האנטי-אטיאסון
השבוע עבר בקריאה ראשונה אחד החוקים הכי אידיוטיים שנכתבו בעברית בו מנסים אמנון כהן ואריאל אטיאס למצוא דרכים למנוע מאתרים פוגעניים להגיע למחשבי ישראל באמצעות אותה רשת ארורה המוכרת לעמי הארץ בשם אינטערנעט. אני מקשיב לשר אטיאס מנסה להגן על חוקו ולא מצליח להבין: האם הוא אידיוט או מרושע? אם הוא אידיוט הרי שכוונתו טובה והוא באמת לא מבין כלום באינטרנט וטכנולוגיה כדי להבין כמה ההצעה שלו היא פרדוקס. אם הוא מרושע אני כמובן מבוהל יותר, זה אומר שהוא מבין שהתגוננות שלו בתקשורת היא מסך עשן מלא שקרים שנועד "להרגיע" ואז להגיע למצב דה-פקטו בו הוא מחליט מה מותר ומה אסור באינטרנט. הוא בונה על הפסיביות של רוב האזרחים. הוא מדבר על "להגן על הילדים" מפני פורנו והימורים. ובכן, לי יש שתי בנות שרק עכשיו מתחילות לגלות את האינטרנט ואני לא רוצה שהן ייחשפו לאתרים שאינם מתאימים לגילן, לא משנה מאיזה טיב (לא רק פורנו, גם אלימות ושפה רעה). אבל האחריות על חינוכן ועל מה הן נחשפות באינטרנט, כמו גם בטלוויזיה או בעיתונים, היא עליי, ולא על השר אטיאס. למה שקול הדבר? לכך שיבוא השר אטיאס ויגיד: 50 ילדים נהרגו בתאונות דרכים בשנה שעברה על כן אחוקק חוק שיאסור ייבוא ומכירת מכוניות, כי כך אגן על ילדינו.
רוצה להגן על הילדים באמצעות חקיקה? אני נגד, אני חושב שזו אחריות ההורים. אבל אם אתה רוצה להיות טיפר גור, האשה שגידרה את התרבות האמריקאית כדי שילדים חס וחלילה לא יישמעו אף ראפר אומר "פאק", חוקק חוק בו האחריות היא על ההורים או על האתרים שאתה מגדיר פרובלמטיים, ולא על ספקי האינטרנט או על איזשהו שסתום לאומי שאתה מצוי עם האצבע עליו. שסתום שאני לא יודע אם הוא בכלל קיים, ואם השר אטיאס וחבר מרעיו יקימו אותו הוא ללא ספק ייגרום לנזקים יותר מאשר תועלת.
גדי שמשון הוזמן השבוע לאולפנו של עודד בן עמי כדי להתעמת עם השר אטיאס (שהוא שר תקשורת לא רע בכלל, אגב, אלא שהצעת החוק הזאת אינה קשורה במאום לתפקידו כשר תקשורת). ומכיוון שלא הספיק להגיב על כל דבריו המצמררים והמטייחים של השר, שלף את תוכנת העריכה שלו והנפיק את הסרטון הבא שמפרק את טענות אטיאס בזו אחר זו:
(ויה ולווט)
וכך כתבתי ב"7 לילות" כשהצעת החוק האידיוטית הזאת עברה בקריאה טרומית, ביוני 2007:
שר התקשורת, אריאל אטיאס, מנסה להעביר חוק בכנסת, וכבר עבר בקריאה טרומית, שיחייב את ספקיות האינטרנט לחסום אתרי פורנו והימורים. אם יעבור החוק, תצטרף ישראל לקבוצה גאה של מדינות דיקטטוריות ופונדמנטליסטיות שכבר הצליחו להטיל צנזורה על האינטרנט. מה שמעלה כמה שאלות:
איזה מין שר הוא? התואר הרשמי של אריאל אטיאס הוא "שר התקשורת", אבל הצעת החוק שלו מציבה אותו במצב פרדוקסלי: האם, ברגע שהשר מנסה לקדם חוק שמהותו היא אנטי-תקשורתית, אין עליו למעשה לקום ולהתפטר ממשרתו? או לדרוש את תיק הדתות, שהוא – בואו נודה בכך – המשרד האמיתי בשמו יזם אטיאס את החוק הזה.
מי השותפים שלו? האמת, אני מבין את השר אטיאס. הוא יוזם חוקים על פי השקפת עולמו, אמונתו והוראות רבניו. ושהציבור יקפוץ. מה שאני לא מבין זה את הבריתות-הלא קדושות שמתחברות להצעות החוק נטולות הבינה האלה. זה קרה כשארגונים פמיניסטיים חברו לש"ס במלחמה בפורנוגרפיה, ועכשיו כשהמועצה להגנת הילד חושבת שהצעת החוק של אטיאס נועדה להגן על הילדים המסכנים שרק פותחים מחשב וכבר נשפך עליהם המון פורנו באופן בלתי מבוקר. קדמנים יקרים: צנזורה על טלוויזיה ואינטרנט אינה מגינה על נשים או על ילדים, היא רק מכשירה את חוק הצנזורה הבא שילך ויצמצם את מרחב המחייה והמחשבה. זו עדות לאפיסות מחשבתית אם ארגונים ליברליים להגנה על זכויות אדם משתפים פעולה עם מפלגה פונדמנטליסטית מתוך מחשבה שהתוצאה הסופית – האח, אין פורנו! – מקדמת ערכים משותפים.
