13 יוני 2012 | 12:13 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

"מעשיה אורבנית": הערב הבכורה

“מעשיה אורבנית”

 

 

אם אתם זוכרים, לפני למעלה משנתיים כשגל של סרטים ישראליים עצמאיים יצא לדרך מבחינת הפקה פניתי לכמה וכמה מהם כדי שיעדכנו אותנו ישירות באמצעות בלוג זה, על חוויות ההפקה, מהצילומים וממה שקורה אחרי הצילומים. שני יוצרים הרימו את הכפפה: עדו פלוק (שהייתי צריך להפעיל עליו לחץ משפחתי), שיצר את “אף פעם לא מאוחר מדי”; ואליאב לילטי, שצילם בסמוך את “מעשייה אורבנית”. רועי ורנר, שצילם באותה תקופה את “2 בלילה”, העדיף להשיק בלוג הפקה משל עצמו (מאז, אגב, דיווחים על הפקות עצמאיות נהיו זמינים ונפוצים למדי בפייסבוק. אני מלנקק לכאלה, כמו במקרה של “אני לא מאמין אני רובוט” או הסרט של דני מנקין עליו כתבנו בתחילת השבוע).

 

“2 בלילה” הוקרן לתשואות בפסטיבל דרום בשנה שעברה, “אף פעם לא מאוחר מדי” הוקרן בפסטיבל חיפה ויצא לסיבוב פסטיבלים נאה (תחנה הבאה: פסטיבל אדינבורו בהמשך החודש), ועכשיו בשעה טובה הגיע לסיומה גם הפקת “מעשייה אורבנית”. הלילה בחצות תתקיים בכורתו העולמית במסגרת פסטיבל קולנוע דרום. וזו הזדמנות מצוינת לשוב אל הבמאי, אליאב לילטי, לסיכום ביניים. אליך, אליאב:

 

היי יאיר. היי קוראים.

ובכן, הפעם הקודמת שהתארחתי כאן הייתה ממש לאחר סיום צילומי הסרט לפני שנתיים וארבעה חודשים. הלילה “מעשייה אורבנית” מוקרן במה שאני מגדיר “הקרנת טרום טרום טרום טרום בכורה” בפסטיבל קולנוע דרום. זה מאוד נחמד לקרוא את הפוסט הקודם בו הכרזתי שאנחנו נכנסים לעריכות וגיוסי כספים ולראות שעמדנו בתכנית. עריכת הסרט הייתה החלק הקל שבעניין. מה שעיכב את השלמת הסרט היה גיוס הכסף. זה סרט קיצוני שמגרד מקומות אסורים וכואבים ומאוד שמחנו לגלות שקרן רבינוביץ ונחמן אינגבר הרימו את הכפפה ותמכו בנו בגדול.

למי שלא יודע על מה הסרט הרי תקציר קצר ומקוצר. זה סיפור על אח ואחות בני 17 (נעה וברק פרידמן, בצילום למעלה) שלאחר מות אימם מתעוררים בוקר אחד ויוצאים לפגוש את האנשים שהם עצמם יהיו בעתיד. זה מבוסס על סיפור אמיתי. אמיתי וכואב. לבד מהאח והאחות משתתפים בסרט אסתי ירושלמי, אוהד קנולר, זהר שטראוס, עירית בנדק, אבי גרייניק, אלכס פלג, אורנה רוטברג, מיקי ניומן, עמי ויינברג, אלי בורנשטיין, נועה קולר, מיכל שטמלר ויצחק חזקיה.


יש דבר אחד שחשוב לי לומר. עשיית הסרט, בכל שלב ושלב, הייתה פשוט כיף אחד גדול. סרט עצמאי זה לא אומר פשרות. זה אומר חופש.


זה היתרון בלעשות סרט עצמאי. אתה פשוט יכול לעשות מה שאתה רוצה מבחינת קולנוע. משוחרר משיקולי רייטינג, מכירת פופקורן ומרצ’נדייז. הלילה אנחנו בפסטיבל דרום. אני לא בטוח שאני מת על התיוג הפאבלובי שאומר שסרט עצמאי הוא שוליים. זה סרט שיגרד את העצבים החשופים של כל מי שיצפה בו. הווה אומר – זה סרט לכולם.


