פסטיבל אנימציה: מגיע לנו יותר
מתוך הסרט שזכה בפרס הקהל בפסטיבל אנסי ולא יוקרן בפסטיבל אנימיקס
בכל שנה כשנפתח פסטיבל האנימציה בסינמטק תל אביב אני חוטף עצבים. הוא נפתח היום. אם אתם לא סלקטיביים במיוחד אתם עשויים ליהנות בו. אבל לי קשה איתו מאוד. כבר 12 שנה שהפסטיבל הזה ניזון מכספי ציבור, ואולי הגיע הזמן שהוא יהיה קצת יותר טוב. לישראל מגיע פסטיבל אנימציה אמיתי ורציני, אבל זה שמתקיים בסינמטק תל אביב הוא לא כזה. והוא ממש מעצבן אותי.
אבל לפני כל זה, אני חייב להודות: כאירוע עירוני שנתי, יש לי סימפתיה למה שקורה בימים האלה בסינמטק, בעיקר לשוק הקומיקס הכה חביב שנפתח ברחבת הסינמטק ולאווירה הגיקית הכה מעוררת חיבה שמשתלטת עליו. הבנות שלי נהנות באירוע הזה מסדנאות האנימציה והקרנות הסרטים. כך שהביקורת היא לא על עצם קיומו של האירוע, אלא על הפוטנציאל העצום שיש לו, ושנראה שאיש לא דורש מאיש שיעבוד כדי לממש אותו.
נתחיל משמו של הפסטיבל: פסטיבל לאנימציה, קומיקס וקריקטורה (רשמית קוראים לו אנימיקס, אבל נרד מזה). אם אני הייתי מנהל הסינמטק הייתי מכריז מיד שאירוע שלא קשור לקולנוע יכול להתקיים ברחבה אבל לא באולמות. יש כזה פקק של סרטים, שבכל פעם שהסינמטק סוגר את שעריו כדי לקיים הרצאה שאינה קשורה לקולנוע ולהקרנת סרט, זה נראה לי ביזיון. ובחיי שאני לא צריך את סינמטק תל אביב בשביל ללמוד על קריקטורות העוסקות בנשות ראש הממשלה. אם מישהו חושב שזה רעיון טוב לתערוכה ולהרצאה, יש מספיק מקומות אחרים. למשל, במוזיאון הקומיקס והקריקטורה בחולון (שבכלל, צריך להשתלט על הפסטיבל הזה ולעשות אותו כמו שצריך, או להקים לו מתחרה שיוכיח שאפשר לעשות פסטיבל אנימציה טוב יותר).
סינמטק תל אביב, אם כן, צריך (לדעתי) להיות בית אך ורק לפסטיבל אנימציה. עכשיו בואו נבחן איזה מין פסטיבל אנימציה מגיע לנו מול מה שאנחנו מקבלים.
את עמדתי לגבי פסטיבלי קולנוע מגזריים הבעתי לא פעם. למשל כאן, בנוגע לדוק-אביב. זה נורא פשוט בעיניי: אם אתה מקים פסטיבל לאנימציה, הפסטיבל שלך חייב להיות המקום הבכיר ביותר לאנימציה בארץ, מעל לכל פסטיבל אחר. אבל אם תרצו לדעת מה קרה בשנה האחרונה בתחום האנימציה בעולם, רוב הסיכויים הם שלא תקבלו את זה בפסטיבל האנימציה של תל אביב. הפסטיבל מקדיש שתי הקרנות ל"המיטב מהעולם", מהשנים האחרונות. למה מקבץ המציג סרטים חדשים מהעולם מכיל, למשל, את "בית שימוש ציבורי", שהיה מועמד לאוסקר ב-2009 במקבץ הסרטים החדשים של 2012? אם הייתי מביא לעורכיי ידיעה חדשותית שקרתה ב-2009 ומציג אותה כחדשה הם היו מפטרים אותי (או נותנים לי אזהרה לקראת פיטורים). אבל בפסטיבל האנימציה של תל אביב זה כנראה מקובל. הגישה היא: איש אינו מבין, איש אינו יודע ולאיש לא אכפת.