האם השר אטיאס אי פעם גלש באינטרנט? יכול להיות שכן, אבל זה לא נראה ככה. כי אם כן, הרי שהצעת החוק היחידה שהוא היה מעביר היא זו שמחייבת את ספקי האינטרנט לחסום מיילים המוכרים לנו ויאגרה, סיאליס ותכשירים להגדלת איברים. מצד שני, אולי חברי הכנסת של ש"ס מוצאים את המיילים האלה שימושיים.
על מי מנסה אטיאס להגן? אם חסימת האינטרנט אמורה להגן על מצביעיו של אטיאס וחרדים אחרים מהיחשפות לתכנים משחיתים באינטרנט, משונה שאטיאס לא מבין שהבעיה אינה עם האינטרנט אלא עם קהל מצביעיו. שיחוקק נא חוק האוסר על יבוא וייצור של סולמות בישראל, ובכך יגן על מצביעי ש"ס שחלילה ייתקלו בסולם ויכריע אותם יצר הרע לטפס על הסולם למרפסת השכן ולגנוב ממנו. סולמות זה תועבה.
מי ירוויח כסף מהחוק הזה? השר אטיאס איננו הפוליטיקאי הראשון בתולדות ישראל שראה את הקידמה מולו ואז ניסה לבלום אותה. הרי אין לכם הישג גדול יותר לפוליטיקאי מאשר החזרת הגלגל לאחור. זו העדות האמיתית, לעיתים היחידה, לעצם קיומו. מי, למשל היה הגאון שבסוף שנות השבעים החליט שעד שלא תהיה לכל האזרחים טלוויזיה צבעונית לאף אחד לא יהיו שידורים בצבע, והגה את המצאת המחיקון? כך שידרה הטלוויזיה הישראלית שנים בצבע, אך המחיקון מנע מהצבע להגיע למקלטי הטלוויזיה. אלא שמיד קמו יזמים והמציאו את האנטי-מחיקון. האין זה ברור שמרגע שיגזור השר אטיאס את הסרט מעל מכשיר החסימון העצום שלו, אותו סכר הענק שיבלום את שטפונות התועבה מלהתנגש בחופי שרתי המחשב בישראל, יקום היזם הישראלי הזריז ויתכנת את האנטי-חסימון (או האנטיאסון)? במחיר שקל להורדה הוא הופך מיליונר בין לילה. יש לי תחושה שלא מעט ממצביעיו של אטיאס יהיו מהראשונים להוריד אותה.
האם זו הצעתו היחידה? כי אני יכול להציע לשר אטיאס רעיונות מבריקים לחקיקה נוספת. כמו למשל "החוק לעיטוף כל מדינת ישראל בניילון נצמד". אמת, עטיפת כל המדינה בניילון נצמד עשויה לחנוק למוות לא מעט תושבים, חיות וצמחים, אולי אפילו את כולם, אבל בד בבד היא עשויה לבלום זליגה של השפעות זרות והרסניות למדינה, כמו חיידקים, זיהום, קרינה אולטרה-סגולה מסרטנת, גלי רדיו משחיתי מוסר. וחמצן.
(גרסה מעט מורחבת לקטע שכתבתי לגיליון "7 לילות" ב-1 ביוני 2007)
ובצירוף מקרים מפתיע גיליתי היום ב"דה מרקר-וויק" מי היה האיש שהמציא את האנטי-מחיקון: קוראים לו מולי אדן, הוא היה אז בסוף שנות השבעים, סטודנט בטכניון, וכיום הוא בן 56, סגן נשיא באינטל.
מדאיג, מאוד אפילו, שאדם שחושב שיש דבר כזה "אתרי פדופילים (מה עושים שם? מתחרים למי יש הכי הרבה חברים מבוגרים?) ושהם קיימים במיליונים(!) הוא זה שיחליט איפה מותר או אסור לי לגלוש. כך שהתשובה לשאלה שלך, יאיר, היא א. אידיוט.
מישהו יודע עם חדר 101 פנוי? אני הבא בתור.
חותם על כל מילה. (שלך, לא של אטיאס).
יותר מכך: ניתן היה לחוקק חוק הרבה יותר פשוט שבו ספקיות האינטרנט מחויבות לספק בחינם (ובסיבסוד של המדינה) תוכנת סינון שתסופק למי שחפץ בה, אבל ברירת המחדל תהיה רשת לא מסוננת, כמו עכשיו.