ההקרנות הבאות הן לחברי האקדמיה לקולנוע. אבל תהיה גם הפצה עצמאית של הסרט, גם אם זה ייקח טיפונת זמן. אני יכול להבטיח דבר אחד לעתיד. הטריילר בדרך. וזה אומר, שאנחנו ננסה להגיע לכל אחד ואחד מהצופים הפוטנציאלים. ברור לי שיש המון צופים פוטנציאלים לסרט הזה. אני מקווה שנוכל להגיע אליהם בעזרתכם.

בקרוב הטריילר.

אליאב

 

 

====================

 

מה אני לומד מכל הסיפורים האלה: שהגענו למצב שבו לצאת ולצלם סרט זה יחסית די קל ופשוט ובאמת יכול להיעשות באופן עצמאי, עם מעט כסף, והרבה טובות מאנשים טובים. אבל לגמור סרט? זה כבר אתגר אחר לגמרי. כאן כבר צריך כסף אמיתי, והמון המון זמן.

 

ואחרי שהפקת הסרט – וכל תהליך הפוסט – מסתיימת מגיע השלב של הפצת הסרט. וזה כרגע החור השחור הגדול של הקולנועי הישראלי בעת הנוכחית. איך מביאים קהל, איך מוצאים אולמות, איך משווקים, איך מפיצים. ואיך עושים את כל זה בלי אדרי. זו החידה הגדולה שאני מחכה שמישהו כאן כבר יצליח לפצח.

נושאים: בשוטף

16 תגובות ל - “"מעשיה אורבנית": הערב הבכורה”

  1. אבי אבן 13 יוני 2012 ב - 17:36 קישור ישיר

    התשובה פשוטה ונכתבת יום יום שוב ושוב בקבוצת הפייסבוק “קולנוע ישראלי – כאן ועכשיו”. לעשות סרטים טובים. אז הפה לאוזן יעשה את העבודה.

  2. אילן 13 יוני 2012 ב - 17:57 קישור ישיר

    אבי אבן, אולי תנוח מהיוהרה העילגת שלך?

    • אבי אבן 13 יוני 2012 ב - 18:26 קישור ישיר

      יחי העיוורון!

    • אילן 13 יוני 2012 ב - 21:07 קישור ישיר

      אין שום קשר לעיוורון יא חוצפן.
      היעדר הבושה שמאפשר לך לטקבק בכתבה (כתבה?) על סרט שמישהו השקיע בו שנים מהחיים שלו, ולכתוב שמה שיביא קהל זה שלשם שינוי ייעשו כאן סרטים טובים.
      צילמת פעם פריים בחייך? כתבת שורה בתסריט? אין לך שמץ של מושג בכלום. איך אתה מעיז לבוא ולצעוק כמה שהכל מושחת ורקוב?

    • אבי אבן 13 יוני 2012 ב - 21:17 קישור ישיר

      אין לך מושג ירוק מי אני וכנראה גם על קולנוע.לא אמרתי מילה על הסרט שלא ראיתי. דיברתי בכללי על המצב. כשתמכור תסריט במאה אלף דולר כמוני בגיל 30 בגרמניה במחירי 1986 נדבר…

