פנס בעין, עם כריסטיאן ברגר (הצלם של "סרט לבן")
כריסטיאן ברגר, הצלם של מיכאל האנקה, אתמול באוניברסיטת תל אביב. צילום: גיל ויינשטיין
כזכור (אולי) אחד מסרטי השנה שלי לפני שנתיים היה "סרט לבן" של מיכאל האנקה. אחד הדברים הכי מרשימים בו, לטעמי, היה הצילום של כריסטיאן ברגר, שצילם להאנקה חמישה סרטים. ברגר היה מועמד לאוסקר על עבודתו בסרט הזה (הנה כמה פריימים נפלאים מתוכו). בסוף השבוע האחרון ביקר ברגר בישראל והנחה סדנת אמן באוניברסיטת תל אביב. מי שפנה לברגר כבר לפני שנתיים כדי שיבוא להנחות סדנת אמן הוא גיל ויינשטיין, בוגר החוג (שסרטו "שחקן ספסל" הוצג בפסטיבל סרטי הסטודנטים האחרון). הוא זה שארגן את סדנת האמן וגם צילם את התמונות המוגשות כאן באייפון שלו. אגב, זה אינו ביקורו הראשון של ברגר בישראל. הוא היה בארץ ב-2007 וצילם כאן לעמוס גיתאי את "התנתקות".
מכיוון שממש לא יכולתי להגיע לסדנת האמן הזאת, ביקשתי מויינשטיין שייתן לנו תקציר קטן על מה שהיה שם:
"כיתת האמן הסתיימה אתמול ומר ברגר חזר לענייניו. הסדנה הייתה אינטימית עם כ-15 תלמידים. כריסטיאן ברגר המציא סוג חדש של פנס, וטכניקה חדשה לתאורה לקולנוע. בגדול, בשיטה המסורתית, כשהצלם רוצה להאיר אוביקט הוא לוקח פנס בגודל ובעוצמה מסויימים, הוא מכוון אותו אל האוביקט ואז מה שקורה בדרך כלל זה שיש יותר מדי אור וצריך לחתוך מהפנס את האור העודף (להרחיק, להחליש, לחסום וכו' וכו'). מה שברגר המציא בעצם הרבה יותר אינטואיטיבי והגיוני: הוא מניח פנס אחד חזק מאוד (אם כי לא זללן אנרגיה כלל, למעשה הוא סיפר שמייבש השיער והקומקום החשמלי על הסט זוללים יותר חשמל מהפנס עצמו), בכל מקום שהוא רוצה, ובדרך כלל אפילו מחוץ לסט הצילומים. ואז, בעזרת משטחים מחזירי אור בדרגות שונות וגדלים שונים, הוא מכוון רק את כמות האור שהוא מעוניין בה, ורק לכיוון שהוא מעוניין בו, כך שאין לו עודפי אור מיותרים שצריך להרחיק, אין לו כלל עמודי תאורה, אין כבלי חשמל על הרצפה, החזרי האור לא מסנוורים את השחקנים ולא מחממים את הסט, ובאנרגיה שבדרך כלל מספיקה לפנס אחד לא חזק במיוחד הוא יכול להאיר שטחים עצומים.
"מערכת התאורה שהמציא נקראית על שמו, זה פנס מיוחד של חברת PANI שנקרא PANIBEAM הוא צורך 1200 ואט, שזה כמו פנס קטן בסט רגיל. מה שמיוחד בו הוא שהוא מוציא אור מקביל (לא מפוזר, ולא ממוקד. הקרניים מקבילות, כמו אור השמש). כלומר תיאורטית, בכל מרחק ובכל מיקום הוא מייצר את אותה כמות אור. לפנס מתלווה מערכת של משטחים מחזירי אור, עם טקסטורות שונות שמחזירות בין 98% ל-78% מהאור שמגיע מהפנס (ברגר הגיע עם כמה רפלקטורים כאלה להדגמה). כלומר האור שמגיע בסופו של דבר לאוביקט יכול להיות או ממוקד או מפוזר, תלוי ברפלקטור שבשימוש. זו מערכת גמישה מאוד שמאפשרת את כל מה שהצלם מעוניין, אם הוא יודע להשתמש בה כמובן.
"הוא סיפר ואף הראה דוגמאות מהסרט האחרון שצילם (סרט תקופתי לטלוויזיה הגרמנית) שבו הוא האיר צד שלם של טירה באורך של 150 מ' ובגובה של 20 מ' והפנס שלו עמד כ-100 מ' מהטירה וזה הספיק לו ואף התלונן שהיה יותר מדי (מה שבשיטה המסורתית היה צריך כ-10-15 פנסים חזקים לעשות את אותה העבודה).
"על הטכניקה הזו הוא חשב בהכנות לצילומי הסרט 'המורה לפסנתר' ויצר את האב-טיפוס הראשון, אותו ניסה, אם כי לא לאורך כל הסרט, ומאז 'מחבואים' הוא כבר השתמש רק במערכת שלו לאורך כל צילומי הסרטים שלו.
"במהלך הסדנה הוא כמובן, דיבר על כל הסרטים של האנקה, והראה המון דוגמאות ותמונות סטילס מסט הצילומים של הסרטים שצילם. בנוסף, הוא הראה קטעים מתוך הסרט של עמוס גיתאי 'התנתקות' אותו צילם בפריז ובארץ. ושלח את הסטודנטים לעשות תרגיל קצר בכיכר רבין.
האמת, הסדנה שלו הייתה מאירת עיניים ושומטת לסתות, והסטודנים היו פעורי פה רוב הזמן."
=================
תודה לגיל ויינשטיין על המידע, שאני מצאתי אותו ממש מאלף. לא הכרתי את מערכת התאורה הזאת של ברגר, אבל הסתקרנתי וקראתי עוד באתר שלו, שמכיל עדות נלהבת של סטיבן גייגן (התסריטאי של "טראפיק" והבמאי של "סוריאנה"), שלקח את ברגר לצלם פרסומת למאסטר-קארד והתוודע כך לפנסים שלו.
וככה זה נראה בפועל:
לא ברור איך אין תגובות לפוסט הזה. אפשר להבין את הסטודנטים פעורי הפה.