באופן כזה מי שירצה את תוכנת הסינון יגדיר בעצמו מהם הפרמטרים לסינון, ולא איזה ועדה צנזוריאלית מטעם ש"ס (סליחה: מדינת ישראל), ומה שחשוב יותר: ההורה יקח חלק פעיל יותר בחינוך ילדיו כיון שיוצרך למחשבה מה מתאים לילדיו ומה לא.
וחוץ מזה – כל שאר הנימוקים. אולי באמת כדאי לאסור על מכירת מכוניות במדינת ישראל. גם לשרים וחברי כנסת. שיסעו כולם בתחבורה ציבורית. כך, לפחות, הרכבת התחתית תתקדם בצעדים יותר מהירים.
היי יאיר,
אני לא מביע עמדה מוסרית, אבל טכנולוגית לפחות אין שום מניעה מלבצע כל מה שאטיאס מבקש: ראה ערך סין או כל אינטראנט פנימי של חברה המכבדת את עצמה.
ארטיום: זו לא סוגיה טכנולוגית, זו סוגיה מוסרית.
ארטיום, שתי הדוגמאות שלך מוכיחות דווקא את ההיפך. גם בסין "חומת האש הגדולה" מלאה חורים, וגם באותן חברות מסחריות – אם יש חיבור לאינטרנט, אפשר להגיע לכל מקום. אגב, חברה מסחרית "המכבדת את עצמה" נותנת לעובדים אינטרנט פתוח במקום להתייחס אליהם כמו אל אויבים.
מה כל כך מפריע לך ולגדי שמשון? שיקשו עליכם לצפות בפורנו? שיגלגלו עליכם את העלות האדירה של חסימת האתרים? שפמיניסטיות ועמותות להגנה על הילד יכתיבו לכם לאן לגלוש?
ואם ממילא הניסיון שלו נועד לכישלון – על אחת כמה וכמה נשאלת השאלה מה כל כך מפריע לכם?
באופן מהותי, אני מתכוון.
להפוך את אטיאס לדמון שחור וחשוך זה הכי קל. ומי שכורת איתו ברית ? פמיניסטיות ועמותות להגנה על הילד, כלומר אנשים שאינם מבינים באינטרנט כמוכם, ובאופן כללי – פתיות ופתיים.
אתה בטח היית מאלה שיצאו נגד המאבק באתרי הפרו-אנה.
שוב הברית הקדושה בין הליברליזם, חופש הביטוי והקפיטליזם הפראי.
כל מגיני חופש הביטוי שקופצים, הם השמרנים האמיתיים.
איתי, מה שמפריע לי זה היומרה של ש"ס לקבוע עבורי מה לילדים שלי מותר לראות ומה אסור להם.
לתפיסתי, למשל, לאסור על ילדים לראות פורנו זה הדרך הטובה ביותר לגרום להם לצרוך פורנו והרבה. ללמד אותם מה רע בפורנו, לעומת זאת, יגרום להם להתמודד עם החיים במקום להעמיד פנים שהם לא קיימים.
אלא שאטיאס לא רוצה לאפשר לי את זה.
איתי, כמו בתגובה התמוהה שלך אחרי האוסקרים (חשבתי ש"הקארמה הרעה" של יאיר כבר תבריח אותך מפה…)
אתה כותב בצורה מתנשאת, כוללנית ובאופן כללי לא נעימה.
"כל מגיני חופש הביטוי שקופצים, הם השמרנים האמיתיים."
טוב שאתה יודע מי הם השמרנים האמיתיים, וכך תוכל להתרחק מאתרים בהם הם כותבים ולא להתעצבן סתם.
ניסיתי לא להביע עמדה מוסרית אבל אני חייב.
א. הבעייתיות של התכנים באינטרנט ברורה לכולם. גם גדול הליברלים מבין כי קיימים מקרי קצה מסוימים. לדוגמא, ברור כי ילד לא אמור להיחשף לתכנים מסוימים.
ב. יש שתי גישות לעניין זה:
האחת, זו שמציע ח"כ אטיאס, מציעה התערבות שלטונית בסגנון סין. היא נוטלת מהאזרח את עול האחריות, לטוב ולרע. היתרון – יעילות של קרוב למאה אחוז. החיסרון – פגיעה בחופש המידע של האזרח.
השנייה, זו הנהוגה במדינות האיחוד האירופאי לדוגמא, מטילה את האחריות באופן אקסקלוסיבי על האזרח, וגם לשיטה זו יתרונות וחסרונות.
ג. אני לא מבין את העליהום על אטיאס וחושש שהוא נובע בחלקו מדעות קדומות נגד מפלגתו. אינני תומך לחלוטין בהצעתו, אך לכל הפחות יש בה הגיון. אופיו הייחודי של האינטרנט מצדיק בחינה רציונאלית של צינזורו.