למעשה, אם תרצו לדעת מה חדש בעולם האנימציה לשנתון 2011-2012 רוב הסיכויים הם שתקבלו את זה בפסטיבל ירושלים. אולי אפילו בפסטיבל חיפה. אבל לא בפסטיבל שכל מרצו אמור להיות מוקדש אך ורק לתחום הזה. אם יש בו סרטים חדשים, הם ממילא יהיו כאלה שכבר הוצגו לפני כן בחיפה או בירושלים (כזה הוא סרט האנמציה הספרדי "קמטים", זוכה הפרס השני בפסטיבל אנסי – בכיר פסטיבלי האנימציה בעולם, שלא מהווה שום מודל לחיקוי לפסטיבל התל אביבי – שיוקרן בתל אביב אחרי שהוקרן בירושלים).
הביטו בתוכניית האנימציה של אנימיקס. זו טרגדיה. מקבץ סרטים על פילים? אתם רציניים? ומה הרעיון להקרין שוב את "סיטה שרה בלוז" את "סנדקי טוקיו" ואת "חיים בהתעוררות" בן ה-11 של ריצ'רד לינקלייטר.
האירוע היחיד בפסטיבל שיש בו איזושהי חשיבות וייחודיות הוא סיכום השנה של אגודת האנימטורים הישראלית (אסי"ף) שמציגה בפסטיבל את המצטיינים שבסרטי האנימציה בישראל ומחלקת את פרסי השנתיים. אני מוכן להתערב אתכם שאם מחר אנשי אסי"ף מקבלים טלפון מפסטיבל ירושלים להעביר את האירוע שלהם אליהם ליולי הם עושים את זה בלי למצמץ בכלל.
כי כאן נמצא הכשל של פסטיבל אנימיקס: אם זה אירוע שרוצה לקבץ אליו את קהילת האנימציה של ישראל, להיות כנס האנימציה המרכזי, המוביל והבולט, כל החשיבה העריכתית שלו צריכה להיות אחרת. הוא צריך להפוך למקבילה הישראלית לפסטיבל אנסי (למשל, על ידי יצירת שת"פ תוכן). אם הוא פסטיבל המיועד לילדים ולהוריהם שרוצים לראות סרטי אנימציה "איכותיים" בקיץ, אז באמת אין מניעה שיוצגו בו סרטים ישנים, או תוכניות נושא, כי הוא מוותר על המימד המגזיני והמחדש של פסטיבלי קולנוע. במקרה כזה, יהיה נכון לחבר בין פסטיבל האנימציה והפסטיבל לסרטי ילדים (עוד אירוע שאני לא מבין אף אחת מהחלטות האוצרות שלו), שממילא עבר השנה לקיץ, ואז שיפרשו ממנו כל האנימטורים וילכו לסינמטק חולון – שממילא הפך לבית האנימציה של ישראל – ויקימו בו פסטיבל אנימציה אמיתי ונורמלי. כזה שלא משבץ בכל שנה תוכנית "ממזרית" על סקס בסרטי אנימציה. או תופר מקבצים תמוהים עם נחמיה שטרסלר. לא באמת: וואט. דה. פאק.
פוסט מעולה וכל כך נכון. בתור אנימטור (ועיתונאי שעזר לקדם את הפסטיבל עם הרבה פחות אומץ) חייבים להגיד שמלבד מפגש אסיפא הפסטיבל הזה לא מושך אף אדם מהתחום שלוקח את העבודה שלו ברצינות, והתכנייה היא באופן קבוע סוג של עלבון. יכול להיות שזה עניין תקציבי, אבל במתכונת הנוכחית הפסטיבל עושה לאנימציה שירות הפוך לגמרי ממה שהוא צריך. סינמטק חולון היה עושה את זה אחרת.
הכל אמת. מאוד לא מושך לבוא לראות את הסרטים ככה. אני חושב שהבעיה נובעת בעיקר מהערבוב שהצגת בין קומיקס קריקטורה ואנימציה. ערבוב שמעיד מראש על אי הבנה של קהל היעד וההבדל בין האמנויות השונות: כאילו כל מה ש"מצויר" צריך להיות באותו מקום.
וואו יאיר, בחיים לא שמעתי אותך כ"כ נחרץ ואכזרי.
מאוד אכזרי.
