונלך על משהו אחר.קולנוע, נגיד".

    ההצלחה של הקולנוע הישראלי הביאה אותו למצב שהשתן עלה לו לראש : עכשיו, כל יוצר יודע שיש לו מה להפסיד. הוא יכול לא להתקבל ללוקרנו, או לווטאבר. הנקודת ייחוס שלנו היא כבר לא הצופה בארץ, אלא הפסטיבלים, והפרסים.

    ועל זה אמר החכם באדם : הבל ורעות רוח.
    בסוף נשאר סרט שמוקרן על מסך לעיניים של צופה – ורק שם יש אמת.
    והנלע"ד כתבתי.

  4. צור שפי 1 ספטמבר 2011 ב - 22:44 קישור ישיר

    מים מתחת לגשר, חלב שנשפך, שלג דאשתקד.

  5. איתן 1 ספטמבר 2011 ב - 23:09 קישור ישיר

    אז התפרסמה הרשימה של טלורייד. כן, סידר בפנים. אבל אני רוצה ללכת הלאה.
    אפשר לראות מי המתחרים העיקריים על האוסקר השנה. בשפה הזרה, גם האיראני* בטלורייד (זוכה ברלין האחרון), וגם ונדרס* הגרמני ("פינה", בשבוע הבא בארץ. כולי ציפייה) והאחים דארדן* הבלגים. גם קארוסמקי בטלורייד, אבל הוא סרבן אוסקר, אז הוא לא בטוח בפנים. וגם בלה טאר (היום קראתי שהונגריה בחרה לשלוח את "הסוס מטורינו"), אבל קשה לי להאמין שהוא יגיע רחוק. וגם אגניישקה הולנד בטלורייד (נציגת פולין).
    לא בטלורייד, אבל נראה לי חומר לאוסקר: נורבגיה שולחת את "שמח, שמח". הטריילר מתוק לגמרי, ועם פרס מסאנדאנס, ועם "מגנוליה" מאחוריו, הנורבגים יגיעו רחוק.

    * בהנחה שאלו הסרטים שיוגשו ע"י המדינות שלהם.

    ובאוסקר הלא-זר: טלורייד מארח את (ונותן דחיפה ל)דיויד קרוננברג, אלכסנדר פיין, ו"צריך לדבר על קווין", שמאז הביקורות המתעלפות מקאן קצת נשכח, והוא מתעורר עכשיו מחדש.

  6. רני 2 ספטמבר 2011 ב - 1:02 קישור ישיר

    ובלי שום קשר לסיפור ההוא, "הערת שולייים" הוא סרט נפלא והמועמד שלי לפרס האוסקר. במידה והמצביעים יהיו מספיק טיפשים כדי לא להצביע לו זה רק יצביע על הבעייתיות של שיטת ההצבעה באקדמיה ויאמר משהו מאד לא מחמיא על מצביעי האקדמיה. "הערת שוליים" הוא אחד הסאטים המצוינים של השנים האחרונות וצריך להיות המועמד הישראלי לפרס האוסקר.

  7. לא קשור לעניין 2 ספטמבר 2011 ב - 1:07 קישור ישיר

    זכותם של אנשים להצביע לפרסי אופיר על בסיס שנאה אישית למישהו. למה אתה מוחק אנשים שכותבים את זה? יאיר זה סתימת פיות ילדותית בעיני. אם מישהו לא אוהב את סידר בגלל התחרותיות שלו, שהיא בעצם הבסיס של הסרט החדש שלו, שעוסק במישהו שרוצה פרסים שלא מגיעים לו, למה זה פסול? ההצבעה היא ע"פ הטעם ואפשר לפסול סרט כי לא אוהבים את הבמאי. ואגב מידיעה אישית קולירין לחלוטין לא שכח את הפרשה ואת הכאב שההתנהלות של סידר גרמה לו.

    ============

    רוה ללא: זה קשקוש גמור. אין שום סיכוי בעולם ש"קולירין לא שכח את הפרשה". קולירין הסתובב בכל העולם עם הסרט, קיבל המון אהבה עליו, וגם ידע היטב ממפיציו שהסרט שלו בעייתי מבחינת תקנוני האוסקרים. הפסילה לא באה לו כשום הפתעה. גם חברת ההפקה שלו ישבה לספור מילים, אל תשכח.

  8. Spartak 2 ספטמבר 2011 ב - 3:11 קישור ישיר

    בקשר למתחרים בסרט הזר…אני הייתי מצביע על "תיפור שחורה",סרט שלקח כמעט את כל הפרסים העקריים בגואיה השנה (כשעקף בדרך את שני המועמדים של ספרד משנתיים הקודמות),סרט על ילד במלחמת אזרחים בספרד…באמת סרט שווה.אבל כמו שאיתן כתב,כל זה בהנחה שיבחרו בו (ויש לו תחרות ממש לא קלה).
    הסרט הנורווגי (שדרך אגב בעברית נקרא "שמחה כפולה",לפחות תחת שם זה הוא הוקרן בירושלים),סרט חביב עם "הומור סקנדינבי" ואני מחזיק לו אצבעות שיהיה מועמד (נורווגיה כבר בחרה בו כנציג).
    בקשר לצרפת…בארבע בשנים האחרונות הם תמיד בחרו בסרט מקאן…הסרט העיקרי (חוץ מ"הארטיסט") שלהם "Polisse" והוא אמור לצאת לקולנוע,רק באוקטובר,אבל כמו שכבר כתבי כמה פעמים,אין שום בעיה להריץ את הסרט בקולנוע אחד או שניים בטרום…