ד. מצ"ב חסרונות שיטת האחריות האישית כחומר למחשבה:
1. תפיסת 'שעירים לעזאזל'. לאחרונה בוצע אאוטינג אכזרי למנהל בכיר בתחום ההיי-טק שנתפס גולש באתרי פורנוגרפיה פדופילית. אינני מצדיק התנהגות כזו, אך ניתן למצוא לה הצדקה המזכה את שמו כפדופיל – הרי אין באינטרנט דיכוטומיה ברורה בין פורנוגרפיה רגילה לפורנוגרפיה פדופילית. אין 'תו-תקן' לפורנו. מקרה כזה לא יכול להתקיים ברשת מסוננת.
2. האם ילד להורה שאינו אחראי או אינו טכנולוג ראוי ליחס טוב פחות? האם עליו לשלם ריבית דריבית בהשחתת ילדותו על הוריו הלא-מתפקדים? לדעתי לא, ולמעשה, אני רואה כחובת המדינה לאזן את תנאי ילדיה ולא להעמיקם.
3. ברגע שהחסימה הרשתית אינה הרמטית וכלל ארצית, יעילותה יורדת עד לרמה בלתי משמעותית. תוכנה צד ג' תוכל לנטר את הדפדפן, נגיד, אך כלי התעבורה כיום גדולים הרבה יותר. גם ילד המוגן על ידי הוריו לא יהיה מוגן מחבריו, בין אם על ידי תוכנה אחרת, או בביקור פיזי.
ה. מספר תשובות לשאלות שיאיר מעלה:
איזה מין שר הוא?
יאיר, לחלוטין אינני מסכים איתך. תפקידו של שר התקשורת הוא לדאוג לתפקוד תקין של התקשורת למען העם, לא להיות לוביסט שלה. בכך שהוא מבקש להפוך אותה לאיכותית יותר בראותו הוא פועל למענה, לא נגדה.
מי השותפים שלו?
אני חילוני מושבע ודמוקרט קיצוני. שוב, אינני תומך בצעה לחלוטין, אך יש בה הגיון.
האם השר אטיאס גלש אי פעם באינטרנט?
יאיר, אני מעריך אותך ואוהב את הטור, ולכן אני מרגיש חופשי להגיד שזאת כתיבה באיכות ירודה שאינה אופיינית לך. זאת תקיפה אישית ומפלגתית שלא עומד מאחוריה טיעון.
על מי מנסה אטיאס להגן?
בין השאר על בנותיך ובניי. אין קשר למגזר.
מי ירוויח כסף מהחוק הזה?
חסימה איכותית ברמת המדינה לא ניתן לעקוף. התוכן הזה פשוט לא יורד לשרתים המרכזיים.
תודה רבה לארטיום על שהשיב את רמת הדיון כאן לגובה הראוי לה.
לא ברור לי מדוע כולם נצמדים לפורנו כאשר ברור וידוע שגם אתרים כמו youtube ייחסמו.
זו בכלל לא שאלה של חינוך ו/או הגנה על הילדים. זו שאלה של שליטה על חיי האזרח.
יאיר, כל הכבוד על הפוסט.
לארטיום: כל מה שאתה כותב טוב ויפה, ולחלוטין לא רלוונטי. ברור גם לי שקיימים חומרים שלא ארצה לחשוף אליהם ילדים. בה בעת ברור לי שהאחריות על כך היא שלי. ברור לי ם שהחומרים שלא ארצה שילדיי יחשפו אליהם הם לאו דווקא החומרים שאטיאס או המדינה ירצו שלא אחשוף אליהם ילדים. בשעה שאפשרות הבחירה היא בידיי אני לוקח את האחריות על הסינון ואני מחליט מה יסונן.
אבל מעבר לכך: בוא ונניח שישנם הורים שלא מבינים כלום בגלישה באינטרנט (ואז אתהה מה עושה בכלל מחשב בביתם, אבל נתעלם מכך לרגע) עדיין קיים פתרון שקיים גם עכשיו, וזאת על פי דבריו של אטיאס עצמו: כל מה שהם צריכים לעשות הוא להרים טלפון (טלפון, לא לשלוח מייל או פקס או משהו מאתגר טכנולוגית מסוג זה) למרכז התמיכה של ספק האינטרנט שלהם ולבקש שיפעילו את תוכנת הסינון, על פי הפרמטרים שלהם – של הספק – לאותו מנוי. האפשרות הזו, כאמור, קיימת כבר כיום, ובמרחק של שיחת טלפון אחת.
בחסימה כלל ארצית, לעומת זאת, נחסמים כולם – גם אלה שלא חפצים בסינון (אני למשל ממש לא רוצה סינון במחשב שלי, ואני מקווה שזה לא מסמן אותי כפדופיל). יתרה מכך: הצעתו של אטיאס שכל מי שלא רוצה סינון יפנה למרכז התמיכה ויבקש את הסרתו שמה את אותו אדם אוטומטית ברשימה שחורה של פדופילים/צרכני פורנו/פושעי מין פוטנציאליים. ומה אם אותו אדם הוא אקדמאי העורך מחקר בתחומים הללו? ומה אם הוא צורך פרנו להנאתו הפרטית בביתו? האומנם הוא ראוי לסימון?