יופי של פוסט
חבל שלא עושים שם תחרות סטודנטים בינלאומית של סרטי אנימציה? יכול להיות יופי של חלק מתוך הפסטיבל… אמנם בארץ לא עושים מי יודע מה פיצ'רים של אנימציה, אבל סרטי סטודנטים יש גם יש, וגם אם לא מספיק, אז בשביל זה לשלב גם סרטי סטודנטים מהעולם
כל כך נכון,זה פסטיבל שבינו לבין איכות אין כל קשר חוץ מזה שזה ממש לא פסטיבל,שלא לדבר על החלטות של לקטורים
תמוהות ולא קשורות לכלום, בקיצור קורה שם משהו רע וממש לא בריא לאנימציה ישראלית
פוסט מדויק וקולע.
חשוב להוסיף שהפסטיבל הנלעג הזה הוא רק סימפטום להתנהלות הכושלת והמרתיחה של סינמטק תל אביב כולו, לאורך כל השנה.
השוואה מדי חודש בין התוכנייה הביזיונית של סינמטק תל אביב (באמת ביזיונית, זו לא גוזמה) לתוכנייה של סינמטק ירושלים, או אפילו של בית קולנוע שכונתי קטן באירופה, מספיקה כדי להוציא כל חובב קולנוע מדעתו.
לא אכזרי בכלל. חד כתער ומדויק להפליא.
יש לציין שגם אסיפ"א עצמו מצטייר כסוג של עלבון לכוחות הצעירים שפועלים בשוק המקומי ומגיעים לרמה והישגים בינלאומיים, ובארגון הקיקיוני הנ"ל יש חוסר התייחסות מטריד אליהם.
הפסטיבל הזה כולו, ולמעשה מנסיוני העגום גם פסטיבלי ירושלים וחיפה, מתעלמים מאנימציה ישראלית ו/או לא יודעים איך לאכול אותה. חבל, ממש חבל.
תגובתי היא, כמפיקת אסיך ב-8 השנים האחרונות.
אסיף פונה לכל היוצרים, בכל קטגוריה אפשרית ובכל גיל. לאנימטורים, לאולפנים ולבתי"ס לאנימציה.
אנו עושים מאמצים גדולים ביותר להגיע לכמה שיותר יוצרים, הן בשליחת קול קורא להגשת חומרים, הן בפרסום בדפי הפייסבוק השונים של האיגוד, אסיפ"א וכל דף אפשרי של קבוצות הקשורות לאנימציה.
אסיף יכול להקרים רק מהחומרים המוגשים לו מדי שנה. גם הם עוברים מיון של וועדות מקצועיות, מגוונות בגישתן, בגיל חבריהן ובטעמן, אשר הרכבן מתחלף מדי שנה, רק כדי שמגוון הטעמים והדעות יהיה רב ככל האפשר.
ואכן מדי שנה, יש שוני בהרכב הסרטים של אסיף, מדי שנה נוספות תת קטגוריות.
הועדות שעושות עבודתן בהתנדבות מלאה, צופות בהרבה מאוד סרטים, בהרבה מפגשים ולעיתים צופות יותר מפעם בכל סרט. עבודתן מאוד רצינית.
חוסר ההתייחסות, אם קיים, הוא בעיקר של חלק מהאולפנים, שלא מעבירים חומרים לאסיף. ישנם אולפנים גדולים שכן מעבירים חומרים מדי שנה וישנם אחרים שבאופן קבוע לא עושים זאת.
אני מאוד ממליצה לך לבוא להקרנה של אסיף 2012, ב-12.8.12, בשעה 19:00 ותוכל שוב להגיב.
אני המפיקה של אסיף, אירוע האנימציה השנתי של אסיפ"א ישראל, במימונו המוחלט של אנימיקס.
לולא אנימיקס היה משקיע את כספי הציבור שלו באסיף, אסיף לא היה מתקיים,
מכיוון שלאסיפ"א אין כספים כלל.
אי אפשר לגרוע מחלקו של אנימיקס, לפחות לגבי האנימציה הישראלית, הבאה לידי ביטוי מדי שנה, בצורה הטובה והמכובדת ביותר.
לא אסיפ"א ולא איגוד האנימטורים החדש והמבורך, לא מצאו מי ש"ירים" אירוע בסדר גודל כזה לאנימציה הישראלית ולולא אנימיקס, זה לא היה קורה.
נכון שהם מקבלים כספי ציבור, אך הם משתמשים בהם בתבונה לעידוד האנימציה הישראלית, ע"י אסיף ועל כך מגיעה להם תודה גדולה.
מאוד אשמח להזמין אותך להקרנת אסיף 2012, ביום ראשון, 12.8.12, בשעה 19:00.