    • ק 13 יוני 2012 ב - 21:18 קישור ישיר

      מי שעיוור פה, מר אבן, הוא אתה. ברמת העיקרון אכן הדבר הטוב ביותר עבור סרט הוא הפצה מפה לאוזן. אבל לכתוב בתגובה לפוסט הזה שכל מה שצריך לעשות זה ״סרטים טובים״ כדי להביא קהל זו חוצפה במקרה הטוב או רוע לב במקרה הפחות טוב. מה זה בכלל סרט טוב? האם יש יוצר שחושב שהוא יעשה סרט לא טוב? האם סרט שהתקבל לפסטיבלים גדולים בחול וזכה שם בפרסים אבל בארץ עושה פחות מ10 אלף צופים הוא סרט לא טוב? האם סרט שמצליח מאוד בבתי הקולנוע בחול אבל בארץ לא הוא לא טוב? האם סרט שמצליח בטירוף בקופות בישראל אבל לא מתקבל אפילו לפסטיבל קולנוע אחד ברחבי העולם הוא סרט לא טוב?
      משהסכמנו שהסיפור מעט יותר מורכב מכפי שניסית להציגו כאן, בוא נחזור לנסות להבין למה זו התגובה שבחרת לרשום פה. הבנאדם קם והפיק סרט בשיניים. עכשיו נותר לקוות שהסרט ימצא את הקהל שלו. הקהל שיראה את הסרט ויאמר כי טוב. כל השאר לא רלוונטי בשלב זה והדיכוטומיה הארורה שאתה מייצר עם האמירות שלך סותרת את המאבק שאתה מנסה להיאחז בו בקבוצתך הפייסבוקית. דיכוטומיה שכל הקרנות חוטאות בה ללא יוצא מהכלל. כל טוב.

    • אילן 13 יוני 2012 ב - 21:46 קישור ישיר

      אתה יודע שעברו כמה עשורים טובים מאז 86, כן?

      וברור שלא כתבת דבר על הסרט עצמו. אלא שכתבת שהפתרון הפשוט לבעיית הקהל הוא לעשות סרטים טובים, ומכך משתמע שהסרט הזה לדעתך המכובדת הוא לא טוב ולכן גם לא יביא קהל.

      חשוב לי לציין, כי אני משער שזה מה שאתה חושב ברגע זה, שאין לי שום קשא לסרט הזה או לקרן כלשהי. אני סטודנט תמים לקולנוע. פשוט נמאס לשמוע את ההתבכיינות וקריאות הזאב זאב שלך. היא מעוורת אותך לחלוטין. אם המצב כזה גרוע באמת, והתשוקה לקולנוע באמת בוערת בך, תעשה מה שכל הבמאים העצמאיים האלה עשו, ותביים סרט משלך, חופשי מכבלים. 

  3. ערן 13 יוני 2012 ב - 20:31 קישור ישיר

    מזל טוב ליוצרים ובהצלחה.

    יש משפט אחד של אליאב שקצת מפריע לי:
    “משוחרר משיקולי רייטינג, מכירת פופקורן ומרצ’נדייז”

    אני לא יודע מה אמרו למר לילטי מפיקים, קרנות, או גופי שידור, אבל מהניסיון שלי (שאמנם לא גדולֹ) ושל חברים, אף אחד לא מדבר על מכירות פופקורן, מרצ’נדייז או אפילו כרטיסים(!!) ובוודאי שלא מבסס את ההשקעה בסרט על פוטנציאל ההצלחה הקופתית שלו.
    אולי מר לילטי מתבלבל בין הישיבות שהיו לו בקרן לאולפני יוניברסל?

    יוצרי קולנוע בארץ (לא טלוויזיה) עובדים בחופש אומנותי כמעט מוחלט. האם מישהו מכיר איזה מקרה שקרן או גוף שידור לקחו מבמאי את הפיינל קאט שלו בסרט? שמישהו בקרן הסתכל על הדייליז ואמר, זה לא עובד אנחנו עוצרים את ההפקה? שכתרי או נחמן ראו קאט והחליטו לפטר את העורך והבמאי ולגמור את הסרט בעצמם (כמו שקורה באופן די סדיר באולפנים)??

    כל מערכת קיימת הופכת לסוג של מועדון סגור שקשה לפרוץ אותו. בוודאי שגם “תעשיית” הקולנוע הישראלית. אני לא אומר שאין המון מה לתקן ועל מה להתרעם. אבל לצאת בהצהרות שנלקחות מתרבות הקולנוע העצמאי של תחילת שנות ה-90 בארה”ב ולהדביק אותם לקולנוע הישראלי מרגיש לי יותר כמו סוג של שיווק ומיתוג מצד היוצרים. סוג של “אנחנו צעירים ובועטים. אנחנו לא הממסד. בואו לראות את הסרט שלנו.”
    וזה לגיטימי, כולם צריכים לדחוף את הסרט שלהם איך שרק אפשר.