הרי הנחת היסוד בחברה דמוקרטית ובמערכת המשפטית היא שאדם זכאי עד שלא הוכחה אשמתו. חוק מסוג זה מניח שכולם אשמים עד שלא הוכחה זכאותם. איזה מין מסר אנו שולחים אז לילדים שלנו?
וחוץ מזה: הורים שהם בוגרים מספיק כדי לקבל רשיון נהיגה, בוגרים מספיק כדי לבחור ולהיבחר לכנסת ולממשלה הם גם בוגרים מספיק כדי לקבל אחריות על ילדיהם שלהם. או שאולי בשלב הבא גם נקבע שהמדינה תקבע לקבוצות אזרחים כיצד להצביע בבחירות?
ארטיום,
כבר נכתב לעיל ואני יכול להעיד באופן אישי – "יעילות של קרוב למאה אחוז" זה ממש לא. אני הייתי בבייג'ין וגלשתי במחשבים של האוניברסיטה. אמנם לא ניסיתי להכנס לפורנו, אבל די מהר קלטתי שכל ניסיון שלי להכנס ל"יאהו!" (בשביל לבדוק את מייל) מפנה אותי אוטומאטית לגרסה הסינית של "יאהו!" ניחשתי שזה נועד למנוע ממני לצפות בחדשות שקריות מהמערב הדקדנטי. הפתרון הפשוט שלי היה לכתוב בדפדפן את הכתובת לשירות המייל של "יאהו!", ולא לאתר עצמו, וזה אכן עקף את העניין. עם זאת, כשיצאתי מתיבת הדואר – הפלא ופלא, נמצאתי ב"יאהו!" הבינלאומי.
זה מראה עד כמה חסר-יעילות שירות החסימה של הממשלה הסינית – וזה עוד במערכת מחשבים של גוף ממלכתי, בידיו של משתמש שאין לו ניסיון או אפילו מושג על מערכת החסימה המקומית. אני מניח שנסיון של גולש סיני מנוסה לגלוש לאתר פורנו היה נתקל בהרבה פחות קשיים – אולי הם היו מצליחים לחסום גישה לאתרים גדולים ומרכזיים כמו "פנטהאוז", למשל, אבל אתרים פיראטיים (עם תכנים הרבה יותר בוטים) צצים חדשות לבקרים, ואין כל דרך אפקטיבית לחסום אותם בזמן.
אהם…סליחה…אפשר לדבר על קולנוע ? חזרתי עכשיו מהקרנת טרום בכורה בסינמטק תל אביב של סרטו החדש של ערן ריקליס, "עץ לימון". ובכן, זהו בהחלט סרט ראוי, יפה ומרגש, אבל הוא גם פחות טוב מסרטו הקודם, "הכלה הסורית", וזאת מסיבה פשוטה : "הכלה הסורית" דן באנשים פרטיים הנחסמים ע"י מנגנון ביורוקרטי-בטחוני. גם ב"עץ לימון" המצב הוא כזה, אבל לאותו מנגנון יש הפעם פנים ממשיות בדמות שר הביטחון, וכאן נופלים ריקליס וסוהא עארף (שותפתו לתסריט) בכמה בורות סטריאוטיפיים. כמה מהמהלכים העלילתיים נדמים מאולצים. מהצד השני עומדת לזכות הסרט רמת המשחק הגבוהה: ראשית, השחקנית הראשית, היאם עבאס. באיפוק מרשים ובאומץ רב מציגה עבאס משחק מרשים מאוד, ובעצם היא מחזיקה את הסרט על כתפיה. מסייעים לה עלי סולימאן (טוב מאוד בתפקיד עורך הדין) והשחקנית שמשחקת את אשתו של השר (מתנצל מעומק לבי ששכחתי את שמה. היא מצוינת).
נקודה למחשבה: האם להיאם עבאס יש אזרחות ישראלית ? הרי אם אין לה, היא לא תוכל להתמודד על פרס אופיר, ולפי מה שראיתי היום, בהחלט מגיע לה הפרס.
דבר אחד הוא להתווכח ולשכנע ודבר אחר הוא להתגולל על בר הפלוגתא שלך. למי שלא כל כך עוקב, אריה אטיאס הוא מהשרים היותר מוכשרים שפועלים בממשלת הנעבך האולמרטית שנתקענו איתה, מן שר "תמוהה" שנוהג לחשוב וללמוד קצת את הנושאים עליהם הוא מופקד לפני שהוא ממהר להפציץ אותנו ברפורמות ושינויים גרנדיוזיים שאותם הוא הביא מהבית ואני בשום מקרה לא ש"סניק. איפה שהוא יש לי תחושה שכל העליהום חסר הסובלנות שיאיר מפגין בפוסט הזה מקורה בהתייחסות למקום שממנו מגיע האיש ולא בדעתו או בנימוקיו.