בהקרנה סרטים מ-4 קטגוריות (בערבוב, לא עפ"י קטגוריות): סרטים עצמאיים, סרטי סטודנטים, סרטים מוזמנים וסרטים לילדים.
בקטגוריות הסרטים העצמאיים וסרטי הסטודנטים, מחולקים פרסים כספיים.
בקטגוריות האחרות, יש מקום ראשון, ללא פרס כספי.
אם אתה מעוניין, אנא כתוב לי מייל.
דרך אגב, האנימציה בפסטיבלי י-ם וחיפה דלה ביותר. הם רק יוצאים ידי חובתם. לא ממיינים את הסרטים והתוצאות שם לא משהו.
זה פסטיבל שהוא תמונת מראה של סינמטק תל אביב, ושל רוב הפסטיבלים שמתקיימיפ במקום: דל, ארכאי, נטול אג'נדה ומלא באנשי עירייה חסרי הבנה בתחום, באמנות בכלל, בתרבות גם, ובמקרים רבים נטולי יכולת הפקה שראוי לדבר עליה.
זה סימפטום של הבעיה הגדולה יותר: לסינמטק תל אביב, במתכונתנו הנוכחית, אין הצדקת קיום מלבד זה שהוא כבר עומד, "מתפקד", ומדי פעם מעמיד פני סינמטק ירושלים או פאריז כדי לארח את בעל המאה, האדון חולדאי.
אמת ויציב.
אני מסכים עם רוב דברי המגיבים אך דוקא החודש שמחתי לגלות שסינ' ת"א עורך רטרוספקטיבה קטנה לבמאי הטורקי נורי בילגה ג'יילן, זה כשלעצמו משמח אותי ביותר.
ובתור עובדת הסינמטק אני רוצה לציין שמדובר במוסד שפשוט פשט את הרגל…אבל העיקר שלא משנה מה- כבר ארבעה חודשים- ימשיכו להקרין את מחוברים לחיים.
כל קשר בין תרבות לבין המקום הזה מקרי בהחלט, להנהלה אין שום זיקה לקולנוע, הם עסוקים מדי בללקק לחולדאי ולרדות בעובדים הפשוטים שלהם (שרובם סטודנטים לקולנוע וחובבי קולנוע) מכדי לשים לב לזוטות שכאלה.
הלוואי והמילים האמורות מעליי היו מספיקות כדי לתאר את הכאוס הנוכחי…
הפעם האחרונה שהייתי בהקרנה של אסיף היתה ב-2004 לדעתי, וה"קציר" לא היה משהו.
מאז הרבה השתנה בעולם ועבודת האוצרים נהייתה קשה ומורכבת הרבה יותר בגלל social media וחשיפה הולכת וגוברת של סרטים קצרים במדיום האלקטרוני.
מי ששם ב"מקבץ אנימציה עדכנית מהעולם" סרט בן יותר משלוש לא מחובר לקהל ועדיף שלא יאייש את התפקיד.
יתרה מכך – הפסטיבל צריך להזמין ביוזמתו יוצרים בכירים מחו"ל להציג את הסרטים שלהם גם כחלק ממקבצים – הרי בעידן האינטרנט נוכחות פיזית של היוצרים והזדמנות לפגוש ולדבר איתם היא אולי ההצדקה היחידה לקיומם של פסטיבלים.
אוקי, כמנהל פסטיבל הקולנוע הגאה אני יכול להסביר כמה דברים על הדרך שבו הסינמטק מתנהל מול הפסטיבלים לקולנוע.
הסינמטק משכיר את שטחו וצוות העובדים שלו לפסטיבלים כגון דוקאביב, אייקון, הרוחני, אנימיקס והגאה שאותו אני מנהל. הוא לא מתערב בתכנים האומנותיים. הפסטיבל היחיד שמגיע מתוך הסינמטק הוא הילדים והנוער בניהולה של מיכל מטוס אחראית מחלקת החינוך בסינמטק.
כך שאם התכנים של הפסטיבל איומים זאת קודם כל אשמתם של המנהלים האומנותיים של הפסטיבל. גם את אנימיקס וגם את הילדים והנוער מנהלים אנשים שכנראה לא מעודכנים במתרחש בעולם הקולנוע וכך נראים הפרומואים המיושנים והבחירות האומנותיות.