    מה שאני מוצא קצת אירוני בכל המצב, הוא שיוצר “עצמאי” בארץ, שגייס כספים מחברים/משפחה/משקיעים/וכו’ ובטח גם לא לקח משכורת, צריך להיות הרבה יותר מוטרד “משיקולי רייטינג, מכירת פופקורן ומרצ’נדייז” מיוצר שקיבל מענק מקרן ציבורית שלא מבקשת שקל חזרה (ואתם יכולים להסתכל על החוזים של הקרן).
    אולי בגלל זה יש גל של סרטי ז’אנר בקולנוע ה”עצמאי”? בגלל רצון לעשות סרטים יותר מסחריים? יותר “כיפיים”? יותר מתקשרים עם קהל?

    וכמו שכבר כתבתי כאן (וגם יאיר) – הפצה, הפצה, הפצה. זאת הבעיה של הקולנוע הישראלי (בין אם הוא נתמך ע”י כספי ציבור, או לא) ושל הקולנוע העצמאי בארה”ב ובשאר העולם.

    • יוחאי 13 יוני 2012 ב - 23:43 קישור ישיר

      היותר מפריע זה שיומר כותב על עצמו, “זה סרט שיגרד את העצבים החשופים של כל מי שיצפה בו. “, יענו היוצר הוא כבר גם המבקר של עצמו ויש משו מאוד שחצני באמירה כזו, כמו שאני מרשה לעצמי לומר שיש משו מאוד שחצני בעשיית הסרט הזה..

    • אלי 14 יוני 2012 ב - 18:50 קישור ישיר

      ערן, כתבת יפה ומדויק.

    • אלי 14 יוני 2012 ב - 18:51 קישור ישיר

      וגם אתה יוחאי.

    • ערן 14 יוני 2012 ב - 18:58 קישור ישיר

      תודה אלי, אבל רק כדי להבהיר, לא ראיתי את הסרט ואני לא מעביר שום ביקורת עליו או על היוצרים.

  4. אורן 14 יוני 2012 ב - 9:24 קישור ישיר

    נורא מבאס לכתוב את זה, אבל ההקרנה אתמול בפסטיבל דרום הוכיחה שיש סיבה שהסרטים האלה לא מקבלים כסף מהקרנות. סרט לא טוב שלא היה לו סיכוי להיות טוב.

  5. דבורה 14 יוני 2012 ב - 10:17 קישור ישיר

    סרט על כלום. במאי שמנצל שחקנים למטרות פרובוקציה. אוי ואבוי.. סרט חלול

  6. ביז'ו 14 יוני 2012 ב - 21:17 קישור ישיר

    וואלה אחי ראיתי תסרט בפסטיבל היה בנזונה! אתם חבורה של יבוסים אוכלי נבלות בתגובות הנלוזות וחסרות התכלית שלכם. GET A LIFE DUDE

  7. בי.בי 20 יוני 2012 ב - 23:59 קישור ישיר

    כל מה שנכתב כאן על ידי רווה ואליאב והתגובות עשו לי חשק לראות את הסרט. התסריט נשמע לי מעולה ומעורר סקרנות. מוזר לי, שאף אחד כאן כמעט לא צפה בסרט אבל ישר קוטל אמירה זו או אחרת. מתיחס למשפט זה או אחר. אולי באמת זה מגרד את העצבים החשופים? ובאמת כדאי לגרד כאן כבר. זה נשמע כמו סרט שאינו שיגרתי ואני בעד קולנוע ישראלי שיעז וייתן לנו בלב ובראש, ושאפו לקרנות שנתנו ויתנו. בואו נהיה בעד למה כל הנגד הזה. אני אלך לראותו לכשיצא לאקרנים. לפעמים כחול לבן זה הכי צבעוני.


השאירו תגובה