מעבר לטענת חופש הביטוי/המידע (שאותה אני מזהה אצל יאיר כחופש להשתלח בכל מי שחולק על עמדותיו/דעתו ושלילת זכות הזולת להביע את התנגדותו) טוען יאיר כי אל לה למדינה להתערב באחריות שלו כהורה. זו טענה נחמדה שאין לה שום קשר למציאות. לשם הדוגמא. המדינה איננה משאירה לאחריותו לשלוח את בנותיו לגן חובה או לבית הספר היא כופה את זה עליו וגם הטענה הדמגוגית לעניין תאונות דרכים שבהם נהרגו ילדים היא פשוט מטופשת כי כן, המדינה היא זו שכופה עליו לחגור ילדים או להושיב אותם במושב בטיחות ואף אחד לא משאיר את זה לאחריותו או לשיקול דעתו של ההורה יאיר.
גם כל הבעיות הטכנולוגיות או השאלה אם השר גלש או לא באינטרנט, איננה ממין העניין שבנדון או שווים בכלל התייחסות.
השאלה המהותית ביחס לכל החוק הזה (לא ראיתי עדיין את ניסחו וגם לא הצלחתי להבין מכל המלל שמסביב) היא שאלת ברירת המחדל.
אם ברירת המחדל אומרת שהרשת פתוחה ומי שרוצה לחסום שיבקש אזי אין שום בעיה עם החוק ואם ברירת המחדל היא הפוכה אז רצוי שכל ה"נאורים" ישקיעו מאמץ בהפיכת ברירת המחדל במקום להתגולל על יוזם ההצעה. זאת אומרת כשיש משהו שהכוון שלו נכון לא כ"כ כדאי לשפוך את התינוק עם המים.
ובשוליים.
לדרורית.
נימאס ממך. יאיר יודע יפה להגן על עצמו מבלי שאת תקפצי כל הזמן להגן עליו עם או בלי שיש לך מושג על מה מדברים. אם לא הייתי מבין שהילד שלך כבר בן 9 אז הייתי אומר לך תחזרי להניק.
לבן דרור: ברירת המחדל היא הפוכה. הכל מצונזר. אחד הספינים שאריאל אטיאס מנסה למנף עכשיו (ראה למשל בוידאו) היא שזו לא ברירת המחדל. הוא כנראה לא מבין את החוק שהוא עצמו ניסח. הוא בהחלט מבין שמי שיחליט על כל מה שקשור במדיניות הסינון הוא אטיאס, ואטיאס בלבד.
זה בכלל לא חשוב אם ברירת המחדל היא הפוכה כי אם היא הפוכה אז הטענה שלך צריכה להיות כנגד ברירת המחדל ולא כנגד החוק, זה הרבה יותר נכון. אני חושב שגם אתה תסכים שבברירת מחדל הפוכה הכל סביר.
איתן, לא מסכים אתך.
ראוי זה מתמודד ב"הישרדות", לא סרט. למה הוא ראוי? כמו שאמרת, הייצוג של הישראלים בסרט סטריאוטיפי, אותי הוא גם עצבן. הוא כאילו ביקורתי, אבל גם חנפני מאוד, כאילו צוחק עלינו אבל עם איזה חיבה, ורק היה חסר הקריין של סלקום שיגיד "ככה זה ישראלים". מה שכן, מאוד נהנתי לראות את רונה ליפז שקצת נעלמה מהמסך מאז הבורגנים.
בקשר להיאם עבאס- שמע, היא עושה את אותו תפקיד כמו ב"הכלה הסורית". אותה אשה חזקה, ששתיקתה אומרת הרבה יותר מכל מילה… בלה בלה בלה. סליחה, אבל משלב מסויים בכל קלוז אפ שלה הרגשתי שהיא כועסת עליי. משהו בהבעה שלה כל הזמן הזכיר לי משהו, עד שנזכרתי במוחמד בכרי, שגם הוא, במיוחד במאחורי הסורגים, עסוק במבט נחוש, מסתורי ומאופק קדימה. ב"הכלה הסורית" זה עבד כי הסיפור היה חזק יותר. "עץ לימון" זה כבר נראה מוגזם, כי הסרט הזה לא עסוק בסיפור, הוא עסוק בתיאור. אין לי ספק שהוא יזכה להצלחה בכל פסטיבל שהוא יהיה בו, ברלין היתה רק התחלה. יש בו את כל מה שמצופה מסרט ישראלי. ובאיזשהו מקום זה מעצבן אותי. הסרט הזה לא נעשה לקהל ישראלי. הוא פשטני מאוד במסריו ובמהלכים העלילתיים שלו, גם אם חלקם, כמו סצינת הסיום, אפקטיביים. משהו בסרט הזה, במיוחד בקצב שלו, לא עובד והוא נדמה מכני מדי. זה מאותם סרטים שעשויים טוב, ריקליס, כרגיל, מאוד מקצועי, אבל פשוט לא מצליחים לסחוף באמת.