השאלה המרכזית היא כמובן ליאיר רוה מועצת הקולנוע שאתה חבר בה העניקה לאנימיקס תמיכה של מעל ל 130 אלף ש"ח פסטיבל שהקשר בין בינו לבין קולנוע מקרי בהחלט. סכום תמיכה יותר גדול מכל פסטיבל אחר בסדר גודל בינוני. אולי תוכל להסביר לנו כחבר במועצת הקולנוע מדוע בחרה המועצה לתת את אותו מענק תמיכה עצום לפסטיבל אנימיקס ולא לפסטיבל הגאה או אייקון?
רוה ליאיר: א. אני לא דובר מועצת הקולנוע אלא אחד מ-18 חברים בה שלא לכולם אותה דעה, עם זאת אני מבטיח לך שהדעות שאתה קורא כאן (בכל התחומים) הן אלה שאני משמיע גם שם. ב. יש לי גם בעיות אוצרות/עריכה עם הפסטיבל שלך, אם אתה כבר קופץ. עליהן נדבר כאן בבוא העת.
כאוצר האנימציה בפסטיבל אנימיקס יש לי הרבה מה להשיב על הדברים אך הפסטיבל בעיצומו ואחכה לסופו כדי להגיב בצורה הולמת.
בגדול אולי הכותב מבין בסרטים אך איני בטוח לגבי ראייתו נכוחה את הנעשה באימציה העולמית.
לכל פסטיבל גדול בעולם מוגשים כל שנה כ2500 סרטים חדשים וגם הגדולים בפסטיבלים מראים אחוז מזערי מהיבול הזה.
לכן כמות הסרטים שמגיעה לקהל היא זעומה, ואין כמעט שום משמעות איכותית אם מראים סרט ב- 2-4 שנים כי הסיכוי ש99% מהקהל לא ראה אותו.
ביקורת הסרטים רק על פי השנתון שלהם היא ביקורת פרובינציאלית שאינה לוקחת פרמטרים חשובים בהרבה ובעיקר את היות הסרט נגיש לקהל שאינו מומחה באנימציה. אינימיקס שונה מאוד בקהלי היעד שלו מפסטיבלים גדולים באירופה, ומכוון בעיקר לקהל הרחב, ולכן אונ בוחרים בסרטים הטובים והקומוניקאטיביים , שהם תמיד במיעוט, וממשיכים להיות כאלה גם לאחר מספר שנים.
צר לי שאתה מרשה לעצמך השתלחות בוטה, יהירה וחסרת הבנה במהות המדיה הזאת.
התיחסותך לערבוב התחומים בין הקומיקס והקריקטורה מעידה על גישה אנכרוניסטית שאינה לוקחת בחשבון את השילובים החדשים של כל האמנויות. תסתכל בתכניות של פסטיבלים כגון שטוטגארט ותראה תכניות הקשורות באמנות, קומיקס ואיור.
יש לי מה לומר על הפסטיבלים האחרים ועל הרבה דברים שהזכרת אך כאמור אני בעיצומו של הפסטיבל ואני מחוייב לדברים השוטפים.
חבל לי שבמחי עט מושחז ומתלהם אתה שופך כל כך הרבה סחי על מפעל שמתוחזק בשיניים כנגד כל הסיכויים והאין תמיכות ולשמחתנו מביא גם הרבה קהל שמצביע בניגוד לדעתך המלמודת.
ובאשר להשוואה עם פסטיבל אנסי- היא בהחלט במקומה מאחר ובכל שאר המובנים אנחנו כבר דומים למתוקנות בארצות אירופה מבחינת היחס לאמנות, תרבות קולנוע אנימציה ופסטיבלים בכלל.
בכבוד רב
דודו שליטא
אוצר האנימציה באנימיקס.
לאור הטענה שלך שסרטים טובים וקומוניקטיבים הם מיעוט זעום, בעידן הויראליות אם 99% מהקהל לא ראה סרט אנימציה בן 2-4 שנים, כנראה שהוא לא טוב וקומוניקטיבי מספיק.
בתור מגיש סדרתי לפסטיבלים אני יודע שהסרטים שנבחרים לפסטיבלים גדולים כקטנים הם לרוב "טובים וקומוניקטיבים", ואנימיקס לא שונה כל כך בהגדרת קהל היעד שלו מאותם פסטיבלים.