  9. יונה 2 ספטמבר 2011 ב - 22:56 קישור ישיר

    כמשקיף מן הצד, יאיר, אני מזדהה עם עמדתך. במיוחד למול שיטת הסמוך ויהיה בסדר של האקדמיה, שהיא טמינת ראש בחול (ועוד עם מי – עם האמריקאים! נו באמת). אבל, וזה החלק שאצלי מרגיש תחושה רעה – בא לי להגיד לך: נו בחייאת. הנסיון שלך להציג את הסיפור הזה כרק "ראיתי משהו לא בסדר ודיווחתי עליו" הוא מיתמם בעיניי, במקרה הטוב, ומלא בכוונות לא טובות במקרה הרע. אתה תומך בסידר. which is fine. אל תסתיר את זה, which is not.

    =================

    רוה ליונה: מסתיר? אין שום דבר מוסתר כאן. הכל גלוי ומתועד ומאונדקס בגוגל ובר חיפוש לאחור בארכיוני הבלוג. אחזור שנית: אני חושב שארבעה מתוך חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט באופיר השנה הם נהדרים. מביניהם אני חושב ש"הערת שוליים" הכי טוב, ולא רק זה אני מאמין לחלוטין שאם הוא יזכה הוא יגיע למועמדות באוסקר האמריקאי, מה שאני לא רואה קורה עם הסרטים האחרים. ב-2007 מאוד אהבתי את "ביקור התזמורת", חשבתי שזה סרט נפלא. אבל אהבתי את "בופור" יותר. אגב, סתם בשביל הקונטקסט, גם את זה תמצא מסופר כמה וכמה פעמים בארכיוני הבלוג: ב-2004 חשבתי שזו טעות לשלוח את "מדורת השבט" של סידר (אגב, סרט שמאוד אהבתי, אבל לא הסרט שהכי אהבתי באות שנה) לאוסקר וידעתי שהוא לא יגיע רחוק שם. אני חשבתי ש"סוף העולם שמאלה" או "הכלה הסורית" או "ללכת על המים" (בהנחה שלא היתה לאף אחד מהם בעיה תקנונית עם כמות האנגלית שבהם) היו צריכים להיות נציגי ישראל לאוסקר באותה שנה. וכן הלאה. סדרי העדיפויות שלי בין הסרטים ודעתי עליהם כתובה באופן מאוד ברור, בכל שנה.

  10. Idans 3 ספטמבר 2011 ב - 2:58 קישור ישיר

    Spartak, הסרט הספרדי נקרא "לחם שחור" (black bread).

  11. רותם 3 ספטמבר 2011 ב - 16:56 קישור ישיר

    לא יודע כמה מקוראי הבלוג הם חובבי כדורגל, אז הרשו לי לספר לכם סיפור של דוד הישראלי הקטן (הדוגל בשיטת הסמוך ויהיה בסדר) מול גוליית האירופאי הגדול והמפחיד (קרי – מאמין בחוקים שאשכרה יש לאכוף אותם!!!!):
    לפני יותר מעשר שנים מכבי חיפה הייתה אמורה להתמודד מול ליברפול, אחת מאריות היבשת בסיבוב המכריע בעלייה לליגת האלופות. אבל קצת לפני המשחק היא נפסלה כי בסיבוב הקודם במשחק מול קבוצה שקר כלשהי היא שיתפה שחקן שהיה אמור להיות מורחק. איך חיפה, מהארץ הקטנה והנחשלת הייתה אמורה לדעת שאסור לשתף את השחקן? מה היא צריכה לספור כל כרטיס צהוב שהוא מקבל? לא! מסתבר ששם, באירופה (כמו בארה"ב) רושמים ובודקים דברים וגילו שאותו שחקן לא רשאי ולכן שלחו פקס לפני המשחק לקבוצה. אבל מישהו פישל ולא קרא את הפקס. חיפה ניצחה את הקבוצה הפינית אבל באופן לא חוקי. כשזה התגלה (ואולי גם יאיר רוה אחראי על הגילוי הזה באמת?) מיד נפסלה הקבוצה – ושום תירוץ לא עזר.
    אז למעשה מי ש"הלשין" על "ביקור התזמורת" מגיע לו צל"ש מהאקדימה על זה שהוא מנע פאשלה מביכה ביותר – ויפה שעה אחת קודם.

  12. לא קשור לעניין 4 ספטמבר 2011 ב - 11:02 קישור ישיר

    הבעיה שמי שהלשין מקורב וחבר של זה שנסע לאוסקר במקומו. ובכלל סידר מעיד על עצמו בסרט שהוא עשה שיש לו אובססיה קשה לפרסים גם כאלה שלא מגיעים לו.

    ===========

    רוה ללא: לא הבנת כלום. לא היתה הלשנה. היה רק תקנון. ומכיוון שאתה חוזר על עצמך, אתה נחשד בטרוליות וזו ההודעה האחרונה שלך בנושא הזה באתר זה.


השאירו תגובה