התארגנה קבוצה נגד הצנזורע באינטרנט בפייסבוק.
000
http://www.facebook.com/group.php?gid=8922537981&ref=mf
הדרך להפוך את החוק הזה לבלתי רלוונטי היא מאוד פשוטה. אם החוק הזה בטעות יעבור, כל אחד צריך להרים טלפון לספק האינטרנט ולבקש לקבל פורנו. אם מיליון איש יהיו צרכני פורנו והימורים לא תהיה לחוק הזה שום משמעות.
לבן דור: ברירת המחדל היא החוק. אי אפשר להפריד בין השניים. המצב כיום בישראל (ולא צריך להעביר שום חוק בשביל זה) הוא שהרשת אינה חסומה אבל מי שחפץ בכך יכול להרים טלפון לספק האינטרנט שלו ולבקש חסימה. החוק של אטיאס הופך את ברירת המחדל הזו. אי אפשר לצאת כנגד ברירת המחדל ההפוכה ולא לצאת כנגד החוק, או מי שהציע אותו ותומך בו, ולהיפך.
ושתי הערות נוספות:
1. לא יודע בנוגע ליאיר, אבל אני יכול לומר לך שאני הייתי יוצא כנגד כל מי שהיה מציע או תומך בחוק כזה במילים החריפות ביותר האפשריות, ללא קשר להתייכותו הפוליטית. למעשה, כשהנוסח הראשוני עבר ביוני התנסחתי בחריפות גדולה יותר מזו של יאיר כאן כנגד שלי יחימוביץ' שתמכה בו. ושלי יחימוביץ' היא חברת כנסת שאני מאד מעריך.
2. עד לרגע שבו יצאת בגסות כנגד דרורית ניתן היה לחשוב שגם אם דעתך הפוכה משלי אתה עדיין בר פלוגתא לגטימי. ההערה שלך והנוסח שלה חשפו אותך כבריון אינטרנטי מהסוג הגרוע ביותר. אני תוהה אם היית יוצא באותה מידה כנגד מגיב ממין זכר שהיה יוצא להגנת יאיר. יש לי תחושה שאתה מיזוגן ללא תחפושת.
בגלל שאני אישה אז אני כנראה לא ממש מבינה (ככה זה שההנקה דופקת לך את המוח). מה ההבדל העקרוני, העמוק בין צנזורה כזו או אחרת? בין צנזורה על אינטרנט או צנזורה על קולנוע, טלויזיה, ספרות או עיתונות חופשית? היום זה זה, מחר זה משהו אחר, לא ככה? בלי שום קשר לאטיאס או לכל אדם אחר שיושב בעמדת כוח.
ובן דרור – התגובה שלך בהמית.
לא השתכנעתי – אינני תומך בצנזורה גורפת באינטרנט – אך אני מסתייג מסוג ההיסטריה ההסתה והמניפולציה שבאה לידי ביטוי בסרטון.
ש"ס העלתה את הצעת החוק הזו מפני שבהחלט קיימת בעיה שהתרבות החופשית לא מצאה לה פתרון הולם. השילוב בין החלשות מעמד ההורים כסמכות ביחד עם זמינות טוטאלית של תכנים והתקשרויות מכל סוג שהוא בהחלט, יוצרת בעיה שלא מצאנו לה פתרון פשוט. אז אולי במקום לתקוף בשיטות של הסתה והיסטריה – יבוא מישהו ויציע פתרונות והסתכלות אחרת לבעיה אמיתית.
אופטופיק: קליפ חדש של ג'סטיס בלינק.
דן – לגבי "עץ לימון" אנחנו חלוקים, אבל רציתי להעיר בעניין היאם עבאס : צריך לחשוב על התפקיד שהיא עושה מנקודת מבט של ערבי (או ערביה). זה מאוד לא מקובל לערביה אלמנה להתרועע ביחידות עם גבר זר. והם ישנים תחת קורת גג אחת, ואפילו מתנשקים. לנו, כיהודים חילונים, זה נראה עניין של מה בכך. אני משער שלעבאס לא היה קל לשחק נגד המסורת שלה. כנ"ל בסצינת בית הקפה, בתחילת הסרט: היא נכנסת למקום שמאוכלס בגברים בלבד, על מנת לדבר עם מכרם חורי. מיד כולם משתתקים ומביטים בפלא : אשה ששוברת את מנהגי המסורת. לגבי רצינותה התהומית: בשלב מסוים גם אני התחלתי להרגיש כך, אבל אז באה סצינה עדינה עם עורך הדין, בה התגנב חצי חיוך אל פניה, כך שכן ראיתי אצלה גיוון. ואני עומד על דעתי שהיאם עבאס עושה תפקיד נהדר.