כמנהל האומנותי של הפסטיבל אתה נאלץ ודאי לבשר ללא מעט יוצרים חדשים שסרטם לא נבחר לתוכנית – אתה לא מרגיש שהקרנת סרטים ותיקים ומוכרים שכבר זכו לפרסום וחשיפה במקומות שונים בעולם, היא צעד שבו-זמנית פוגע ביוצרים חדשים, ונראה מבחוץ כעצלני וחסר השראה?
פוסט מצוין אבל מי שלא גר בת"א לא יתחבר לנושא המרתק לכשעצמו.
===============
רוה למיכאל: דיון על מהותו של פסטיבל קולנוע ומתי פסטיבל נחשב מוצלח ומתי לא, לא תלויי גיאוגרפיה. זה דיון שהוא נכון גם כשמדברים מישראל על פסטיבל ונציה, בלי שאף אחד מאיתנו יהיה פיזית בוונציה. זה עניין עקרוני. הפסטיבלים אמורים לשמש זרקור לסרטים שאחר כך תראה גם באיזור שלך. אלא שהפסטיבל הזה, חוששני, אינו זרקור.
יום שלישי 14 אוגוסט 2012
תשובה למבקר שחוטף עצבים.
ליאיר רווה הנכבד.
אני מתייחס לפוסט שלך ב8.8 על פסטיבל האנימציה.
ראשית עלי להזכיר לך שאינך סתם בלוגר היכול ללהג כאוות נפשו בנושאים בהם הוא נחשב בר סמכא. אנשים הרואים בך אוטוריטה מקצועית מצפים לשמוע ממך חוות דעת מנומקת, אחראית כיאה למעמדך המקצועי.
אי לכך- עצם הפתיחה של מאמרך היא בעייתית. אם כל שנה אתה חוטף עצבים לפני תחילת הפסטיבל, אולי אתה ממשיך את העצבים משנה שעברה ואינך מסוגל בכלל לשפוט את טיב התכניות, ולהבחין אם יש חדש בתכנים או במבנה.
שנית- כמבקר סרטים איך אתה יכול לכתוב על סרטים שלא ראית ועל אירוע בו לא ביקרת שנים? האם עורך החדשות שהזכרת במאמרך היה מוכן לקבל ממך ביקורת על סרט שלא ראית, וכתבת עליו רק על פי הפוסטר שלו ומידע מגוגל על שנת ייצורו?
בנוסף על כך אתה חבר בוועדה במועצת הקולנוע הדנה בנושאים הקשורים גם לפסטיבל אנימיקס. האם אינך רואה כל בעיה אתית בסגנון המשתלח על הקמת פסטיבל מתחרה, או העברת אירוע האנימציה הישראלית לפסטיבל ירושלים? חפש במילון את המילה "יושרה", ואולי תבין על מה אני מדבר.
ולעצם העניין.
ראשית תנוח דעתך, אני כאוצר האנימציה בפסטיבל מעודכן בנעשה בעולם, לא פחות ממך ומעדת מגיביך המתלהמים. איני מאמין שמישהו מכם צופה בסרטים חדשים , קורא מאמרים ונמצא בקשרים עם יוצרים- כמוני.
ביודעך את זה , אתה יכול בהחלט לחלוק על גישתי כאוצר, אך חייב אתה לפחות להבין במה מדובר.
אנימציה וקולנוע –אינם אותו דבר. הם חולקים כמה פרמטרים משותפים, אך נבדלים בפרמטרים חשובים אחרים.
חידושי האנימציה מבחינת הטכנולוגיה, הסגנונות הטרנדים העיצוביים, האפקטים המיוחדים וכל מה שבאמת מתחדש, נמצא באתר אחד מוכר לכל מקצוען STASH (www.stash.com) לשם מתנקזים מיטב סרטי האנימציה הקצרים מכל העולם .
הפסטיבלים, לעומת זאת, הם הלב האמנותי של המקצוע והם מתנהלים בדרכים שונות, ובחוקיות שונה- על פי תנאי המקום ואוצרי הפסטיבל.
מבחינת החידושים אנחנו מקיימים מזה מספר שנים שת"פ עם אתר STASH ומראים כל שנה תכנית או שתיים ממיטב החדשנות החזותית בתחום, כך שהצופים בתכניותינו על הפרסומות נחשפים למיטב ולחדש ביותר הקיים.
מהבחינה האמנותית החלטנו שאיננו יכולים להיות פסטיבל תחרותי (כי איננו יכולים לתת פרסים בשווי מאות אלפי דולרים, ולהחזיק צוות לקטורים ושופטים של עשרות אנשים) ולכן אנחנו מקיימים פסטיבל שאינו תחרותי, שקהל היעד שלו אינם אנשי מקצוע אלא הקהל המקומי, הרחב שכיום אינו נחשף בשום מקום מסודר לאמנות האנימציה.
החלטה עקרונית זאת משחררת אותנו מהצורך לבחור רק סרטים מהשנה האחרונה ולהתרכז בסרטים טובים, חשובים, מעניינים ובעיקר כאלה המתקשרים לקהל שוחר התרבות והאמנות, ולאו דווקא למיטבי לכת.
באשר לטיב הבחירות- כמובן שזה עניין מאוד אישי. אנא זכור שכמות הסרטים המוגשים לאחרונה לשיפוט בפסטיבלים הגדולים מגיעה לכדי 2500 סרטים חדשים כל שנה. ואם פסטיבל כאנסי מקרין בפסטיבל כ-90 סרטים חדשים הרי זה פחות מ-4% מהיבול השנתי. זאת בחירה מטורפת שאינה מבטיחה כלל שרק הטובים באמת נבחרו. ובנוסף לזה הטעמים של בוחרי הסרטים הם שונים מאוד. הסרט הזוכה של פסטיבל אנסי 2012,למשל, שאתה שש לעקוץ אותנו באי הקרנתו- לא זכה במאום בפסטיבלים אחרים ויתרה מזאת- לא הוקרן כלל בפסטיבל אנימיקס שומו שמיים- וגם בפסטיבל שטוטגארט (מגדולים באירופה). אז מה אתה קופייץ עם הטענה הזאת כסימן לאיכותו הירודה של אנימיקס?,
בגלל ריבוי הסרטים יש סיכוי סביר שאפספס סרטים מעולים, וחלקם יתגלו לי בעתיד. אך אוכל לשלבם בהקרנות עתידיות גם אם לא יהיו טריים מהתנור– אני רואה בזה יתרון גדול ולא מגבלה.
"בית השימוש הציבורי" שציינת בפוסטך, הוא בדיוק דוגמה לכך. את הסרט הזה לא הצלחתי להביא בשנת ייצורו בגלל קושי בהעברה בנקאית מתל אביב לסטודיו מלניצה במוסקווה. מה לעשות שזה קורה בעולם מתחדש של בנקאות עם הגוש המזרחי לשעבר. וכשהוא הזדמן לי באיחור של כמה שנים חשבתי שהוא מיוחד ושונה ואיכותי ועדיין בלתי מוכר לקהל הרחב.
בחירת הסרטים שלי נעזרת בכמה יועצים מהעולם ביניהם אנימטורית בכירה בצוות של פלימפטון בניו- יורק המשמשת כשופטת בכמה פסטיבלים,ויחד אנחנו בוחרים בסרטים מיוחדים ולאו דווקא את הלהיטים שכולם מדברים בהם ורואים אותם ביו-טיוב. ותתפלא- ברשימת הסרטים של רוב הפסטיבלים האיכותיים השנה תמצא גם סרטים שהוצגו אצלנו בשנה שעברה (The Monster of NIX , Morning Stroll ואחרים) ואין זה מעיד דבר עליהם או עלינו, מלבד העובדה שכל ההגדרות לגבי איכות, והמבחר וכיו"ב- הן סוביקטיביות, ומשתנות מארץ לארץ. הנתון היחידי הברור הוא שנת היצור של הסרט שזה הפרט הפחות חשוב – וזה הפרט היחידי שמעניין את מבקר הקולנוע שלנו.
גם הסרט "קמטים" שציינת בזלזול שהוקרן בירושלים לפני תל אביב- כאן נדרשת התעמקות מיוחדת, להבחין שפסטיבל ירושלים מתקיים חודשים לפני אנימיקס, ואולי זאת סיבה מספקת להבדל הזמנים הזה. (וכל הכבוד לטעמם של אוצרי ירושלים).
עם כל צניעותי, אני בוטח בהיכרותי את עולם האנימציה, בטעמי כאוצר, והיכרותי את הקהל המיוחד של ישראל ששונה מקהלים אחרים בעולם.