ורונה ליפז. בהחלט. היא עושה מעט מדי סרטים.
היאם עבאס כבר הייתה מועמדת לאופיר בעבר פעמיים, על "הכלה הסורית" ו"free zone" כך שאין סיבה שלא תהיה מועמדת גם הפעם.
לרני.
1. לתועלתך ולתועלת האחרים המפגינים ידע נחרץ בהצעת החוק:
"סעיף 4ט. לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982:
4ט.
שירות סינון תכנים בלתי הולמים לקטינים ברשת האינטרנט
(א)
ספק גישה לאינטרנט יציע למנוייו, במועד ההתקשרות לקבלת שירות גישה לאינטרנט, או במועד חידושה, שירות של סינון אתרים בלתי הולמים לקטינים ברשת האינטרנט (בסעיף זה – שירות סינון תכנים) בדרכים הבאות:"
לא בדיוק ברירת המחדל שאתה טוען לה (!) על כל פנים מדובר בקריאה ראשונה אם אתה בקי בתהליך.
2. כך או כך, כשהרשות נתונה בידיי הצרכן לא מתקיימת בשום מקרה צנזורה או פגיעה בחופש ביטויי וכל המישוואות סין איראן רשימות שחורות וכאלה פשוט מצוצות מאצבע מפרואנאידית ותו לא.
3. נדמה לי ששלי יחמוביץ התנגדה לחוק, לא שזה משנה את דעתי.
4. לעניין הביריונות שאתה מייחס לי אז צר לי לאכזב אותך. ה"גסות" שלי כלפי דרורית איננה בגלל שהיא אישה ומצידי שהיא תהיה חתול אני דברתי כנגד התופעה ואני עושה את זה בכיף (יאיר יעיד) גם כנגד גברים.
5. ואם אתה לא מאמין לי אז הנה לך הוכחה. "אבל מעבר לכך: בוא ונניח שישנם הורים שלא מבינים כלום בגלישה באינטרנט (ואז אתהה מה עושה בכלל מחשב בביתם, אבל נתעלם מכך לרגע)." זו טיפשות, גזענות, בורות ומה לא, להתחיל אפילו לחשוב שלא יתכן מצב שמי שהוא בור מוחלט במחשבים יקנה לבנו מחשב. קצת קשה לענות ברצינות לנאורות של מי שמאמין שפיגור אצל הורה מחייב פיגור אצל צאצאיו ושמן הסתם גם משוכנע שרופא יכול להיות רק בן של רופא. ועם דעות חשוכות כאלה אתה קורא לי ביריון. ואללה יופי!
בן-דרור
כדאי לקרוא הצעות חוק עד הסוף.
"ספק גישה לאינטרנט לא ייתן למנוי שירות גישה לרשת האינטרנט, אלא לאחר שקיבל מהמנוי, במועד ההתקשרות או במועד חידושה, הודעת מנוי…
"הודעת מנוי" – הודעה מפורשת שנמסרה מאת המנוי אל ספק הגישה לאינטרנט בדבר רצונו של המנוי לקבל שירות סינון תכנים או שלא לקבלו; ואולם, הודעה בדבר רצונו של מנוי שלא לקבל שירות סינון תכנים תנתן רק על ידי מי שזוהה כבגיר."
כלומר, כל אדם שירצה אינטרנט לא חסום צריך לשלוח "הודעת מנוי" בה הוא מצהיר על כך. וגם אם ירצה חסום יהיה צריך להצהיר על כך. אין "ברירת מחדל", לא תקבל אינטרנט עד שתצהיר מה אתה רוצה.
מעבר לכך –
"השר רשאי לקבוע הוראות לצורך ביצוע סעיף זה, לרבות לענין תכונות ומאפיינים לגבי אמצעי הסינון, יידוע מנויים בדבר שירות סינון תכנים, הדרכים למסירת הודעת מנוי ולשינוייה, ואופן זיהוי מנוי כבגיר."
כלומר, השר (אטיאס או כל שר אחר בעתיד) רשאי להחליט מה יהיה אמצעי הסינון ואיך יזהו מנוי כבגיר.
זה החוק, ככה הוא נוסח על ידי מי שניסח אותו. כמו ששמשון אמר וכתב גם אין שום אזכור ל"מועצה" ואיך היא תורכב. אטיאס משקר. אני לא מתלהב כל כך מהרטוריקה של שמשון אבל הוא צודק.
בן דרור, כתמיכה לשוויון ההזדמנויות שאתה מציע אני רק רוצה לומר שנמאס ממך (וזה קרה מהר מאוד), אני מבין שנגמלת מחיתולים כבר, אבל הייתי אומר שכדאי לך לשים אחד על הפה כדי שלא תפיל את מה שיוצא ממנו לעיני כל.