יעידו על כך אלפי המבקרים באנימיקס ועשרות תלמידי ברחבי הארץ. אך עם זאת, אני מניח שכל אוצר אחר היה בונה מפרט תכניות שונה, וכך זה בכל תחום ונושא. אני פתוח להצעות, ומקבל הרבה כאלה, וגם ביקורת, וגם איתה אני מתמודד לא רע.
ולעניין האנימציה הישראלית. גם כאן אינך נותן לעובדות לבלבל את כתיבתך המעוצבנת. אנימיקס אינו בחירת מחדל, שבחרו היוצרים המקומיים, אשר
ישמחו להצעה מפתה מפסטיבל ירושלים (שם יוכלו, לבטח, לקבל שירות יותר הולם). אנימיקס מחזיק, מחייה ומשמר את האנימציה הישראלית ואת אירוע ה"אסיף" כתחרות שנתית כבר 10 שנים. במאמצים כספיים וארגוניים גדולים. השיפוט הוא של מיטב האנשים והאירוע מכובד ואיכותי לא פחות מאירועים דומים בארצות חזקות פי 100. השנה הופרד החלק הישראלי משאר הפסטיבל והיום האחרון היה מוקדש כולו לקהילה המקומית. היום שהיה מאורגן עם ארגוני היוצרים, כלל יום עיון עם הרצאות מרתקות והסתיים ב"אסיף" -בהקרנה באיכות שאיש אינו זוכר כמוה. כך זכתה האנימציה המקומית לכבוד, תשומת לב ויחס שאינה זוכה בו במהלך מרבית השנה. מבקר חשוב וחובב אנימציה היה יכול להטריח את כבודו לאירוע כזה, להתרגש ולהתפעם, ולא להסתפק במשלוח חיצים פוגעניים ממקלדתו המושחזת.
ובקצרה לגבי נושאים אחרים הנזכרים בפוסט שלך- החיבור של אנימציה עם הקריקטורות, והקומיקס הוא אכן בלתי שגרתי אך יוצר אווירה נפלאה, מביא הרבה קהלים חדשים, צעירים ונלהבים. הבידול שהיה נהוג פעם בכל תחומי האמנות כבר נפרץ מזמן. פסטיבלים הפכו גם לירידים מסחריים, שוק סרטים, חיפוש עובדים וסגירת עסקות הפקה. תמצא בפסטיבלים הרצאות וסדנאות אמן על איור, עיצוב, קומיקס וכו', ואיננו רואים בכך כל פסול – להיפך.
התכניות בהם אנחנו משלבים מומחים מתחומים שונים שאינם מתחום האנימציה הן כורח מציאות. תולדה של ניסיונות רבים ומגוונים למשוך קהלים נוספים שאחרת לא היו מגיעים אלינו. הייתי שמח מאוד אם ניתן היה לוותר על כך, אך נוכחנו לדעת שקהילת חובבי האנימציה האיכותית נטו- אינה יכולה להחזיק, כספית אירוע מורכב ויקר שכל תמיכותיו מכספי הציבור עולות במעט על שליש מעלויותיו.
הערותיך לגבי הקרנה חוזרת של סרטים ארוכים ישנים היא באמת מגוחכת. אין פסטיבל בעולם שאינו מראה סרטי רטרו, הקרנות חצות של סרטים ישנים (ואף עתיקים). והעובדה שהאולם, לדוגמה, בהקרנת "סנדקי טוקיו" (2003) היה כמעט מלא, מעידה שהחלטתנו לא הייתה כה מופרכת.
לסיכום עת הייתי בעיצומו של הפסטיבל וראיתי את מאות המבקרים המרותקים, מזילים דמעה או צוחקים, את עשרות הסטודנטים ויוצרי האנימציה הצעירים שגדשו את היום הישראלי, ואת הילדים הנלהבים עם הקסם בעיניים- חשבתי שאני בכל זאת מסכים עם 3 מילים מהפוסט שלך: "מגיע לנו יותר". מגיע לאנימציה הישראלית ביקורת מקצועית , שגם אם תכסח לנו את הצורה תעשה זאת מתוך ידיעה, הבנה ואהבה.
אני מקווה שתרים את הכפפה ותבוא אלינו בהמוניך בפסטיבל הבא- לראות, להתרשם ולתרום לעתיד טוב יותר לסצנת האנימציה המקומית.
בכבוד רב
דודו שליטא
אוצר האנימציה בפסטיבל אנימיקס.